מרן החד”ה קוק שליט”א בבירור זמן מנחה של שבת על פי הסוד

כבוד ידידינו הרה”ג המופלא וכתר ש”ט עולה

כמהר”ר חיים אדמון נחום שליט”א רב ק”ק דיל ניו ג’רסי

א. אודות השאלה שהציג לפני כחצי שנה בביקורו בחדרו של מרן קדוש ישראל החד”ה קוק שליט”א אמאי דאיתא בזהר הקדוש (סבא דמשפטים, דרפ”ח ע”ב) “בשבתא בשעתא דצלותא דמנחה דהוא עידן דכל דינין מתערין, אתגליא האי מצחא ואתכפין כל דינין, ואשתכחו רחמין בכלהו עלמין, ובגין כך אשתכח שבת בלא דינא לא לעילא ולא לתתא, ואפילו אשא דגיהנם אשתקע באתריה ונייחין חייביא, ועל דא אתוסף נשמתא דחדו בשבתא, ובעי בר נש למחדי בתלת סעודתי דשבתא דהא כל מהימנותא וכל כללא דמהימנותא ביה אשתכח, ובעי בר נש לסדרא פתורא ולמיכל תלת סעודתי דמהימנותא ולמחדי בהו” וכו’. ע”כ.

ב. וכ’ מהר”י פתייה זיע”א בביאור “יין הרקח” שם, כי בימי החול מעלוה”ש עד חצות היום – הוא בחינת חסדים, ומחצות היום ואילך מתעוררים הדינים כמ”ש בזהר (פ’ חיי שרה, דקל”ב ע”ב), ובשבת רוצים הדינים להתעורר ג”כ בחצות היום כמנהגם בחול, ולכן מתגלה אז מצח הרצון כדי לכופם שלא ישלטו וכו’, ומטעם זה אנחנו אומרים במנחת שבת “ואני תפלתי” וכו’, כלומר כי כשאני מתפלל מנחה בכל יום – אינה עת גילוי המצח הנקרא רצון, אבל במנחת שבת הוא עת רצון שהוא זמן גילוי מצח העליון. וכ’ מהר”ם די לונזאנו, מכאן נראה שטוב להקדים להתפלל מנחה בשבת משעת מנחה גדולה שאז מתעוררים הדינים בחול. עכ”ל [מהר”ם]. ולפי דבריו צ”ל שאין המצח מתגלה מצד קדושת היום בלבד, כי אם בצירוף תפלת המנחה עמו, וכ”נ משער הכונות (דרוש מנחת שבת, דע”ה ע”א). וע”ע באדרא רבא (דקל”ו ע”ב, אות מא). עכ”ל הרי”ף.

ג. ולאחר שהביא כת”ר שליט”א את ד’ מהר”ם די לונזאנו והרי”ף הנ”ל, שאל מפי קדשו של רבינו שליט”א מה דעתו בזה, ורבינו אמר למעכ”ת, שלא ראה כעת את דברי הזהר ומ”מ לא מקובל כן בעולם, ועבדי’ מנחה קטנה גם ביום השבת, ובקושטא כן נוהג רבינו שליט”א בבית מדרשו כנודע לכל. וקודם שהלך כת”ר אמרתי לו שבאם יתחדשו דברים בזה אכתוב לו בל”נ, והנני לקיים דברי. והנה כבר בעת השיחה עם כת”ר שיחי’, היה נראה מלשונו של רבינו שליט”א, דלא ברירא ליה למילף בד’ הזהר כדעת מהר”ם די לונזאנו, וגם לא הסכימה דעתו לומר שכן דעת האר”י החי זיע”א, ובאמת אחרי שיצא כת”ר מן הביקור, בקשני רבינו שליט”א לעיין שוב בלשון הזהר הנ”ל, ולאחר העיון אמר לי מרן שליט”א שלדעתו אין הכרח מלשון הזהר כדעת הרמד”ל, ובקושטא יש לומר דעידנא דרעוא דרעוין קביעא וקיימא ואין הדבר תלוי בצלותא דמנחה בפועל.

ד. וכן עולה ומתבאר מדברי שר בית הזהר והקבלה רבינו יוסף חיים מבבל זיע”א בס’ “בן איש חי” (פרשת ויקהל אות ג) שגם ביום שבת קדש יש להתפלל מנחה קטנה, ורק מי שהוא דחוק מחמת הדרשה הארוכה, ואח”כ לא יוכל לעשות סעודה שלישית בהרווחה, יש לו על מה לסמוך שיעשה מנחה גדולה. ע”ש דבריו. וכן מתבאר בדבריו בדיני ע”פ שחל בשבת (פ’ צו, אות ה) שהוא עצמו היה היה מתפלל בשבת מנחה קטנה דוקא. ע”ש. ודברי רבינו הבן איש חי הם בודאי מופת ברור על הבנתו בזהר ובדברי האר”י דלא כמהר”ם די לונזאנו ומהר”י פתייה ומי כמוהו מורה. וכן היו מקפידים בזה הגאונים המקובלים הג”ר מרדכי שרעבי זצ”ל וכמהר”ר יעקב מוצפי זצ”ל, וכפי שהעיד ידידינו הרה”ג ר”א רביע שליט”א בס’ “כרם אליהו” (עמ’ סא). ואמנם יש מן המקובלים בדור האחרון שהיו מתפללים בשבת מנחה גדולה, ומהם: ר’ סלמאן מוצפי ור’ ניסים כצ’ורי ועוד, וכמ”ש הגרב”צ מוצפי שליט”א בס’ “ארחות ציון” ח”ג (עמ’ קמט). ע”ש.

ה. וידידינו הגאון המובהק רבי יזהר גתי שליט”א העיר קמיה מרן שליט”א ממ”ש בב”ק (פב ע”א) עשרה תקנות תיקן עזרא, שקורין במנחה בשבת, וקורין בשני ובחמישי וכו’. ואמרי’ טעמא, משום יושבי קרנות. וכ’ השיטה מקובצת שם, “שהולכים ומשתכרים באותה שעה על הקרנות, ואותה שעה שעת שכרות היא, וכדאמרינן במסכת תענית, ומשום הכי הוא דתקון להו דנהוו קורים בתורה, כי היכי דניתו לבית הכנסת” וכו’. עכ”ל. והמאירי שם כ’, שהשבת אחר אכילה ושינה, זמן ישיבת קרנות הוא לפחותים ולהמון מצד שאין מלאכה בשבת, ותקן שבאותה שעה יתקבצו כולם וישמעו ד”ת. ע”כ. וע”ש בפסקי הרי”ד. והנה המתבונן יפה בסוגיית תענית (כו ע”ב) שעליה ציין השטמ”ק, עיניו יחזו שהזמן דשכיח ביה שכרות הוא זמן מנחה קטנה, וע”ש בביאור רבינו יהונתן מלוניל על הרי”ף בתירוצא בתרא, ובמאירי שם. ודו”ק. א”כ נמצא דעיקר התקנה של יושבי קרנות במנחת שבת היינו מנחה גדולה, וכן מצאנו להר”י אלברצלוני בס’ העיתים (ר”ס קצז) שכ’, תפילת מנחה דשבת נהגו כל ישראל להקדימה ולהתפללה משבע שעות ולמעלה כדמתרמי עונה דידה. עכ”ל. ומכל זה הביא סיעתא לד’ מהר”ם די לונזאנו.

ו. אמנם  מרן שליט”א העיר בזה, דאם תקנו קריאה”ת במנחת שבת משום שכרות, הלא בכל יום בטלו נ”כ במנחה משום שכרות כמבואר בתענית שם, ובשבת בעינן למיגזר טפי, [וגם אם שכיח שכרות עד כדי תיקון קריאה”ת יש מאין – אף יאסר להתפלל באותו זמן]. ואמר מרן שליט”א דבר מחודש בזה, דמשמע שמתפרש שענין שכרות שבצהרי כל יום ויום המוזכר בגמ’, לאו רק מנהג בפועל דעלמא הוא (וגם לא חזינן הכי כולי האי), אלא שמתוך חמום היום בשמש בצהרי תמוז שמורה על דין כידוע, אזי מצב “שכרות דגברא” מתעוררת מחמת זה, [היינו ש”אודם היין” הוא “דין”, ומנין “יין” הוא שבעים דסנהדרין גדולה – שבהם עיקר הדין שבתורה], וכאן אמרו שלגבי יום חול גורם האי חימום דגברא הפסד ברכת כהנים שהם “בעלי החסד”, ולא מתאימה ברכת כהנים למצב הדין דהשתא, [בפרט ששתויי יין אסורים בעבודה ומחללים אותה]. אכן, כל זה מתאים ביום חול שהענין הנ”ל דבחינת היין והגבורות הוא בגדר “הפסד” בלבד, אבל בשבת שמצוות היום ביין, לא יתבטא מצב השכרות של צהרי שבת בביטול ברכה [כההיא דביטול ב”כ הנ”ל], אלא בתוספת גילוי תורה יתבטא ייתור היין של היום.

ז. לאור האמור לעיל אמר רבינו שליט”א דממילא מבואר שאין שום טעם לבטל מנחה קטנה בשבת, או לאסור לכתחילה מנחה קטנה דשבת (ולהקדימה לגדולה) משום שכרות דשבת הנזכרת בהנ”ל, דלא שמענו כאן דין “הגבלה”, אלא תוספת עילוי. עכ”ל רבינו שליט”א. ובאמת שכן עולה ומתבאר בהדיא בלשון רש”י במגילה (כא ע”א, ד”ה ואין) וז”ל, “ואין מוסיפין עליהן [על ג’ עולין בבו”ה ובשבת במנחה], שלא יקשה לציבור, מפני שהן ימי מלאכה, ושבת במנחה סמוך לחשיכה הוא שהרי כל היום היו רגילין לדרוש“. וע”ש לעיל מיניה שהזכיר תקנת עזרא בקריאת התורה במנחה. ובטור (סי’ רצב) כ’, סדר המנחה וכו’ ואומר פסוק ואני תפלתי לך ה’ עת רצון, ע”פ המדרש “ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר”, וכתיב בתריה “ואני תפלתי לך ה’ עת רצון” וגו’, אמר דוד לפני הקב”ה, רבש”ע, אין אומה זו כשאר אוה”ע, אוה”ע כששותין ומשתכרין הולכין ופוחזין, ואנו לא כן אלא אע”פ ששתינו – ואני תפלתי לך ה’. ע”כ. וכן הביאו מדרש זה כמה מרבוותא קמאי, וגם השטמ”ק שם הזכירו. ואפשר לפרש ד’ המדרש שפיר גם על סעוד”ג, וכמ”ש הגר”י וייס הי”ד בשו”ת שיח יצחק וייס (סי’ קסה).

ח. ואעיקרא מודעת זו מה שנתבאר ברמב”ם (פ”ג מתפלה ה”ב וה”ג) שיש להתפלל לכתחילה מנחה קטנה בכל יום. וכ”כ כמה וכמה מרבוותא קמאי, וכ”פ מרן בשו”ע (ר”ס רלג). וע”ש במשנה ברורה (סק”א). וכן ידוע דרבינו האר”י היה מתפלל בכל יום מנחה קטנה ומסמיך אותה לשקיעה כי ינטו צללי ערב, וסתמות העדות של מהרח”ו על רבינו האר”י היא בין בחול בין בשבת. וכן העלה שיש להתפלל מנחה קטנה גם בשבת קדש. וכ”כ בתשו’ שיח יצחק שם. וכן העלה הרה”ק מצאנז קלויזנבורג זיע”א בשו”ת דברי יציב (חאו”ח סי’ צח) שאין הבדל בין מנחה דחול לשבת, ובתרוייהו יש להתפלל מנחה קטנה. ואמנם איכא מרבוותא קמאי דס”ל שאפשר להתפלל לכתחילה מנחה גדולה, וע”ש בטור ובב”י, וידועה בזה תשו’ הרי”ף (סי’ שכ), וע”ע בפרש”י לתענית (כו סע”ב), ובודאי שהעושה כן אין מזניחין אותו ויש לו אילנות גדולים להשען עליהם. מ”מ העיקר הגדול הוא כדברי מרן השו”ע. ועמש”כ מרן הגר”ע יוסף זיע”א בשו”ת יחו”ד ח”ד (סי’ יט). ואכמ”ל טפי.

תבנא לדינא: שיש להעמיד מנהג בתי הכנסת של הספרדים המתפללים מנחה קטנה בשבת על עומדו, שבודאי אין בו נפתל ועיקש, ואין בדבר חשש הן לפי פשטן של דברים והן ע”פ הסוד, ואמנם מקום שנהגו להתפלל מנחה גדולה יכולים להמשיך במנהגם, וכן העלה מרן הגרב”צ אבא שאול זיע”א בשו”ת אור לציון ח”ב (פי”ט סי’ י). ונהרא נהרא ופשטיה.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה