הגר”ד קוק שליט”א
גילויים חדשים בסוד יום ראשון של חנוכה
בברייתא דשבת (כא ע”ב) איתא, מאי חנוכה, דת”ר, בכ”ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.
ופשט ד’ הגמ’ שנעשה “בו נס” היינו ב”פך של שמן”, והגרש”מ הופמן שליט”א אמר לאחרונה קמיה רבינו שליט”א בשם ה”שפת אמת” (דרושי חנוכה, עמ’ פח) לבאר לשון הגמ’ “נעשה בו נס”, דלכאו’ “בו” מיותר, וביאר, ד”נעשה בו” היינו בעצם השמן, וזל”ק: “כי השמן היה דולק בנס, אף מה שהיה יכול לדלוק בלי נס עכ”ז היה הדלקה בנס לחיבה יתירה, וכבר מובן כי הדלקה בנס היא למעלה מהדלקה בטבע, ונעשה בו נס לשון הרמה אל למעלה מהטבע לדלוק בנס“. וע”ש מה שהרחיב עוד בזה.
[וידוע מאי דמטו בספרים פירוש נוסף שהכירו בעצם זה שהשמן דולק – שזה נס ולא טבע, בבחי’ מ”ש בתענית (כה ע”א) “מי שאמר לשמן וידלק יאמר לחומץ וידלק”. וביסוד זה אמרו ליישב באחד מן האופנים את קושיית הב”י הידועה בסי’ עת”ר, והשפ”א שם תי’ את קו’ הב”י לפי דרכו הנ”ל].
ואמר מרן שליט”א שיש להוסיף מיא וקמחא בביאור זה, ד”נעשה בו נס” היינו ב”יום”, שהוא נהפך מ”יום” למצב “אמא“, בבחי’ “חנה ושבעת בניה” [שהמעשה שלהם היה בימי החנוכה כנודע, וידועים ד’ האר”י ד”חנוכה” אותיות חנה כ”ו] דלקבל ימי ימי חנוכה, ו”אמא” היינו “בינה“, וימי החנוכה שורשם ב”בינה” [כמ”ש “בני בינה ימי שמנה קבעו”] שהיא “אם הבנים” – היינו ז”ת [חג”ת נהי”ם], נמצא דכל הח’ ימים כלולים ביום זה, ו”חנה” בגמטריא “ס”ג” וס”ג היינו “אמא” כנודע.
וכל זה הוא בחי’ “אחד למעלה ושבע למטה” של יוה”כ, [וכן מבואר יסוד זה בדברי מהר”ר נתן מברסלב זיע”א “ליקוטי הלכות” (הל’ חנוכה סי’ ג אות ג). ע”ש], וכבר ידוע הקשר בין יוה”כ לחנוכה, ששורשו בירושלמי דשבת פ”ב (דכ”ד ע”א), ונתבאר בהרחבה בדבריו הקדושים והידועים של הגרא”ד מאווריטש זיע”א בסה”ק “בת עין” (פרשת וישב) עה”פ “ויהי כמשלש חדשים” כנודע. [ויש להוסיף ברמיזא ד”בו” בגי’ ח’, וכן “בו נס” ר”ת בן. תן לחכם ויחכם עוד].
שוב אח”כ כתב רבינו שליט”א בחידושיו בכתב יד וזל”ק:
ענינים
מודים אנחנו לך שאתה הוא הוי”ה.
על הנסים שעשית לאבותינו.
משמע ברישא מודים לך שאתה שמך הוי”ה, ובשם הוי”ה עסקינן שבו מטבע התפלה – ברוך אתה הוי”ה, ואילו על הנסים לאו בשמא דהוי”ה עסיק, אלא “לך” מיהא, ולא אסתגר בשמא, דהא גופא החילוק שבין מודים על הטבע כלפי על הנסים. [דו”ק במטותא].
ולבסוף מסיימים על כלם יתברך ויתרומם שמך מלכנו תמיד, ומשמע שיחס מודים אנחנו כלפי על כלם הא כבר התפשטות ההודאה בכל העולם, והוא בגדר “על” של תוספת בחינת ג”ר על ז”ת בגוף, ואז כבר נעשה שם שלו שבו אין חילוק בין טבע לנס ומוגדר הכל תחת שמו אחד. [דו”ק בסיפא].
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה
מצ”ב כת”י מרן שליט”א מהענין הנ”ל.
תמונת מרן שליט”א קורא בספר “באמת הוא מלאך” על הגרא”צ סופר זצ”ל
תמונת מרן שליט”א מקבל לידו שמן כתית מבית הגרי”ש אלישיב זיע”א. [בפועל לא מקפיד רבינו שליט”א להדליק נרות חנוכה דוקא בשמן זה, ונימק טעמו, שאינו בדרגה זו להקפיד בענינים כאלו..].
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום


