“או-הה יערף קאס-עמאל” האשה ממרוקו שגרמה להוזיל דמעות מעיני קדשו של מרן רבינו החד”ה קוק שליט”א
מורי ורבותי, אני הולך לספר לכם עכשיו סיפור מחזק על זקנה מרוקאית שגרמה למורנו ורבנו הרב חזקיהו דב הכהן קוק שליט”א להוריד דמעות שלושה פעמים.
הפעם השלישית – זה היה אתמול ב”נס ציונה”, למרבית הפלא, זקנה מרוקאית צדיקה, גרמה למורינו ורבינו הרב קוק להוריד דמעות.
מי זאת הזקנה המרוקאית…
לפני בערך שנתיים, כשהרב קוק שבר את ה”אגן”, אחרי שהוא חזר הביתה, הוא לא יכל לזוז, הוא היה יושב ובוכה מיסורים, כל תנוחה שלו כואבת, כל אפצ’י מלווה בכאב גדול מאוד מאוד, זה ידוע לכולם מה זה ניתוח, בפרט בגיל מבוגר, בפרט לאדם כחוש כמוהו.
באו לבקר את הרב קוק הרבה רבנים גדולים, הרבה אנשים חשובים ניסו לעודד אותו, לעודד את רוחו, לשמח אותו, הרב היה שבור בגופו ממש.
והנה הגיע אחד התלמידים הקרובים לרב, רבי חיים עוזר אטיאס, אבא שלו דיין גדול בבית הדין של הגאון ר’ נסים קרליץ בבני ברק, רבי אברהם אטיאס, וביקש לספר לרב סיפור שעובר במשפחה אצלם והוא מאוד מחזק.
הסבא שלהם זה היה רבי רפאל בירדוגו זצ”ל, הוא היה הרב של “מאכנאס” שבמרוקו. אבא של רבי רפאל, זה היה הגאון הנודע רבי יהושע בירדוגו זצ”ל, הוא היה אב בית דין של כל מרוקו, מרוקו זה מקום מלא כפרים, מלא ערים, לפעמים אומרים בספרי הפוסקים “מנהג מרוקו” – על דבר אחד יש לך שבעה מנהגים של מרוקו, כי במרוקו היו הרבה מקומות והיה הרבה רבנים והרבה קהילות, אז יכול להיות על נושא מסוים שבעה מנהגים שונים. מרוקו – מטרופולין של תורה, הרבה תלמידי חכמים היו שם. וזה רבי יהושע, אבא של ר’ רפאל, הוא היה איש גדול מאוד, איש אשר רוח בו.
וכך מספר רבי רפאל בירדוגו לרבי אברהם אטיאס, ובנו ידידי ר’ חיים עוייזר שליט”א בא וסיפר את זה לרב קוק…
היתה אשה אחת במרוקו שהיתה גרה בכפרים, היא הלכה להביא מים לבית, וכשהיא חזרה הביתה, חשכו עיניה, מה היא ראתה… כל הבית שרוף, חרוב, ומתברר שפרצה שריפה, דליקה נוראה, בעלה וגם כל הילדים שלה כולם נספו למוות ברגע אחד.
אתה מבין מה זה, איזה טרגדיה… כמו שהיה אצל “משפחת ששון” בארצות הברית שנשרף הבית והאשה וכל הילדים נשרפו למוות, [כשהיינו בכותל המערבי ביום ששי אחד עם הרב קוק, הגיע הרב ששון הנ”ל לרבינו, הרב אמר לו “אני לא יודע איך אתה מצליח לעמוד על הרגלים, אני מתבייש ממך, עברתי כזה דבר נורא ויש על פניך חיוך, תברך אותי אתה”…], גם בצפת היה סיפור דומה, השם ירחם – “מי באש ומי במים”.
האשה הזאת נותרה לבדה, גלמודה, אלמנה, עניה סוערה לא נוחמה, והיא בוכה ואין מנחם לה. מה עשתה… אין כבישים סלולים, אין תקשורת, אין כלום, בצר לה אמרה: “אני הולכת לרבי יהושע בירדוגו, אני אגיע אליו”. מאות קילומטרים צריך ללכת, לקחה חמור, עלתה והתעקשה עד שהגיעה לבית של רבי יהושע בירדוגו.
הגיעה לדלת של הבית, דפקה, מי פותח לה? מזכירים, מזכירות… כמו היום…. כל איזה עאווא’ר [משובש] נהיה לך ראש הדור, לא!! רבי רפאל, בנו של רבי יהושע, שגם הוא היה תלמיד חכם עצום, פותח לה את הדלת, אם היא היתה מתפרצת לבית, היא היתה רואה את רבי יהושע ומדברת איתו מיד, אבל יש לה כבוד.
אמר לה ר’ רפאל: “כן, גברת, מה צריכה?” אמרה לו: “אני עברתי אסון גדול, אני מבקשת לדבר עם אביך רבי יהושע, רק איתו אני יכולה לדבר ולהגיד מה עברתי, אתה לא תבין אותי, אני לא יכולה לפתוח את הפה”. אמר לה רבי רפאל: “תקשיבי, אבא הוא אדם גדול, לא סתם באת אליו, הוא עסוק בלימוד, יכול להיות שהוא יושב שמה עם דיינים בדיון של בית הדין, לא יכול להיכנס לחדרו ולהפריע לו את סדר יומו, כל אחד שיבוא וידפוק נפריע לאבא, למרות שיש סיבות קשות וחזקות… את יכולה לחכות, נמתין עד שהרב יתפנה, תשבי כאן, בינתיים תאכלי, תשתי”.
אמרה: “אני באתי מדרך רחוקה, לא רוצה כלום, לא רוצה לאכול ולא רוצה לשתות”. אבל ישבה. אמרה לרבי רפאל: “אתה חושב שאני יכולה לחכות? אתה יודע כמה ימים אני בדרכים, מטלטלת? חושך, אור יום, קיץ, חורף, על חמור, לא רכב ‘סוסיתה’ ולא כלום, חמור! אתה יודע איזה פירוק איברים זה, עוד לאשה?!” אמרה לו בקיצור שהיא איבדה שמה את בעלה ואת כל הילדים שלה בשריפה לפני ימים אחדים, ופרצה בבכי מר ונמהר.
רבי יהושע התחיל לפרוץ בבכי מר ונמר, ורץ לאבא שלו. אמר: “אני לא יכול להגיד לה לחכות, זה פיקוח נפש, זה מה זה”. אמר לאביו: “אבא, יש פה אישה מסכנה באה מהכפרים של מרוקו ממרחק, נסעה על חמור כמה ימים, היא באה אליך, היא רוצה לדבר איתך על צרה גדולה שפקדה אותה: נשרף בעלה, נשרפו כל הילדים שלה, טרגדיה, אסון כבד”. אמר לו: “בטח, תכניס אותה מיד פה לחדר של הלימוד”.
הכניס אותה לרבי יהושע, האישה הצדקת הזאת נכנסה, עמדה מול הרב הגדול רבי יהושע בירדוגו, העיניים שלה מושפלות לארץ, ככה הוא מתאר את זה, ובבכי קורע לב היא מספרת לרב את כל מה שהיה, לא נשאר לה כלום בעולם הזה, והיא באה בכוחות עצומים על גבי חמור במשך כמה ימים ארוכים ממרחקים – עד פה, כי אין לה מנוחה לנפשה. “מר לי מר”! ככה כתוב.
ואז היא אומרת לו ב”ערבית מרוקאית”, “אה-רבי אולי עלאס”… אהה רבי אמור לי למה??? סיימה את השאלה ושתקה דום.
הרב, לא כמו היום, עוד לא שומעים את הבן אדם – נובחים עליו… – הרב שתק, בכה איתה דקה שתיים, חשב… היא רואה שהוא חושב, חרושת קמטים במצחו, ככה זה “נושא בעול עם חברו”, זה לא ענין של עגבניות בשוק לענות מיד, ואז הרב מצביע כלפי מעלה, מראה באצבעו כלפי מעלה, ואומר לה “או-הה יערף קאס-עמאל”, דהיינו “הוא – יודע מה הוא עושה”…
הרב קוק יושב ושומע את הדברים ובוכה, אומר: “תגיד עוד הפעם, תגיד עוד הפעם בערבית, תגיד עוד הפעם בערבית!”, “או-הה יערף קאס-עמאל”…
את כל זה מתאר רבי רפאל ברדוגו ואומר, אני הייתי בחדר כשאבא שלי אמר לה את זה, זה היה כמו שיש סיגריה שנגמרת ואתה רוצה לכבות אותה, אבל אתה לא רוצה שיהיה עשן, אתה לוקח כוס מים מלאה ושופך על הסיגריה, ומיד אין שום מריבה עם הסיגריה, אין שום עשן, ככה באותו רגע שהוא אמר לה את הדברים, הפנים שלה האירו בשמחה, כמו שכתוב (שמואל א, א, יח): “ופניה לא היו לה עוד”.
רבי יהושע הקדוש אמר לה את זה מתוך אמונה, הדברים פיעפעו בקרבה לטובה והכניסו בה אמונה חיה, אחרי שהיא שמעה את זה, ישבה, הסכימה לאכול ולשתות, הכל היה בסדר.
הרב קוק אמר לי פעם: “את האמונה שיש לסבתא זקנה מרוקאית בפשיטות, אנחנו לא משיגים בארבעים שנה שלומדים מוסר של המשגיח מפונוביז’, רב חצק’ל לוינשטיין”.
תראה איזה אמונה, איבדה את בעלה ואת כל הילדים שלה בשריפה, הוא אומר לה “או-הה יערף קאס-עמאל”, “ופניה לא היו לה עוד”, קוראים את זה בהפטרה של ראש השנה, מה הנביא אמר לה, “ואלהי ישראל יתן את שלתך אשר שאלת מעמו וכו’ ותלך האשה לדרכה ותאכל ופניה לא היו לה עוד”. אומר הרב מבריסק – היא כל כך האמינה בדברים, זה עוד לא קרה בפועל, אבל מבחינתה זה כבר קרה, הנביא אמר – נגמר!
הרב קוק מאוד התרגש, בכה מעצמת הדברים, אחרי יום-יומיים הגיע איזה רב גדול לבקר את הרב קוק, הרב קוק אמר לי: “אתה יכול לחזור על הסיפור עם מה שהרב אמר בערבית, תגיד את זה עוד הפעם, אני לא יכול לספר את זה”. התחלתי לספר: “היתה אשה במרוקו, נשרפו לה בעלה והילדים, הלכה כמה ימים על חמור, באה, לא פתחו, כן פתחו, נכנסה, שאלה את הרב, הרב אמר לה משפט אחד, הוא יודע מה שהוא עושה”, הרב קוק עוד הפעם התחיל להגיד: “הוא יודע מה שהוא עושה, הוא יודע”… ושוב בכה ברגש גדול.
אתמול הגיע ר’ חיים עוייזר אטיאס לרב קוק, היינו בנס ציונה, הוא בא עם “גיטרה”, ר’ בנימין וילמן היה עם ה”אורגן”, כל הצוות של הרב קוק, אמרתי לרב קוק: “הרב, עכשיו אנחנו הולכים לספר לך עם כלי נגינה את הסיפור של האשה ממרוקו שבאה לרבי יהושע בירדוגו”, רק אמרתי לו: “האשה ממרוקו שבאה לרבי יהושע בירדוגו”, איזה בכי! עוד לא אמרתי לו את הסיפור, כבר פרץ בבכי, איזה בכי, אתה רוצה לברוח מהמקום מהצער שאתה רואה.
סיפרנו לו את כל הסיפור עוד הפעם, כשהגענו למשפט בערבית שהבורא עולם יודע מה שהוא עושה – איזה התפרצות של בכי, מעין של דמעות נפתח!
אני אומר לכם את זה כבר פעם שניה, זה שבוע שני שהרב מתפרץ בבכי עצום ומנסה במלחמה גדולה לקום, אנחנו צריכים לעזור לו במלחמה של התפילות, בחרבי ובקשתי – בצלותי ובעותי (בראשית מח, כב, ובתרגום שם).
בעזרת השם בזכות הצדיקים האלה שספרנו עליהם את הסיפור, בזכות רבי יהושע ברדוגו ובזכות רבי רפאל ברדוגו ובזכות רבי יצחק זאב הלוי מבריסק שהזכרנו אותו גם כן היום – יהיה רפואה שלמה ועצומה.
הרבי מלעלוב שליט”א כשבא לבקר אצל הרב קוק לפני כמה שנים, אמר דבר נאה, אומרים “תשובה שלמה”, מה זה תשובה שלמה? הרמב”ם (פ”ב מתשובה ה”ב) כותב, אדם שעושה תשובה, צריך להגיע למצב שבורא עולם יעיד עליו שלא ישוב עוד הפעם לחטא, זה תשובה שלמה, גם רפואה שלמה – נברך את הרב קוק שתהיה לו רפואה שלמה – שיהיה בריא ולעולם לא יחזור להיות חולה, וינהיג אותנו עד ביאת המשיח ועד בכלל.
ברוך אדני לעולם אמן ואמן
- איזו ברכה יש לברך על מפלת נשיא איראן וחבורתו?!
- פולמוס “פינוי בינוי” והכרעותיו של מרן הגר”ד קוק שליט”א
- איך הגיב מרן הרב דב קוק שליט”א עם שמיעת הבשורה על השבת 4 חטופים?
- מוות למחבלים.. פסק הלכה מנומק מגדולי עולם איך לנהוג עם המחבלים
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום