יריעה מרתקת ומחזקת לרגל א’ אלול – ה’ שנים לפטירת הגאב”ד דטבריה רבינו אד”א זצ”ל

דרשת יום ששי עש”ק פרשת שופטים א’ אלול תשפ”ו מפי הר’ יקותיאל אוהב ציון שליט”א

נושא השיעור:

סיפורים ועובדות על הגאון אב”ד טבריה רא”ד אוירבך זצ”ל

לרגל יום פטירתו א’ אלול

ובלול בהן הרבה עובדות משותפות עם מרן החד”ה קוק שליט”א

אנחנו נמצאים עכשיו השבוע, מורי ורבותי, בפרשת שופטים. היום הזה ראש חודש אלול, א’ באלול תשפ”ו, יום היארצייט של מרן הגאון אב בית דין טבריה, רבנו אברהם דב אוירבך עליו השלום. ערב שבת קודש פרשת שופטים, היום הזה ממש, חמש שנים עברו כמו יומיים. היה חם, חם כמו עכשיו, לויה גדולה היתה. מרן הרב קוק עמד שעה שלמה לשמוע את ההספדים, אחר כך נסענו ברכב עד כיוון בית העלמין עם מרן.

ורבי אברהם דב אוירבך הוא בגדר ה”שופט” של טבריה, הרי זה פרשת שופטים, הוא בגדר השופט של טבריה, אין בזה ספק. איך אמר הרב קוק כשנפטר הרב אוירבך? “אזל גברא דמסתפינא מיניה”. אם הרב קוק אמר את זה, מה נגיד אנחנו? זאת אומרת, הרב אוירבך היה איש שהיה יוקד כיקוד אש, אש להבת שלהבת, אף על פי שהיה הבן של הגרש”ז, והגרש”ז כל הזמן היה מלא חיוכים ושופע שמחה.

אמר לי פעם הרב אברהם דב אוירבך: “אני הבן של אבא שלי, אבל יצאתי כמו סבא שלי, רבי חיים ליב. התקיפות היתה אצל סבא שלי, לא אצל אבא שלי, ואני יצאתי כמו סבא שלי”. רבי חיים ליב אוירבך, בעל ספר “חכם לב”  על אבן העזר, מי שמכיר מכיר, וגם מישיבת שער השמים, הוא מהמייסדים שלה, ישיבת המקובלים בירושלים שער השמיים.

אם כן, מורי ורבותי, נראה לי שאי אפשר לעבור לסדר היום בלי לומר כמה מילים על הרב אוירבך עליו השלום. אתם יודעים שהייתי קרוב איתו מאוד מאוד מאוד. הייתי מקפיד ללכת אליו המון, ממש. היו פעמים שהייתי הולך אליו יום יום, לשאול אותו שאלות בהלכה ולשמוע ממנו דברים.

התחלת הקשר היתה כשהוא היה בריא ממש, היינו הולכים ביחד, הייתי מלווה אותו לביתו, הולך אתו לביתו. וכשהיינו מסיימים לשוחח, הייתי חוזר הביתה, ופתאום הוא מתקשר: “רגע, מה שאמרתי לך כך וכך” וכו’, היה מוסיף דברים שעלו בזכרונו, דברים נוראים. אבל גם אחר כך, כשהיה לו את האירוע וכל הדברים הקשים שהוא עבר והיה על כסא גלגלים, עדיין זכינו להיות אתו בקשר כפי היכולת. ואני אומר לכם, רבותי, תדעו שהרב אוירבך היה גאון בכל מכמני התורה, ברמה שאי אפשר לתאר ולשער.

הוא פשוט היה יושב פה בטבריה, בתוך עמי אנוכי יושבת, פשוט, מסתובב בחנויות, מתנהג כאחד האדם, נוסע באוטובוסים, כמו הרב קוק שהיה הולך פה ברחובות ואנשים מתחבקים איתו, והנה יצחק פיניאן הי”ו נמצא אתנו כאן, והרב קוק בא אליו הביתה לאכול אצלו, וכולם מתחבקים עם הרב קוק. היה מתפלל כאן כל יום בנץ בבית כנסת “מורשת” פה למטה, והיו מביא להם קרקרים בבוקר, והוא יושב עם כולם לקרוא אתם חוק לישראל לאחר תפלת שחרית. כולם יודעים את זה. זה אנשים גדולים, הגדלות שלהם היא שאתה לא יודע שהם גדולים. במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו, שם דווקא. פתאום אתה אומר: איך לא ידענו את כל זה ארבעים שנה, שהוא הולך פה כמו אחד האדם?

אנשים מספרים לי, לפני שלושים שנה היו רואים את הרב קוק לוקח את הילדים לגן בבוקר, פה בטבריה. הולך עם הילדים, עם התפלין שלו, הולך עם הילדים לגן. והיה מגיע לבתים ולעסקים וכל מיני דברים, וכל מיני מקרים שהם עבורו בבחי’ “זקן ואינה לפי כבודו”, הוא היה מתמצע בהם, נכנס, מתערב, להציל עשוק מיד עושקו, לתקן שלום בין אדם לחברו, בין איש לאשתו.

אני אומר לכם בסוגריים, הרב קוק אמר לי, שבמידה מסוימת הוא מתחרט על הרבה מקרים של שלום בית שהוא הלך לתווך. שאלתי אותו למה? אמר לי: “עזוב, זה פלסטר ליומיים, זה לא באמת פותר את הבעיות”. אמר לי הרב: “זה שאני בא לבית, זה לא עושה להם הוקוס פוקוס לתקן את האשה מהמידות הרעות שלה, או את הבעל מהמידות הרעות שלו. ועיקר הבעיות בשלום בית זה חוסר עבודה של תיקון המידות”. אז בא הרב קוק, נהיה בבית הילה, התרגשות, יומיים-שלושה יש שקט. אחרי יומיים-שלושה, כל השלושה ימים שהוא לא הוציא עליה את העצבים שלו – בגלל שהרב קוק היה, עכשיו הוא מחזיר לה את זה בריבית דריבית… החזיר לה את זה, שלושה ימים הוא לא הוציא עצבים, יאללה, תשלום כפול. היתה עדיפות שיתן לה יום יום אבנים קטנות מאשר סלע כבדה כל כך בגלל העיכוב על ידי זה שהרב קוק בא. אז אמר לי הרב קוק: “זה פלסטר ליומיים”.

נפקא מינה, כשבאים ומביאים לך טענות ומענות ומבקשים שתעזור, תבדוק אם הצדדים באמת רוצים להשתנות. תבדוק מה האמת, תשאל אותו, אתה באמת רוצה שיהיה לך בסדר, או שאתה רוצה שיכינו לך אוכל וכו’, האם באמת אתה רוצה להשתנות? מה אתה רוצה?

בקיצור, לענין שלנו, הרב אוירבך שהיום יום פטירתו, היה יושב פה בבית מדרש שלו כל בוקר, מתפלל בחרדת קודש, מסתמא יצא לכם להגיע לבית המדרש של הרב אוירבך בשחרית, התפלה של הרב אוירבך זה משהו מאוד מיוחד. עול מלכות שמים שלו. הרב קוק אמר לי שלפעמים הוא היה הולך במיוחד לבית כנסת של הרב אוירבך כדי לשמוע איך הוא אומר את ה”עוזר דלים” בתהלות לאל עליון. במילים “עוזר דלים” כתוב בספרי המקובלים לכוון על השכינה שהיא דלה וענייה, ולכן נותנים צדקה בעת שאומרים את המילים “עוזר דלים”, כי העניים זה מקום השראת השכינה כידוע. והרב אוירבך היה שואג את ה”עוזר דלים”.

אני רוצה לספר לכם סיפור על הרב אוירבך והרב קוק ביחד. אתם יודעים שהרב קוק הוא שר התורה ושר התפלה. שר התורה – כל התורה גנוזה בו. הרב קוק, כל תלמוד בבלי, ירושלמי, תוספתא, מדרשים, זוהר, כל הראשונים והאחרונים, הכל פרוס לנגד עיניו, זה פחד פחדים. אני יודע מה שאני אומר לכם מהיכרות קרובה. כל התורה כולה פרוסה מול העינים של הרב קוק. בבחינת הגמרא במסכת מגילה (יח ע”א) “שאני רבי מאיר דאיקיים ביה ועפעפיך יישירו נגדך”. זה אותו רבי מאיר שאומר בברכות יז “גמור בכל לבבך” וכו’ תסתכל בדף י”ז בברכות, ובמגילה י” הנ”ל ותראו את עומק ההשוואות.

והרב אוירבך, כמו שאמרתי לכם, זה גם גאון מיוחד ופלאי. ידוע שהגרש”ז בצוואה שלו כתב: “בני הגאונים רבי שמואל ורבי אברהם דב”. ואחר כך כתב גם את שאר הבנים, אבל כתב כותרת “בני הגאונים רבי שמואל ורבי אברהם דב”. רבי שמואל, הגרש”ז אוירבך היה אומר “אני אבוא דשמואל”, עד כדי כך היה משתבח בו.

רבי אברהם דב היה כמו שאמרתי לכם השופט, היה דיין מצוין שישבו ועברו תחת ידו רבנים גדולים ודיינים בישראל כמו הרב ציון בוארון והרב שלמה משה עמאר, כל אלה ישבו פה בבית הדין בטבריה. הרב ציון בוארון היה פה בעיר הזאת, הרב עמאר, כל מיני רבנים.

והנה מורי ורבותי, הרב אוירבך, גם אחרי האירוע המוחי שהרבה דברים לא היו ברורים ונשכחו ממנו, הייתי בא אליו הרבה פעמים בנושאים של דיני ממונות שהיו שואלים אותי, כל הזמן הרב אוירבך היה מצטט את המקורות בעל פה, אני יודע את החומר, כי אני לומד את הנושא ואז אני בא אליו אחרי שאני לומד, אבל הוא לא יודע מה למדתי ואני בא אליו והכל מונח כשמלה! והיה מעניין תמיד ללכת לרב קוק ולרב אוירבך באותו נושא ולשמוע את החידושים שלהם והגישה המיוחדת שלהם באסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא… מאוד מעניין, יש ביניהם הרבה דברים מעניינים.

אני גם אומר להם מה זה אמר ומה זה אמר, בקיצור, קיבלתי מהם קבלות מאוד מיוחדות… מפה לפה, מפה לפה, עד שמתחבר. וזה דברים נפלאים ממש, אני אומר לכם. לא סתם אמרו לשמש תלמיד חכם, כי אתה הולך מפה לפה ושואל, ובסוף מקבל תמונה בהירה מאד… זה עוצמה שאתה לא יכול לקבל בלימוד לבד, אין דבר כזה, לא יהיה לעולם. אתה הולך מבנאדם בן שמונים לבנאדם בן שבעים ששניהם יודעים את כל התורה ואתה שומע – זה מבהיל. זה ניחוח אחר, זה תבלינים אחרים, זה נורא, זה תורה אחרת לגמרי. הלואי שהייתי זוכה עוד.

והרב קוק, הוא התורה והתפילה ביחד, זו עבודה מופלאה שאין לה אח ורע בדורות האחרונים. כי היו הרבה שהיו מובלטים בתורה יותר מהתפלה, מתפללים בוודאי, אבל לא היתה התפלה עולם שלם אצלם, היו כאלה שבתפילה היו ממש שרפים, אבל בתורה לא ראו את העולם שלהם, אבל אצל הרב קוק זה שר התורה ושר התפלה, זה אחד באחד. וכבר הסברתי פעם אחת שאצל הרב קוק הוא לא לומד ומעט מתפלל אלא כשהוא מתפלל הוא לומד, וכשהוא לומד הוא מתפלל, הכל כרוך ביחד, וכמו שאומרים בברסלב לעשות מהתורות תפלות וכו’, והערב נא הכל מעורב זה בזה כחדא, תורה ותפילה, תפילה ותורה.

מישהו סיפר לי שלפני שלושים שנה בערך, הוא חיפש את הרב קוק בכל העיר ולא מצא אותו. בא למורשת – לא מצא אותו, בא לאוהל משה דריהם – לא מצא אותו, הלך למקלט של צמח – לא מצא אותו, הלך בכל המקומות המחבואים של הרב קוק. לרב קוק יש הרבה מחבואים, הרבה אתרים שהוא מתחבא. פורדו, ונתנז, איך קוראים לזה? כל מיני כורים אטומיים של הרב קוק…

בקיצור, בסוף מישהו אומר לו: “הרב קוק, ראיתי אותו בבוקר בציון רבי עקיבא”. רבי עקיבא זה מערה, הרב קוק נכנס בפנים כי זה פתח של מערה, זה לא קבר ממש, מותר לכהנים להיכנס לרבי עקיבא. גם לרבי מאיר בצד של ה”ספרדים” ג”כ מותר לכהנים להכנס, הארכנו בזה כבר פעם. בצד של ר”מ השייך לאשכנזים אין לכהנים כניסה. בציון הרמח”ל גם לא להיכנס. בקיצור, רבי עקיבא מותר להיכנס.

היתה שעה כבר שלוש בצהרים, הוא לא מצא את הרב קוק בשום אתר גרעיני. אז אמר: נלך לרבי עקיבא, מה יהיה? הלך לרבי עקיבא, רואה את הרב קוק – בהתפשטות הגשמיות. הוא מבין שמהבוקר הוא עומד עמידה, מהבוקר! ומתנועע, “וירא כל העם וינועו ויעמדו מרחוק”. תחשוב מהבוקר, כמה שעות? זה שמונה שעות רצוף! הוא לא מפסיק, בשיא השיאים של התפלה.

חיכה, ישב בשקט, חיכה, המתין לו על הפתח. כמו בברכות דף ג, מי שזוכר שמה, אליהו הנביא המתין לי ושמר לי על הפתח… פתאום הרב קוק עושה “עושה שלום”, הרב קוק ראה שהוא מחכה לו, הרב קוק אמר לו בענוה שלום, ותוך כדי אמר לו, “תתפלל עליי שאני אצליח לצאת מעולם התפילה לעולם התורה”. סוף כל סוף זה תפילה, נכון שהוא לומד בתפילה, אבל זה החלק הדומיננטי… הוא לא כותב את החידושים וכו’ וכו’.

“שאני אצליח לצאת מעולם התפילה לעולם התורה, תתפלל עלי שאני אצליח לצאת מעולם התפילה לעולם התורה”. זאת אומרת, הוא “כלוא” בתוך קדושת התפלה, הוא לא יכול לצאת לעולם התורה, כי הוא נמצא בתוך עולם התפלה. איך תבין את המילים האלה? חיי עולם, חיי שעה, בחינות בתוך ה”חיי עולם” הזה, יש הרבי גוונא וגוונא דגוונא בהגדרת התפלות, זה דברים עמוקים מאוד.

יום אחד הרב קוק הגיע לשאלה שהוא צריך לקבל זמנים איך לחלק את עצמו, כי הוא מתחיל ולא מסיים. אמר לצביקה סרוסי, הבן של חיים סרוסי משיכון א’, “צביקא, לך לרב אוירבך, תגיד לו שיפסוק לי איפה לתת יותר שעות – בלימוד או בתפילה?”. שוב, אף על פי שאצל הרב קוק יש את זה ואת זה, אותו דבר, אבל תמיד יש את הדומיננטיות בחלק המסויים.

צביקה הלך לרב אוירבך, אמר לו “הרב קוק ביקש שאני אשאל את הרב, הרב הפוסק בעיר”. הרב אוירבך הוא היה מרא דאתרא, היה פוסק. “שיפסוק לו איפה לשים יותר שעות, בתורה או בתפילה?”. אמר לו הרב אוירבך: “תגיד לרב קוק זו שאלה קשה. זה כמו שישאלו ילד את מי אתה אוהב יותר, את אבא או את אמא?”. שאלה קשה, אבא ואמא, הם שותפים.

מה אמר הרב קוק על התשובה הזאת?: “אתם לא מבינים אלו סודות טמונים בתשובה של הרב אוירבך. אתם חושבים שסתם הוא אמר את מי אתה אוהב, אבא או אמא? תורה זה בחינת אבא, שהאב חייב ללמד את בנו תורה. אבא זה הקנין בבנו בדעת ובמוחין, אדם זכאי לבנו, בדעת התורה. בקידושין כ”ט ע”א במשנה איתא שהאב חייב ללמדו ולא האמא, דכתיב “ולמדתם אותם את בניכם”, אתה חונן לאדם דעת, השיבנו “אבינו” לתורתך. כמו שהטור מסביר בהלכות תפלה, כשאנחנו אומרים לה’ השיבנו אבינו לתורתך, הכוונה היא, הרי אתה בורא עולם גם מקיים את כל התורה, אז השיבנו אבינו לתורתך, הרי אתה חייב ללמד תורה את הבן, אתה “אבא”. הקדוש ברוך הוא מקיים את כל התורה, ושמרתם את משמרתי, ירושלמי בראש השנה אומר את הענין הזה.

מה זה הקדוש ברוך הוא לא מביא תקלה על ידי צדיקים ?” אומר הרב קוק בספר שלו: “אם הקדוש ברוך הוא נותן תקלה על ידי צדיקים, אז זה כמו לפני עיור לא תתן מכשול, הרי הוא מקיים את כל התורה, לפני עיוור לא תתן מכשול”. אז מה נגיד על מי שכל התקלות שיש בעולם? טוב, זה הוא בא לקחת את החטא, אדם שבא מבחירתו לקחת עבירה זה כבר לא שייך אלי, זה לא אומר שאני עובר על לפנ”ע, שאלו התוספות בכמה מקומות: הרי מצאנו שרבי ישמעאל קרא והטה, ורבי יהודה בן בבא הרג עד זומם, עיין מכות דף ה ועיין שבת דף י”ב. מה תרצו התוס’? לא לא לא, כל מה שהקדוש ברוך הוא לא מביא תקלה על ידי צדיקים – זה רק במידי דאכילה, זה גנאי לצדיק שדבר אכילה של איסור יכנס לו למעיים, האריכו בזה הרבה. רבי עקיבא איגר ציין בזה והנושא ארוך.

כולם שואלים, מה ההבדל, מה ההבדל בין אכילה לבין שאר דברים? ואדרבה מה שר”י קרא והטה זה יותר חמור מאכילת איסור, הרג עד זומם בכלל זה נורא נוראות, אם יגידו למישהו “תהרוג מישהו או תאכל מאכל איסור”, בטח שיאכל מאכל איסור. אמר לי פעם רבי יעקב עדס: “זה אחד התוספות הקשים בש”ס”. הרב קוק אמר לנו בזה פעם הסבר מצד הפעולות עולמות העליונים, מה נהיה בפגמים וכו’, אני לא אכנס לזה עכשיו.

בספר של הרב קוק הוא אומר מהלך נפלא: קרא והטה זה עניין שלו, הנר זה לא חפצא של מכשול, הוא הטה! הוא נכשל, אני לא הבאתי לו מכשול, הבאתי לו נר, לא הבאתי לו מכשול. גם “עד זומם” הוא גברא, הוא לא נקרא מכשול, בדברים הללו נקודת הבחירה נשארת וכל אדם עומד מול מעשיו עם קונו, אבל באכילת איסור שזה ממש חפצא דאיסורא, א”כ אם נכשל זה אומר שהבורא נתן לו מכשול ויש בזה בחי’ של לפנ”ע…

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

הגאב”ד משיב לשאלות בין מנחה למעריב

הגאב”ד מוסר למרן שליט”א ספר חדש שהדפיס

בביקור והתייעצות עם הגאב”ד זצ”ל

ברכת יישר כח לידידינו ר’ יצחק רווח שליט”א 

על מסירותו להקלדת השיעור השבועי