מרן החד”ה קוק שליט”א – התיקון למי שנכנס לכת חשמ”ל שאינה מקבלת פני שכינה

מרן החד”ה קוק שליט”א התיקון למי שנכנס לכת חשמ”ל שאינה מקבלת פני שכינה

כת חשמ”ל דקלי’

א. איתא בסוטה (מב ע”א) א”ר ירמיה בר אבא, ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה, כת ליצים, וכת חניפים, וכת שקרים, וכת מספרי לשון הרע. כת ליצים דכתיב “משך ידו את לוצצים”, כת חניפים דכתיב “כי לא לפניו חנף יבא”, כת שקרים דכתיב “דובר שקרים לא יכון לנגד עיני”, כת מספרי לשוה”ר דכתיב “כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע, צדיק אתה ה’ לא יגור במגורך רע”. ע”כ. ומשמע דהני ד’ כתות פוגמות בקדושת השכינה, ולכן השכינה מתרחקת מהם ולא יזכו לאורה. וראה מה שכתב רבינו יונה בשע”ת (שער ג אות קעב והלאה) באריכות גדולה בביאור הני ד’ כתות. וידוע הרמז שכתבו בספרים על ד’ כתות אלו שהם ר”ת “חשמל“.

תיקון הנ”ל ע”י תשלום “חשמל” לבתי כנסיות ומדרשות

ב. לאחרונה אמר לי ידי”נ ר’ שמואל נתן הכהן קוק שליט”א בשם אביו מרן אור העולם החד”ה קוק שליט”א, שהעוזרים לתשלומי החשמל בבתי כנסיות ובתי מדרשות, להאיר את הדרך ללומדי התורה והמתפללים בימים ובלילות, ולמזג את המקום בימות הקיץ או לחממו בימות החורף, יש בזה תיקון לכת חשמ”ל שאינם מקבלים פני שכינה, וככל שמוסר נפשו לעזור בענין זה כן תגדל מחילתו דלפום צערא אגרא. עכ”ד. [עוד הוסיף ר’ שנ”ה קוק שליט”א, שרבינו לא הסכים להתקין “מכונת שקלים” להפעלת המזגנים בבתי כנסיות ומדרשות שבראשותו, באומרו ע”פ לשון הגמ’ (חגיגה ז ע”א, נדרים לז ע”א) “מה אני בחנם אף אתם בחנם”].

רבינו שליט”א בהדלקת הנר בחדרו לכבוד שבת קדש

ג. ובביאור דברי רבינו שליט”א נראה בס”ד, דכיון שמפריש מממונו עבור כבוד בתי כנסיות ובתי מדרשות שהם מקום שיש בו השראת שכינה כמבואר במגילה (כט ע”א), וע’ ברכות (סד ע”א) כל היוצא מביהכ”נ ונכנס לביהמ”ד וכו’, [וכתיב נמי (ישעיהו כד, טו) “באורים כבדו ה'”, וכתיב בעזרא (ז, כז) בָּר֥וּךְ ה’ אֱלֹהֵ֣י אֲבוֹתֵ֑ינוּ אֲשֶׁ֨ר נָתַ֤ן כָּזֹאת֙ בְּלֵ֣ב הַמֶּ֔לֶךְ לְפָאֵ֕ר אֶת־בֵּ֥ית ה’ אֲשֶׁ֥ר בִּירוּשָׁלִָֽם”, וע’ לשון הרמב”ם ריש הל’ בית הבחירה, וסוף הלכות איסורי מזבח, וע’ שבת (יא ע”א), ודו”ק], הרי שבזה מתקן בתשובת המשקל למה שבזה את כבוד ה’ בעסק החשמ”ל לגריעותא הנ”ל, וה”ה בכל דבר שיש צרכי בתי כנסיות ובתי מדרשות לפאר המקום כדבעי ולגרום נייחא ורווחא ללומדים ולמתפללים, שככל שהמקומות הללו משופרים ומשובחים, כן ירבה כבודם בעיני ההמון ובפרט ע”י ריבוי האנשים הנמשכים עי”ז לפקוד את חצרות ה’.

סור מרע ועשה טוב לחשמל דקדושה

ד. ומרובה מדה טובה שעל ידי מיתוק חשמל דקלי’ הנ”ל, ממילא מתעורר אור החשמל הקדוש דכתיב במעשה מרכבה שבספר יחזקאל (א, ד) “וָאֵ֡רֶא וְהִנֵּה֩ ר֨וּחַ סְעָרָ֜ה בָּאָ֣ה מִן־הַצָּפ֗וֹן עָנָ֤ן גָּדוֹל֙ וְאֵ֣שׁ מִתְלַקַּ֔חַת וְנֹ֥גַֽהּ ל֖וֹ סָבִ֑יב וּמִ֨תּוֹכָ֔הּ כְּעֵ֥ין הַחַשְׁמַ֖ל מִתּ֥וֹךְ הָאֵֽשׁ”. [וע’ חגיגה (יג ע”א וע”ב), ובזהר (פ’ יתרו דפ”א ע”ב, ודפ”ב ע”א). ואכמ”ל].

דברי המבי”ט הנוראים בענין ד’ כתות לאחר שעשו תשובה

ה. ואם כנים הדברים יש לומר בהורמנא דבר חדש בזה, דהנה כתב רבינו המבי”ט בס’ “בית אלהים” (ריש שער התשובה) דהני ד’ כתות שאינן מקבלים פני שכינה, היינו אפי’ לאחר שעשו תשובה, שאמנם עונג עוה”ב יהיה להם, אך למדרגת פני שכינה לא יזכו להגיע, ואינם כלולים בגדר (הושע יד, ה) “אהבם נדבה”. והביא ראיה לזה ממ”ש בסנהדרין (קב ע”ב) עה”פ “ויצא הרוח ויעמד לפני ה’ ויאמר אני אפתנו ויאמר ה’ אליו במה. ויאמר אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו ויאמר תפתה וגם תוכל צא ועשה כן”. מאי רוח, אמר רבי יוחנן רוחו של נבות היזרעאלי, מאי צא, אמר רבינא צא ממחיצתי, שכן כתיב דבר שקרים לא יכון לנגד עיני. אמר רב פפא, היינו דאמרי אינשי דפרע קיניה מחריב ביתיה. ע”כ. וע”ש בס’ “יד רמה”. וראה דברי המשגיח דפוניבז’ מהר”י לוינשטיין זיע”א שהובאו ב”שערי יחזקאל” על השע”ת (עמ’ רסט- ער). והדברים נוראים.

מצדד דאם עביד כבוד שכינה שפיר חוזר לקבל פני שכינה

ו. ולאור האמור לעיל יש לומר בהורמנא דהני מילי כל זמן שעשו תשובה על המעשה, היינו שנחמו על מעשיהם וחדלו מהם וקבלו על עצמם שלא ישובו עוד לדבר הרע הזה, שעדיין לא סגי בזה להשיב את קדושת השכינה למעונם, אך אם פעלו היפך מעשיהם לטובה, כגון שכבדו את פני השכינה וכמבואר לעיל, שבזה הו”ל כעין ריצוי ופיוס לקדושת השכינה שנפגמה ע”י מעשיהם (כמ”ש לעיל באות א), וכעין חידושו הידוע של רבינו יונה בשע”ת (שער א אות מז) על מה שאמרו חז”ל (שלהי יומא) שאין תשובה על חילול ה’, דמ”מ אי עביד “קידוש ה'” שפיר נמחל לו.

ליצנותא דעבודה זרה שריא ומצוה

ז. והנה איתא במגילה (כה ע”ב) אמר רב נחמן, כל ליצנותא אסירא בר מליצנותא דעבודה זרה דשריא, דכתיב כרע בל קרס נבו, וכתיב קרסו כרעו יחדיו לא יכלו מלט משא וגו’. וכן הובא לדינא בטוש”ע יו”ד (סו”ס קמז). ומשמע לומר דמצוה נמי איכא, [ורק כלפי שאר ליצנותא דאסירא אמרו בגמ’ לשון “שריא”, וכן מצינו כענין זה בכמה דוכתי בש”ס ובראשונים].

ח. וכן מתבאר בד’ ה”תומים” בחו”מ (ר”ס ח), עמש”כ בשו”ע שם דכל דיין המתמנה בשביל כסף או זהב אסור לעמוד לפניו, ולא עוד אלא שמצוה להקל ולזלזל בו. וכ’ התומים, דהוא משום דהתורה קראתו “אלהי כסף ואלהי זהב” כמ”ש בסנהדרין (ז ע”ב), והרי הוא כע”ז שראוי לנהוג בו בזיון וכליצנותא דע”ז וכו’. [וכיו”ב כתב בסמ”ע סק”ה]. והגם דבגמ’ מיירי מליצנותא דע”ז, הלא הכא השווהו ממש לע”ז, ובר מן דין כבר כ’ בשו”ת שאילת יעבץ ח”א (סי’ מא) דליצנותא דעובדי ע”ז הויא כליצנותא דע”ז ממש, ומוכח לה מסוכה (מח ע”ב).

ט. והגאון ממונקאטש זיע”א בס’ “דברי תורה” ח”ג (אות נב) תמה ע”ד התומים, דהא לא מבואר בגמרא רק דליצנותא דע”ז מותרת, אבל מנין לן שיהא מצוה לזה, וכתב דמכיון דילפינן מקראי שהנביאים עשו כן בנביאות, ע”כ דיש מצוה בכך, דלא יתכן שאמר הנביא מפי ה’ ליצנות אם הוא רק רשות. וע”ע בתשו’ חת”ס ח”ו (סי’ נט). ובס’ “אגרא דפרקא” (אות שפו). ובשו”ת אגרו”מ חיו”ד (ח”ב סו”ס נג).

אמאי לא הוזכר ליצנותא דע”ז בסוגיא דילתא ור”נ

י. והנה איתא בחולין (קט ע”ב), א”ל ילתא לרב נחמן, מכדי כל דאסר לן רחמנא שרא לן כוותיה, אסר לן דמא – שרא לן כבדא, נדה – דם טוהר, חלב בהמה – חלב חיה, חזיר – מוחא דשיבוטא, גירותא – לישנא דכוורא, אשת איש – גרושה בחיי בעלה, אשת אח – יבמה, כותית – יפת תאר, בעינן למיכל בשרא בחלבא, אמר להו ר”נ לטבחי זויקו לה כחלי. ע”כ. ולכאו’ פלא הוא אמאי לא הובא גם ענין זה דר”נ עצמו אמרו, דהגם דבעלמא ליצנותא אסירא, ליצנותא דע”ז שריא, ובהשקפה ראשונה ר”ל דהתם “שרי” ותל”מ, אך בליצנותא דע”ז מצוה נמי איכא, אך תירוץ זה נסתר מענין יבום שהוזכר שם דהוי מצוה מה”ת. וע’ יבמות (לט ע”ב). וי”ל בזה.  *).

*) ומטו משמיה דמרן הג”ר ישראל סלנטר זיע”א, דמשמע מהגמ’ שכנגד כל האיסורין יש גם היתר, וא”כ מה התירה לנו התורה כנגד חוסר אמונה ואפיקורסות, והשיב, כשיהודי מבקש עזרה, לא לומר לו שיבטח בה’, אלא חייבים לסייע לו בעצמך, ולא לסמוך בזה על הקב”ה. ובספר שר התורה (ע’ 188) מביא שהגאון מטשעבין זצ”ל אמר פעם: כל דאסר לן רחמנא, שרא לן כוותי’ וכו’, “אסר עלינו לדבר דברים בטלים, והתיר לנו לדבר בלימוד”.

ליצנותא דע”ז כאשר התפלין מונחות עליו

יא. ושמעתי לדון אי שרי לעשות ליצנותא דע”ז כאשר האדם מניח תפלין, ונראה לי דשרי ואדרבה יש בו שבח, כי התפלין הן עדות על ממשלת ה’ ושאין זולתו, ונמצא דליצנותא דע”ז עם התפלין היא בבחי’ “מצא מין את מינו וניעור”, וכבר אמרו בברכות (ל סע”ב) אביי הוה יתיב קמיה דרבה, חזייה דהוה קא בדח טובא, אמר, וגילו ברעדה כתיב, אמר ליה, אנא תפילין מנחנא. רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי זירא, חזייה דהוה קא בדח טובא, אמר ליה, בכל עצב יהיה מותר כתיב, אמר ליה אנא תפילין מנחנא. דון מינה בק”ו להכא. והבן.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום