יום בחצריך – ימי החנוכה במחיצת אור העולם ר’ דב הכהן קוק שליט”א

יום בחצריך -ימי החנוכה

במחיצת אור העולם ר’ דב הכהן קוק שליט”א

ניחום לאמא על בנה הפעוט שנפטר

א. השבוע הלכתי לבית האבל לנחם את ידידינו היקר ר’ אור עקיבא בוקסבוים הי”ו היושב בעמק הבכא על פטירת בנו חמודו יוסף יצחק ז”ל שנפטר בגיל 11 חדשים, ואמרתי למרן שליט”א שהנני חושש ללכת לשם מחמת הצער הנורא וכו’ ומה נאמר ומה נדבר, וגם שמעתי שהאמא צריכה חיזוק גדול, וכתב אגרת חיזוק קצרה וביקש לקראה בפניה.

וז”ל קדשו: כאשר אבדה בתו של המשגיח [רבינו יחזקאל לוינשטיין זיע”א] את בנה היחיד, כך כתב לה ביום הראשון ממש, אשרייך שזכית להחזיר את הפקדון בלי שום רבב של חטא, ובל נחשוב שאינו מרגיש – המשגיח, אלא אין מרגיש כמותו, עד כדי שבאותו יום סירב להספיד את ראש ישיבת סלבודקא מחשש שיתערב בדבריו גם הצער של פטירת נכדו ואז נראה לו כעין שקר בדרגתו הגבוהה, שימו לב לדרגת הגובה של המשגיח. עכ”ל צדיק. [מצ”ב צילום כת”י מרן שליט”א].

דרך שקר הסר ממני

ב. ואמר רבינו שליט”א, אני לא מסוגל לכתוב דבר שלא יוצא לי מן הלב במאה אחוז, אינני יכול להיות שקרן לא בדיבור ולא בכתיבה, ולכן כתבתי רק את זה כי זה מה שיש בידי לדבר מתוך הרגש…

אודות אכילת החזו”א ללא ברכה בעת חולשה

ג. כתב אלי הגרי”ח בקר שליט”א: בשבת שבע ברכות של אחי הגרנ”ב שליט”א סיפר זאת הרב בדרשה בסעודה ג’, וכה סיפר, שהחזו”א באמצע לימוד נחלש מאד, והוצרך לאכול תפוח, ואכלו בלא ברכה, ואמר לסובבים שזה בגדר פיקוח נפש ולכך אוכל בלא לברך.

ועמד רבינו שליט”א על עומק לימודו של מרנא החזו”א עד כלות הכוחות, ואז סיפר המעשה הידוע שנפל על הריצפה שלא שיער טוב את כוחותיו לגבי מהכסא עד המיטה. ועוד סיפר שלא סידר הכרית, כי אם היה כח בידי לזאת היתי ממשיך ללמוד.

והרחיב ג”כ על צורת הברכה, ושאל, הרי במקום להסביר למה לא מברך, יתכן שבפחות מילים היה יכול לברך, וביאר מהו כונה, ובדרגא דיליה [והדגיש שלנו זה לא שייך כל עיקר] בלא כונה עדיף לא לברך, והגדיר זאת נורא – שאין זה מברך אלא מנאץ.

ושוב ראיתי ראיה ברורה למרן החזו”א בדברי הרמב”ם שפועל לא יברך שום ברכה שאינה מדאורייתא, וקשה שיברך תוך כדי פעולה… אלא ע”כ ברכה שלא כצורתה אינה ברכה, ועדיף לאכול בלא ברכה …. ודו”ק. כמה נאה הדברים לאומרם.

כיבוד אב וענות הבן…

ד. עוד כתב הגרי”ח בקר הנ”ל: מתוך חביבות הדברים, ולמען יעמוד לזכרון אספר מה שאירע קודם הדרשה הנ”ל.

אבי רבינו זצ”ל דרש ואמר שהרב ידבר

הרב אמר: אין לי מה לומר

האבא – ולמרות שאין לו מה לומר

הרב: לא הכנתי

האבא – ולמרות שלא הכין

הרב: אין לי כח

האבא – ולמרות שאין לו כח

הרב: אני מתבייש

האבא – ולמרות שהוא מתבייש

הרב: … [לא שמעו מה הרב אמר, כי אביו קטע אותו]

האבא סיים בהחלטיות  – דובלה יראה לכם איך מקיימים כיבוד אב, וידבר, וכולם להיות בשקט כדי שישמעו…

ואז דיבר רבינו שליט”א בהנ”ל והוסיף עוד דברים שאיני זוכרם.

איך שמחים עם בעל התניא…

ה. אחד שאל את רבינו שליט”א איך שמחים עם בעל התניא [שאמר “מי שישתתף בשמחתי אוציאנו מן המיצר אל המרחב” וכו’. וראה להלן בסוף המאמר נספח בענין זה], וכתב לו רבינו שליט”א, “וכי אפשר לשמוח עם מלאך”? ושוב שאל ההוא, א”כ למי התכוין בעל התניא? למלאכים? והשיב הרב: צריך להיות במדרגה רוחנית גבוהה מאד בשביל לזכות בזה.

שמות יקרא…

ו. אחד ביקש ברכה עבור בתו ששמה “לטי” ושאל רבינו שליט”א מהיכן בא שם זה, והשיב האב שהוא קיצור של “לטיפה”, ובתחילה אמר רבינו שטוב שתשנה שמה ל”טלי” שזה טל ה’ וסוד תחית מתים וכו’, ושוב אמר רבינו שאולי “לטי” הוי כעין “נכאת ולט” (בראשית מג, יא). וצ”ע.

ז. ונסתפק רבינו שליט”א במי שנקרא “יוסף” בלידתו ובפועל כולם קורין אותו “יוסי” ונשתקע שם יוסף ממנו, האם כיון שזה שם חדש בפנ”ע, נחשב שנעקר שם יוסף ממנו, או דכיון שקורין לו יוסי מחמת יוסף וחושבין שהוא אביזרא דיוסף, א”כ נשאר יוסף במקומו, וכעין יסוד דינא דהעודר בנכסי עדר וכסבור שהם שלו דלא קני כמבואר (נב ע”ב). ודו”ק. [ויש להעיר דיש יוסי ויוסף בש”ס בחד גברא, וכמ”ש במק”א בס”ד].

כבוד שבת כל השבוע…

ח. הרב אמר שבאופן עקרוני אינו רוצה לאכול “דגים” בימות החול כיון שזה חסרון בכבוד שבת, ולאחרונה אכל דגים ואמר שמחמת חולשתו צריך לזה כעת, ושאלוהו א”כ ממה יתפרנס גופו בכל ימות החול [בימים שאינו צם…], ואמר, יש כאן “ביצים” וגם “מרק” וזה מספיק. [וכעי”ז העירו כמה חכמים שלא יאה לאכול צ’ולנט בליל ששי, כיון שהוא מאכל של שבת, ומאבדים את יחודיות כבוד השבת במנהג זה, ונראה שאינו אוכל בשבת לכבוד שבת בקושטא, אלא מוצא “טרמפ” טוב למלא את תאוותו. ואכמ”ל].

מזמור לברית במקום תחנון

ט. ביום שני בשבוע שעבר היתה ברית בישיבה, ואמר רבינו שליט”א דכיון שהיתה כאן ברית מילה ואין אומרים תחנון, אזי יאמרו הציבור “למנצח על השמינית” ואמרו גם “ויעבור”.

אמירת תחנון כשיש מוהל בין המתפללים

י. וביום רביעי לפני כשבועיים עת שחזר רבינו מברית של נינו אשר הוא היה שם המוהל, ונסע משם לבית מדרשו מיד לאחר הברית, אמר שם תחנון כרגיל. וע’ היטב בשו”ע סי’ קלא ובאחרו’. ודו”ק.

אף בשרי…

יא. רבינו שליט”א הביא [כדרכו לאחרונה] לאברך אחד שוקולד חלבי לברך עליו, וההוא אמר לרב “אני בשרי”… הגיב לו רבינו שליט”א: לא נח לומר “אני בשרי” תגיד “אכלתי בשר”, אם כבר אתה מדבר בנוסח זה אז תגיד “אני לבבי”….

יב. חכם אחד שאל את מרן שליט”א אודות תלמיד שלו מהישיבה שמתחתן באילת, האם הוא צריך ללכת לסדר לו קידושין, ואמר מרן שליט”א, דכיון שזה “סיפור על סיפור”, לא ילך, ואם היתה אפשרות קלה ליסע לשם במסוק וכיו”ב, היה מקום לומר שילך כדי לחזק את התלמיד, אך לא בכל מחיר.

יג. הראו לרב סרטון איך שבאים כחות המדינה לפנות את תושבי “מיצד” ואמר רבינו שזה מחזק אותו לכוין יותר בברכת “למינים ולמלשינים”.

יד. והראו לרבינו שליט”א סרטון של החטופים במנהרות סמוך לרציחתם שמדליקים נר חנוכה בדמעות ובתפלה, ונאחז רבינו שליט”א ברגש נורא.

תפלה במצבי סכנה חמורים

טו. אודות מה שכתבתי בענין תפלה על חולי נורא של הפרה המשוגעת, ושא”א להתפלל על מי שאין לו יד שתצמח לו יד וכו’. כה כתב אלי ידי”נ הרה”ג ר’ אשר חיים איפרגן שליט”א:

בנדרים (סד סע”ב) תניא, ארבעה חשובין כמת: עני, ומצורע, וסומא, ומי שאין לו בנים, וכתבו התוס’ שם וז”ל, “ונפקא מיניה למבעי עלייהו רחמי”. ע”כ. הרי דאיירי כלפי תפלה על “סומא”, ודון מיניה לשאר חולים סופניים.  ובחגיגה (ג:) יהי רצון שיחזרו עיני יוסי למקומן, וחזרו. ע”ש. וכתבתי בזה מאמר רחב במק”א ואינו לפני כעת. עכ”ד ידידינו הנ”ל.

וכתבתי אליו, נלע”ד דסומא – היינו שפקודת המח של הראיה אינה פועלת ממוחו אל עיניו, וע”ז היתה התפלה שישוב האור למקומו. [כעין צלייאק הנ”ל בדברינו, וכעין בעיית זש”ק שהיא פנימית כהנ”ל], אבל אם לא היו לו עינים כלל, איני יודע אם שייך מיבעי רחמי, מידי דהוה אמי שנקטעה ידו, שהוא חסרון חוצני דחמיר טפי.

וההיא דחגיגה לא ברירא והכל נס בלא”ה, ומין במינו אינו חוצץ. [וע”ש בס’ הערות להגריש”א. ודו”ק]. ושוב שמעתי כן ממרן הגר”ד קוק שליט”א דאין לנו כח להקיש מעובדות פלאיות של חכמינו אלינו. מה גם שיש לפרש שם שעשה פעולה לקבל את גזירת סמיות העין ולא שממש נעקרה העין ממקומה. [וע”ש מהרש”א].

שמירת בני הנעורים

טז. אחד הגיע למרן שליט”א ושאל אודות ישיבה בקרית ספר שיש שם המון בחורים שחשופים לאינטרנט ולכל מיני ניבול פה ומרעין בישין, ובנו עדיין שמור ושומר על עצמו להיות קרוב רק לחברים טובים, האם יוכל להשאירו בישיבה שם, והשיבו רבינו שליט”א, זו צרת המון מקומות, ולא רק בגלל “אינטרנט”, אלא יסוד בעיות הקדושה קיים בכל מקום, ובכגון דא שפרוץ מרובה חייב להבריח את בנו מיד משם ובינתיים יהיה בבית עד שימצא מקום אחר, כי בכל רגע יש חשש השפעה [לא קטן] והיא סכנה נוראה לנפש דחיישי’ בה למיעוטא.

שמירת הילדים מקלקול במשפחה

יז. אודות זוג שהבעל מבקש ללכת עם אשתו והילדים לשבת אצל הוריו כדי לכבדם ולשמחם, אלא שאחיו ואחיותיו ג”כ באים בשבתות, וארח חייהם חפשי ומנבלים את פיהם וכו’, והאשה חוששת מאד על ילדיה שחוזרים משם כל פעם מורעלים בניבול פה וכל מיני דברים לא טובים, הורה רבינו שליט”א שאין לבעל לדבר בשם “כיבוד הורים” בכגון דא, וגם הוא אמור לחשוש על ילדיו כמו שאשתו חוששת.

רבקה ודשה…

יח. בב”מ (כט ע”א) הכניסה לרבקה ודשה. אמרתי למרן שליט”א דמשמע כאן רמז רבקה ויצחק שנאמר בו לשוח ב”שדה” [אותיות דשה], וגם שהאשה נקראת “שדה הבעל”, אלא שאיני יודע לפרש את הרמז בתוכן הדברים.

ואמר מרן שליט”א על אתר שנחלקו רש”י ותוס’ שם אי מיירי בעגלה ערופה או בפרה אדומה, וענין עגלה ערופה הוא סילוק הריגה [בידי אדם] מן העולם, ופרה אדומה ענינה סילוק מיתה [בידי שמים] מן העולם.

והנה פרה אדומה היא גדר תחית המתים, שהעגל הביא מיתה לעולם והפרה באה בתורת אם המקנחת ומתקנת לעילויא, ובספר יחזקאל שבו ענין הטהרה שם נמצא ענין התחיה], וזה סוד יצחק שהוא אותיות “קץ חי” של תחה”מ.

ההוא סבא…

יט. הרב יונתן שלוש שליט”א יצא מחדרו של מרן שליט”א במוצ”ש ואמר למרן שליט”א, “שבוע טוב סבא, אנחנו הולכים”, ואמר רבינו שליט”א, “אוי, כמה זה קשה שכבר קוראים לי סבא, אין זמן”…

ברכה קודם תפלה

כ. שאלו את רבינו אודות ההולך לשמוע ברכת כהנים קודם התפלה, [כיון שבמנין שמתפלל אין ב”כ], האם יש בזה חשש כעין חפציו קודם תפלה. והשיב: אין בזה שום חשש, [ולא דמי כלל לענין ההולך אצל חכם לבקש ברכה קודם התפלה שדברו מזה הפוסקים].

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום