אפליקצית עץ חיים
ב”כולל” שלנו יש ויכוח קבוע בין האברכים שטעון הכרע ברור, ישנו אברך שיושב במקום מסויים זה כמה שנים, וכעת בא אברך נוסף לכולל שמדליק את המזגן על 16 והקור חזק, לעומתו אומר האברך הותיק, שהרגילות היא להדליק על 23 וכעת הוא ממש ניזוק מהקור הגדול שבא עליו, האברך החדש שונה לטעון, יוכל מר לעבור למקום אחר… וסיפורים מעין זה מצויים לרוב, יורנו המורה דרך ישרה.
הוראת הגרי”ס בנידון דידן וראייתו
א. הנה ידוע מאי דמטו בענין זה משמיה דהגר”י סלאנטר זיע”א שאמר, שבימות הקיץ יש לשמוע למי שאומר לפתוח את החלון, אפי’ אם הוא מיעוט נגד הרוב שמבקשים לסגור, ובימות החורף יש לשמוע למי שמבקש לסגור את החלון, אפי’ אם הרוב יבקשו לפתוח, כי זמן קיץ הוא עת לפתוח, והחורף – עת לסגור, ודבר בעתו מה טוב, וכיון שהמבקש לסגור בחורף הוא מבקש כהלכה, אליו ישמעון. והכי מטו משמיה דמרנא סבא קדישא החפץ חיים זיע”א.
ב. והגרי”ס מטי לה ממאי דאמרי’ בפאה (ריש פ”ד), “הפאה ניתנת במחובר לקרקע [וכל אחד מהעניים קוצר לעצמו ישר מהקרקע], בדלית ובדקל [ענבים ותמרים] בעה”ב מוריד ומחלק לעניים וכו’. אפילו תשעים ותשעה אומרים לחלק, [שמבקשים שבעה”ב יחלק את הפאה שדינה דניתנת במחובר], ואחד אומר לבוז [כדינא דמתני’], לזה שומעין, שאמר כהלכה”. הרי שהולכים בתר היחיד נגד רבים כיון ששואל כענין. וה”ה דשומעין לאומר לסגור את החלון בחורף, כיון ששואל כהלכה, הגם שהרבים מבקשים לפתוח.
הערת הגר”ח קניבסקי על ראיית הגרי”ס
ג. ומרן שר התורה הגר”ח קניבסקי זיע”א בס’ “שערי אמונה” שם כ’, וז”ל, לכאו’ אין ממשנתינו ראיה, דבפאה הוא דין דאו’ שנלמד מפסוקים שיש לבזבז, וגם בדלית ודקל הוא דאורייתא הנלמד מפסוקים, וגם להסוברים שבדלית ודקל הוא מדרבנן, עכ”פ תקנה דרבנן היא מפני הסכנה דוקא להוריד, ולכן אפי’ אחד יכול למחות שלא ישנו מהדין, אא”כ כולן מסכימין, אבל כאן, הרי אין דין כיצד יעשו, אלא שבדרך כלל בקיץ חם ובחורף קר, אבל אם יש סיבה שרוצים לסגור בקיץ או לפתוח בחורף, לכאו’ מסתבר שהולכין אחר הרוב כמו בכל הדברים. וע’ משנ”ב (סי’ נג סקנ”ג). עכ”ד.
בענין אמירה לגוי להדליק מזגן ביום חמסין
ד. וידועה פלוגתת גדולי דורינו אי שרי אמירה לגוי להדליק מזגן בימות החום, שהגר”י וייס במנחת יצחק ח”ג (סי’ כג) ומרן הגרע”י זיע”א ביבי”א ח”ז (חאו”ח סי’ לח) כתבו, שכשם שמותר ליהנות מהבערת האש של עכו”ם להציל מקור, כמבואר בשו”ע (סי’ רעו ס”ה) משום שהכל חולין אצל הקור, וה”ה לומר לגוי כמ”ש במשנ”ב (שם סק”מ), ה”ה כדי להציל מצער החום. [ומבואר ביבי”א ומנח”י שם שתמכו יתידותיהם בד’ השו”ע (סי’ שז ס”ה) דכל שיש צער, גם בלא חשש חולי, יש להתיר שבות דשבות, וכיון דכל הדלקת המזגן אין בה איסור אלא מדרבנן, וכנודע מהגרשז”א, ממילא באמירה לגוי הו”ל בכלל היתר שבות דשבות במקום צער. וכ”כ הגר”מ שטרנבוך שליט”א בשו”ת “תשובות והנהגות” ח”א (סי’ רעז). ע”ש].
ה. אך מרן הגרב”צ אבא שאול זיע”א ב”אור לציון” ח”ב (פכ”ה סי’ ה בהערה) העיר, דשאני קור שבו אמרו דהכל חולין אצל צנה, וא”כ יש היתר מצד חשש חולי, וכמבואר היטב הדק למעיין שם בב”י, אבל חום שאין בו חולי אלא צער, לא שמענו בו היתר כדי לאפוקי מצערא. וכן דעת הגר”מ פיינשטיין באגרותיו חיו”ד (ח”ג סי’ מז אות ב) לאסור אמירה לגוי בכה”ג. וכ”כ בס’ מנחת איש (שבת ח”א, פכ”ח אות קיג) בשם מרנן הגריש”א והגר”נ קרליץ זצ”ל. ועמש”כ מרן הגריש”א ב”קובץ תשובות” ח”א (סי’ לב אות ג), שאין ראוי להקל להפעיל את הגנרטור בשביל שיפעל המזגן בבית מדרש של רבים. ע”ש. ועמש”כ הגר”מ אליהו זצוק”ל בס’ “מאמר מרדכי” ח”ה (עמ’ תפא). [ולפמש”כ לעיל אין קושיא ע”ד הגיבי”א, כי ד’ השו”ע בסי’ רעו מיירי מהדלקת אש לצורך חימום, שבזה בעי’ חשש חולי כדי להתיר אמירה לגוי, ושבות דשבות דמזגן שאני. וע”ע בשו”ת לב חיים ח”ב (סי’ סח). וק”ל. וראה חזו”ע שבת ח”ו (עמ’ קכ) שדחה ד’ האול”צ].
ביהכ”נ וביהמ”ד אמור לשרת את ההמון ברווחא
ו. והחכמים שהתירו ציינו לד’ התוס’ בכתובות (ל ע”א) וב”ב (קמד ע”ב, ד”ה חוץ) בשם המדרש והירושלמי, דרבינו הקדוש התפלל על אנטונינוס של ינזק מן הקור, ואמר לו אנטונינוס, מן הקור אפשר להנצל ע”י בגדים, והתפלל עליו שינצל מצער החום, וע”ז אמר אנטונינוס, הא ודאי צלותא היא, דכתיב “ואין נסתר מחמתו”. ע”ש. וכמובן שאין מכאן ראיה מוחצת, אך סימנא מיהא איכא, דצערא טובא אתי ע”י החום.
ז. ויש מי שביקש לקשר זאת לנ”ד, שהמבקשים בבית המדרש לפתוח מזגן בימות הקיץ, גם נחשבים מצוערים. והדבר ברור שבנ”ד לכו”ע יש להתייחס לטענת האומרים שחם להם, כיון שביהמ”ד נועד ללמוד בו בנחת, ו”שמעתתא בעיא צילותא כיומא דאסתנא” (מגילה כח ע”ב), ובכה”ג לכו”ע סגירת המיזוג הוי קלקול המקום, ולא ישמעו למיעוט אפי’ במקום חשש חולי, ואם חושש על רפואתו ילך לביתו. ועמש”כ ידידי היקר הרה”ג ר”ח מלין שליט”א בס’ “שיח חיים” (סי’ קכא).
הוראת הגרי”ש אלישיב בכגון דא
ז. וכעי”ז סיפורי’ם ירננו על שאלה שבאה מבית הספר באירופה הקרה, שם יש תלמיד הסובל ממחלה שכשנושבת מעט רוח על ידיו, מיד קופאים אצבעותיו ומתנפחים, שני דרכים עומדות בפניו להתמודד עם זה, סגירת החלונות – או עטיית כפפות על ידיו, והוא סוגר תמיד את החלונות, אך חבריו מתלוננים על חוסר אויר, ומזכירים לו שיכול ללבוש כפפות, והוא משיב שזה יגרום לפרסום המחלה, ויביא עליו שם של בעל מום, ויפריע לו בחיים ובשידוכים. ואמר מרן הגרי”ש אלישיב זיע”א, דבית הספר נבנה למען ילמדו בו התלמידים בנחת, ואם יסגרו את החלונות אנו מקפחים את הבריאים שביה”ס נבנה בשבילם, ואם הילד הסובל מקפאון בידיו, לא יוכל להשתתף בלימודים בביה”ס, אזי ישב בביתו וכו’. [ראה “חשוקי חמד” (ב”מ סב ע”א, וב”ב כ ע”א). וע”ש עוד].
הכרעת ההנהגה למעשה ממרן שליט”א
ח. שוב אמר לי מרן הגר”ד קוק שליט”א, שהדבר ברור שהכל נקבע בבית הכנסת ובביהמ”ד ע”פ רצונם של רוב הציבור, ואין שום קשר למשנה בפאה הנ”ל, וכפי שכבר העיר בשערי אמונה, ומה שהביאו בשם הגרי”ס והחפץ חיים זיע”א, שמועה זו אינה נכונה, ותלו ביה בהגרי”ס דברים שלא יצאו מפיו. ורק באופן שיש כמה לומדים קבועים שיושבים בבית המדרש כולי יומא, ויש עשרות לומדים הבאים לבית המדרש לשעה אחת ביום, בזה יש לדון דכיון דהמיעוט “קביעי” וחשיבי טפי, ובכה”ג שמא הם עדיפים על הרוב. [ושמא בזה דיבר הגרי”ס, ששומעין למיעוט “שאמרו כהלכה”. ודו”ק].
מיעוט קבועים מול רוב עראיים
ט. ובעיקר הספק הנ”ל במיעוט חשובין מול רוב פשוטים, כגון “עשרה בטלנים” הקבועים בביהמ”ד, מול בעלי בתים שבאים שעה ביום ללימוד “דף היומי”, אמר מרנא שליט”א, דאולי יש לדמות זאת למ”ש ביבמות (יד ע”א) להצד דעשו בית שמאי כדבריהם קודם בת קול, הגם דב”ה הוו רובא, משום דב”ש הוו חריפים ומפולפלים טפי, [דכח החריפות שוה לרוב דעות הניצבים נגדם, ע”ש בריטב”א ובמאירי, וידוע מהגרי”ס שביאר, דנחלקו ב”ש וב”ה מהו גדר רוב, האם רוב “מספרי”, או רוב “שכל”, ובזה ביאר ד’ הגמ’ בעירובין (יג ע”ב) שנחלקו ג”ש הלכה כמי, דהיינו פלוגתא חדשה בגדרי “רוב”. ע”ש], וה”נ שמא י”ל דהקבועים הוו כחריפי. ויש לפלפל בזה. עכת”ד מרן שליט”א.
ותצא דינא ועצה טובה
י. ומעתה לנ”ד, הלא בימות הקיץ החמים עסקי’, ורוב הציבור חפץ במזגן קר, וא”כ הזמן גרמא והציבור גורם להפעיל המזגן, ובזה לכו”ע על הניזק שהוא איסטניס להרחיק את עצמו, וצריכים להדליק כדי שביהמ”ד יהיה ממוזג לרווחת הלומדים. [וכבר ידוע מה שהתבטא שר התורה מהרח”ק זיע”א שחושש שיתבעוהו על זה שלא התקין מזגן בחדר לימודו בשנים שעברו, כיון שהחום מרדים את האדם]. רק שכאן האיסטניס אומר שמבקש שיפעילו את המזגן על 23 ולעומתו יש המבקש להדליק על 16, ובזה כתב מהרש”ה וואזנר בשו”ת “שבט הלוי” ח”ט (שלהי סי’ רחצ), שיש לנהוג עם החולה במדת הישר והטוב, ולהתחשב בו כל זמן שהמצב נסבל. וע”ע בשו”ת רבבות אפרים ח”ד (סי’ ריט). תן לחכם ויחכם עוד.
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה
אולי יעניין אותך גם :
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום