“יום בחצריך” עם מרן חכימא דיהודאי רבינו החד”ה קוק שליט”א

יום בחצריך עם מרן גאון ישראל החד”ה קוק שליט”א

פיוטי רבני משפחת אביחצירא

א. שח ידידי הרה”ג ר’ גדעון ועקנין שליט”א: המנוח ר’ נסים עמור זצ”ל, מזקני ותיקי טבריה, היה נוהג לערוך בביתו מידי שנה ביום י”א אדר הילולא רבתי לכבוד רבינו הקדוש מהר”ר אברהם אביחצירא זיע”א [בנו של אביר יעקב זיע”א שטמון בעיר קדשינו טבריה], אחד מאורחי הכבוד הקבועים במשך שנים רבות בהילולא היה מרן שליט”א, בפעם הראשונה שהגיע רבינו שליט”א לסעודה זו, הביאו לפניו את ספר הפיוטים “אביר יעקב” אשר הוא מלא פיוטים עצומים של ערגה ותחנונים להשי”ת שנכתבו על ידי כל רבני משפחת אביחצירא, מרבינו יעקב עד כל יוצאי יריכו, אז בהביטו בספר הלזה אמר רבינו שליט”א, “מי שלא מבין מה שכתוב בפיוטים הללו, לא נגע בחכמת האמת כלל ועיקר, תלמיד חכם אמתי רואה כאן את כל חלקי התורה שזורים בפיוטים הללו”. [וכבר ידוע מעין אמירה זו מפי קדשו של בבא סאלי זיע”א שהפיוטים הללו מלאים זיו והם כדברי תורה על השלחן].

עוד כמה דק’ יחלצו אותנו מכאן

ב. שח לי טברייני ותיק מר גבריאל קקון הי”ו, לפני שנים רבות לא כל אחד יכל ליסוע על טרנזיט, אלא רק מי שיש לו רשיון ג’, הנהג הקבוע של הרב לא הגיע ובאו לבקשני לקחת את הרב לפגישה ב”מגדל”, היה זה ערב חורפי מאד, הגענו למקום באיזור מטעי האבוקדו, ובחזרתינו שקע הרכב בביצה ענקית ונתקענו בשעה 1 בלילה כאשר הקור גדול וכו’, רבינו שליט”א ראה שאני מגיע לידי כעס, הרים את עיניו לשמים ואמר לי לאחר כמה שניות, עוד מעט יבואו לחלץ אותנו מכאן, ואכן ממש לאחר כמה דק’ הגיע למקום טרקטור והנהג שואל אותנו במה אפשר לעזור לנו… ויהי לפלא. לאחר שיצאנו אמר לי רבינו שליט”א, “הנה ראית איך מהשמים דואגים לכל אדם, אל לך לבא אף פעם לידי כעס”…  

לא לסדר חופה באירוע שיש בו ריקוד מעורב

ג. בספר “ראשי ההרים” ח”א (עמ’ 264) כתוב, שהגה”צ ר’ רפאל ברוך טולידאנו זצ”ל גזר שכל חתונה שירקדו בה מעורב, יאסור על כל הרבנים לערוך שם חו”ק. והיא הוראתו הידועה של מרן שליט”א. וראה עוד בס’ “מחזה עינים” געציל שכתב דברים קשים על ה”רבנים” ההולכים למקומות אלו. וכמה חילול ה’ יש ממה שלאחרונה מתפרסם על כל מיני הקוראים עצמם רבנים גדולים והולכים למקומות של פוחזים ובפרט כאשר אין צניעות גם בחופה וכו’, ומתרצים עצמם שצריכים לקרב ואם לא נעשה יעשו רפורמים וכו’, ובשביל לטהר את השרץ איכא ק”נ טעמים וקנק”ן מלא טעמים. ה’ הטוב יכפר בעדינו אכי”ר.

להכיר את כחות הנפש שלך

ד. ספרו לפני רבינו שליט”א מה שאמר הרב שך בהספד על ר’ חצ’קל שלא ראה כמוהו, ושאל הרח”פ ברמן את הרב שך הלא ראיתם את הח”ח ואת הגרח”ע וכו’, ואמר הרב שך, אכן, אבל רק הוא עשה כל הזמן היפך ממה שהוא רוצה. ע”כ. ועל זה שאל אברך את מרן אם יכול לעשות ג”כ אתאפכא. ואמר לו רבינו שליט”א, אסור לאנשי דורינו לעשות כמו הגרי”ל [שעשה הכל היפך רצונו] כיון שאין לנו את הדרגה שלו, ומי שיעשה כן יכול בנקל להגיע לידי מרה שחורה.

התשובה שפותרת את רוב ככל הדילמות

ה. סיפר לי ידידי בעל המנגן הנודע רנ”ז שליט”א, שבצעירותו קשרוהו עם כמה מפורסמים בעולם השירה, והיה הוללך להיות בחברתם במפגשים מסוימים וכו’, ולאחר זמן עלה הספק בלבו אם להמשיך בזה, כי מחד גיסא הוא מחובר מאד לאנשי נגינה והשיח בענינים אלו מביאו לידי סיפוק ושמחה, וגם הרגיש שיש לו מה לתרום עבורם בנוכחותו במקום, כי הוא היחיד שנושא בגאון דמות של בן תורה אמתי ללא כחל וסרק, ומצד שני הוא חושש שמא כל הסיבות הטובות שיש לו ללכת לשם, מקורן ב”תת ההכרה” מהרצון והמשיכה הלא טובה להיות בחברת אנשים “חשובים” וכו’, והגיע לשאול את רבינו החד”ה קוק שליט”א כדת מה לעשות.

וכה השיבו חכימא דיהודאי רבינו שליט”א, שאלתך החכמה שיש בה חצי תשובה, אינה שאלה ספציפית על המקרה הזה, אלא ללמד על הכלל כולו יצאה, וידוע לכל שהדילמה הזאת חוזרת על עצמה בהרבה מקרים, ומי שמעלה את השאלה בענינים אלו כבר הוא זוכה להמנות עם חכמי לב דורשי ה’ באמת, והכלל הוא, שאין בזה “תשובה” אלא “הגדרה” אחת, והגדרה זו היא העולה על הכל, תבדוק בפנימיותך האם אתה קיים או לא, אם בפעולות שלך ובנוכחותך אתה מרגיש קיים [אני ואפסי עוד], אזי שב ואל תעשה ומנע רגליך מנתיבתם.

רבים מתקשים להבין ולקבל את תשובת רבינו שליט”א באשר לדעתם יש בתשובה זו כדי לדחות את האדם כמעט מכל תכניותיו ורצונותיו, אכן לא נתנה תורה למלאכי השרת, והאדם יכול לבחון בעצמו אם לדוגמא הוזמן לכהן בתפקיד מסויים ורוצה לדעת אם את רצון קונו הוא עושה או את רצון עצמו, ישער בלבו מה יקרה אם באמצע שעושה את הפעולת שבעבורה הגיע, יודיעוהו שמעתה אין צריך לו ויכול לשוב לביתו, אם יהיה לו צער ותוגה בלבו על הדבר הזה, סימנא מילתא שלצרכי נגיעתו האישית הוא הולך, אך אם יקבל זאת ברצון, ומאמין שכשם שקיבל שכר על הדרישה כך יקבל על הפרישה, כי זה רצון ה’ כעת, אם כן הוברר למפרע שמעיקרא הלך לעשות את רצון ה’.

סדרים קבועים בלבד – תקנה או קלקלה

ו. נקדים ונאמר שאין ספק שסדרי הישיבה והכולל אין ערוך אליהם, וכך עמדו כל לומדי התורה על רגליהם וזכו להגיע להתעלות רוחנית וכו’, והדברים דלהלן אינם אלא לגבי שאר זמניו של האדם.

שח האברך הרב ד. גרינוואלד שליט”א: לאחר חתונתי התייעצתי עם הרב שליט”א איך לסדר את סדרי הלימוד, הן מצד חלוקת הסדרים, והן על זמנים שונים כגון שבתות וימים טובים, ואמרתי לרבינו שליט”א, שיש בידי “תכנית” מיוחדת לעשות “סדרים” חזקים ומועילים, הן לשעות הלימוד הן לשעות התפלה והן לשעות האכילה והשינה.

רבינו שליט”א השיבני באופן נחרץ: “סדרים נוקשים זה לא בדרגה שלנו, רק הרב אלישיב שהיה קשה כברזל על סדריו, הוא שייך לסדרים נוקשים, אצלו גם אם העולם יתהפך – סדריו לא יתהפכו, פוק חזי שגם בחתונה של הבת שלו, הוא לא ויתר על סדריו, אבל אנחנו לא שם, ולכן עליך ללמוד כל זמן שאפשר לך ללמוד, ולא רק לפי סדרים, זה לא משנה אמצע הלילה אמצע הצהרים, כל זמן שיש בידך ללמוד – תלמד”…

עת לעשות לה’ וכו’

ז. כעין זה אמר לי מרן שליט”א כשסבלתי כאב חצי הראש, שזה קשור לשינה ויעץ לי שלא לקום בכח עם “שעון” שזה הגורם את הכאבי ראש, אלא לתת לגוף מה שהוא צריך וללמוד עם כחות רעננים.

ביטוי אות ד’ בשם אדנות

ח. הרב כרמל יהודה שליט”א שאל את רבינו שליט”א לפני י’ שנים לערך שבפס’ “אדני שפתי תפתח” וכו’ הדלת רפויה, וא”כ למה לא אומרים את האות ד’ של אדנות באופן רפוי, [כמו ד’ דאחד שהד’ רפויה]. והיה רבינו שליט”א נפלא על הדבר ולא השיבו. ובאמת שכ”כ בפשיטות רבינו הגרי”ח מבבל זיע”א בשו”ת רב פעלים ח”ב (חאו”ח סי’ כה) וז”ל, “ורק פה עירינו יודעין לעשות ב’ מבטאות דגש ורפה באות גימ”ל וכ”ף ופ”ה ובתי”ו, אבל באות דל”ת נוהגים לקרותו ברפ”ה, כאשר מזכירים שם אדנ”י במקום שם הוי”ה, שמוצאים מבטא אות ד’ קרוב למבטא אות זי”ן”.

והרב מהלאיוב שליט”א [מבית שמש] אמר לידידינו הנ”ל ששאל זאת מהגאון נאמ”ן זצוק”ל ואמר לו שאכן הוא עושה הד’ דאדנות רפוי בק”ש ובעוד כמה מקומות, אבל לא מקפיד בזה בכל המקומות כיון שהדבר קשה עליו שלא ינקו בגירסא דינקותא. וצע”ע. וידי”נ ר’ הלל פלוטקין שליט”א כתב אלי: יראה כת”ר בספר קובץ מאמרים ח”ב בעמודים שנ בערך, במאמר מבטא האותיות (המורחב) אשר שם. ולעיקר דברי כת”ר, לפי מיעוט ידיעתי, לעולם מבטא דגש קל באותיות בג”ד כפ”ת אינו משנה את משמעות המלה. [ולכן אפשר להרפות בג”ד כפ”ת אחר אהו”י]. – יתכן שיש בודדים שאיני זוכר כעת. אבל הרוב המוחלט הוא כך. רק בדגש חזק יש שינוי משמעות, ולכן אין שינוי משמעות אם נאמר שם אדנו”ת הדל”ת דגוש או רפוי, רק בתיבת “אחד” דאיכא דינא דגמרא להאריך בו, יש קפידא. [וכמדומה עמד בזה בספר בא”ח זיע”א]. ומי שיכול להקפיד בהכל – אשריו. אבל באמת זה יותר קשה, להקפיד בד”ת רפויות, יותר מדקדוק שאר אותיות. ואוזן מלין תבחן. עכ”ד.

מי שמתעסק עם זה כל הזמן – נופל בזה

ט. כאשר הגיע לפני רבינו שליט”א ידידינו רמ”מ שליט”א המתעסק כל הזמן במערכות ומלחמות כנגד פגעי הטכנולוגיה, כדי להגביר את המודעות בנושא בקרב כל בני הנוער והאברכים וכו’, כה אמר לו רבינו שליט”א בתוכחת מגולה ואהבה מסותרת: אני רואה שבעקבות עיסוק זה כמעט שיצאת לגמרי מעולם התורה, עצתי אמונה שתחזור להתעסק אך ורק בלימוד, יש המון שבלאו הכי עושים את המלאכה, כל העולם מלא מודעות, אדוני, דע לך, מי שכל הזמן מתעסק עם זה – בסוף הוא נופל בזה, מה עם סוגיית כוורת במסכת אהלות, ובעיקר הסוגיא בבבלי על זה, הרי היא עלובה שאין מספיק מי שיעסוק בה, זה הרבה יותר חשוב לאין ערוך מהעיסוק בעניני הטכנולוגיה”… [הנ”ל הוזיל דמעות בשעה שרבינו שליט”א דיבר אליו]. כבר כתבתי זאת בעבר וכאן הובא בשלימות.

קנאה של קדושה או קנאה שלילית

י. אמר רבינו שליט”א: לפעמים יש מוכיח על מישהו שעבר על עניני עריות וחושב עצמו לצדיק המוכיח בשער, ויש מן ההמון החושבים שהוא צדיק יסוד עולם כפנחס בשעתו, אבל באמת הפנימית לא כן הדבר, וההיפך הוא הנכון, והמוכיח הזה הוא עצמו נגוע במסכת נגעים קשים, ובגלל שהוא מקנא בחוטא למה הוא לא הצליח לעשות את העוולה והגיע לסיפוק יצרו והוא לא הצליח לעשות את ההבלים הללו, על כן יש לו כעס וקנאה פנימית ומוציאה בצורה של תוכחת מוסר והכל שקר. [וכן יש הכועס על גנב כיון שהיה עז רצונו הוא להשיג ממון זה]. והדברים נוראים.

אסור לשתוק כיון שבסוף יהיה מכשול

יא. אחד שאל את רבינו שליט”א על אשתו שבאה מבית מאד מבולגן והוא בא מבית מאד נקי ומסודר, [לדוגמא, כשהיא מכינה “נס קפה” משאירה הכל פתוח ובחוסר נקיות וכו’] ושאל את רבינו שליט”א כדת מה לעשות, כי מצד אחד מאד מפריע לו, ומצד שני קשה מאד לשנות הרגלים שיש לה שנים רבות, ואמר רבינו שליט”א, “אין לך אפשרות לשתוק, זה לא נכון, כי אחר כך זה מתפוצץ ואז הצער והכאב הרבה יותר גרוע ויש קלקול במידות ודמעתה מצויה טפי וכו’, ולכן אתה חייב להגיד, אבל בנעם שיח”…

עדינות ההנהגה עם ההורים

יב. אחד אמר לרבינו שליט”א שבכל פעם שהוא מגיע מטבריה להוריו הגרים בירושלים, הם מרגיש שעושים אותו “נהג מונית” באמרם אליו מרגע לרגע קח אותנו לפה ולפה וכו’, והם מצדם חושבים שאין בזה שום הכבדת עול, ואדרבה הם מזכים אותו במצות יקרות עד שכבר זוכה להגיע לירושלים. [ובשו”ע יו”ד סי’ רמ מבואר שאין לאב להכביד עולו על ילדיו, ויש להזהר בזה כי הענין דק]. ושאל הנ”ל את רבינו שליט”א כדת מה לעשות כדי שלא להכשל בכיבוד הורים, כיון שמרגיש בבחי’ “אוי לי מיצרי אוי לי מיוצרי”.

אמר לו רבינו שליט”א, “כיון שנראה לי מסגנון דבריך שאתה כן רוצה לכבדם, רק ש”טכנית” קשה לך הרציפות של הבקשות, ואינך בועט ח”ו במצוה חמורה שבחמורות זו, אם כן איפה הטענות שלך כלפי הנהגתם אינם בתורת חוצפה ועקשות ח”ו, על כן נראה לי שאתה יכול לומר להם את הרגשותיך, בתורת “פורקן הקושי”, [א”ה, כעין מה שצידד החפץ חיים בענין איש ששומע את פורקן בעיותיה של אשתו עם חברותיה וכו’], וזה חלק מצורת הכבוד לומר את מה שבלב ולא לעשות מתוך כעס, והעיקר שזה יהיה בנעם וכבוד, זה תנאי הקודם למעשה”… סיים רבינו שליט”א, “והמבחן שלך לדעת אם מה שאמרתי זה אמת כלפיך, האם בכל פעם אתה מתקדם בכיבוד כלפיהם”… 

הם רוצים מה שטוב לך…

יג. בחור אחד שהתקרב לרבינו שליט”א החליט לעשות “ליל הסדר” עם מרן שליט”א, אביו [מירושלים] התחנן לפניו שיבא הביתה להיות עם בני המשפחה, וניגש לרבינו שליט”א לשאול כדת מה לעשות, אמר לו רבינו שליט”א, “האמת של האמת היא שאבא שלך רוצה את מה שטוב לך, וכעת טוב לך להיות כאן”… הדברים יצאו מפ”ק של חכימא דיהודאי רבינו שליט”א, וכששמע זאת האב, מיד אמר לבנו מכל לבו “עשה כרצונך”. [אמר לי הנ”ל שכזה ליל הסדר לא חווה מעולם, ובכה המון במחיצת רבינו שליט”א].

פגם הכעס ופגם הברית

יד. אחד בא לרבינו שליט”א ודבר על פגם הברית וכו’ ואמר לו רבינו שליט”א, אם תלמד בספר הזהר תבין שכעס זה מגביל מאד לפגם הברית. [כעס – ישות, פגם הברית – שיא הישות, וראה מה שהרחיב רבינו שליט”א בספריו בזה. וכן כעס – חמה, ופגם הברית – מחמם עצמו]. וכיו”ב אמר אחד [שמצוי בו כעס] לרבינו שליט”א שהוא כבר מוכרח שהרב יגזור עליו לישא אשה מחמת הנסיונות של סדר קדשי’ם, אמר לו מרן שליט”א, לכעוס בבית ולהוריד דמעות לאשה זה פגם לא פחות חמור. [וכבר אמרו דשנאת חנם שקול כג”ע החמורות. ודו”ק].

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום