אפליקצית עץ חיים
שיעור בתורת מרן החד”ה קוק שליט”א האם יש להלביש ילד שלא הגיע לחינוך בבגדי שבת
מורי ורבותי, יש פה שאלה מאוד מעניינת שלא נשאלה מאות שנים בשום ספר, הראשון ששאל אותה זה מורנו הרב חזקיהו דב הכהן קוק, שהשם יתן לו רפואה שלמה אמן.
הוא שאל את השאלה בספר שלו מלפני שנים רבות, לפני שלושים שנה בערך. אתם רואים, זה הספר “ממדבר מתנה”, זה פלפולים על כל הש”ס.
אנחנו יודעים שבשבת צריך ללבוש בגדי שבת, חליפה, חולצה, מכנסיים כתוב בפסוק בישעיה “וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר”, חז”ל דורשים בשבת (קיג סע”א) “וכבדתו – שלא יהיה מלבושך של שבת כמלבושך של חול”. יש בגדי שבת: כתוב במגלת רות (ג, ג) “ורחצת וסכת ושמת שמלותיך”. מה זה “ושמת שמלותיך”? חז”ל אומרים (שבת שם ע”ב) אלו בגדי שבת.
קודם כל, לפני שאני אגיד לכם את השאלה המעניינת של הרב קוק, נאמר עובדא מעניינת עם הרב על בגדי שבת: פעם אחת הייתי אצל הרב קוק ביום שני, אני רואה אותו עם בגדי שבת, הסתכלתי עליו ככה, אמרתי בלבי: “תלמיד חכם נקרא שבת”, כך אומר הזוהר, אבל עדיין לא ברור לי, הרי הרב מחליף את בגדיו בדרך כלל, “כלבוש תחליפם ויחלופו”.
אומר לי הרב קוק: “בגדי שבת קדושים, אני לא מסוגל להוציא אותם”. הרב קוק בספר שלו “שלום שבת” אומר: בגדי שבת זה כמו בגדי כהן גדול, שבת מכפילה תמיד – הכל כפול, לחם משנה וכן על זה הדרך, כהן גדול הוא גם בחינת “כפול” – ארבע בגדים לכהן הדיוט, שמונה בגדים לכהן גדול, שמונה זה מעל הטבע, שבת זה מעל הטבע, מעין עולם הבא, “תן חלק לשבעה” – זה שבת – “וגם לשמונה” שזה התוצאה של שבת קדש.
הוא לא יכול להוציא את הבגדי שבת. איזה הרגשים יש לצדיקים! צדיקים היו מחליפים הכל בשבת, אפילו גרביים מיוחדות היו להם לשבת, עושים הכל בדקי דקויות, אנחנו בכלל לא נמצאים שם, אבל לפחות הבגדים החיצוניים צריך להחליף אותם, שיהיה בגדים של שבת לכבוד ולתפארת.
יש אומרים: מספיק שלא יהיה מלוכלך, העיקר שהחליפה מכובסת לשבת, הכוונה היא, ביום חול הוא לא מקפיד לכבס כל פעם, אז שלא יהיה מלבושך בשבת כמו בחול, שיהיה מכובס זה העיקר, ואפילו אם אתה לובש בשבת את אותו בגד של חול. אבל האמת היא שיש ענין גם לייחד בגד לשבת, זאת החליפה של שבת בלבד, “זאת חליפתי” מוקדשת אך ורק ליום השבת. מי שיכול גם בחולצה לעשות את זה, זה קצת קשה, ומי שיכול יעשה את זה גם בחולצה. יש אנשים שאפילו בבית – במנורות, עושים איזה “לוסטרה”, איזה נברשת, מדליקים אותה רק בשבת קדש. יש בזה ענין גדול, כמו שכתוב בספרים “זכרון יעקב” ו”ציץ אליעזר”, וזה על פי דברי חז”ל והראשונים.
עכשיו, אנחנו, ברוך השם, יש לנו בגדי שבת, וגם הילדים שהגיעו לחינוך – ילד בגיל שש שבע אנחנו מחנכים אותו, כמו שמחנכים אותו בכל המצוות, צריך גם לחנך אותו לשים בגדי שבת.
שואל הרב קוק בספר “ממדבר מתנה” (עמ’ כז – כח): מה הדין ילד בגיל ארבע? הוא לא הגיע לחינוך, האם גם צריך לשים לו בגדי שבת? לכאורה, זו לא שאלה, אם הוא לא הגיע לחינוך, שילבש מה שהוא רוצה, ותלביש אותו מה שאתה רוצה, כמו שאם הוא לא הגיע לחינוך, הוא אוכל גבינה שעה אחרי שהוא אכל בשר, אתה לא אומר לו כלום, אז הוא הדין בגדי שבת, כל שכן שהוא לא צריך.
אומר הרב קוק, אמנם הילד הזה לא בגיל “חינוך”, אבל אני מצווה בשבת שהאטמוספירה שלי תראה אחרת, והראיה שאפילו את המצעים של המטה הגמרא אומרת שהיו מחליפים לכבוד שבת, בזמנם היו יושבים לאכול על גבי מטה, המטה היתה הכסא עבורם, והכסא צריך להיות מוצע משום כבוד שבת, צריך לשים מצעות מיוחדות לכבוד שבת, ככה הגמרא בשבת (קיט ע”ב) אומרת: המלאך הטוב והמלאך הרע באים בליל שבת, אם השולחן ערוך והמיטה מוצעת, אז המלאך הטוב אומר “יהי רצון שיהיה ככה לשנה הבאה”, והמלאך הרע עונה בעל כרחו “אמן”.
רואים שיש ענין במטה מוצעת לכבוד שבת, כך כתוב ברמב”ם בהלכות שבת פרק ל הלכה ה, וכך כתוב בשולחן ערוך בתחילת סימן רסב: “יכין את שולחנו ויציע את מיטתו” – את המיטות, הטור והשולחן ערוך והמשנה ברורה כותב, שהכוונה המטה שאוכלים עליה, ואם יכול, גם המיטות שישנים עליהם בחדרים, גם כן יכין להם מצעים מיוחדים לכבוד שבת. תראה מה זה, “מצעים”!
אז אומר הרב קוק: וכי ילד בגיל ארבע הוא פחות ממצעים של מיטה? אם את המצעים של המיטה משנים לכבוד שבת, כי שבת צריך להיראות שינוי, אז נכון שאנחנו לא מצווים לחנך אותו, הוא רק בגיל ארבע, אבל כאן הבגדים הם מצב שעל גבי הילד ולא בתורת לחנך אותו, הוא כמו “נוף” של הבית. [מצד שני הרב שם כותב לדחות את ההצעה הזו, שאולי דוקא מטה שהיא חלק אינטגרלי ממצב של בית מסודר, לכן יש בה דין הצעה לשבת, ובפרט שהשלחן והמטה הם משמשי הסעודה בפועל, משא”כ ילד שהוא גוף לעצמו ואינו בתורת הכנת הבית].
יש למישהו פה תשובה? צריך להביא ראיה, לא להגיד “נראה לי”, מי שאומר “נראה לי”, הרב קוק אמר לי שזה גאווה! מה “נראה לי”? מי אתה? אתה הרמב”ם? מי אתה שנראה לך? אתה רואה כך, ההוא יאמר שנראה לו אחרת, אין לדבר סוף, בשביל לדבר בעניני תורה והלכה, צריך גיבוי! ראיה! תן ראיה מפסוקי התורה, נביאים, כתובים, משניות, תלמוד בבלי, ירושלמי. אומרת התוספתא בריש מסכת זבים: “אמר רבי עקיבא, לא כל הקופץ משתבח, אלא המביא ראיה לדבריו משתבח”.
אומר הרב קוק: הרא”ש במסכת מועד קטן פרק שלישי אומר: למה מותר לגלח קטן במועד? הרי אנחנו אסור לנו להסתפר במועד, ולמה לנו אסור? כי אם יתירו לנו להסתפר בחול המועד, אז אדם יכנס ליום טוב הראשון כשהוא מנוול, ויגיד לעצמו, לא נורא, “אני אסתפר בחול המועד”, ומפסיד בזה שנכנס ליום טוב כשהוא לא נאה, אומרים לו רבנן, אדוני, אסור להסתפר במועד, ואז הוא יודע שיש לו איסור, וממילא כבר בערב יום טוב הוא בא מתוקתק. [יש תשובה ב”נודע ביהודה” שאומר קולות לגבי גילוח בגלל הדבר הזה לגבי מי שרגיל לגלח בכל יום, יש על זה המון מחלוקות, זה נושא בפני עצמו, לא נכנס עכשיו להלכות חול המועד].
אומר הרא”ש, אדם גדול שהגיע לבר מצוה, הוא מצווה לא להכנס מנוול ליום טוב, אז עשו לו קנס – אל תתגלח במועד, אבל ילד קטן הרי הוא לא מצווה בכלל על הדבר הזה, הוא לא בר חיובא, גם אם הוא יבוא מנוול ליום טוב, לא קרה כלום, ומכיון שילד קטן לא שייך עליו גזירה שמה יכנס מנוול ליום טוב, לכן הדין הוא שבחול המועד מותר לספר אותו. [וע’ בשו”ע או”ח סי’ תקלא ס”ו].
אומר הרב קוק: אם נגיד שאף על פי שילד קטן לא מצווה, אבל אני צריך לשים לו בגדי שבת – כי הוא לא גרע ממטה שצריכה להיות מוצעת, אז גם ביום טוב צריך שהוא לא יכנס מנוול, כי אני מצווה עליו שהוא לא יהיה מנוול ביום טוב!!
רואים מכאן שאני צריך לבוא עם בגדי שבת, אני צריך לא לבוא מנוול ליום טוב. הילד יעשה מה שהוא רוצה, הוא לא הגיע לחינוך, אין בזה בעיה. ככה אומר הרב קוק.
אבל הרב כותב לדחות את הראיה, אומר הרב, הנימוקי יוסף במועד קטן דף יד אומר, מה הסיבה שאין איסור גילוח לקטן בחול המועד, מפני שקטן שלא מסתפר זה מציק לו ויש לו צער, כיון שיש לו צער – לא גזרו עליו.
לפי זה אומר הרב קוק: אפשר לדחות ולהגיד שבאמת אני מצווה גם על הקטן שהוא לא יבוא מנוול ליום טוב, וגם לענין שלנו אני מצווה לשום לו בגדי שבת, אלא שלגבי גילוח במועד אם כי יש ענין שאני יביא אותו מפואר לחג, אבל זה לא חזק עד כדי כך שהוא יקבל קנס בגלל שלא דאגתי לו, או שהוא לא דאג לעצמו, סוף סוף יש לו צער ועליו לא גזרו בכגון דא.
בא תלמיד חכם אחד בבני ברק, הרב משה חליווה שליט”א, הוא חיבר ספר “ענפי משה”, הוא ראה את השאלה הזאת בספר של הרב קוק, אמר, זו שאלה יפה, הלך אתה לשני רבנים גדולים, לרבי שריה דבליצקי עליו השלום, ולרבי חיים קניבסקי עליו השלום, שאל אותם את זה, [הוא מביא את הדברים בחידושיו שבקובץ “אליבא דהלכתא” חלק ס”ד עמ’ קיד].
הרב שריה דבליצקי אמר לו, אם אפשר, ישימו גם לילד שלא הגיע לחינוך בגדי שבת. אמר לו: כבוד הרב, אם אפשר, לא מספיק לי, אני רוצה לדעת האם זה חיוב? אמר לו: אולי זה חיוב, אני לא יודע. תראה מה זה, זה גם עוד גדול בישראל, הוא יודע להגיד שהוא לא יודע!
הלך לרבי חיים קניבסקי, שאל אותו את השאלה הזאת. אמר לו רבי חיים קניבסקי: כבר נהגו לשים בגדי שבת גם לילדים שלא הגיעו לחינוך. אמר לו: ולמה? אמר: זה כבוד שבת של ההורים.
בתחילה לא הבנתי מה כוונת הגר”ח קניבסקי שזה כבוד שבת של ההורים, רבי חיים קניבסקי מדבר כאן, גברא רבה אמר מילתא, צריך להסביר את דבריו. עלה לי דבר נאה, כתוב במועד קטן דף יד עמוד ב, ובדף כו עמוד ב, בר מינן אם נפטר אבא של ילדים, הם צריכים לעשות קריעה. מה הדין אם יש שם ילד קטן, “מקרעין לקטן מפני עוגמת נפש”, לא רק קטן שהגיע לחינוך. [בכלל, יש שאלה אם יש חינוך לאבילות בקטן, הרי”צ גיאת שהובא בטור בסימן ש”מ ביורה דעה אומר שכן, הרבה אומרים שאין חינוך לקטן בכלל בשום הלכות אבלות, אין חינוך, מה אתה מחנך אותו? זה דבר שלא ברור שיבוא לו, ולא מחנכים לדבר כזה של פתיחת פה לשטן, הט”ז והנקודות הכסף והמנחת חינוך מדברים בזה].
אז פה יש משהו מיוחד, מי שרואה בדף יד את הסוגיא במועד קטן, רואה שאפילו תינוק בן שנה עושים לו קריעה, למה? “משום עוגמת נפש”, זה עושה אוירה של עוגמת נפש וזה כבוד הנפטר. אז זה דין מיוחד בקריעה, וממילא יש לומר שאם בשעת אבלות מקרעים לקטן מפני עגמת נפש וזה יוצר אוירה, כל שכן בשעת שמחה, מרובה מידה טובה ממידת פורענות, ששמים לילד בגדי שבת, אז מה אם הוא בן ארבע? אבל זה אוירת שבת, “מלבישין לקטן בגדי שבת מפני שמחת הנפש”, “ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג”, לא אמרתי שזה ראיה, אבל אני מתכוון להגיד שיש פה כבר פתח לדבר הזה, כמו שאומרים “זכר לדבר”.
עוד דבר אני רוצה להגיד: היום בזמננו כשיש במשפחה חתונה, כמה משתגעים לקראת החתונה, איזה שגעונות! היא תתפור שמלה, ואחרי זה כל האחיות צריכות ללכת לתופרת לעשות אותו דבר, כולם בורדו וכולם בז’ וכולם סגול, וצריך בשביל זה הרבה כסף, ואז צריך “צדקות” ו”קרנות”, ולא נגמר, הרבה שטויות עושים, אבל זה המנהג… בקיצור, ילד קטן בן שלוש – יש לו “פפיון” – “עניבת פרפר” היו קוראים לזה פעם, וכיפה ומכנסיים הכל אותו צבע, ונעליים וגרביים הכל אותו צבע, עושים אותו “בונבון” בכל התמונות! פוק חזי…
אני לא מבין, שבת מגיעה, נגיד שלא ילבש בגדי שבת, כיון שהוא לא הגיע לחינוך, שיהיה עם האוברול המסריח שלו מיום שישי, אבל כשיש חתונה כולם מקפידים, מה קרה, בחתונה יש חינוך ללבוש בגדים? אדם יבא לשמים, אומרים לו כאן עשית כך וכך וכאן אחרת, זה יכול להיות תביעה מסויימת בכבוד שבת, כיוון שאנחנו רואים שאנשים יש להם נטיה לכבד מעמד גם ע”י הופעת הקטן במלבושים יפים, אף על פי שהוא לא פרטנר במעמד של החתונה, אבל זה “אוירה”, אז גם בשבת צריך להיות האוירה.
לא אמרתי פה הלכה למעשה, אבל זה נוטה להגיד שכך ראוי ונכון לעשות. [וע’ תוס’ ב”ק (לז ע”א) בשם הירושלמי בענין שור המועד לשבתות, שזה מפני שרואה בגדים אחרים של שבת, ומשמע שם דכולם לובשים בגדי שבת כולל הקטנים שלא הגיעו לחינוך, שהרי אין חילוק שם בין קטנים לגדולים. וי”ל].
ונפקא מינה לפי כל מה שאמרנו, שזה יהיה בכלל הוצאות שבת שחוזרות. [וע”ע בס’ “חינוך הבנים כהלכתו” עמ’ תצו].
לסיום נאמר רמז נאה על “בגדי שבת“, בגדים מלשון בוגדים של מעשה עבירות, כמו שכתוב בפרשתינו (בראשית כז, כז) “וירח את ריח בגדיו”, ודרשו חז”ל בסנהדרין (לז ע”א) “אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו”, ו”שבת” זה התיקון של הבוגדים, כי כבר אמר רבינו האר”י, ש”שבת” אותיות של “ושבת עד ה’ אלהיך” וכו’ שזה מצות התשובה, נמצא שבגדי שבת היינו גדר חוזר בתשובה.
ונוסיף על גבי זה עוד רמז נאה, שבת היא כנגד יוסף הצדיק בסוד תפלת מוסף כידוע מזהר חדש (פרשת תולדות) דשבעה מוספין כנגד שבעת הרועים, ומוסף דשבת כנגד יוסף, ומה כתוב ביוסף הצדיק (בראשית לט, יב) “ויעזב בגדו בידה וינס ויצא החוצה”, יוסף שהוא שבת עוזב את הבוגדים אצל חלק הטומאה ומתנתק ממנה לגמרי, בבחי’ (ישעיהו נה, ז) “יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה’ וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח”.
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה
- איזו ברכה יש לברך על מפלת נשיא איראן וחבורתו?!
- פולמוס “פינוי בינוי” והכרעותיו של מרן הגר”ד קוק שליט”א
- איך הגיב מרן הרב דב קוק שליט”א עם שמיעת הבשורה על השבת 4 חטופים?
- מוות למחבלים.. פסק הלכה מנומק מגדולי עולם איך לנהוג עם המחבלים
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום