מרן החד”ה קוק שליט”א אודות הרמב”ן הנורא בפרשת נצבים שכל יהודי צריך לדעת בעל פה

מרן החד”ה קוק שליט”א הרמב”ן שכל יהודי צריך לדעת בעל פה

לפני כט”ו שנה כאשר זכינו לשבת על שלחנו של מרן החד”ה קוק שליט”א בסעודה רביעית, הזכיר בתוך דרשתו את דברי הרמב”ן הנוראים בפרשת נצבים, ואמר שכל יהודי צריך לדעת את הדברים הללו בעל פה, כי הם יסוד גדול ביהדות ובעבודת מידות הקדש של האיש הישראלי.

כתיב בפרשת נצבים (פרק כט פסוקים יז – יט) “פֶּן־יֵ֣שׁ בָּ֠כֶם אִ֣ישׁ אוֹ־אִשָּׁ֞ה א֧וֹ מִשְׁפָּחָ֣ה אוֹ־שֵׁ֗בֶט אֲשֶׁר֩ לְבָב֨וֹ פֹנֶ֤ה הַיּוֹם֙ מֵעִם֙ ה’ אֱלֹהֵ֔ינוּ לָלֶ֣כֶת לַעֲבֹ֔ד אֶת־אֱלֹהֵ֖י הַגּוֹיִ֣ם הָהֵ֑ם פֶּן־יֵ֣שׁ בָּכֶ֗ם שֹׁ֛רֶשׁ פֹּרֶ֥ה רֹ֖אשׁ וְלַעֲנָֽה. וְהָיָ֡ה בְּשָׁמְעוֹ֩ אֶת־דִּבְרֵ֨י הָֽאָלָ֜ה הַזֹּ֗את וְהִתְבָּרֵ֨ךְ בִּלְבָב֤וֹ לֵאמֹר֙ שָׁל֣וֹם יִֽהְיֶה־לִּ֔י כִּ֛י בִּשְׁרִר֥וּת לִבִּ֖י אֵלֵ֑ךְ לְמַ֛עַן סְפ֥וֹת הָרָוָ֖ה אֶת־הַצְּמֵאָֽה. לֹא־יֹאבֶ֣ה ה’ סְלֹ֣חַֽ לוֹ֒ כִּ֣י אָ֠ז יֶעְשַׁ֨ן אַף ה’ וְקִנְאָתוֹ֙ בָּאִ֣ישׁ הַה֔וּא וְרָ֤בְצָה בּוֹ֙ כָּל־הָ֣אָלָ֔ה הַכְּתוּבָ֖ה בַּסֵּ֣פֶר הַזֶּ֑ה וּמָחָ֤ה ה’ אֶת־שְׁמ֔וֹ מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם. ע”כ.

וכתב הרמב”ן בפסוק יח, “ופירוש למען ספות הרוה את הצמאה – להוסיף השבעה עם המתאוה, כי נפש שבעה תקרא “רוה”, כענין “ורויתי” נפש הכהנים דשן ועמי את טובי ישבעו (ירמיה לא, יג), והיתה נפשם כגן “רוה” (שם פסוק יא), והמתאוה תקרא צמאה, [כמו] צמאה לך נפשי (תהלים סג ב).

והטעם, כי נפש האדם הרוה שאיננה מתאוה לדברים הרעים לה, כאשר תבא בלבו קצת התאוה והוא ימלא תאותו – אז יוסיף בנפשו תאוה יתירה ותהיה צמאה מאד לדבר ההוא שאכל או שעשה יותר מבראשונה, ותתאוה עוד לדברים רעים שלא היתה מתאוה להם מתחלה.

כי המתאוה לזמת הנשים היפות, כשיהיה שטוף בזמתן – תבואהו תאוה לבוא על הזכר ועל הבהמה, וכיוצא בזה בשאר התאוות, וכענין שהזכירו חכמים (סוכה נב ע”ב) משביעו רעב מרעיבו שבע.

ולכך יאמר הכתוב בהולך בשרירות לבו, שהוא אם ימלא נפשו בתאוות השרירות והחזקות עליו אשר היא צמאה להם, יוסיף נפשו הרוה עם הצמאה, כי יתאוה ויצמא למה שהיה שבע ממנו וכאשר השביע נפשו בו.

ולפי שהזכיר “שרש פורה” אמר בלשון הזה, כי יוסיף השרש הוא כפתו אשר היא רוה ורעננה עם הצמאה ותשובנה כולם צמאות. עכ”ל הרמב”ן.

דברי הרמב”ן הקדושים אינם צריכים פירוש, ובלשון העולם יש בהם ניחוח של פסיכולוגיה תורנית, והדברים הללו הם תשובה ברורה לתופעות בעלי התאוה המשובשים והמוזרים שיש בדורינו האחרון, ולא נצרכה אלא לחזק את בדק הבית בשמירת הגוף והנפש מכל מיני סיגים של תאוות רעות המנסות לחדור מכל מיני כיוונים, ה’ יצילנו ויחוס וירחם עלינו, ונזכה כולנו לעבדו בלבב שלם אכי”ר.

נ”ב. ידוע ר”ת שופר – “שורש פורה ראש ולענה”, וביאור הענין, שעל ידי המלכת ה’ בתקיעת שופר, וכן ע”י תשובה שעושים בעת תקיעת השופר, [כמבואר ברמב”ם הלכות תשובה], זוכים לבטל את שרירות הלב, בבחי’ מילת ערלת הלב, והפיכתו מ”לב אבן” ל”לב בשר”.

וידוע מנהג ישראל לאכול דברים מתוקים בר”ה לסימנא טבא, ושורש לזה בפס’ (נחמיה ח, י) “ושתו ממתקים”, [ופסוק זה בר”ה נאמר], וכן מנהג ישראל לאחל זה זה לזה “שנה טובה ומתוקה”.

ומשמע לומר דכיון שמצות היום בשופר כמ”ש “יום תרועה” ו”זכרון תרועה”, והשופר מבטל את המרירות העצומה של קליפת שרש פרה ראש ולענה, וכדפרש”י על הפסוק הנ”ל, “שרש מגדל עשב מרע כגידין, שהם מרים, כלומר מפרה ומרבה רשע בקרבכם”, על כן מהפכים הכל לטובה בבחי’ “סור מרע ועשה טוב” היינו מתיקות הנ”ל. [ועל ידי השופר איכא מיתוק דינים כנודע, והוא בכלל כל האמור לעיל. ודו”ק].

ושורש פורה ראש דקליפה, נהפך לטיבותא לפריה ורביה בתורה, וכנודע שיש אותיות “פור” [ר”ת פריה ורביה] בשופר, והאות ש’ רומזת לג’ אבות – מכלל דאיכא תולדות, וחיבור הבנים אל שרש האבות בבחי’ “לב בנים על אבותם”, וכן ידוע סגולת השופר להרבות פו”ר כמ”ש בספרים, וכיפור נמי אית ביה אותיות “פור”, שהוא מיתוק פ”ר דינים ע”י פר דיוה”כ, ונמצא שופר בר”ה ויום כיפור, שנים עדים של פו”ר דפו”ר בעולם, והרבה הרבה יש להרחיב ולסלסל במים שאין להם סוף הללו, תן לחכם ויחכם עוד.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום