רפואות וסגולות לחולי אבנים בכליות או בכיס המרה – מבית מדרשו של מרן החד”ה קוק שליט”א, ועוד ועוד

סגולות ורפואות לחולי אבנים בכליות ובכיס המרה מאת מרן החד”ה קוק שליט”א הארה מיוחדת לפרשת כי תצא וחידוש בעניני הנהגת העולם בסגנונו של רבינו שליט”א

חזינן ניהוג בני אדם להניח הממון בכיס הנתון בחולצה סמוך ללב או במכנסיים סמוך לברית קדש, [וכן בזמן חז”ל היה מצוי “חגור חלול ונותנין בו מעות”, וכדפרש”י על “פונדתו” בברכות נד ע”א, וכיו”ב בפרש” שבת צב ע”א].

ומשמע דמזלייהו חזי כי שפע העשירות בא ע”י קדושת הברית, [כידוע מיסוד יוסף הצדיק שהוא המשפיע לכל וכתיב ביה ויצבר יוסף בר וכו’, וע’ ריש סוטה דהבא על הזונה סופו שמגיע לעניות בככר לחם].

ו”כיס” בגי’ צ’ להורות על גדר “צדיק יסוד העולם”, היינו יסוד המשפיע שפע לכל.

והברית והלב חדא אינון, שהמילה כורתת את ערלת הלב שבה לאו דולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, [ועניני הברית במסכת נדרים דף לב דייקא], וכן כריתת ברית של הקב”ה עם ישראל במעמד הר סיני כתיב שם “וההר בוער עד לב השמים”.

וכבר אמרו בירושלמי תרומות (פ”ח ה”ד) “כל האיברים תלוין בלב והלב תלוי בכיס”, ומכאן נשתלשל לעשות כיס כנגד הלב וכנגד הברית.

וידוע לשון חז”ל בשבת (יא ע”ב) “לא יצא הזב בכיסו”, [ופרש”י, שעושין לזב וקושרו לפי האמה לקבל בו את הזוב], והיינו קלקול הכיס בקללה של טומאת זיבה.

אך במצב מתוקן פועל הכיס לטיבותא כדי לקבל את ברכת ארץ “זבת” חלב ודבש, ולשון “זבת” הוא ריבוי מדה טובה ממדת פורענות של טומאת וחולי “זב” ו”זבה” כפי שאמר לן רבינו החד”ה קוק שליט”א.

וחלב היינו ח’ “לב”, שמיני למילה של ערלת הלב, והוא מיתוק הדין של דם נעכר ונעשה חלב, ושמיני דייקא שבו אביו ואמרו כבר לא עצבים מחמת דם הטומאה משורש קללת ואל אישך תשוקתך השייך בקללת בעצב תלדי בנים וסמיך ליה שם בעצבון תאכלנה של פרנסה. תן לחכם ויחכם עוד.

ומכל האמור יובן לנו סמיכות פסוקי התורה בפ’ כי תצא (דברים כה, יא – יג) “כִּֽי־יִנָּצ֨וּ אֲנָשִׁ֤ים יַחְדָּו֙ אִ֣ישׁ וְאָחִ֔יו וְקָֽרְבָה֙ אֵ֣שֶׁת הָֽאֶחָ֔ד לְהַצִּ֥יל אֶת־אִישָׁ֖הּ מִיַּ֣ד מַכֵּ֑הוּ וְשָׁלְחָ֣ה יָדָ֔הּ וְהֶחֱזִ֖יקָה בִּמְבֻשָֽׁיו. וְקַצֹּתָ֖ה אֶת־כַּפָּ֑הּ לֹ֥א תָח֖וֹס עֵינֶֽך. לֹֽא־יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ בְּכִֽיסְךָ֖ אֶ֣בֶן וָאָ֑בֶן גְּדוֹלָ֖ה וּקְטַנָּֽה”.

והחוט המשולש בג’ פסוקים אלו הוא פגם הקדושה והסרת הבושה ע”י החזקתה במקום ערוה, ועל כן נקצץ כפה, [דהיינו קנס של חסרון ממון כמ”ש בספרי ובפרש”י שם, וממילא לא תזכה לסוד “כפה פרסה לעני” וכו’, שהרי קלקלה ב”בטח בה לב בעלה” וכו’], ומתמעטת השפעת השפע בכיס, כיון שנפגם הלב ונעשה “לב אבן” [וע’ סוכה (נב ע”א) יחזקאל קראו אבן], וז”ש “לא תחוס עיניך”, כי “שורייני דעינא באובנתא דלבא תלו” כמ”ש בע”ז (כח ע”ב), ו”אבן ואבן” הם בחי’ פגם הממון כמובן. והבן. [“ושלחה ידו והחזיקה במבושיו” ר”ת גי’ כ”ד, שמקלקלת בזה סוד השפע של כ”ד קישוטי כלה].

בענין אבנים בכליות ובכיס המרה

א. כאשר סבלתי מאד מאבנים בכליות והרופאים לא ידעו לעזור בזה כלום [כמו בהרבה מקרים], הלכתי לרבינו החד”ה קוק שליט”א, וברכני בהוראת ובברכת התורה “לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן”, ולאחר כמה שעות יצאו האבנים מן הגוף.

ב. להלן קטעים מתוך מכתב שכתבתי אודות סגולה לרפואה ממרנא הגאון רבי דוב קוק שליט”א למי שיש לו אבנים בכיס המרה או בכליה

כבוד ידיד נפשי

מהר”ר וכו’ שליט”א

הפניתי את בקשתו של כת”ר שיחי’ על אודות יסוריו מחמת אבן שנמצאת לו בכיס המרה, ויש חשש שיצטרך לעבור ניתוח, והיסורים קשים בגוף ובנפש יחדיו וכו’. ומפני שאמר הרב כמה דברים שיכולים להועיל לרבים, ואל תמנע טוב כתיב, הנני לכתוב מה שאמר בענין זה, ומגו דזכי לנפשיה זכי נמי לאחריני.

מרן הגר”ד קוק שליט”א אמר, דידוע מאי דכתיב באיוב (יד, יט) “אבנים שחקו מים“, ואחז”ל ב”אבות דרבי נתן” (ריש פ”ו) על רבי עקיבא שהיה בן ארבעים שנה ועדיין לא למד כלום, פעם אחת היה עומד על פי הבאר, אמר מי חקק אבן זו, לא המים שנופלים עליה תדיר בכל יום?! אמרו לו, עקיבא אי אתה קורא “אבנים שחקו מים”, מיד היה ר”ע דן ק”ו בעצמו, ומה דבר הרך [מים] נקב את הקשה, ד”ת שקשים כברזל על אחת כו”כ שיחקקו את לבי שהוא בשר ודם.

ותוכן ענין זה מתקשר מאד לחולי האבנים בגוף, כי אין מים אלא תורה, כדאמרי’ בב”ק (פב ע”א) משם “דורשי רשומות” דאסמכוה אקרא (ישעיה ר”פ נה) “הוי כל צמא לכו למים”. וע’ תענית (ז ע”א) למה נמשלו ד”ת למים וכו’. ואכמ”ל בציונים. ויש במימי הדעת של התורה – כח עליון לשבר כל האבנים ולפוררם שיצאו מהגוף, וכדאמרי’ בכללות בעירובין (נד ע”א) “חש בכל גופו יעסוק בתורה”, ובפרטות כלפי האבן כדכתיב באיוב וכדאמר רבי עקיבא. ולכן ראוי לך לומר בכל יום בצפרא קודם הלימוד את הפסוק “לעשות רצונך אלהי חפצתי ותורתך בתוך מעי”, ולכוין שע”י כניסת התורה במעיו, ממילא תהיה הפעולה של אין מים אלא תורה – לשחוק האבנים.

ואמר עוד רבינו שליט”א, דאיתא בתיקוני הזהר (בתיקונים יג, כא, כה)  “אי לאו כנפי ריאה דאינון נשבין על לבא, הוה לבא אוקיד כל גופא“, [תרגום: אם לא הריאות שמצננים את הלב, היתה האש שבלב מבעירה את כל הגוף]. וכבר הרחיבו הרבה בסה”ק בביאור מאמר זה, הן מצד אש התורה, והן מצד אש התאוה שהלב חומד (כמ”ש רש”י ס”פ שלח), וע’ ראשית חכמה (שער הקדושה פ”ז), ובלקוטי מהר”ן זיע”א (תורה עח). ועוד. ועמש”כ בשו”ת הרב”ז שפראן ח”א (סי’ צד אות ג), ובס’ “לשם שבו ואחלמה” (ביאורי “עץ חיים”, דס”ט ע”ד).

הרי לפנינו שיש בריאה את כח המים [וע’ זהר פ’ פנחס (דרי”ח ע”ב) ריאה דא מיא], ועי”ז היא מצננת את החום הגדול של הלב בכל עת שנופחת, כי היא שואבת כל המשקין (ברכות סא ע”ב), ואע”פ שאין הושט מוביל לריאה אלא לכרס, [ולא שייך שיגיעו משקין דרך הקנה הקשור לריאה, דסכנה גמורה היא כמבואר בפסחים (קח ע”א). ע”ש], מ”מ עשה השי”ת שהגידים הדבוקים בריאה מוצצין כל המשקין, [ראה פרש”י ברכות שם, וב”יבין שמועה” לרשב”ץ שלהי פ”ה דהלכות טריפות], ומאווררים בזה את הלב. [והיינו חולי ה”מים בריאות”, שאינם עושים התפקיד הנ”ל].

ולאור כל האמור אמר רבינו שליט”א כונה חדשה וחשובה בפסוק “אבנים שחקו מים”, ובהקדים מ”ש בסוכה (נב ע”א) שבע שמות יש לו ליצר הרע וכו’, יחזקאל קראו אבן שנאמר (יחזקאל לו, כו) “והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר”. ו”לב האבן” הזה נשחק ע”י לימוד התורה שנמשלה למים, והיינו שורש פעולת הריאות הסמוכים ללב שבהם כח המים כמבואר לעילא, וככל שיתאמץ האדם בכונה זו הלכה למעשה, יחולו עליו כל הרפואות.

וסיים רבינו שליט”א בברכה הידועה בגדר “פסק הלכה” על פי הפסוק (דברים כה, יד) “לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן”.

ג. אודות מה שהבאתי לעיל שרבינו שליט”א ברכני וציטט מהפס’ “לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן”, יש להוסיף דסיפורים ירננו על מהר”ר דוד ן’ חסין זיע”א, מגדולי חכמי מרוקו לפני כשלוש מאות שנה, ובעל הפיוט הנודע “אוחיל יום” על עיר הקדש טבריה ת”ו וקדושיה, שכאשר היה באמשטרדם [לשם הדפסת ספרו “תהלה לדוד”], הלך יחד עם רב העיר ואנשיה לבקר חולה כליות, ואמר לו את הפסוק “לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן”, והחולה כששמע את הפסוק יוצא מפי הרב החל לצחוק ותוך כדי הצחוק יצאה האבן ממנו. [ראה שו”ת “שופריה דיוסף” ברדוגו הנד”מ עמ’ תכג].

ד. וסיפר לי אדוני אבי מזה”ר ר’ מרדכי אוהב ציון שליט”א שבצעירותו היה לו ג”כ חולי האבן בכליות, וקיים בעצמו מה שאמרו רבותינו “ילך אצל חכם”, וביקש את ברכתו של הגאון החסיד אב”ד הספרדים בירושלם ת”ו כמהר”ר יעקב מוצפי זיע”א, וברכו בפסוק “לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן”.

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום