רבינו החד”ה קוק משורר לחתן בר מצוה במשך דקה ודואג שלא יפגע מאמירת התחנון

מרן החד”ה קוק שליט”א אמירת תחנון כשיש חתן בר מצוה “הלכה והנהגה”

ידועה דעת רבינו החד”ה קוק שליט”א, שלא לוותר על אמירת התחנון בכדי, “אנשים מחפשים איך להפטר מן התחנון ואני מחפש כמה שיותר לאומרו”, כך אמר כמה פעמים.

ופעם אמר לי רבינו, “צריך לעקור בחזקה את המגמה שנכנסה בין ההמון לחפש טצדקי שלא לומר תחנון, והגם שהביא הטור (או”ח סי’ קלט) בשם רב נטרונאי גאון דנפילת אפים רשות, הלא רשות זה יש בה רווח עצום לאדם”.

אירע כמה פעמים שניסו איזה חדשים בבית מדרשו של רבינו שלא לומר תחנון בזמנים מסויימים שאינם מוגדרים כן בהלכה, ורבינו שהרגיש בזה דפק בעוז על שלחנו, ורמז לכל המתפללים לומר תחנון ולא להסכים למגמה הנ”ל, “דיינו שלא לומר תחנון בימים שכתוב בשלחן ערוך שלא לומר, וגם על זה הוסיפו גדולי האחרונים איזה ימים מסויימים, ועליהם אין להוסיף ולגרוע את מעלת התפלה כאשר היא נאמר עם תחנון ונפילת אפים ממש”.

ועל כן הנהיג רבינו בבית מדרשו לומר תחנון בערב פסח שני, שהרי בשו”ע לא הזכיר יום זה בימים שלא אומרים בהם תחנון, וגם יום פסח שני עצמו לא מוזכר בשו”ע, רק הפר”ח (סי’ קלא סק”ז) כתב שלא לומר תחנון בפסח שני, ונמשכו אחריו כמה מגדולי האחרו’, וכבר העיר מזה הפמ”ג שם, ואם כן אין לך בו אלא חידושו *).

*) וכ”כ בסידור בעל התניא שאומרים תחנון במנחת י”ג אייר, ולמרות שהראו לרבינו בסידור “חמדת ישראל” של מהר”ש ויטאל (דע”ה ע”ב) שכ’ דלא לומר תחנון בע”פ שני, לא אבה רבינו לבטל הנפ”א, ובפרט שאין לנו הרגש כלל בהארה והשארה של ע”פ שני, ולדידן רווח אמירת התחנון עדיף טובא על רווח ההמנעות או הפסד האמירה. וזה יסוד גדול בהרבה ענינים אצל רבינו, שבענינים שאין בהם גדר איסור והיתר, ועיקרם עבודת הלב, לא סגי רק לעשות מה שכתוב, אלא יש לצרף את כתיבת הדברים על לוח לבו של האדם, שיהיו הענינים מתוך הרגשת הלב. וכמובן שבכל מקרה יש לדון לגופו. ועמש”כ ידידי הרה”ג ר”י ברכה שליט”א בשו”ת ברכת יהודה ח”ד (סי’ יד). ובמק”א הרחבתי בזה.

בעשרות השנים האחרונות נפוץ מנהג אצל בני ספרד שלא לומר תחנון ביום שיש חתן בר מצוה, ודבר זה חדש ומחודש הוא ולא היה לעולמים, והעד על זה שבשו”ע ובכל האחרונים לא דובר כלל עם יום שיש בו חתן בר מצוה, רק חתן בז’ ימי חופתו ויום ברית מילה הוזכרו, והרי זה כמאה עדים שאין סיבה שלא לומר תחנון מחמת שיש שם בר מצוה, הגם שיש בו בחי’ של “יומא טבא לרבנן” *).

*) ראה בשו”ת יביע אומר ח”ו (חאו”ח סי’ כג) שכ’ בענין מה שלא אומרים תחנון כשיש חתן בר מצוה, ד לאו מילתא פסיקתא היא, וכמבואר בס’ ברית כהונה (מע’ ו אות ח) שמנהגם לומר וידוי ונפ”א אף כשיש בר מצוה בבהכ”נ. וכ”כ בשו”ת שואל ונשאל ח”ג (סי’ תקיג). ע”ש. וכן היה המנהג מקדם קדמתה בימי הגאון הראש”ל יש”א ברכה ז”ל, וכמו שהעיד כן הרה”ג ר”י אלפייה בשיח יצחק ח”א (דמ”א ע”ב), אלא שמקרוב נתפשט המנהג שלא לומר וידוי ונפ”א כשיש בר מצוה בבהכ”נ. ועמש”כ בשו”ת יביע אומר ח”ד (חאו”ח סי’ יד) שיש להם ע”מ שיסמוכו. ע”ש. וכ”כ בשו”ת ישכיל עבדי ח”ד (חאו”ח סי’ יא אות ב). עכ”ד. ולדעת רבינו מילתא דפסיקתא היא שיש לומר תחנון כרגיל גם כשיש חתן בר מצוה, ודלא כמו שכתב בס’ “נהר מצרים”. וכן היה מורה ובא הגאב”ד דטבריה ר’ אברהם דב אוירבך זצ”ל.

וכן הורה רבינו בתפלת מנחה שנערכה תוך כדי הכנסת ס”ת שיש לומר תחנון כרגיל, וכן בכל הילולות הצדיקים ס”ל לרבינו שיש לומר וידוי ולא להגרר אחר הנמנעים, ובס’ “גאון ההוראה” הובאה עובדא על הגרצ”פ פראנק שהיה מתפלל עם החסידים ובכל יום כמעט לא אמרו תחנון, כיון שמצאו איזה יארצייט של צדיק באותו יום, ופעם אחת כשאמרו תחנון הביע הגרצ”פ את תמיהתו, ואמרו לו, ביום הזה אין שום צדיק שנפטר, ואמר להם בטרוניא, “אם כבר זהו היום שהכי מתאים שלא לומר בו תחנון, שסוף סוף אין בו את פורענות פטירת הצדיקים”. [וכבר ביארו רבים דיום ל”ג בעמר שאני, ויום ז’ אדר יוכיח. והבן].

עובדא הוה שהגיע חתן בר מצוה ב”יום שני” עם אביו להתפלל במחיצת רבינו, היה והרגיש רבינו בדעתו שאם יאמרו תחנון רגיל יש בזה צד פגיעה בחתן בר המצוה שחושב בדעתו שיש בזה כעין פגם ביום שמחתו, [רבינו הנודע בעדינותו ורגישותו לזולת, אינו מחזיק מהסגנון שחותך את הדברים ולא איכפת לו מרגשות השני, אלא אם כן מדובר במילי דאיסורא ח”ו וכיו”ב, ובפרט כשיש עצה באופן שזה נהנה וזה לא חסר].

הרגילות בבית מדרשו של רבינו שיש הפסק גדול [יחסית] בין הלחש לחזרה, ועל כן אמר רבינו להכריז בקול שמכיון שיש כאן חתן בר מצוה עדיף שהציבור יאמרו “והוא רחום” בין לחש לחזרה, והדגיש רבינו שעושה זאת בכדי שחתן בר המצוה לא יפגע, ובכך מצד אחד הרויחו את אמירת “והוא רחום” שיש בה ענין גדול כידוע, ומאידך גיסא נתנה הרגשה טובה לחתן בר המצוה.

תכריז יש כאן בר מצוה – עדיף להגיד והוא רחום לפני חזרה כדי שלא יפגע בו

יצויין עוד, פעמים שרבינו שליט”א מוהל או סנדק, ואומר לציבור לומר תחנון רגיל, כיון שהוא מאריך בתפלת הלחש, ואינו שייך עמהם בעת אמירת התחנון, מה גם שענין זה שהמוהל פוטר את כל הקהל מתחנון, לא מוזכר בדברי השו”ע כלל. [וע’ משנ”ב (סי’ קלא סקכ”ב). ובמש”כ הגאון בעל חות יאיר בס’ מקור חיים (שם ס”ד, ד”ה אלא). וכעת אכמ”ל בזה].

מצ”ב סרטון מיוחד מלפני 5 שנים בו רבינו שליט”א משורר באריכות לפני חתן בר מצוה “סימן טוב ומזל טוב יהא לנו ולכל ישראל”. אמן כן יהי רצון.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

• איזו ברכה יש לברך על מפלת נשיא איראן וחבורתו?!
• פולמוס “פינוי בינוי” והכרעותיו של מרן הגר”ד קוק שליט”א
• איך הגיב מרן הרב דב קוק שליט”א עם שמיעת הבשורה על השבת 4 חטופים?
• מוות למחבלים.. פסק הלכה מנומק מגדולי עולם איך לנהוג עם המחבלים

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום