מרן החד”ה קוק בפלפולא בין כתלי בית הרפואה – האם מי שלא קורא ק”ש עובר בלאו?!

מרן החד”ה קוק שליט”א בפלפולי תורה בין כתלי בית החולים

בהיות רבינו החד”ה קוק שליט”א לפני כשנה בטיפול בבית החולים על אודות יסוריו באצבעותיו, בין דברי הרופאים ובדיקותים שוחחתי עמו בדברי תורה, ע”פ רצונו שלא להסיח דעת כלל מעסק התורה גם בעתות כאל, ובין השיחים הקראתי לפני רבינו שליט”א דברים מתוך דף שהיה לי בו העתקה קצרה מספר יראים.

וז”ל ה”יראים” (סימן שס, דפוס ישן סי’ יא), “השמר לך פן תשכח את ה’. כתוב בפ’ ואתחנן (דברים ו, יב), השמר לך פן תשכח את ה’, פי’ שלא ישכח אדם מלקבל עול מלכות שמים עליו, ויקרא ק”ש בכל יום“. [ועמש”כ בס’ “שם חדש” שם היכי יליף לה רבינו היראים מלשון התורה].

ואמר רבינו שליט”א, “למה הוא צריך להגיע לזה, ביטול עשה מן התורה לא סגי ליה, למה הוא לא אומר את מצות ק”ש בתורת עשה מהתורה, מלשונו נראה שהוא סובר שרק כאן זה המקור של ק”ש”.

עוד אמר רבינו שליט”א: בגמ’ (ברכות כא ע”א) איכא ג’ שיטות בענין ק”ש, ויש מא”ד אחד שרק “אמת ויציב” מה”ת, אבל לא פוסקים כך, ונראה שהיראים סובר כאותו מא”ד, ולכן הוזקק להביא מקור בתורת לאו למי שמונע עצמו מק”ש.

ובן רבינו הגרי”מ הכהן קוק שליט”א העומד לימינו במסירות נפש, [שהיה נכח עמו בבית הרפואה] הציע בפני רבינו שליט”א לבאר ד’ היראים שכונתו להוסיף לאו על מי שמבטל ק”ש מלבד ביטול עשה הידוע.

אך לרבינו שליט”א לא היה ניחא בזה, כיון שלא מצאנו מקור להעמיד לאו זה על מי שלא קורא ק”ש, וכפשטות דברי המשנה בברכות (כ סע”א) דנשים פטורות מק”ש, ובגמ’ (שם ריש ע”ב) איתא, קריאת שמע, פשיטא, מצות עשה שהזמן גרמא הוא, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות, מהו דתימא הואיל ואית בה מלכות שמים – קמשמע לן. ע”כ ולא אמרי’ מהו דתימא הואיל ואית בה לאו, מ”מ אזלי’ בתר עשה שבה ופטורות. [שו”ר שכן העיר הגרי”פ פירלא בהערותיו ע”ס יראים הנד”מ ח”ג (עמ’ שלח). וע”ש שהעיר עוד כמה מילי. ומש”כ בס’ סביב ליראיו על היראים שם דבריו מחודשים ודחוקים].

והכי איתא בירושלמי ברכות (פ”א ה”ד), “ר’ בא בר כהן בשם ר’ יודה בן פזי תדע לך שחביבים דברי סופרים מד”ת שהרי ר”ט אלו לא קרא לא היה עובר אלא בעשה וע”י שעבר על דברי ב”ה נתחייב מיתה”. ומשמע להדיא שלא שמענו לאו בביטול ק”ש. [ומש”כ ב”תועפות ראם” על היראים סו”ס תג דהכונה שלא היה עובר אלא בעשה, ה”ה שיש בו לאו, רק הכונה שלא שייך בו כרת או מיתה. הוא דוחק].

שוב פתחתי את דברי היראים שם, וראיתי שכתב, “ולמאן [דאמר] בברכות (כא ע”א) ק”ש דרבנן, פי’ שיזכור אדם את בוראו תמיד ואת מצוותיו, ופן תשכח לאו הוא כדר’ אילא דאמר כ”מ שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה“. עכ”ל היראים. הרי להדיא דמיירי אליבא דהלכתא דק”ש דאורייתא. ובאמת שהיראים עצמו בסי’ יג הביא לעשה דאורייתא של ק”ש.

ושו”ר להגרי”פ פירלא בביאורו על ספר המצוות לרס”ג (עשין עשה ג ד) אחר שהביא דברי הרא”ם וז”ל, “והנה זה דבר חדש דמלבד עשה דק”ש יש בה נמי לאו, וכתב כן לפרש כוונת הבעל הלכות גדולות שמנה לאו זה במספר הלאוין, וכדרכו ז”ל שסובב הולך על מנין המצות להבעל הלכות גדולות לבאר ענינם. אבל רבינו הגאון [רס”ג] ז”ל לא מנה לאו זה, והטעם פשוט דלטעמיה אזיל, דכל מצוה שיש בה לאו ועשה, אינו מונה אלא אחד מהן הלאו או העשה כמשכ”ל, וכמו שיתבאר לפנינו בהרבה מקומות כיו”ב. והילכך אחר שמנה כאן עשה דק”ש שמבוארת יותר מהלאו לא הוצרך עוד למנות הלאו לפי דרכו ז”ל”. עכ”ל. והוא כדברי בן רבינו שליט”א.

ואציגה כאן מה שכתב הגאון ר’ צדוק הכהן מלובלין זיע”א בקונטרס “ספר הזכרונות” (מצוה ראשונה) וז”ל, ובספר יראים (סי’ יא) פירש אזהרה זו, שלא ישכח אדם מלקבל עליו עול מלכות שמים ולקרוא קריאת שמע בכל יום. ולמאן דאמר קריאת שמע דרבנן (ברכות כא ע”א) יפרש שיזכור אדם תמיד את בוראו ואת מצוותיו עד כאן. ודעתו דדי בקבלת העול בוקר וערב לבד, והוא הדין לענין תמיד דסיפא כך משמעו מסתמא, שיזכור בכל יום בוקר וערב או בזמן אחר ביום ובלילה ענין זה.

ומי שקורא קריאת שמע ותפילה ולא כיוון כלום כי לבבו פונה לדברים אחרים, וכן כל היום כולו לא העלה זכרון השם יתברך אל לבו הרי זה עבר באזהרה זו לפי דבריו. ובשערי תשובה לרבינו יונה (שער ג סי כז) כתב שזה אזהרה לזכור את השם יתברך בכל עת. ומשמעות לשונו בכל עת ממש. וכמדומה דלא ניחא למרייהו דאמרת הכי להיות השוכח רגע אחד עובר בלאו, ונמצא האדם עובר רבוא ורבבות לאוין בכל יום כמו שנתבאר, כי לאו כל אדם זוכה להיות דבוק תמיד בהשם יתברך שלא ימוש מזכרונו לגמרי אף בעת עסקו בעניני עולם הזה וכיוצא. עכ”ד.

כתבתי הדברים לעורר את להבת הפלפול בין החברים, וילכו דברות קדשו מכתלי בית החולים לכתלי בית המדרש וישוטטו רבים לרפואתו השלמה של מרן שליט”א הזקוק לרחמ”ש.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה