אפליקצית עץ חיים
התייחסות ההלכה ל”חוק הספאם”
החוק המדיני הוא כי השולח הודעות פרסום וכיוצא בזה, לאימייל או בכל אמצעי גישה אחר לרשות השני בלא בקשת הצד השני, על השולח לשלם אלף שקלים על כל הודעה, ויש לדון האם מותר ע”פ ההלכה לתבוע תשלום זה בבית המשפט.
נתעוררנו לשאלה זו בעקבות מקרה שבא לפנינו באדם אחד הנרדף בידי אויב אכזרי בתביעה כזאת, ומנפנף לכאורה בדגל ההלכה שמצא לו “רב” המבאר במאמר תורני שהדבר מותר ע”פ ההלכה.
אוי לנו שכך עלתה בימינו, שעושים את חוקי המדינה הלכה, והופכים אור לחושך וחושך לאור, את ההלכה המקורית עוזבים ומזלזלים בגופי תורה, ולחוקי רשע ומשפטים בל ידעום עושים אותם עיקר ונכון, וכל זה נובע בשורש הענין מהחשבת הגוף המדיני כאילו הוא מקודש, בו בזמן שכל מערכת המשפט מלאה שיקוץ ותיעוב והרס הדת וחורבן התורה. וכבר אמר החזון איש ועוד גדולי עולם שהליכה לבית משפט שדנים בו יהודים כמו גויים, היא יותר חמורה מללכת לבית משפט של גויים. [וראה בזה להלן בהרחבה].
ואני תמה מאד על דבריו של הרב ניר אביב שליט”א, שכותב בספרו “ביכורי אביב” (עמוד 36), כי מכיון שכל אדם נוהג על פי חוקי המדינה, ויודע כי קיים חוק אשר בו מפורש למנוע משלוח הודעות ספאם, ממילא הרי הוא בכלל “הכל כמנהג המדינה”, ומחוייב לשלם כאשר יושת עליו ע”פ חוק. ושכן מפורש בשו”ע חו”מ (סי’ רלב ס”ב) “כל הנושא ונותן סתם, על מנהג המדינה הוא סומך”. ולא ידעתי מה עוזר הציטוט הזה המדבר בענין מקח וממכר, לענין חיובים כספיים שלא שייך בהם כלל גדר זה. ומה שכותב שיש להניח שגם בית דין היו מתקנים תקנה כזו, יותר היה לו להניח עצמו מלשער דברים כאלו, ולהכריע בדברים שרק גדולי הדור רשאים להכריע, ומה כחו לנחש מה היו בית דין פוסקים, וכל זמן שלא פסקו כן גדולי עולם, איך אפשר להתיר להשתמש בחוק כזה הנוגד את התורה. ודברי הש”ך בחו”מ (סי’ שנו סק”י) אינם שייכים לכאן, כי שם מדובר בתקנות בית דין, לא כן הכא שמדובר בתקנות בית המשוגעים, וטוב עשה שסיים דבריו בתנאי שיתבע קודם את השולח לבית דין, כי אם יהיה זה בית דין דדאין קושטא, אז יסבירו לו בשפה ברורה שעל דבר כזה לא שייך להוציא ממון.
הבאתי את דבריו והגבתי עליהם, כי ראיתי למשובש אחד שמתגאה בהיותו תובע כנ”ל, ומנפנף בתשובת הרב אביב הנ”ל, כאילו היא הלכה למשה מסיני. ומה נעשה שהנייר סובל הכל, וכל שכן המחשב שאין בו ממש, אשר כל מזיז אצבע יוכל לקשקש כאוות נפשו על המקלדת, ובצורה שכזאת מתפרסמים דברי טעות והבל, והכל כאילו בשם התורה הקדושה. [ואין לי כאן חס ושלום רצון לפגוע או לנגח מאן דהוא, אך אי אפשר לחלוק כבוד לשום אדם בזמן שנכתבים דברים בצורה כזאת והתורה נרמסת, ונעשית כאן תורה חדשה אשר מחללי שבתות ואוכלי נבילות מחליטים בה, ועל זה באים חדשים מקרוב לשעבד את תורתינו הקדושה להמצאות הבל הללו, וגורמים צער לשמים וצער לבריות, והכל בשם המוסריות וכו’].
וראה מה שכתב בשו”ת הריב”ש (סי’ תעז) שיש מנהגי מדינה שאינם על פי קו היושר ובודאי שאין לדון על פיהם. ע”כ. וברור הדבר שהתביעות על ידי חוק הספאם הם מוגזמות, ועכ”פ בלא הוראת גדולי הדור לא שייך לדבר על קנסות וחיובים חדשים.
וכן אמר לנו מרן נשיא בית הדין “טובה ראייתה”, הגאון ר’ דוב הכהן קוק שליט”א, כי כל התביעה הזאת היא גזל מוחלט שאין עליו מחילה, ואסור לשום עורך דין להטפל לתיק שכזה ולייצג תובע מרושע החומד ממון, וכביכול בא בשם הצדק החברתי לייצג את קהילת המוטרדים מהודעות הספאם שנשלחו אליהם, ועל כגון אלו נאמר “עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו ואחריתו תהי נבל”.
על האיסור החמור לגשת לבית המשפט
ובאופן כללי יש להבהיר כי הליכה לבית משפט היא עוון פלילי, ובשו”ע חו”מ (סי’ שפח ס”ט) נפסק על פי רמב”ם (פ”ח מחובל ומזיק ה”ט) בזה”ל, אסור למסור ישראל ביד עכו”ם, בין בגופו בין בממונו, ואפילו היה מצר לו ומצערו, וכל המוסר ישראל ביד עכו”ם בין בגופו בין בממונו, אין לו חלק לעוה”ב. אכן יש פעמים דהותר הדבר, כגון אם יש חשש שיזוקו הרבים, כגון שזייף ויש חשש שהמלכות תרע לקהילה בגלל זה, מותר להודיע לשלטונות על כך, כמבואר ברמ”א (שם סי”ב, ובסי’ תכה ס”א). כמו כן אם ייגרם חילול השם שלא יודיעו לשלטונות, כגון בגוי שייחד יהודי להיות עד עבורו בעסקו עם יהודי אחר, מותר ליהודי שהוזמן כעד על העסק בערכאות גם נגד היהודי האחר, כמבואר בחו”מ (סי כח ס”ג). וכן אם יהודי חייב כסף ליהודי אחר, והלה תובעו בבית דע ואין מסוגלים להוציא את הכסף מיד החייב, נוטל רשות מבית דין ומציל בדיני גויים מיד בעל דינו, ויש רשות לבית דין לילך לפני גויים ולהעיד שזה חייב לזה. כמבואר בשו”ע ורמ”א (סי’ כו ס”ב). ע”ש.
ומבואר ברמ”א (ר”ס כו) שההולך לדון לפני עכו”ם מחרימין אותו. וידוע דבית משפט הקיים בזמנינו הוא ערכאות של גויים, וכמ”ש הגאון חזון איש זיע”א חו”מ (סימן טו אות ד). ואין לומר שיש כאן קולא טפי, משום דסו”ס בישראל מיירי ולא בגויים ממש, הא לא נהירא, דבפשוטו הו”ל כגויים ממש, ואולי חמיר טפי שלוקחים היהודים מחוקי העמים ומתדיינים על פיהם. וע”ש בחזו”א שרמז ע”ז בקיצור, דאדרבה בכה”ג חמיר טפי. והוא בגדר לכבוש המלכה עמי בבית. וידועים ד’ התשב”ץ בחומרת העובר עבירה בא”י טפי מבחו”ל. דון מינה ואוקי במכ”ש בנידו”ד. ודו”ק. והגרא”י וולדנברג זצ”ל בספרו “הלכות מדינה” ח”א (שער א פ”ז, ושער ג פ”ו) וח”ג (שער ז פ”ד) הרחיב פיו באיסור חמור זה, וגם הוא כתב, דהאיסור לילך בפני בתי משפט של ישראל גרוע יותר מלילך בערכאות ש”ג ממש.
ובספרו שו”ת ציץ אליעזר (חי”ב סי’ פב) הביא לפנינו מכתב יד קדשו של מרן הגרצ”פ פראנק זצ”ל, אל עו”ד המתיימר לגונן בתי המשפט של ישראל, שאין לומר עליהם שהם כערכאות ש”ג וכו’, והרב נגידים ידבר להעביר דעת גילולים זו מן הארץ בזה”ל, וזה גרוע מגוי, שהגוי אינו מצווה לדון דוקא בדיני ישראל, אבל יהודי זה אע”פ שחטא ישראל הוא ומצווה על כל דיני התורה וכו’, וזה ברור ופשוט ששופטים הללו ערכאות הם לכל דבר, וכל ההולך אצלם מרים יד בתורת משה, ומרה תהי אחריתו של המחזק אותם. עכ”ד היוצאים מן הלב הנסער למען קדושת התורה ועם ישראל.
וכן ראיתי בס’ “להורות נתן” עה”ת (פ’ משפטים) שכתב, דאיכא כמה מילי דחמיר בית משפט של יהודים הדנים בדיני עכו”ם טפי מערכאות של הגויים עצמם. ע”ש באריכות נעם מילותיו הטהורות. וכ”כ בשבט הלוי (ח”י סימן רסג). וכ”כ מורינו הגר”ע יוסף זיע”א בס’ יחוה דעת (ח”ד סי’ סה בהערה), וגם הוא הרחיב מפי סו”ס על הדבר הזה. ע”ש. וראה עוד בספרו חזון עובדיה (ימים נוראים, עמ’ טל בהערה). וע”ע בשו”ת מענה לשון (ח”א חחו”מ סימן ה). ובס’ פתחי חושן (הלואה פ”ו הערה יב). הרי תורה יוצאה מפי כל רבני ודייני ישראל קדושים אשר בארץ ואשר הם חיים עדנה, כי איסור גמור הוא לפנות לבתי המשפט שבישראל. והגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצוק”ל פסק, שאסור לעורך דין דתי לעבוד במשרד של עו”ד המתדיין בבית משפט חילוני, ולהכין לו את החומר המשפטי.
ולפי”ז היכא דמוכרח לילך למקום שאינו דן ע”פ תורה מפני שבעל דינו אלם, ויש לפניו לילך לגויים או ליהודי שדן בערכש”ג, לאור הנ”ל מוטב לילך אצל הגויים, דכל למעוטי בעבירה עדיף טפי. והבן.
אכן יש להדגיש, כי מכיון שאין אנו משתמשים בבית משפט אלא בתורת “מקל”, ומקל אין בו דעת, ע”כ אין אנו יכולים לסמוך על דיניהם, וכל ההיתר הוא אך ורק להוציא על ידם את מעשה הגבייה מן הנתבע, ואח”כ יש לראות ע”פ דין תורה מה מותר להוציא לפועל מתוך זה, ומעולם לא נתקדשו מעשיהם ופסקיהם הנבערים של בתי המשפט. וכמ”ש מעין זה בנידונו בשו”ת שערי הוראה (ח”ג עמ’ קצח). וכיו”ב כ’ הגר”ש וואזנר זיע”א בשו”ת שבט הלוי (ח”י סימן רסג) בדין גביית צ’ק ע”י הוצל”פ, דאם לא עומדים בדיני סידור חוב המבוארים בחו”מ (סי’ צז) אסור לילך אצלם, ואם כבר עשה וגבו, יחזיר מה שלקח כי מעשיהם בטלים ומבוטלים. ע”ש.
ובעוה”ר בזה”ז שאין יד בי”ד תקיפה בכל ענין, פעמים שאנו מוכרחים ליתן את העונש ע”פ כחם. כי פרוץ מרובה בענינים שונים ומשונים גזלה וחבלה וסכנת רצח ומעשים מגונים אשר לא שערום אבותינו. ויש לבער הרע כפי האפשר. וכיום שאין יד בי”ד תקיפה משתמשים אנו בהם ככלי להבעיר הרע. וע”ע בסו”ס “הזכות” של הרי”ם מגור באגרת ששולח להרה”ק מרדזימין אודות מעשה שהיה שאשה אחת רצתה להרעילו ב”מ, [ונראה שהכריחו את הרב לבא ולהעיד בבית משפט על מה שראו עיניו], כתב שם בתו”ד, דהגם שמיתה בודאי אינה חייבת על המחשבה שעכ”פ לא נעשתה עצתה ב”ה, ודינא דרודף הוא קודא קודם המעשה הנתעב בתורת הצלה, עם כל זאת בודאי ראויה היא מרשעת זו לתפיסה ולעונש ואין לרחם על אכזרים אלו לפוטרם לגמרי אם עכ”פ ברור שעשתה כן וכו’. ע”כ.
בברכה
יקותיאל אברהם אוהב ציון
אולי יעניין אותך גם:
- קנייה מהוצאה לפועל וכונס נכסים
- תשלומי ועד בית לדיירים שלא משתמשים כלל בחדר המדרגות
- חיובי שוכר באונס הנגרם מחמת מעשיו
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום