אפליקצית עץ חיים חיובי שוכר באונס הנגרם מחמת מעשיו
מעשה שהגיע לפנינו באדם אחד שנכנס לביתו איש אלים והכאו מכות נמרצות, ושבר בבית כמה דברים, באופן שהנזק בבית הגיע לסכום גדול של כשלושים אלף שקלים, האדם המוכה אינו בעל הבית, והוא גר בשכירות. כעת בא המשכיר ותובע מהשוכר לשלם לו את כל ההוצאות של הנזקים החמורים שנעשו בביתו בעקבות המסוכסך שלו שפרץ לבית. השוכר טוען, לא אני עשיתי את הנזק והתביעה אמורה להיות מול האדם ההוא, המשכיר טוען מה לי עם המסוכסך שלך, איני מכירו כלל, אני מכיר אותך ועומד מולך, והנך צריך להחזיר לי את הבית שלם כפי שהיה בעת שנכנסת אליו, וכפי שכתוב במפורש בחוזה שכירות החתום על ידך.
תשובה: אכן דינא הוא דשוכר כשומר שכר (כמבואר בשו”ע חו”מ ריש סי’ שז), ועל כן חייב בגניבה ואבידה, אמנם בשו”ע חו”מ (סי’ שא ס”א) מבואר דדיני שומרים לא נאמרו בקרקעות, משום דנתמעטו קרקעות (ועבדים ושטרות) מדין שומרים, שנאמרו בתורה רק על דבר המטלטל וגופו ממון, כמבואר בב”מ (נו ע”ב). ונפק”מ דלמא”ד שאינו נעשה שומר בלא קנין, ה”ה דפטור גם על המטלטלין שבתוכו כמבואר בקצוה”ח (סי’ צה סק”ד), וכ’ בשו”ע ורמ”א שם ומקורם ברי”ף וברא”ש, דשומרי קרקע או שטרות ועבדים, פטורים אפילו פשעו. וכ’ השו”ע דיש מחייבים בפשיעה [זו דעת הרמב”ם, וסברתו מטעם דהוי כמזיק, ע”ש בביאור הגר”א ס”ק ד, ובנתיבות ס”ק א]. והפוסקים דנו בבית אי הוי כתלוש ולבסוף חיברו, או דלא גרע מקרקע דפטור. ולפי”ז כל שכן שוכר דפטור לגמרי באונס וכמ”ש הכנה”ג (סי’ שמ בהגהות ב”י אות א).
ואמנם מבואר בב”מ (נח ע”א) ובשו”ע (שם ס”ד), דשומר שקיבל על עצמו להתחייב באחריות על דבר שנתמעט מדין שמירה וקנו מידו, הרי זה חייב, וה”ה אם חייב עצמו בשטר כמבואר שם בש”ך (סק”ז) משם הר”ן בכתובות (ר”פ הנושא), וע”ש מה שדן אי גם באומר אתם עדי מתחייב. וא”כ כאן הרי התחייב השוכר בשטר השכירות וקיבל על עצמו להחזיר את הבית כמו שקבלו מעיקרא, אכן הדבר ברור שהנכתב בחוזה השכירות הוא לענין נזקים וחסרונות שהאדם מייצר בבית, כגון שבירת קיר כדי להרחיב חדר, או עשיית חורים בתוך הקירות לצרכים מסויימים, וכן על זה הדרך בדברים המצויים אצל השוכרים, אבל דבר כזה שהוא לא נעשה כלל על ידי השוכר ולא עלתה על דעתו, וגם הוא שבור ורצוץ מזה, בודאי שאינו חייב לישא באחריות.
והמקרה דנן דומה לאם תעלה שריפה בבית שלא באשמת השוכר, וכי יעלה על הדעת לחייבו בגלל מה שכתוב בחוזה שכירות. והרמ”א (סי’ שא ס”א הנ”ל) בשם המרדכי, דהשואל בית ונשרף פטור מלשלם דהוי ליה קרקעות. וע”ש בש”ך (ס”ק ה) דהיינו אפי’ אם אונס השריפה בא מחמת השואל. וע”ש בפתחי תשובה (ס”ק ד). ואכמ”ל. ובנידון דידן לכולי עלמא מצב זה מוגדר אונס, ובלאו כל הני מילי הרי ידוע דהשוכר אינו חייב באונסין.
ומה שטוען המשכיר שסכסוכו של השוכר עם האדם האלים הוא זה שהביא את האונס על הבית, הנה גם לו יהי כדבריו הרי לא הביא את האונס בידיו על הבית, ולא יהא אלא גרמא ותו לא. מה גם שהרי חיסול החשבונות שבין הגברא אלמא לשוכר, אינו מחוייב כלל להיות בביתו ובחומותיו, ואדרבה פעמים הרבה דברים כאלו נעשים ברחוב וכיו”ב. ובפרט דיתכן מאד שאין שום הצדקה למעשיו של האלם, ומי יערב לנו שהשוכר צריך לישא באחריות על דבר שאינו כשורה כלל.
סוף דבר השוכר פטור מכל הנזקים, ובעל הבית יוציא בדין את נזקיו מהמזיק. וכן הסכים בפשיטות לדינא מרן נשיא בית דיננו הגאון ר’ דוב הכהן קוק שליט”א.
ובאם לא ירצה המזיק להגיע לדין תורה ולשלם על מעלליו, יפנה המשכיר לבית הדין לבדוק אפשרות נוספת של אכיפת התשלום על ידי שיני רשעים דבית המשפט. ויסוד ענין זה נמצא בחושן משפט (סי’ כו) ובאחרונים שם, ובתשובה אחרת נרחיב בדין זה בל”נ.
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום