מקצת הלכות ועניני יומא דכיפורי מפסקיו והנהגותיו של מרן החד”ה קוק שליט”א

“פגוע” ללא “פוגע”…

א. הרה”ג ר’ יונתן שלוש שליט”א שאל את רבינו שליט”א אודות מה שעיניו ראות בבית הדין [של מרן הגר”י זילברשטיין שליט”א] דכמעט בכל פעם שיוצא ה”חייב” מן הדיינים, יש לו תרעומת ולפעמים מתבטא בכעס וכו’, והשאלה היא האדם בכזה מצב שיש “פגוע” בלי “פוגע”, גם כן צריכין לפייסו עכ”פ בערב כיפור. ואמר מרנא שליט”א, כאשר אדם פגוע בלי שהשני עשה לו שום דבר, זה סימן של “גאוה”, וה”פגוע”… הוא זה שאמור לבקש מחילה מה”פוגע” [לפי ה”מדמה” של המחשיב עצמו “פגוע”], על זה שדן אותו לכף חובה, ונהג כלפיו במדת הגאוה, שהיא זו שגרמה לו “להפגע” על מגן. ע”כ. וע”ע בספר משיב נפש (פ”ט מתשובה ה”ט).

[וידוע שה”שפת אמת” שלהי יומא (פז ע”ב) כ’ באופן הנ”ל דיפייסנו הגם שלא כיון כלל לפגוע בו, והכי מטו משמיה דרבינו חיים זיע”א מבריסק. ויש שדייקו מלשון הגר”א בביאורו דאי”צ לפייס כלל בכה”ג, וראה מש”כ בזה בס’ “קדוש יעקב” (עמ’ קיט). ואכמ”ל. ויתכן שבענין “פגועי בית הדין” גם השפ”א יסכים דאי”צ לפייס, דכבוד תורה שאני, ובפרט שיש לחלק בין אופי המצב שב”א לחבירו בכללות לבין הבאים לדון קמיה ת”ח בדין תורה. והבן].

שהחיינו

ב. שנה אחת רבינו שליט”א בירך בכניסת יוה”כ “שהחיינו” בקול רם, ואמר, שהציבור אינו מחוייב לצאת על ידו, ואע”פ שיש בזה משום “ברוב עם”, מ”מ מי שמרגיש “התעוררות” לברך בעצמו, כן יעשה. [וביקש בכל יוה”כ לברך כמה שיותר ברכות שהחיינו, וביאר שיש בזה המשכת חיים, ואמר שישמח מאד להגיע ל”ח”י שהחיינו”, ובמשך היום בירך שהחיינו על טלית חדשה ועל ספר חדש וכו’].

שימוש ב”מי פה”

ג. שאלתי את מרן שליט”א אם מותר להשתמש ב”מי פה” ביוה”כ, ובפרט בצפרא דיומא שהפה יבש מאד וכו’. ואמר מרנא שליט”א דשרי, ושאלתיו שוב, אם מותר לכתחילה, והשיב, “כן”, וביאר, דכיון שאין לאדם שום רצון בזה מצד “צרכי הגוף” של אכילה ושתיה, וכל עצמו לא נועד אלא ל”רענן” את הפה, מחמת יבשות וריח רע, על כן אין זה כלל בכלל גזירת אכילה ושתיה.

מסאז’ ביוה”כ

ד. רבינו שליט”א לא אבה שיעשו לו מסאז’ לרגליו ביוה”כ, [הגם שזקוק לזה מאד לפום כאביו הידועים וכו’], ואמר לי שאמנם לא מצאנו איסור בענין זה בהדיא, אך נראה לו שזה כעין “אביזרא דסיכה” האסורה ביוה”כ. [וידוע דאיכא קמאי דס”ל דכולהו ה’ עינויים מה”ת].

הרחת בשמים

ה. הפוסקים דנו אי שרי להריח בשמים ביו”ט, והכנה”ג (סי’ מו) החמיר בזה, אך רוב ככל הפוסקים התירו, וכמבואר באחרו’ סי’ ברי”ת, וע”ע בכה”ח (סי’ תרכא ס”ק יח). וכן מנהגו של רבינו שליט”א להריח בשמים וכיו”ב ביוה”כ, ואמר לי מרן שליט”א, “הלא יוה”כ הוא יומא דנשמתא, שאין לנו חלק עם הגוף כלל, וכבר אמרו חז”ל שהנשמה נהנית מן הריח, וא”כ אדרבה בשמים ביוה”כ הם בבחי’ מצא מין את מינו וניעור”.

שיעור ג’ ימים דיולדת

ו. הראו לרבינו בעלות השחר דיוה”כ את תשובתו ההלכתית של מרן הגרע”י זיע”א שיש ליולדת לאכול תוך ג”י של לידה “מעת לעת”, ודלא כחומרת מרן השו”ע (סי’ תריז). והסכים מרנא שליט”א לד’ הגרע”י לקולא, רק שהוסיף, שאם יכולה היולדת, עדיף שתאכל ותשתה לפי שיעורין.

הפלה

ז. נשאל רבינו שליט”א אודות אשה שהפילה והיה זה לאחר מ’ יום לעיבורה, האם גם בה נאמרו שיעורי ג’ וז’ דיולדת וכו’. ואמר רבינו שליט”א דאמנם לאחר מ’ יום איכא צורה בולד ויש מזה נפק”מ לכמה מילי, אך אכתי אין בזה סיבה חזקה לעקור את הצום עבורם, ולכן דוקא אם הפילה לאחר ג’ חדשים מן ההריון אז נוהג בה הפטור הנ”ל, כיון שנקראת מסולקת דמים כנודע. [וזה דלא כמ”ש בס’ הליכות שלמה (עמ’ פב, הערה יד). ע”ש].

אנטיביוטיקה

ח. מי שלוקח כדורים אלו, והרופא אומר לו שחייב לקחת גם בכיפור, ברוב ככל המקרים, דברי הרופאים לא נכונים, ואפשר להסתדר בלי האנטיביוטיקה לחלוטין [לא רק ביוה”כ…], ועכ”פ גם אם צריך לקחת התרופה, יכול לקחת סמוך לכניסת הצום, וכן מיד בצאתו, וכן הדין ברוב ככל הכדורים והתרופות.

אנורקסיה

ט. מעשה שהיה פה טבריה ת”ו, בנערה צעירה שנכנסה לחולי קשה הנקרא “אנורקסיה”, [פחד מאכילה, באופן שהגוף מצטמק ורע לו, עד כדי מצב של מות ב”מ], והרופא הביא לה כדורים שהיתה חייבת לקחת בכל יום, ואין מציאות ליטול הכדור ללא אכילה מועטת, והשאלה היתה, האם תאכל לשיעורין או רגיל, כי היא מסוכנת וכו’. והרב אמר שלא תקח כדור ולא תאכל… והרופא טען שזה פקו”נ, ובכדי להרגיע את הנערה ובני משפחתה שלח הרב לשאול מרופא מוסמך אחר, וההוא השיב, שאין שום חשש לעקוף יום אחד את הטיפול הנ”ל, וכן עשתה, ולא הרגישה שום דבר רע. וב”ה שבה לבריאותה.

אשה בהריון או מניקה

י. אין שום ספק שגם אשה בהריון או מניקה, חייבות הן בצום כמו כל בית ישראל, וזהו צום שחיובו מן התורה, ואין להקל בו אלא במצב של סכנה או ספק סכנה, ואין שום סכנה ולא ספק סכנה לא לאשה ולא לעוברה בזמנים אלו, ולכן גם אם היא חלשה מאד, ויש לה בחילות וכו’, אין זו סיבה להתיר אכילה ושתיה. ואם יש בבית כמה ילדים והדבר מקשה עליה מאד, ולפעמים מרוב טרחה יש צד של עלפון וספק סכנה מועט, אזי צריך שהבעל ישאר בבית ויעזור לאשתו עם הילדים, וזה יותר חשוב ממה שיבא לבית הכנסת, כי תפלת ציבור אינה גוברת על חיוב הצום שהוא חמור מאד. וכן הורו כל גדולי ישראל.

במקרים חריגים שיש לאשה בעיות הנלוות להריון, תפנה לרב מומחה לראות אם יש לה צורך באכילה ושתיה לשיעורין. ואם חוששת שלא ישאר לה חלב בגוף כדי להניק, יכולה לתת לו תחליף מסויים ולהמשיך את הצום, או לשאוב מעיקרא שיהיה לה בכלי לעת הצורך. [וראוי לאכול לפני הצום תמרים ושקדיה וכו’, כדי להרבות את החלב]. ואמרתי לרבינו שליט”א מה דמטו מהגר”א נבנצל שליט”א שאם האשה מניקה הנקה מלאה, יכולה לאכול בכיפור כיון שהתחליף אינו עולה בשם פתרון, ואמר לי רבינו שליט”א שהוא לא יכול להורות כן. אכן, אם אין לאשה תחליף בשום דרך, והתינוק זקוק להנקה ממנה, אין שום ספק שתאכל ותשתה כל מה שצריך בעבור הנקתו. ודבר זה לא מצוי בזמנינו כלל.

מקיא בצום

יא. מעשה שהיה בבית הכנסת ביוה”כ שאחד המתפללים חש ברע ופנה אל הכיור והקיא המון, ונתעורר ספק אם יש להורות לו לשתות. ואמר הגאב”ד דטבריה הגאון ר’ אברהם דוב אוירבך זצ”ל, שלא כל הקאה מתירה להפסיק את הצום, ויש לחכם לבדוק האם בעקבות ההקאה האדם מגיע למצב של התייבשות ממשית שיש בה סכנה, אז ישתה לשיעורין.

חולה סרטן

יב. פסק רבינו שליט”א: חולה סרטן – באופן כללי עליו חיוב לצום רגיל ככל איש ישראל, ואין שום סיבה לדרדור המחלה ולתוספת סכנה בהעדר אכילה. וגם אם מקבל כימותרפיה עדיין אי אפשר לומר שהוא ניצב מול סכנה באם לא יאכל וישתה, אם כי יש בכהאי גוונא יסורים קשים יותר. ולכן לא יעשה טיפולים הללו בימים שקודם יוה”כ. [ומה שיש אומרים שגם חולה סרטן שהבריא, אסור לו לצום תקופה מסויימת עד שיעבור איזה זמן, אין הדברים נכונים, שהרי אפילו כאשר המחלה פעילה בגוף צריך לצום כרגיל כמו שביארנו לעיל].

חולה קורונה

יג. גם כשהוא עם תסמינים גמורים ללא טעם וריח, ואפי’ שוכב במטה מחמת חולשה, ויש לו חום גבוה או שיעולים וכיו”ב, חייב לצום, ואין זה נכון שהמנעות מן האכילה גורמת סכנה מחודשת, ובאופן עקרוני אין בכלל גדר סכנה בחולי הקורונה, רק גדר יסורים וצער. [לאפוקי חולה קורונה שהגיע לדרדור קשה במערכות הנשימה וכו’]. וכל החששות שכתבו בזה הם מיעוטא דמיעוטא שאין להתיר על זה חס ושלום איסורי דאורייתא. [ורוב ככל הזהירויות והפאניקה שעושים בענין הקורונה, הוא הבל גמור, כולל החיסונים שאין בהם ממש לטובה].

אבנים בכליות או בכיס המרה

יד. אמר רבינו שליט”א שחולה כליות וכיס המרה הנ”ל יש לו לצום, ואמנם יש בזה יסורים נוראים, אבל זה לא בגדרי סכנה, ובר מן דין שהשתיה לא עוזרת לבעיה רק בגדר גרמא דגרמא דגרמא והעזרה היא רק ליסורים, ולא לעצם הריפוי, וכהאי גוונא לא עולה בשם רפואה… [וכעין דוגמא אמר רבינו שליט”א, וכי מי שאוכל כפית שוקולד או סיגריה הוא חובל בעצמו, ועובר על איסור תורה?! הרי לרוב מיעוט השיעור בדבר, זה לא עולה כלל בשם, אע”פ שלבסוף זה מזיק…].

ומה שיש אומרים, שבהעדר שתיה יכול האדם להגיע למצב של “עיוות כליה”, ופעמים שהדבר גורם להגיע לצורך בטיפול של דיאליזה, מ”מ אין בחשש רחוק זה סיבה להתיר איסור תורה וכרת ב”מ, וגם שתיה לשיעורין אין להתיר. וזה ברור שאם ישתה הרבה לפני הצום, וכן בצאתו, לא יאונה לו שום רע מהענין הנ”ל. [ואם יסוריו הנוראים מחמת האבנים עולים עד לשמים, עדיין לא ברירא כלל להתיר שתיה מהטעם הנ”ל].

לחץ דם נמוך

טו. שאלה שהגיעה לרבינו שליט”א: כבוד הגאון הרב קוק שליט”א: אני סובלת מלחץ דם נמוך, ועכשיו הנני בהריון [חודש רביעי] והמצב יותר גרוע… אם אני לא שותה יש לפעמים נימול בידים וברגליים, מה לעשות עם הצום.

תשובת הרב שליט”א: זה בכלל לא סכנה, והעצה היא לשתות כמה שיותר קפה שחור בעיוה”כ או קפה נמס שזה מגביר לחץ דם… [באופן עקרוני טוב שלא להרבות בשתיית קפה וכל דבר שיש בו קופאין לפני הצום, כיון שזה שואב את הנוזלים מהגוף, אבל כאן הצורך בהעלאת הלחץ דם עדיף טפי, ובד בבד תשתדל לאכול דברים טובים לגוף כגון אבטיח וכיו”ב].

טז. שאלה נוספת שהגיעה לרבינו שליט”א: כבוד הרב, אני בת 31 וב”ה בהריון בשבוע 16 (מתחילה שבוע הבא). במהלך חיי סבלתי מלחץ דם נמוך שקצת הקשה על הפעילות היומיומית שלי. עכשיו כשאני בהריון, לחץ הדם שלי ירד עוד יותר, ועומד כרגע על הערכים 70/55 באופן עקבי (אני מודדת כל הזמן) ולעיתים  פחות. מדובר בערכים שנחשבים מאוד נמוכים.

מסיבה זו אני צריכה לשתות כל הזמן (וגם לשמור על רמת סוכר מתאימה בדם), כדי לשמור על מאזן נוזלים תקין. במידה ואני לא שותה מספיק במהלך היום (פחות מ2 ליטר בערך) אני מתחילה להרגיש סחרחורות, חולשה, ולפעמים תחושת עילפון. כשזה קורה אני שותה המון ואוכלת ונשכבת על המיטה עד שזה עובר ואני יכולה לחזור לתפקד.

הלכתי לרופא הנשים שלי להתייעץ איתו בענין, ואמר שאין מה לעשות חוץ מלשמור על שתייה נאותה ותזונה מתאימה. כששאלתי לגבי צום כיפור, הוא אמר לי, שהוא ממש לא ממליץ לי לצום במצבי, כי אם אצום יצטרכו לחבר אותי לעירוי. אני ממש לא יודעת מה לעשות כי אני חוששת שצום מלא או שתייה מועטה מאוד עלולה לסכן את העובר וגם אותי. מצד שני מאוד חשוב לי לצום ביום הזה. אשמח לעצתך מה לעשות בסוגיה זו.

תשובת הרב בעל פה: לשתות לפני הצום הרבה מיץ לימון עם סוכר ומים. [לימון צהוב וטוב]. וגם לקחת ענבים טריים ומתוקים ולעשות מהם מיץ סחוט, [זה הרבה יותר טוב ממיץ ענבים הנמכר בשוק]. ומחובתך לצום ככל בית ישראל, והכל יהיה בסדר.

אכילה לשיעורין

יז. כאשר מתירים לחולה מסויים לאכול פחות מכשיעור [פחות מ-30 סמ”ק], יש לדעת שהמדד לדעת את השיעור הוא רק על פי נפח, ויש להזהר מאד שלא להורות את השיעור לפי משקל, כי אם נעשה שיעור כזית במשקל, נגיע להרבה יותר משיעור כזית בנפח, ואין ספק כלל וכלל שכל שיעורי חז”ל נאמרו בנפח, ומה שנהגו במצה ע”י משקל, גם זה טעות, אלא שלא איכפת לן כ”כ שיוסיפו באכילת מצה בליל הסדר, [אכן גם שם יש קולא כאשר הנוהגים לברך בשאר ימות השנה מזונות אוכלים שיעור של ברהמ”ז לפי נפח, וחושבים שעדיין לא הגיעו לשיעור כיון שהמשקל עיקר בעבורם].

שוטרים וחיילים בחיוב הצום

יח. עוד אמר מרן שליט”א שהזילותא שישנה בהוראת “רבני המשטרה והצבא” יש לעורר עליה שמגיעים גם להיתר באיסורי כרת החמורים, ועל כל חייל ושוטר להוועץ עם מורה הוראה מובהק כדת מה לעשות בענינו, ודי למבין.

הערות בהלכה ובאגדה

האם נשים פטורות מוידוי דיוה”כ משום שהזמ”ג

יט. נשאל מרן החד”ה קוק שליט”א משמיה דהגאון הנורא ר’ דב לנדא שליט”א, ר”י סלבודקא, והגר”מ רוטנברג שליט”א מישיבת “חברון”, דהנה מבואר ברמב”ם (פ”ב מתשובה ה”ז) שיש מצות עשה על כל אדם להתוודות ביום הכיפורים, ולכאו’ נשים צריכות להיות פטורות ממצות עשה זו כיון שהיא מצות עשה שהזמן גרמא. וזו לא שמענו מעולם דנשים פטורות מוידוי דיוה”כ, וגם לשון הרמב”ם משמע דכולם בכלל המצוה. [ודוחק לומר דוידוי הוי כגדר מצות מזוזה דחייבות הנשים, ולא פטרינן להו משום היקש דמזוזה לת”ת, דהא כתיב בה למען ירבו ימיכם וכו’, ואטו נשי לא בעו חיי כמבואר בקידושין (לד ע”א). ע”ש. דזו לא שמענו שבוידוי יש גילוי בפסוק שיש בו חיים].

ולאחר שהסתכל מרנא שליט”א בלשון הר”מ, אמר, דלא מצינו בספר המצות של הרמב”ם מצות עשה מיוחדת של וידוי ביום הכיפורים, אלא יש מצות עשה כללית של וידוי בכל עת שיחטא. וגם בראש הלכות תשובה ביד החזקה, הרמב”ם מונה רק מצות עשה אחת לשוב החוטא מחטאו, ויוה”כ לא מוזכר כלל ועיקר, ועל כרחין שביוה”כ יש הדגשה נוספת על המצוה הכללית של וידוי, ולכן גם הנשים בכלל היו. והוסיף מרנא שליט”א שזה כעין ד’ הריטב”א בשבת (מט ע”א) דאמנם איכא קיום מצוה בהנחת תפלין כל היום, אך עיקר המצוה היא, בשעה שמקבל עליו עול מלכות שמים. ע”כ.

שוב ראיתי להגאון הנודע ר’ נתן גשטטנר זיע”א בשו”ת “להורות נתן” חי”ב (סי’ לד) שהרחיב בשאילתא דא אי מצות וידוי של יוה”כ הוי מ”ע שהזמ”ג, ומרחיב לבאר דהיא מצוה ששייכת בכל ימות השנה, רק שיוה”כ הוא “קץ” האפשרות לקיימה, וע”כ גם הנשים שייכות בזה. עכת”ד. וע”ש דבריו הנפלאים. ובדברי מרנא שליט”א הודגש טפי, דהוידוי של יוה”כ, הוא “שדרוג” מצות התשובה של כל השנה, אך היא “טירת כסף” הנבנית על “חומה” של מצות תשובה דכוליה שתא. [וידוע דתשובה כל השנה היא על ה”מעשה”, ותשובה יוה”כ היא “תיקון הלב והמחשבות”. ואכמ”ל כעת].

והוא רחום בערבית דליל כיפור

כ. ר’ שמואל [בן רבינו שליט”א] שאל מרבינו שליט”א, אם לומר “והוא רחום” בראש תפלת ערבית דליל כיפור, ואמר רבינו שליט”א שיש ענין בדוקא לומר והוא רחום, ויש בו י”ג מילים כנגד י”ג מכילן דרחמי, [וכמבואר ב”פרי עץ חיים” שער מנחה ומעריב פ”ג], והאריז”ל היה עושה ערבית מוקדם כדי לומר פסוק זה, מבואר שיש ענין גדול לכלות את המשחיתים, ועתה כולי יומא זימניה הוא. עכ”ד. [וכן שיטת ה”חמדת ימים” כנודע].

עוד אמר רבינו שליט”א, דארבעה משחיתים איכא, והם, “משחית, עון, אף, וחמה”, וע”י עבודת יוה”כ מתגברים על כל ד’ קליפות קשות הללו, אשר אפי’ משה רבינו היה ירא מהן, כמ”ש “כי יגרתי מפני האף והחמה”, וביוה”כ מעוררים את ד’ אותיות הוי”ה ב”ה [אשר היו יוצאים מאליהם מפיו של כה”ג], לבטל את ד’ קליפות הללו. [ועיקרי הדברים מבוארים בפע”ח שם].

ורימז רבינו שליט”א, דהגם שבשבתות וימים טובים אין אומרים והוא רחום, כיון שהגיהנם שובת ביום שבת קדש וכו’, ואין הזמן גרמא לומר פסוק זה, מ”מ שאני יומא דכפורי שעיקר ענינו להגביר חסדים על הגבורות, ולבטל פרצופין דקליפה, שלכן הזמן מתאים מאד לומר “והוא רחום”, ולכן ביקש רבינו שליט”א שכל הציבור יאמרו יחדיו י”ג פעם פסוק והוא רחום שיש בו י”ג מילים כמבואר בס”ד.

ויש שנהגו בדוקא שלא לומר “והוא רחום” בליל כיפור, וכמ”ש בסידור “חקת עולם” (עמ’ כט), וכן הנהיג ראש גולת בבל הגרי”ח זיע”א בס’ בא”ח (פ’ וילך אות יג), ומדמין כיפור לשבת ע”פ מ”ש ביומא (כ ע”א) דביומא דכיפורי לית ליה לשטן רשות להשטין על ישראל. וע”ע בשו”ת מחקרי ארץ ח”ה (סי’ קיב) שנתאמץ לבאר למה לא לומר והוא רחום בליל כיפור. וכן הנהיג הגר”מ אליהו זיע”א בבית מדרשו.

אכן, רשות להשטין לית ליה, אבל ודאי דבעינן עבודה גדולה ביוה”כ למתק כל הדינים שכבר היו ונמצאים בעולם. ולא לחנם מרבים בי”ג מידות ווידויים בבכיות ותחנונים ביוה”כ, מה שלא נשמע מעולם בשבתות וימים טובים, כי הזמן גרמא. וע’ שד”ח (מע’ יוה”כ סי’ ב שלהי אות ד). ושו”ר שכ”כ ככל דברינו הנ”ל, הרה”ג ר’ עמרם אבורביע, רבה של “פתח תקוה”, בספרו החשוב “נתיבי עם” (סי’ תריט), ושכן נהגו הספרדים בכל מקומות מושבותיהם.

וכן היה המנהג במרוקו לומר והוא רחום בליל כיפור גם אם חל להיות בשבת קדש, וכמ”ש המנוח ר”א עטיה ז”ל בס’ “משלחן אבותינו” (עמ’ שסו), וע”ע בס’ מגן אבות (עמ’ שפ). וכן העיד על מנהגם רבה של ירושלם הג”ר שלום משאש זצ”ל, וכמ”ש בשמו בס’ מקראי קדש (יוה”כ, עמ’ ק). וכן העלה למעשה מרן מופת דורינו מוהרע”י זיע”א בשו”ת יחוה דעת ח”ה (סי’ מה).

יום הכיפורים בתורת יום טוב

כא. רבינו צידד לומר בנוסח  וכו’ “ביום הכפורים הזה ביום טוב מקרא קדש הזה”, ואמנם ברוב ככל הסידורים הנוסח הוא “ביום מקרא קדש, בהשמטת תיבת “טוב”, וכן גירסת הרמב”ם בנוסח התפלה דיוה”כ שבסוף ס’ “אהבה”. ע”ש. ויסוד הענין במסכת סופרים (פי”ט הלכה ו) שכאשר אין אכילה ושתיה ל”ש לומר “יום טוב”. ומטעם זה אין מזכירין בו לא מועד ולא שמחה. ע”ש.

ובסברא זו יש לדון דמה שאין אכילה ושתיה ביום הכיפורים אינו מחמת צום של צער, אלא משום שדומין אנו למלאכים, וממילא הצום הוי כעין הנאת אכילה, ואין בזה חסרון ב”טוב” של היום. וכעין יסוד ד’ המאירי במגלה (ד ע”א) שכתב, דכל יום שאין בו קידוש אין בו “זמן”, ואל תשיבני מיוה”כ שקדושתו יתירה, ולא נפקע כוסו אלא מצד איסור שתיה שבו. ע”כ.

ולכאורה יש להביא ראיה מנוסח הדלקת נר יוה”כ מוכיח כן, שלא מברכין “להדליק נר של יו”ט”, אלא “להדליק נר של יוה”כ” [ע’ רמ”א סי’ תרי]. אכן אמר לי מרנא שליט”א דלא שמיה מתיא, כיון שאם נברך על נר של כיפור בנוסח “יום טוב” גרידא, איכא בזה “הקטנה” לעיצומו של יוה”כ, ולומר תרתי א”א, גם מצד “טיב הנוסח” וגם מצד שאין לחתום בשתים. [ונפק”מ לדון אם ברכה ביוה”כ להדליק נר של יו”ט, וע’ תשו’ מהר”ם בריסק ח”ב (סי’ מד). ועוד, ואכמ”ל]. ולפי”ז יל”ע אמאי אין מברכין בר”ה בנוסח מיוחד להדליק נר של יום הזכרון. וי”ל. וע’ מועדים וזמנים ח”ז (סי’ רלג).

ויש לפלפל בזה בחקירה אי איכא מצות שמחה ביוה”כ, [וגם בר”ה דנו בזה כנודע, ואכמ”ל כעת], ומצד דר”ה ויוה”כ לא איקרו רגל [ע’ עירובין מ ע”ב], ומאידך הוו כרגלים לענין הפסקת אבילות כנודע, וע’ תשב”ץ ח”א (סי’ קנז). והרבה יש להרחיב בהגדרות וחילוקים. ואכמ”ל.

שוב אמר לי רבינו שליט”א דלנוסחת מס’ סופרים י”ל “ביום צום הכפורים הזה”, [וכן גריס הרמב”ם שם], ו”יום צום” סותר להגדרת “יום טוב”, אך לדידן דלא גרסי’ בתפלה “צום”, אכן אין חסרון כולי האי לומר “יום טוב”. ובודאי שלא בא לשנות מה שנהגו העולם, רק שכך מתפרץ לו טפי לומר “ביום טוב מקרא קדש הזה”, מצד שיום זה נאמר עליו “האור כי טוב”. [ובשלהי תענית איתא, “לא היו ימים טובים לישראל כט”ו באב וכיוה”כ”]. וע’ מגלה (ז ע”ב), ושבועות (יג ע”א).

נגילה ונשמחה ב”ך

דברים מופלאים ומחזקים

ממרן אור העולמות החד”ה קוק שליט”א

במה בעלי תשובה יותר חשובים מצדיקים?

דברים שבלב… מה גדר התשובה האמיתי?

למה “צדיקים” צריכים את יום הכיפורים?

א. אמרו רבותינו במסכת ברכות (לד ע”ב) “במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין, שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב, לרחוק ברישא והדר לקרוב”…, והקשה מרנא הגר”ד קוק שליט”א [בסעודה שלישית שנתארכה למוצ”ש וילך התשפ”ג], הלא זה ברור שמעלתו של הצדיק שלא טעם טעם חטא מימיו אין ערוך אליה, [המשל הנודע בדורינו של שר התורה מהרח”ק זיע”א מול שר התשובה הרה”צ ר’ אורי הלוי זהר זצ”ל], ואם כן מה כיון רבי אבהו באומרו שלבעלי תשובה יש דרגה גדולה יותר גדולה.

ב. וביאר מר שליט”א, שזה ידוע אצל כל מבין בכחות הנפש, כי עיקר גדר העבירה הוא, שהאדם יוצא מתוך ה”אני” שלו… וזורק את ה”אני” בבזיון נורא… כי אם “אני ראובן” מזהה [ומכיר ומוקיר] את ה”אני שבי”… דהיינו ה”נשמה” ה”טהורה”, שהיא “חלק אלוה ממעל”, בודאי שלא שייך כלל ועיקר לגייס את ה”נשמה”, שהיא שורש כל ה”הרגשות”, ולאגף בברוטאליות את ההרגשה הטהורה שבאה מן הנשמה – כדי ליהנות מדבר עבירה – שהוא גדר מות בעבורה… ואם כן נמצא, שהגדרת בעל עבירה היא, שאינו מזוהה עם עצמו… והגדרת הלומד תורה ומקיים מצות היא, שהוא בשיא החיבור אל נשמתו והוא מזהה את עצמו… ואין לך מדה טובה הימנה…

ג. הלא מעתה, ברור הדבר לכל בר דעת, שבכדי לעשות תשובה ולתקן את במצב הפגום הנ”ל, ראובן מוכרח להגיע למקום שלפני ה”מדה טובה” הנ”ל, והמקום הזה של לפני ה”אני” [היינו לפני אתרא דנשמתא] – הוא מקום גבוה וקדוש… וזוהי מעלת הבעל תשובה בהגעתו למקום “קדש הקדשים”, שאלמלי העבירה לא היה לו את הכח להגיע ל”מקום” ההוא… וזהו שאמר השי”ת (שמות לג, כא) למשה רבינו בזמן חטא העגל שהוא שורש היצה”ר, “ויאמר ה’ הנה מקום אתי ונצבת על הצור”…

ד. ואמר רבינו שליט”א, אנשים חושבים שלעשות תשובה, זה לומר לבורא עולם – עשיתי עבירה, ואני מתחרט… כאן זה מתחיל ונגמר… ובשביל זה יש את יום הכיפורים… זה לא נכון!! וכי מי שלא חטא אינו צריך את יום הכיפורים?!

ה. וקודם שהשיב רבינו שליט”א את התשובה לשאלות הנ”ל, הוסיף מנהמת לבו ואמר… אני לא מדבר עכשיו מצד השכל, אני מדבר מצד הלב שלי, אני מאיית את רחשי לבי ומוציא אותם החוצה… כשאני עושה תשובה אני לא אומר לבורא עולם שאני מביע חרטה על המעשה… אלא אני אומר להשי”ת “הייתי משוגע”… רוח שטות שלטה עלי, ויצאתי מגדר אדם נורמלי… התשובה היא לא “לחזור בך”, אלא “להבין שהיית טפש”… ונמצא שעל ידי התשובה הזאת הוא “עובר ממקום רע למקום טוב”, וזוהי הדגשת חז”ל בלשון “במקום שבעלי תשובה עומדין”… וכפי שנתבאר לעיל עומק הענין.

ו. זה כמו שאתה רואה ילדים בני 6 משחקים “גוגואים” והם מתלהבים מזה, ומסוגלים לריב מכות זה עם זה בשביל גרעינים בעלמא… וגם אתה כשהיית ילד כך היית נוהג… ועכשיו כשאתה מתבגר וצופה בילדים שעושים זאת, וכי אתה “מתחרט” על זה שגם אתה עשית זאת כשהיית קטן, או שאתה אומר לעצמך, מה לעשות… “גם אני הייתי פעם תינוק”… וזה בדיוק היחס [בזעיר אנפין] למצב של אדם שעשה עבירה… הוא צריך לומר לעצמו, הייתי שוטה משוגע… [וכדאמר ריש לקיש בסוטה (ג רע”א) אין אדם עובר עבירה אא”כ נכנס בו רוח שטות].

ז. ואמר מרנא שליט”א שהשורש ליסוד הנ”ל בגדרי התשובה המעולים, ממה שכתב בחטא העגל [שהוא “אם כל חטאת”] שמשה רבינו שאל מה’ יתברך “הודיעני נא את דרכך”… [להורות על הגדר הנ”ל שבעל תשובה אומר “הייתי טפש”… “לא ידעתי כלום”… “רק עכשיו אני מתבונן ומכיר”…], ואז ה’ משיב לו בסוד הגדול של “י”ג מידות”, י”ג מידות היינו “בן י”ג למצות”… שאז נשלם בו י”ג מידות, [כניסת הרחמים – בעידן שנעשה “מצווה” וחלים עליו ה”דינים”], והעומק בזה הוא, שרק עתה ישראל נכנסו ל”בר מצוה”, ועד עתה הם היו בגדר “קטן” שפטור מן המצות, ובזה נמתק הקטרוג הנורא של חטא העגל…

ח. ולכן יש לנו את יום הכיפורים, שהוא בגדר “מקומו של עולם”, משורש “הנה מקום אתי” הנ”ל, ומי לא זקוק להגיע לאתרא קדישא הדין הנקרא “מקומו של עולם”…

יהי רצון שיהיה כל ה”קיבוץ” הזה לרפואתו של מרן שליט”א

וביום הכיפורים הזה נזכה לראות כהן גדול בעבודתו הפלאית

כאשר היתה באמנה אתו אכי”ר

בברכה רבה וגמר חתימה טובה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום