מרן החד”ה קוק שליט”א בגילוי מדהים על סוד “המלך הקדוש והמלך המשפט”

מרן החד”ה קוק שליט”א סוד המלך הקדוש – המלך המשפט

א. צ”ב אמאי הציבו רבותינו מסדרי התפלה את האות ה’ בחתימת ברכת “המלך הקדוש” וכן ב”המלך המשפט”, דלכאורה נראה יותר מצוחצח לומר “מלך הקדוש“, בלא ה’ וכן “מלך המשפט” [על גבי נוסח “מלך אוהב צדקה ומשפט” כדאמרינן בעלמא].

ב. וכבר הרגיש בזה רש”י בברכות (יב ע”ב) וכ’, “המלך המשפט – כמו מלך המשפט, כמו נושאי הארון הברית (יהושע ג) – כמו ארון הברית, וכן המסגרות המכונות (מלכים ב, טז) – שהוא כמו מסגרות המכונות, וכן העמק הפגרים (ירמיהו לא) – כמו עמק הפגרים”. ע”כ. וגם בחידושי הריטב”א לראש השנה (לה ע”א) כתב, וה”ר יונה ז”ל היה סובר שאינו חוזר אלא בשאמר האל הקדוש האל המשפט, אבל אם אמר מלך אוהב צדקה ומשפט כמו שאנו נוהגין היום, יצא, כיון שהזכיר מלכות, אבל תלמידי רבינו הגדול ז”ל כתבו משמו שאפילו אמר מלך אוהב צדקה ומשפט יש לחזור, וזה ידוע למבין סוד הענין למה צריך לומר המלך המשפט שנראה כלשון משובש והוא מתוק לרואי השמש. עכ”ל. סתם ולא פירש הענין.

ג. ובמשנ”ב (ר”ס תקפב) הביא בשם “דרך החיים”, שיש להקפיד לומר “המלך המשפט”, ואם אמר “מלך המשפט” יש לצדד שלא יי”ח, [וכמ”ש הב”י שם בשם בראב”ד שפסק כן למעשה], ומ”מ בדיעבד אם אמר “מלך המשפט” לא יחזור. עכ”ד.

ד. ומאידך מצאנו לרבינו יהודה בר יקר ב”פירוש התפלות והברכות” (עמ’ פז) שכתב, ונראה שכל אדם יכול לומר “מלך המשפט” ו”מלך הקדוש” ויהי יותר נאה לומר כך, שלא יאמר המלך המשפט, ואגב שיכול לומר המלך הקדוש נקטיה, ואומר כך [המלך הקדוש] ע”ש “האל הקדוש” (ישעיה ה, טז) ולא אמר “אל קדוש”. עכ”ד.

ה. ובחתימת “המלך המשפט” יש לעיין טפי, דבכללי התחביר יותר מתאים לומר “המלך השופט”, [כמו שאומרים “המלך הקדוש”, ולא “המלך המקדש”].

ו. עוד העיר מרן החד”ה קוק שליט”א, דבכל הברכות לא מצאנו ה’ בראש התואר של השי”ת, חוץ מב’ ברכות, הלא המה ברכת “הרוצה בתשובה”, וברכת “חנון המרבה לסלוח”, ולכאו’ יותר מתאים לומר “רוצה בתשובה” וכן “חנון ומרבה לסלוח”, כמו שלא אומרים “הרופא חולי עמו ישראל”. [וחונן “הדעת” לא דמי להכא, דאות ה’ הולכת על ה”דעת”, וכן מברך השנים אות ה’ באה על ה”שנים”]. וי”ל בזה.

ז. וידועים ד’ הכס”מ (פ”ב מתפילה הי”ח) בשם רבינו מנוח, “דמלך אוהב צדקה ומשפט משמע שיתנהגו ברואיו בצדק ובמשפט, אבל המלך המשפט ר”ל שהוא יתברך שופט העולם. [וע”ז קשה לו דא”כ הול”ל “המלך השופט” ולכן כתב] א”נ, משמע שהוא עצמו המשפט, כמו שאנו אומרים הוא המדע הוא החכמה, שאין לומר עליו יתברך חכם ומבין שנראה שהוא קונה החכמה והבינה מאחר. עכ”ל. וכ”ה בב”י (סי’ תקפב). והט”ז (סי’ קיח סק”א) נקט לעיקר כתירוצא בתרא דרבינו מנוח. וכן הביא האבודרהם בפי’ תפלת העמידה בשם הראב”ד. וע’ בס’ צרור החיים (דרך רביעי, סי’ ו). ובס’ “ראש יוסף” (ברכות יב ע”ב).

ח. ובשו”ת מנחת שי ח”ב (סו”ס כד) כ’ בביאור ד’ רבינו מנוח עפי”ד הרמב”ן בבראשית (כה, כח) עה”פ “כי ציד בפיו”, וז”ל, והנכון בעיני כי היא מליצה, כי עשו ציד בפי אביו, יכנה האיש במעשה לתדירותו, וכמוהו שבתך בתוך מרמה (ירמיה ט, ה), וכן ואני תפלה (תהלים קט, ד), וכן אמרו בבראשית רבה (פרשה סג פ”ו) קופרא טבא לפומיה כסא טבא לפומיה. ע”כ. [א”ה וכיו”ב כ’ הרמב”ן בויקרא (כ, יז) עה”פ “חסד הוא”. ע”ש]. וה”נ לשון משפט להורות שהוא מתעצם עם המשפט, לא כן לשון שופט. וציין לס’ אפיקי יהודה (לעמברג תקס”ג, דרוש מים קדשים, דף ק ע”א). וע”ש מה שכתב לפלפל עפי”ז. וככל החזיון הנ”ל כתב הגרב”מ ליבשיץ בס’ “בית מרדכי” (דרוש א, דף ח ע”א). ע”ש.

ט. והגר”ש פינקוס זצוק”ל אמר בזה משל לאחד שעבר על חוקי המלך, והשופט חרץ את משפטו לעונש מסויים, הלה ביקש רחמים בדינו, והשופט השיבו, בספר חוקי המלך כתוב שכך הוא העונש ומזה א”א לזוז, למזלו הטוב נזדמן לו לפגוש את המלך ולבקש ממנו רחמים, בהיות והמלך אינו משועבד לגמרי לחוקים, שהרי הוא עשאם והוא יכול לרחם במשפט, בבחי’ “הפה שאסר הוא הפה שהתיר”, כן בדומה לזה עשי”ת שבהם ה’ מראה מלכותו לשפוט את העולם, שזהו גם הזמן של “דרשו ה’ בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב” כמ”ש בר”ה (יח ע”א), וברצונו וביכולתו לרחם עלינו ולהוציא לאור משפטינו, וזהו שאומרים “המלך המשפט” שהוא עצמו יצר את חוקי המשפט, הוא שופטינו והוא מחוקקינו. עכ”ד. ועמש”כ הגרי”פ גולדווסר שליט”א בס’ “עבודת לבב” בביאור ברכה זו.

י. ואמינא בס”ד משל לאדם שבגדיו מלוכלכים ועלה בהם ריח רע שנכנס למקום שבו כולם לבושים בגדים לבנים נקיים ומצוחצחים, שגם אם לא ישפטוהו ולא יפצו פיהם כלל בתוכחה גלויה על מצבו הביש, הרי הוא מרגיש בעצמו תוכחה מסותרת וסמויה על רובי רבבי’ם המצויים בבגדיו, וכלשון העולם שהמצב מדבר בעד עצמו, וכמו כן בימים אלו אשר כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון, וקדושת ה’ שוררת בעולם באתגליא, וכדכתיב “דרשו ה’ בהמצאו” וכו’, דמכיון שהוא הזיו והוא הזהר והוא הטהרה וכדכתיב ביה “דודי צח ואדום דגול מרבבה”, שבמצב שכזה ממילא כל אדם שנתלכלך בעוון ויש בו ריח בוגדיו, הרי הוא נשפט בעצמו מעצם קדושת הימים הללו, וממילא מבואר יפה נוסח “המלך המשפט” – ולא “השופט”.

יא. וראיתי להר”י בר יקר שם שכתב ביאור נורא על נוסח “המלך המשפט”, וז”ל: ואעפ”כ יש לפרש המלך המשפט לפי דכתוב “כי באש ה’ נשפט” (ישעיה סו, טז), ודריש בתנחומא (מדרש תהלים פ”א), שופט לא אמר אלא נשפט, פירוש, כאלו הוא נשפט עם ישראל לרמוז “עמו אנכי בצרה” (תהלים צא, טו), ואינו נשפט מדבר אחר כי אם מעצמו, נמצא כי הוא המשפט ובאש נשפט, ע”ש כי הוא אש אוכלה (תהלים מז, ו). עכ”ל. [ושמעתי שכיו”ב כתב מדנפשיה הרה”ק רל”י מברדיטשוב זיע”א בס’ “קדושת לוי”].

יב. ויש להביא ע”ד הר”י בר יקר את הפס’ “תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב“, ובס’ “עבודת ישראל” פירש שהוא משפט לישראל אם הקב”ה ימשיך להקרא “אלהי יעקב”, ולאור האמור לעיל יש לפרש כפשוטו שהשי”ת נשפט עם ישראל יחד, וכן יש לפרש מאי דכתיב (תהלים כג, ד) “גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי“, בבחי’ “עמו אנכי בצרה” הנ”ל, ולא לחנם נפל פסוק זה בפרק צ”א שעולה כמנין “הויה אדני” הרומז לקדושת ה’ וקדושת ישראל. ודו”ק.

יג. ולהשלמת היריעה נביא בכאן את דבריו הקדושים והמחזקים של מרן החד”ה קוק שליט”א שאמר לבאר את הדגשת האות ה’ בברכות “הרוצה בתשובה” ו”חנון המרבה לסלוח”, ע”פ מאי דאיתא במנחות (כט ע”ב) מפני מה נברא העוה”ז בה”י, מפני שדומה לאכסדרה, שכל הרוצה לצאת יצא, ומ”ט תליא כרעיה, דאי הדר בתשובה מעיילי ליה. ומבואר שבחלק העליון של האות ה”א יש פתח של תשובה שהחוטא חוזר דרכו חזרה, ומשם הוא נכנס בחזרה ולא נופל יותר, מחמת שנכנס בקושי וממילא נעצר שם, ולכן האות ה’ נמצאת בחתימת “הרוצה בתשובה” ו”חנון המרבה לסלוח”, שני הדברים האלה הם החלון של התשובה, הרוצה בתשובה זה עצם התשובה, וחנון המרבה לסלוח זה הפירות של התשובה.

יד. ובברכות (ח ע”א) איתא, אמר רב חסדא, לעולם יכנס אדם וכו’ שיעור שני פתחים בביהכ”נ ואחר כך יתפלל. [ולעיל  מיניה מובא בגמ’ הפס’ “אשרי אדם שמע לי לשקד על דלתתי יום יום לשמור מזוזת פתחי”, ומשמע דדרשי’ מלשון זה שיעור ב’ פתחים. וכן מוכח ברא”ש ובחי’ הרא”ה שם. וע’ בירושלמי דברכות (פ”ה ה”א). ודו”ק]. ונראה דשני פתחים הללו הם “פתחי תשובה” של ברכות “הרוצה בתשובה” ו”חנון המרבה לסלוח” שני פתחים, הפתח הראשון כנגד עצם התשובה, שרק השם מחזיר אותו בתשובה, הרוצה בתשובה – הרצון הוא שלו, והפתח השני שאם אתה באמת חוזר בתשובה – זה עצמו עושה מחילת עוונות, וזהו דבעינן ב’ פתחים כדי להכנס בביהכ”נ, היינו לחזור בתשובה ואז שיתקבל ותהיה לו מחילת עוונות ובזה תהיה תפלתו מקובלת.

טו. ובעשרת ימי תשובה אומרים “המלך הקדוש” ו”המלך המשפט”, ורומזים בזה גם כן על שני הדברים האלה ביחד, שביוה”כ השם מחזיר אותך בתשובה ומוחל לך על העוונות ביחד, ועשרת ימי תשובה הם שליח משמים להחזיר אותך בתשובה, וכידוע מהגר”א שהם ימים מעוה”ב, י’ ימים אלו “יום ליום יביע אומר” לחזור בתשובה, זה שליח משמים, ואח”כ יום כיפור שבו מחילת עבירות, נמצא דברישא ה’ שולח לך שליח להחזיר אותך בתשובה ע”י עשי”ת, ואח”כ מוחל לך על עוונותיך ביוה”כ.

טז. עשי”ת הם י’ של עצם התשובה, ואילו מחילת עוונות – זה “עשרה קידושין” של כה”ג ביוה”כ. ובקדושת י’ קידושין דיוה”כ מגיעה כבר המחילה בעצמה, ולא רק שישנה מחילת עוונות, אלא הכל מתכפר לגמרי, ואדרבה, נהיה קדוש בבחי’ קידוש ידים ורגלים, שהם האיברים שעושים בהם בעיקר את החטאים, [שהם בעיקר בידים ורגלים]. וזה בא מכח עשי”ת, שבהם יש כפרת ידים ורגלים וכל האיברים שהחוטא משתמש בהם, זה חלק התשובה שלו, ועשרה קידושין זה החלק של יום כיפור, הקדושה והמחילה ביחד.

יז. עד כאן רזא די’ קידושין כנגד עשי”ת הנ”ל, כנגד פעולות האדם בידיו ורגליו וכו’ כמבואר, ואילו חמשת החושים שיש באדם, ראיה, שמיעה, ריח, טעם, ודיבור, הם מזדככים ע”י ה’ טבילות דכה”ג ביוה”כ, החושים זה כבר ענין שבלוע באדם בעצמו, ולא מעשים חיצוניים גרידא, וכך היא מדת הכפרה ע”י אותיות י”ה דהויה מעולם העליון שמתגלה ביום הכיפורים, ומשתלשל בי’ קידושין וה’ טבילות. עכ”ד מרן החד”ה קוק שליט”א.

יח. לאור האמור בדברי רבינו שליט”א נראה לרמוז דכפילות אות ה’ בברכת “המלך הקדוש”, וכן אות ה’ הכפולה ב”המלך המשפט”, רומזים בזה אל עשרת ימי תשובה. וכן אות ה’ הכפולה בברכות “הרוצה בתשובה” ו”המרבה לסלוח”, ירמזון אל בחי’ התשובה הנ”ל, ומצא מין את מינו וניעור. ובעיקר הקו’ למה אמרי’ “המלך המשפט” ולא “מלך השופט”, עמש”כ מהר”ר בנימן ויטאלי בס’ “גבול בנימין” ח”ב דרוש כח באריכות גדולה. וע”ע בשו”ת רשב”ן (חאו”ח סי’ קכו).

תן לחכם ויחכם עוד להגדיל תשובה ולהאדירה

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום