מרתק: סדר העדיפויות בקבלת קהל אצל מרן החד”ה קוק שליט”א, ועוד ועוד…

סדרי עדיפויות ב”קבלת קהל” בחדרו של מרן פלא הדורות החד”ה קוק שליט”א מתוך הספר “מח קדוש” שיראה אור בקרוב בעזהי”ת

רבים מכל קצווי העולם נכספים לראות את פני קדשו של רבינו, כדי לחזות בעבודת כהן גדול בקדושה וטהרה, התפלות אשר בהם רבינו שרוי ברטט ובזיע בדחילו ורחימו, אמירת ההלל הידועה מידי ר”ח ובימי המועדים, עבודת הנענועים בסילודין בימי חג הסוכות, ועוד ועוד, או בכדי ליהנות מזיו חכמתו המופלאה, כאשר זה שנים רבות שיצא שמו של רבינו בכל העולם כולו, שאפשר לדבר עמו בעומק העיון בכל מקום בתורה, והוא טופח ע”מ להטפיח כאיל המנגח ימה וקדמה. יש הבאים במיוחד ממרחקים אך ורק בכדי לחזות בנעם פניו וליהנות מזיו תפלתו ותורתו, ויש המיחדים לעצמם “תחנה מיוחדת” בטבריה כאשר יגיעו בלאו הכי לצפון הארץ *) לימי נופש או לסיבות אחרות.

*) בכל ימות השנה ובפרט בשבתות וחגים ובימי “בין הזמנים” מגיעים אלפים רבים לבית מדרשו של רבינו, כמה כתות יש במבקרים אלו: יש המבקשים לראות את עבודת הקדש של רבינו, ויש המתעקשים לקבל את ברכתו או לפחות לזכות ללחוץ את ידו הקדושה או ליגע בשולי גלימתו עם סיום תפלתו, ויש המרעישים להכנס לחדרו כדי לראות מקרוב את עבודת הקדש בעסק התורה וכו’, ויש אשר כל אלה לא יספיקו להם, ומבקשים “לדבר בלימוד” עם רבינו, בעבור ג’ כתות האחרונים קמה לה מידי פעם קבוצת “גבאים” בלתי מוכתרים, ההודפים את המבקשים “להפריע” לרבינו, המעניין הוא שבכל תקופה נראים בשטח “גבאים חדשים”, והסיבה לכך, כי כל איש אשר יהין לצער יהודי בפני רבינו, לא יצליח לשרוד בקרבתו, מאימת החרדה שתפול עליו ע”י תוכחתו המגולה של רבינו, ושמועה נפוצה בין קרוביו של רבינו, שעושה פעולות להרחיק מעליו את הנוהגים באלימות כלפי הציבור. לא פעם אמר רבינו, “אני איש פשוט, אין לי גבאים ולא שום דבר, עזבו אותי לנפשי, תנו לי ללמוד תורה ולהתפלל”.

רבינו אמר לי על רבים מן הבאים בשעריו, שעיקר מטרתם לשם “חויה” מעניינת ו”אטרקציה” בעלמא, ואמנם יש ביסודה דבר טוב וקדוש, [ולואי וכל האטרקציות יהיו במחוזות כגון אלו], אך אין בזה ולא מידי בכדי לחייבו לספק את רצונם, ופעם אחת אמר רבינו בענות קדשו, “בימי בין הזמנים יש פינת חי מעניינת בטבריה, לכן באים לכאן כדי לראות את החתול עם הבגד הפרחוני”, ופעם אחרת בהיותו מדליק נר חנוכה ומנין צלמים עמדו על ראשו כנהוג בתקופות האחרונות, כך התבטא בענותו הטהורה, “גם אני הייתי מנציח רגע כ”כ מיוחד, לא בכל יומא מתרחיש ניסא לראות חתול מדליק נר”, וכאשר שמע מפי אחד מתלמידיו שהיה מיצר על זה שאינו יכול לבא להקביל פניו ברגל בעקבות גזירות השלטון בתקופת שקר הקרונה, אמר לו רבינו, “אני לא מכיר כאן רב שיש להקביל את פניו, פני חתולים אפשר לבא להקביל כאן”…

כלל גדול ידוע אצל רבינו: אין אדם מצווה לספק את כל רצונות בני האדם ממנו, שאין לדבר סוף, אך אם כבר הגיע אליך יהודי ומשאלתו בפיו, אין לך להתחמק ממנו, ואע”פ שפעמים הרבה היה ראוי לאותו אדם שלא לגשת כלל עם משאלתו לאדם גדול כוותיה דרבינו, וכעין היסוד שלמדנו המשגיח דלייקווד ר’ נתן וואכטפוייגל זצ”ל ע”פ המסופר בב”מ (פה ע”ב) שנתבע רבי מן השמים על שאמר לעגל שהחביא עצמו בין כנפי מעילו “זיל לכך נוצרת”, אע”פ שכך היא מדת הדין “סוף בהמה לשחיטה” (ברכות יז ע”א), מ”מ אם כבר הגיע לרשותך אין לך לסלקו מעליך, [ועמש”כ הגרי”ח מבבל זיע”א בס’ “בן יהוידע” שם], וה”נ אם הגיע ענין של פלוני לנגד עיניך, כבר נעשית בגדר “מצווה” כלפיו, וכעין דין אבידה ב”זקן ואינה לכבודו” שהוא פטור מלהתעסק בה, אך אם “הכישה” הרי הוא מחוייב להתעסק בהשבתה, וכמובן שגם בזה יש גדרים וסייגים כידוע בסוגיית מו”ק (ט סע”א) והפוסקים.

לא פעם ראיתי איך שרבינו ספון בעומק עיון התורה, ומתגבר [באופן סמוי] להתרומם טפח מעל הקרקע בכדי לקבל את פני האורחים הבאים בצלו, ומכיון שגם ת”ח רשומים וגאונים ידועים צדיקים וחסידים מבקשים להכנס לרבינו שליט”א, ופעמים רבות תגיע הבקשה דרכי, והרגשתי היא שהנני “מוטל בין הפטיש לסדן”, על כן שאלתי את רבינו שליט”א כדת מה לעשות במקרים אלו, מצד אחד רבינו שליט”א מוגדר תדיר “עוסק במצוה”, והיו עיניו ולבו בדביקות עצומה בעידן צלותא או בעומקא דשמעתתא, ולא ניחא לי שיתגלגל על ידי דבר דלא עביד ליה נייחא בקושטא, ומאידך גיסא, הלא מדובר על תלמידי חכמים ישישים ומופלגים בתורה ויראה, וקשה מאד להשיב פניהם ריקם, ובפרט שיתכן שאילו ישמע רבינו שליט”א שבקשו לבא ולבסוף לא באו, שמא יסב לו הדבר עגמת נפש מסויימת.

כה השיבני רבינו שליט”א: האמת האמתית היא שאין להם שום תועלת מזה שהם באים אלי, והגם שהם אומרים אחרת וקים להו בגוייהו שיש בדבר ערך חשוב וכו’, אני אומר לך שאין בזה ענין משמעותי בקושטא, וגם לדידי עדיף להמשיך ברציפות בעסק התורה וכו’, כי בסופו של דבר אין כאן אלא מפגש ידידות ונימוסין, והגם שיש בו ד”ת וכו’, אין זה מעולה טפי מרציפות הלימוד שאני עסוק בו, ולכן כל שהדבר אינו גובל בבעיות שבין אדם לחבירו, הרי שטובה תעשה עבורי אם “תטרפד” את המפגשים הללו.

אמנם היו מקרים בהם ביקש רבינו שליט”א את הפגישות, והצד השווה שבכולן, כאשר חשב שפגישה זו תתרום לו חיזוק בלימוד התורה ויראת ה’, היה זה כאשר ביקשני ידידי הרה”ג בנש”ק ר’ משה [ב”ר ברוך] אביחצירא שליט”א להכניסו לחדרו של רבינו שליט”א באישון לילה, וארכה השיחה על שלחנו של רבינו שליט”א כשעתא חדא, כאשר משה ידבר על מעשה תקפו וגבורתו של זקינו סידנא בבא סאלי מהר”ר ישראל אביחצירא זיע”א, ועל דודו מהר”ר יצחק אביחצירא הי”ד דמן טולאל, ולאחר מכן אמרתי לרבינו שליט”א שהנני מבקש מחילה רבה באם היתה אריכות דברים יתר על המדה, ואמר לי, “אין על מה לבקש מחילה, אדרבה, כל מילה שיצאה מפיו של הרמ”א חזקה אותי מאד, וכן ירבו ביקורים כגון אלו שיש בהם תועלת לעבודת ה'”.

כמו כן כאשר אמרתי לרבינו שליט”א שהאדמו”ר מצאנז מהרצ”א הלברשטאם שליט”א ביקר בקרית צאנז בעיה”ק טבריה אצל חסידיו, והביע את משאלתו להפגש ביחידות עם רבינו שליט”א, חייך רבינו שליט”א ואמר, אשמח אם יגיע, כי בביקור זה יש בודאי כח לחזקני בעבודת ה’ כאשר אשמע מפי האדמו”ר שליט”א עובדות על עמוד האש הרה”ק מקלויזנבורג זיע”א שכפי הנראה הוא היה צדיק הדור [לשון רבינו שליט”א שידוע קשר עליון שיש בינו לבין בעל ה”שפע חיים” זיע”א, ואכמ”ל כעת]. וכעין זה אירע כאשר אמרתי לרבינו שליט”א שידידי הרה”ג ר’ שאלתיאל עמאר שליט”א [עוזרו התורני של מרן גאון עזינו מהרע”י זיע”א המוזכר לשבח תדיר בהקדמות ספרי הגרע”י] מבקש להכנס אליו, ואמר רבינו שליט”א, בא יבא ברנה, הרי בודאי יש הרבה מה לשמוע ממנו ממה שעיניו ראו בחדרו של רבינו ה”יביע אומר”, ויש בדברים אלו כח לעורר את חשקת התורה.

רבינו אמר לי כמה פעמים, אם יש ענין של אפרושי מאיסורא כגון לדבר על לב חתן וכלה להצילם מעריכת “אירוע מעורב” בר מינן, או לדבר על לב אשה שלא תפיל את עוברה, וכן אם יש אדם שיש צד השפעה שיוכל רבינו לעוררו על שמירת שבת וכיו”ב, כל אלו דוחים את הכל, ויש להפסיקו מלימודו אם הענין יכול להדחות כגון שהברזל חם או שלא נוכל להשיג את הגורמים בזמן אחר, וכן אמר לי רבינו כמה פעמים שיש חשיבות עליונה להכניס את שבורי הלב למיניהם הרבה יותר מכל מיני דמויות מפורסמות וכיו”ב שבקושטא אין ממש כ”כ בביקורם אצלו מלבד עניני פרסום שאין בהם ממש כמעט כלל ועיקר.

בברכת התורה

יקותיאל דטבריה