אפליקצית עץ חיים
כבוד הגאון המאיר לארץ ולדרי’ם, אשר אל קולו מקשיבים חברי’ם, שפתותיו שושנים ומסקל כל קוצים ודרדרי’ם, סיני ועוקר הרי’ם, כש”ת מהר”ר מאיר נסים מאזוז שליט”א – הנאמ”ן בכל דברי’ם, בן מרנא “איש מצליח” זצ”ל וזתע”א.
אחר בקשת הרשות הנני בכמה מילים, וסלח נא אנכי מבקש על הטרדתו ובפרט שכבר מוקף בחבילי טרדי’ן, אך עצור במילין לא אוכל, באשר ספרא טבא דמר “סלת נקיה”, אומ’ר מן החדש על חכמת העיבור – הופיע בביתנו בערב שבת קדש, מידיו של ידידינו ואהובינו סופר המלך הרה”ג ר’ הלל פלוטקין שליט”א, ונתמלא הבית אורה זו תורה מפוארה, הכל מודים שבשבת נתנה תורה, וברכנו עליו “ברוך שחלק מחכמתו ליראיו”, כה יתן ה’ וכה יוסיף למעכ”ת כח בינה וגבורה, להרבות חיילים לתורה ולראות בהדפסת כל חידושיו וכתביו אמן כי”ר.
ובכדי להיות מחובר לטהור, אמרתי להשתתף בפטיט’י דאורייתא ולהעלות כאן קמיה מרן שליט”א איזה גרגירים זעירים שעלו ברעיוני מידי שוטטי בספרו.
א. ב”פרפראות לחכמה” (עמ’ קסב והלאה) דבריו נסובו על הפסוק (תהלים קיט) “בכל לבי דרשתיך אל תשגני ממצותיך”, ואמרתי להוסיף, “אל תשגני ממצותיך” ר”ת “אמת”, ובאיוב (יט, ד) נאמר “ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי”, ר”ת אמת, ור”ל מי שיודע להודות על האמת ולומר “אתי תלין משוגתי”, ו”דברים שאמרתי לפניכם טעות הם בידי”, הוא ראוי להתפלל לפני קונו “אל תשגני ממצותיך”, כי הבא להטהר מסייעין אותו מן השמים.
ב. ב”פרפראות לחכמה” (סי’ כד, עמ’ ערה, בהערה) הביא כת”ר מש”כ בשו”ת מהרש”ג ח”ג (סי’ ה אות ו) בשם בנו דבטעות נשתרבב לשון “קידוש לבנה”, ואולי צ”ל “חידוש לבנה”. וע”ש מש”כ בזה. וכת”ר מציין שהרמ”א בסי’ תכו כ’ כמה פעמים לשון “קידוש” על ברכת הלבנה. עכ”ד. וכפי הנראה לשון “קידוש לבנה” נגזר מלשון “קידוש החדש”.
ג. וכן העיר בזה מרן הגר”ד קוק שליט”א בס’ “סימן טוב” (עמ’ יד), ושם כתב שלדעת הרמב”ם (פ”י מברכות) מתאים יותר לומר “ברכת הלבנה”, [ע”ש נימוקו], אך העיר ממהלך הגמ’ בסנהדרין (מב ע”א) שקשרו הענין של מברכין על החדש בזמנו במאמר “החדש הזה לכם” דמיניה ילפינן קדוש הלבנה, ומינה משמע כמטבע קידוש לבנה. עכ”ד. וע”ש מה שכתב לפלפל בזה לדינא.
ד. ואולי יש כאן ענין פנימי, שענין ברכת הלבנה הוא ברכת ה”מלכות”, ד”סיהרא לית לה מגרמא כלום” כנודע, וכבר הביא מעכ”ת ענין זה בכלל העיבור שבספר הנכחי (ריש פרק א, עמ’ לא), והיינו כקידושי אשה שבה נאמר “הרי את מקודשת לי”, [היא מקודשת לו, ולא הוא מקודש לה, ע’ בגמ’ ובתוס’ ריש קידושין, וכעין “איה הקדשה” וכו’]. וכן נאמר בחלום יוסף שראה את השמש והירח דהיינו אביו ואמו.
ה. ובמתני’ ריש כתובות “בתולה נשאת ליום הרביעי, וידוע שיש כאן ר”ת לבנה, ומשמע דעסקינן ביחוד קוב”ה ושכינתיה, ד”לבנה” היינו שכינתא, וכמ”ש (סנהדרין מב ע”א) א”ר יוחנן כל המברך על החודש בזמנו כאילו מקבל פני שכינה וכו’ אמר אביי [הואיל ומקבל פני שכינה, רש”י] הילכך נימרינהו מעומד. וישראל המברכים על הלבנה הם כנגד קוב”ה, וכדכתיב “כי שמש ומגן ה’ אלהים”, וכן דרשי’ בשמשון שנקרא ע”ש קוב”ה. [ויש לזה מקורות בכמ”ד].
ו. ובזה מבואר מה שדוד המלך מוזכר בברכה זו, כי הוא כנגד ספירת המלכות כידוע. וע”ש בעיון יעקב. וע’ יו”ד (סי’ קעט ס”ב) שיש שאין נושאין נשים רק בעת מילוי הלבנה. ודו”ק. ומזה אולי יובן הענין שנשתלשל דנשים לא מברכות ברכת הלבנה. [וידועים בזה ד’ השל”ה, והמג”א סי’ תכו, וע”ש בסנהדרין נשי דידן וכו’ ומאירי שם וכו’], כיון דהענין דוקא באיש המקדש, ומינו מחריב בו. ואחרי ה”קידוש”, היא ראויה לעיבור, והיינו גדילת הלבנה לאחמ”כ. ומסתמא מתקשר ענין זה להמתנת ז”י מהמולד, כעין ז’ ברכות של כלה. ומנסתרות נקנ’י.
ז. ידוע מה שכתוב על האר”י שהיה מנער את בגדיו לאחר ברכת הלבנה, [פע”ח (שער ר”ח פ”ג), ומג”א (סי’ תכו). ועוד], והוא כדי להבריח החיצונים, [בן יהוידע (סנהדרין קב ע”ב), וע”ע בכה”ח פאלאג’י (סי’ לה אות כב). ודו”ק]. ויש שהמשיכו ממנהג זה דבר נוסף, להסתכל על הציציות ולנשקם, [ע”ש בכה”ח], וביארו, דכיון שעכשיו אמרנו “והיה אור הלבנה כאור החמה”, ממילא גם הלילה יהיה בכלל “וראיתם אותו”, ויש להכין הציצית. [הר צבי או”ח (ח”א סי’ יב), הליכות שלמה (ח”ג עמ’ כב) מהגרש”ז אוירבך בשם רי”י דיסקין].
ח. ובילקוט שמעוני (פרשת בא, רמז קצא) איתא, אמר ר’ חייא בשם ר’ יוחנן, נתעטף הקדוש ברוך הוא בטלית מצוייצת, והעמיד למשה מכאן ולאהרן מכאן, וקרא למיכאל ולגבריאל ועשה אותם כשלוחי החדש, וא”ל כיצד ראיתם את הלבנה לפני החמה או לאחר החמה לצפונה או לדרומה, כמה היה נוטה וכמה היה רחב, א”ל כסדר הזה יהו בני מקדשין את החדש למטה ע”י זקן וע”י עדים וע”י טלית מצוייצת. ע”כ.
וראה זה חדש מה שכתב הגר”ח פאלאג’י זיע”א בס’ “מי החסד” שם (דכ”א ע”ד), “ומכאן אתה תשמע כטעם לצ’ד על מה שמנשקין הציציות של הטלית קטן שעל האדם אחר גמר ברכת הלבנה, מלבד הטעם דצריך לנער הטלית מהקלי’, והטעם של וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה’, דאיכא הקבלת פני שכינה וזכירת כל המצות”. עכ”ל. [כמדומה שמעכ”ת לא דיבר מענין זה בספרו, ואולי לא נהגו כן בעדת קדשו, וכתבתי למשמרת].
ואסיים בהכרת טובה עצומה למרן שליט”א על שמכניס אותנו בכל פעם לנושאים חדשים שלא שזפתם עין מעולם, וממעכ”ת כולנו מקבלים כח וגבורה להכנס בעוז ובשמחה לכל חלקי התורה, ולא לחוש לקושי הנושא והמורכבות שבו, כי ה’ יתן חכמה לכל מבקש ה’, ומצלינן קמיה קוב”ה דלא יעדי מינן זיויה והדריה לעלם, ויזכה להמשיך בכל פעולותיו בבריאות גו”נ ויזכה לקבל בקרוב ממש פני משיח צדקינו אכי”ר.
נ”ב. הנני לכתוב למעכ”ת מה שכתוב בזכרונותי [עודנו בכת”י] ממה שסיפר לי מר אבי ממצדיקי הרבים ר’ מרדכי אוהב ציון שליט”א, שכאשר ישב מרן גאון עזינו מהר”ר עבדיה יוסף זצ”ל באבל על פטירת אביו ר’ יעקב עבדיה ז”ל, [היה זה ברחוב ז’בוטינסקי], ואז מר אבי היה המוציא והמביא ומשרת את מרן זיע”א בנאמנות, [וכבר בהיות הגרע”י אונן על אביו, התקשר לביתנו ואמר למר אבי, “מרדכי, בא לכאן ותהיה עמי כל ימי השבעה”…], ובאחד מימי השבעה הגיע לנחם ראש הממשלה דאז מר יצחק שמיר [יחד עם מזכירו יוסי בן אהרן], ואמר רה”מ לאחר בקשת המחילה, שהוא יושב רק דקה אחת מחמת שהוא ממהר מאד, ובינתיים נכנס כבוד ראש הישיבה הגאון הנאמ”ן שליט”א ועל פי הוראת מרן הגרע”י זיע”א החל הנאמ”ן לומר דברי נחמה וחיזוק, ופתח פיו בחכמה במשך דקות ארוכות, והראה במתק שפתיו איך שכל המצב המדיני דאז כתוב בפסוקי פרשת האזינו… ראש הממשלה “שכח” שהוא ממהר… וישב פעור פה לשמע הדברים הנאמנים שיצאו מפי רב האי גאון, וגם על פני הגרע”י ראו נהרה ועידוד למרות האבל הקודר.
תלמיד קטן
יקותיאל דטבריה
אולי יעניין אותך גם :
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום