קשר המסתורין היחיד שבין מרן החד”ה קוק שליט”א להמקובל ר’ דוד בצרי זצ”ל, ועוד ועוד…

א. בימי בחרותי [לפני כ”ה שנה לערך] הייתי מגיע הרבה לחדרו של הגאון החסיד מהר”ר יעקב עדס שליט”א, אשר היה ממוקם ב”ישיבת השלום” שעמדה תחת נשיאותו והכוונתו של מהר”ר דוד בצרי זצ”ל, [בתחילה היה הגרי”ע מתגורר בחדר שיעוריו של הגר”ד בצרי הממוקם בקומת הכניסה לישיבת השלום, ואח”כ הכינו לו חדר פרטי בקומה “תת קרקעית” הסמוכה למקוה אשר במבנה הנ”ל], וזכיתי לראות כמה דברים מהנהגותיו של המנוח הגר”ד בצרי זצ”ל, ואכתבם כאן למשמרת.

ב. הרב זצ”ל היה עטור בטלית ותפלין שעות ע”ג שעות מן היום, גופו כחוש ודל מחמת מיעוט אכילה [וכמדומה מריבוי צומות], גם כשהיה מביא עמו בידו דבר מאכל עבור יומו העמוס, לא היה בניילון אלא כמה עוגיות קטנות ותל”מ, שייף עייל שייף נפיק, נטול מגינוני גאוה וכל מיני יישות לגמרי, ומדבר עם צעירי הצאן בידידות כאילו הם חבריו, כל הזמן היה עסוק במילי דשמיא ובעסק זיכוי הרבים, פעל המון המון למען הצלת נשים יהודיות שנפלו בחיק ערלים, ובעידוד פריה ורביה בישראל, עסק בקירוב רחוקים במתק שפתים, ודאג להדפיס את כתבי האר”י במהדורות משוכללות לתועלת הלומדים.

ג. בשעות הקטנות של הלילות היו אנשי ה”מבצעים” מביאים למעונו נשים שהבריחו מכפרים ערביים, והיה עושה תיקונים ותוקע בשופר וכו’, [הכל במטרה לטהר את נשמת האשה ולהוציאה מקלי’ הערלים, וכמדומה שהיה שותף בזה הרה”ג המקובל ר’ ישועה בן שושן זצ”ל]. פעם אחת שמעתיו נוהם מלבו אל האשה הנדחה, “איך הגעת לשפל הזה, מה יש לך, את יהודיה כשרה” וכו’, והיא מררה בבכי של תשובה].

ד. בכל יום ויום בשעה קבועה הרב היה יושב בחדרו כשהוא עטור בטו”ת ומלמד את ה”דף היומי” בשמחה ונעימות מיוחדת, ובתקופות הראשונות כאשר הגר”י עדס היה יושב ימים ולילות ברציפות בחדר שיעורים זה, היה מחזה שגרתי לראות את הרב בצרי מפלפל בדברי תורה מעניני הסוגיות יחד עם הרב עדס, ופעמים שהיה מתערב בדברי התורה כאשר הוא מוטל על הקרקע לרוב חולשתו [וראה להלן אות ו] והכל בשמחה נפלאה וחביבות מיוחדת.

ה. פעמים שהייתי מתעכב במיוחד בבית מדרשו כדי להשלים לו מנין עשרה מפני שהיה מאריך הרבה בכוונותיו, והיתה תפלתו מיוחדת במינה ומשלובת מב’ חלקים שלא פגעו זה בזה, מחד גיסא היה מכוון הכוונות היטב הדק, ומאידך היה כתינוק המתחנן לפני אמו, [ידועים ד’ המשנ”ב על הר”ש מקינון]. ודו”ק בהגדרה זו שיש בה תוכן עמוק, כי לצערי אין בכחי להאריך כעת.

ו. בשנים ההם היה הרב עדס ישן על הרצפה ממש, וגם הספרים היו מוטלים לידו על הרצפה, [כמדומה שדברתי עמו בזה ואמר לי שכיון שהוא והספרים במקום אחד בכגון דא לא חשיב בזיונא וכו’], ולמרות שכל זה היה בתוככי חדרו של הרב בצרי, תמיד הרב בצרי נהג כבוד ויראה מיוחדת כלפי הר”י עדס, הגם שהרב בצרי גדול ממנו בשנים הרבה, וגם דאג למחסורו של הגר”י עדס בכל מה שאפשר לו.

ז. סיפר לי הרב וכו’, שבהיותו ילד קטן היה בא מידי פעם בשעות הבוקר המוקדמות לחנות [הסמוכה ל”ישיבת השלום”] שמוכרת עיתונים שיש בהם פריצותא, וזורק את כל העיתונים לתוככי הפח המאוס שהיה ממוקם בסמוך, באופן שלא יהיו ראויים לשימוש עוד, פעם אחת הגיע המוכר והשתולל בזעקותיו על ה”וונדליזים” שנעשים לו, והקו’ל נשמע עד חדרו של ר’ דוד שהיה עומד בחלון, וכשהסביר הילד לרב את פשר הדבר, היה הרב שוחק מאד על זה ואמר לילד, אשריך ואשרי חלקיך שיש לך עזות דקדושה וכו’, ועודדו על מדת המסירות להפריש אנשים מאיסורא. [וידוע מנהגו של רבינו החד”ה קוק שליט”א במשך שנים רבות ללכת לחנויות ולקנות כל העיתונים והחוברות דאית בהו פריצותא, ואח”כ היה הולך לשרפם ביער לקיים מ”ש “ובערת הרע מקרבך”].

ח. רבינו החד”ה קוק שליט”א אמר לי, שהיה לו קשר עם הרב דוד בצרי זצ”ל בתקופת ה”דיבוק” הידוע, שהרב בצרי שליט”א שלח הדיבוק אל רבינו שליט”א לטבריה לראות מה לעשות עמו, [אז היה רבינו שליט”א בראשית שנות הארבעים, ואיני יודע מה הביאו להרב בצרי לשגר הדיבוק אליו, כיון שכמדומה לא היה בינייהו קשר מסויים, ויתכן מאד שהיה זה בהשפעתו של הגר”י עדס, שהוא מגדולי מעריציו של רבינו שליט”א זה עשרות בשנים. ואכמ”ל בזה], ובמק”א הרחבתי אודות שיחתו של רבינו שליט”א בטל’ עם הגר”ד בצרי בסוגיא זו. וכעת אכמ”ל.

ט. בהיות הגר”ד בצרי זצ”ל יושב שבעה על אחד מבני משפחתו, [היה זה באולם הגדול שבישיבת השלום], הגיע לנחם מופת דורינו רבי עבדיה יוסף זיע”א, ובא הגר”י עדס שליט”א לכבוד התורה של הגרע”י, אז אמר לו חכם עובדיה “רבי יעקב יש לך הארה גדולה על פניך”. וכמדומה שר”ד בצרי חזר על זה כמה פעמים לחביבותא דהגר”י עדס, ומסתברא טובא שהרבה הרבה מיפוי כחו של הגר”י עדס בא ע”י מסירותו הנפלאה של הר”ד בצרי עבורו שלא ע”מ לקבל פרס כלל ועיקר. [כעת אכמ”ל בקשר המיוחד שנוצר בין רבינו עובדיה זיע”א להגר”י עדס שליט”א].

בודאי שיש עוד הרבה ענינים עצומים ונשגבים על עבודת הקדש ועבודת המידות של האי גברא רבה ויקירא, ולא כתבתי כאן אפי’ לא אפס קצהו, אך שר של שכחה עושה את מלאכתו, וגם הזמן קצר וכו’, ובפרט שאיני יודע כמעט כלום ולא עליך המלאכה וכו’, ואסתפק בזה לעת עתה לכבודו של המנוח זצ”ל שנפטר בערב חג הסוכות שבו בקשת “הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת”, שזה בחי’ תחית המתים לאלתר ממש אכי”ר.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה