אלי אתה ואודך אלהי ארוממך. הסרטה ותמלול

אלי אתה ואודך אלהי ארוממך

היטלר ויצר הרע זה אותו דבר ממש, מי שלא מבין את זה הוא… אז מה קרה כאן עכשיו בשואה? זה נורא ואיום הכאבים, אבל אתה יודע מה קרה? גילוי פנים, מה הגילוי פנים? הוציאו לך החוצה את מה שיש בפנים, האם יש לך נס יותר גדול מזה? פה הוציא החוצה את מה שבפנים, גילה אלהות כזאת שאני אוציא לך אגלה לך את זה להדיא, ואוציא החוצה בדיוק מה שיש לך בפנים. האם יש גילוי פנים יותר גדול מזה?

לא אמרתי גילוי פנים! הסתר פנים עצום, חוזר בי! משוגע, מטורף! הסתר פנים! האם יש לך הסתר פנים גדול מאשר שתים עשרה אלף יהודים נכנסים כל יום לתאי הגזים? יש לך הסתר פנים יותר מזה?

עד כאן רזא דהסתר פנים מה שאתה רואה. גילוי אלהות מופשט בעולם – פה, יותר מכל המקומות, כאן יצאה כל האמת הפנימית , נמוג ההסתר והאמת הפנימית של האדם לא נחצצת אלא ההויה האלוהית מסלקת את ההסתר ואומרת הכל זה אחד – ואם בפנים אז גם בחוץ כי העולם נברא בשבילך, אני אסלק את ההסתר, ככל שהסתר הפנים הוא נורא וכואב כך הגילוי המופשט של ההשגחה הוא מתרומם ממש באותו כאב, כמה שזה כואב ככה זה מתרומם כי זה ממש כלים שלובים ללא כחל ושרק, כמה שזה כואב זה מתרומם.

“אלי אתה ואודך אלהי ארוממך”, הפסוק הזה יפה לשיר אותו, כמה השיר הזה מרגש. האם אתה יכול להסביר את המילים האלה? תראה מה כתוב כאן “אלי אתה ואודך” מה זה “אל”? אל זה חסד, ו”אלהי” זה כבר דין – “אלהים” זה דין. “אלי אתה ואודך” – כאשר אני אומר “מודים אנחנו לך” על ניסיך ונפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובוקר וצהרים הטוב, אלי אתה – אני מודה לך. אבל יש מצבים שאין לי מה להודות, אני נמצא באושוויץ לפני תאי הגזים מה אני אגיד? על מה להודות? מה אני אשקר? כאן תגיד “ועל כולם יתברך” , לא “אני מודה לך” – כרגע זה לא הסוגיה! אני אגיד “על כולם” – על כל מה שאתה עושה, נכון שזה כאן דין אבל “יתברך ויתרומם”, בזה שאתה עושה כזה דבר הרי אתה מרומם את ההשגחה שלך בעולם. אלי אתה – תגיד מודים, אחר כך תגיד שאם חס ושלום לא מצב הודאה כעת אלא אני רואה הפוך, אז אני אומר לעצמי תדע איך זה יכול להיות כזה דבר שיבא גרמני ויהרוג יהודי?! יבא כזה רוצח ויהרוג, אדם נמצא בתוך ציצית יתלוש אותו מתוך בית המדרש ויהרוג אותו?! יכול להיות כזה דבר?! שמע, אתה יודע, אני לא בא להסביר לך, עכשיו נמלה אחת כאן בפנל, מישהו טפטף פה איזה משהו והיא רצתה ללכת אל הפירור ההוא, פתאום בא מטאטא , היא תבא לבית דין “הוא הרג אותי הוא הרג אותי! כבר הלכתי לקחת את הפירור הזה והוא הרג אותי האכזרי הזה! זה היטלר זה היטלר!” – טאטאו את הבית ברמה שלך. ברמה שלנו תגיד לקב”ה אני נמלה ג’ינג’ית בקצה הפנל, שאם תשאל אותה עכשיו מה המקום הגבוה ביותר שיש בעולם? היא תגיד לך- שמע המקום הגבוה ביותר שבכלל ניתן לדבר עליו זה חצי הפנל שהיא רואה, וגם זה היא לא תגיע. אני אומר לקב”ה אני נמלה ג’ינג’ית, אני לא מבין מה שאתה עושה כי הגובה שלי זה עד חצי הפנל, אבל אתה עושה ברמה הזאת (הרבה מעבר להשגתי) אני חצי פנל, אני חצי פנל. לא “מודים” אלא נכנעים, “אלי אתה ואודך אלהי ארוממך” – “ועל כולם יתברך ויתרומם” – ארוממך, על כולם זה גם כשיש פה, “על כולם” – שמע אתה בחצי פנל, כמה אתה גדול, ארוממך, אני מגיע למסקנא, על כרחנו.

ראיתי פעם שאלו “על ניסיך ועל נפלאותיך, אז מה היו באושוויץ?” נו תגיד, באושוויץ תגיד ועל כולם יתברך ויתרומם, זה לא פחות בכלל, להודות על הקיים זה גדול מאד, ולהיכנע מפני הקיים זה בכלל לא פחות! זה מוכרח אותו דבר, ובלי זה לא יהיה כלום. לא רוצה להגיד זה אותו דבר – זה חסדים וזה גבורות, חסד וגבורה זה מעכב אחד את השני. יש לך עבודת הודאה אשריך ואשרי חלקך, מדי פעם – לא בדיוק הודאה, יש עבודת התבטלות – ארוממך, אתה רואה כמה שהקב”ה הוא גדול, זה העבודה שלנו. אנחנו רוצים את העבודות השניות, אנחנו מאחלים לעצמנו “אלי אתה ואודך” ואומרים לקב”ה, אבל צריך משהו… יהי רצון שזה יהיה רק בקיצור, וה”אלי אתה ואודך” הוא…