יריעה פלאית מלאה אורות מהנהגותיו ואמרותיו של מרן החד”ה קוק שליט”א לקראת חג הסוכות

מראות קדש מימי חג הסוכות בשנים האחרונות עם מרן פלא הדורות האחרונים גאון עזינו החד”ה קוק שליט”א

סוכות תשפ”ד

וירא כל העם וינועו…

א. אחד בא למרנא ורבנא שליט”א וביקשו לנענע בלולבו, אמר לו מרנא שליט”א: “יותר טוב שתנענע אותי”… “אני צריך נענוע להתעורר בעבודת ה'”. [ונזכרתי עובדא שהייתי אצל הגר”י סופר זצ”ל אדמו”ר מערלוי, ושאלני אם יש לי שו”ת התעוררות תשובה, והשבתיו שאין לי, ושלח את המשב”ק להביא לי מהמחסן, וביני ביני אמר לי בהתרגשות “גם אני רוצה שיהיה לי התעוררות תשובה”].

שהחיינו ודיין האמת

ב. הבאתי למרנא שליט”א את הספרים “אור צפון” [על עניני תפלות שבת והושענות והבית השלישי] שחיבר הג”ר אוריאל שונברג שליט”א מירושלים, [וביקשני להעבירם לידי מרנא שליט”א], ולאחר שעיין בהם קמעה בירך עליהם שהחיינו בשו”מ.

שוב לאחר זמן הבאתי לפניו את כל כרכי “בטוב ירושלים” [על כונות התפלה ע”פ האר”י, ועוד ועוד] שחיבר הג”ר אריה יצחק סאמעט שליט”א, שביקשני ליתנם למרנא שליט”א, ובהעפת עין אמר לי מרנא שליט”א, אתה עושה שלא כדין ומצער אותי במועד, עכשיו הולכת לי השמחה של החג, שאני רואה כמה אני בור ולא יודע בכלל את חלק הסוד שבתורה…

ובהתנצלותי למרנא שליט”א אמרתי לו שחשבתי שהרב יברך עוד שהחיינו על חבילת הספרים הכבירה הזאת, ומיד השיב, “דיין האמת אני יברך”… והביע שוב ושוב צער על חסרונו הגדול בידיעת התורה… מה נאמר ומה נדבר.

בפלפולי תורה בסוכה עם שותי בצמא את דבריו

מדוע לא מוזכר דין שינה בסוכה

ג. בהיותינו היום עם מרנא שליט”א בסוכתו שאלתיו אם יוכל לבאר לנו מדוע לא כתוב במשנה ובברייתא שצריך לישן בסוכה. [ע’ סוכה (כח ע”ב) שמוזכר אכילה ושתיה וטיול ושינון בסוכה, ורק בהבלעה איתא בסוכה (כ ע”ב) הישן תחת המטה וכו’. וע’ לשון רש”י ור”י מלוניל שם, וראה לשון רש”י בעירובין (מד ע”א). ע”ש].

וכבר ידוע מה שכתב בזה ה”צפנת פענח” (פ”ו מסוכה ה”ב) דאין מצות שינה בסוכה, רק שאסור לישן חוצה לה. ובזה תי’ קו’ התוס’ בברכות (יא ע”ב) אמאי לא מברכין אשינה. וראה מה שהשיג על דבריו הגר”י סופר מערלוי בס’ אמרי סופר (סוכה כ ע”ב). וראה מש”כ בזה בשו”ת יעלת חן ח”א (או”ח סי’ לו אות ג).

ואמר רבינו שליט”א, בסוכות אדם מקבל “מוחין” חדשים, חז”ל אומרים לך איך אתה “יונק” מן הסוכה ומה אתה מקבל בסוכה, [לא רק מה אתה “חייב”], יש מושגי אכילה ושתיה בתורה, וכן “טיול בפרדס” וכו’, וכל זה נובע ע”י ענני כבוד דסוכה, אבל שינה זה גדר “סילוק” ולא “השגה”, ומה שהיו צדיקים מגיעים להשגות בשינה, זוהי בחי’ מיוחדת ופורצת גדר.

מתבונן בתמונת מרן הגרח”פ שיינברג זיע”א

על מה מברכין לישב בסוכה

ד. מרנא שליט”א יצא מסוכתו אל הרכב כדי לשתות חלב מן העז, ובדרכו עבר בסוכת הישיבה, וטעם מעט קוגל תפו”א, ובירך על זה בשו”מ “לישב בסוכה”, ואמר, לגבי דידי שזה כמה ימים שכמעט ולא אכלתי שום דבר, יש חשיבות גם לכפית של קוגל תפו”א. [ידוע שלדעת רוב ראשו’ מברכין על עצם השהייה בסוכה. ואכמ”ל].

ובהיותינו בסוכת רבינו שליט”א, הביא לי “שוקולד משובח”, ואמר לי, אם אתה לא שואל אותי מה דעתי איני יכול לומר לך מה לעשות, אבל נראה לי לומר, שעל שוקולד חשוב כזה אפשר לברך בשו”מ “לישב בסוכה”, וכמובן שמיד עשיתי כן.

אתרוג חסר יפה – או שלם פשוט

ה. שאלתי את מרנא שליט”א, כיון דאתרוג חסר כשר בשאר ימים לכתחילה לברוכי עליה כמבואר בסוכה (לו ע”ב) ובטור ושו”ע (סי’ תרמט ס”ה), יש לדון אם יש לאדם אפשרות ליטול אתרוג מהודר ביופיו אך חסר, או אתרוג שלם ללא כל חסרון אך אינו מהודר ביפיו, הי מינייהו עדיף. וראיתי למי שכתב דמהודר עדיף, דכיון שאין חסרון ב”חסר” בשאר יומי, א”כ למה לאבד את המעלה של “ואנוהו”.

ואמר לי מרנא שליט”א, הרי זה ברור שאתרוג חסר הוא אתרוג “פגום”, ואמנם התירו לברך עליו, אך לא העלימו בזה את מציאות הפגם שלו, ואתרוג שאינו מהודר אין בו רבב של פגם, ומהודר הוא דלא איקרי, וא”כ יש לומר שהשלם עדיף, וכדמצינו בפת ששלם עדיף, ואע”פ שיש לפניו פת אחרת שאינה שלימה אך מהודרת בטיבה, ודון מינה בק”ו לדידן דלא עסקי’ בדבר הנאכל. ודו”ק.

ובנוסחא אחרינא יש לבאר, דאם משום “ואנוהו” באנו להעדיף את ה”חסר”, הרי שגם את החסרון יש לדון כפגם ב”הדר”, ולא רק חסרון מצד “לקיחה תמה”, [וכבר ידוע פלוגתת קמאי בגדר פסול חסר. וסעד מפורש לדבר דגם בשאר יומי איכא חסרון הידור ב”חסר”, במאירי סוכה (לו ע”ב), ובדברי הראב”ד ב”תמים דעים” (סי’ רלג). וע”ע בשו”ת תורת חסד (חאו”ח סי’ לז), ובס’ מקראי קדש ח”ב (סי’ כו). ודו”ק].

אכן יש לדון לפי נוסח זה, דאם החסרון מועט ואינו ניכר כולי האי, דלפי חשבון זה יש להעדיף את החסרון הבולט ביופיו טפי מן השלם שאינו נאה. [ולדברי רבינו שליט”א בכל ענין השלם עדיף, כיון שהחסר “פגום”, וכמבואר]. ועמש”כ הגר”י טשזנר שליט”א בס’ “שערי חג הסוכות” (פ”ט אות ב) בשאלה שלפנינו, דתלוי אם החסרון ניכר או לא.

ובס’ “שלמי תודה” (סוכות, סי’ נד, ד”ה ושמעתי) הביא עובדא על מרן החזון איש זיע”א שהיה לו אתרוג מהודר מאד, ונפל עוקצו באחד מימי חוה”מ, ולא בירך עליו, אלא על אתרוג שלם אף שהיה פשוט. [ומכל זה יש ללמוד מוסר גדול כמה חשוב שהאדם יהיה שלם ולא פגום, ולאפוקי ממה שהיצר מפתה את האדם להיות פגום בכל מיני פגמים, ומפייסו בזה שמידי פעם מהדר מאד בכל מיני ענינים…].

לעמוד בעת ברכת “לישב בסוכה”

ו. אמר רבינו שליט”א, שמלבד הענין שהביאו המג”א ועוד אחרו’ שיש לברך ברכת המצות מעומד, והסברא בזה משום דהאדם כשבא לעשות מצוה הוא במצב של “כעבדא קמיה מאריה”, יש עוד ענין נוסף בברכת “לישב בסוכה”, שיש לברכה מעומד, וכמודגש ברמב”ם ובשו”ע, [ולא הדגישו כן בשאר ברכות]. ולכן יש להשתדל להקפיד בזה אא”כ האדם אנוס מלעמוד.

בביקור בסוכתינו יחד עם ראשי הכוללים בחדוותא דשמעתתא

סוכות תשפ”ה

לשובע ולרזון…

ז. ביום ששי [ערב שבת חוהמ”ס תשפ”ה] באמצע עבודת הנענועים על פי הכוונות והסודות הידועים ליודעי חכמת הנסתר, פתאום קלט רבינו שליט”א שעומד לידו עני שזקוק לצדקה, ובד בבד עם אמירת הפסוקים והכוונות – תוך כדי שהלולב והאתרוג בידו, הוציא מכיסו שטרות ונתן בידו של העני…

מה עשה הגרח”ק בנסיעותיו בחוה”מ סוכות

ח. רבינו שליט”א משתדל להיות כל רגע בסוכה, ונזהר שלא ליסוע בסוכות למקומות רחוקים מחשש פן ירדם בדרך ויפסיד את המצוה לישן בסוכה, ומזהיר גם את המזלזלים במצות סוכה והולכים לכתחילה לכל מיני מקומות ולבסוף זקוקים לאכול בלא סוכה, [וכבר ידועים בזה דברי ה”אגרות משה” והגרי”ש אלישיב ועטרו”ת הגרע”י וכו’. ואכמ”ל].

וזכורני שבחג סוכות אחד היתה הצעה ובקשה שיבא לבקר את אמו ע”ה בביתה, ואמר שמאד חושק לשמחה, אך הוא יודע שירדם בדרך, ולגביו הו”ל כאילו הוא “מזמין את השינה לבא”, ושוב אמר, “אנשים לא יודעים שהגר”ח קניבסקי כשהיה נוסע בחוה”מ לירושלים היה כל הדרך תופס את עיניו חזק שלא ירדם”…

קשה הפרידה

ט. מחזה קבוע עם רבינו שליט”א ביום אחרון של סוכות, שדמעות ניצבות בעיניו, והוא ממש מתקשה להפרד ממצוה יקרה זו, ואינו יכול להסתיר את תחושת הקושי העצומה שעוברת עליו בצאת ימי הסוכות מעמנו… ואמר, שמרגיש ביציאה מן הסוכה כמו יציאה מן החיים…

מצות סוכה סגולה לשלום בית…

י. הרה”ק רבי נחמן מברסלב זיע”א [הילולא דיליה בחג סוכות] כותב ב”ספר המידות” (מע’ מריבה אות ז) שעל ידי לימוד מסכת סוכה סגולה להנצל מן המחלוקת. ומזה למד הגאון רבי יצחק פאלאג’י זיע”א שיש סגולה במצות סוכה להשרות “שלום בית”… [ראה בספרו יפה תלמוד (ריש סוכה, דמ”ט ע”ב) שהבי”ד ס’ המידות הנ”ל,  וראה בספרו יפה ללב ח”ה (או”ח סי’ תרכה אות ג, דל”ג רע”ג). ע”ש].

פעם כשאמרתי את דבריו בשיעור לפני חברים מקשיבים, אמר לי אחד השומעים, “בתוך הסוכה היא עושה לי מריבות, היכן היא הסגולה הזאת”??…

אמרתי לו, רבי נחמן לא כותב “פטנט”, זה לא “לחיצת כפתור” – לשבת בסוכה ונעשה שלום בית… יש כאן קצת עומק…

נתבונן מעט, מהי המטרה של מצות סוכה?? לצאת מהבית ולחיות במקום “עראי”, להבין שכל העולם הזה עראי…

וכך אמר מרן החד”ה קוק שליט”א…

אם אתה מבין שהעולם הזה כולו “עראי”, ממילא יש לך “שלום בית”, כיון שאין סיבה לריב על אוכל חם או קר, ועל נקיון ברמה מסויימת, ועל כל מיני הבלים של העולם הזה…

מי שמחובר לעולם הזה, וקשה לו לוותר על הגשמיות ועל התאוות, סימן שהוא לא באמת לקח את הקדושה והמסר של ה”סוכה”, וממילא הוא לא יזכה לשלום בית…

הוסיף רבינו שליט”א ואמר: זו הצרה של הדור האחרון, שהנשים לקחו את התפקיד של האנשים, הם נעשו “רבניות” ונעשו מתמידות בקריאת תהלים ופרק שירה וכו’ וכו’, והגברים נעשו “שפים במטבח” ו”אדרכילי יופי”, וההיפוך הזה גורם את כל הבעיות…

עולם מתוקן הוא – שהאיש מקומו בבית מדרש, והאשה מקומה בבית ובמטבח לעזור ולתמוך בבעלה ובילדיה שיגדלו בתורה וביראה… זו השליחות שלה וזה היעד שלה, ועל כל פעולה של בעניני העולם הזה היא מקבלת שכר כמו תפלין ודף גמרא של בעלה וילדיה… עד כאן מדברותיו של מרן החד”ה קוק שליט”א.

סוכות תשפ”ו

פנו מקום לרבינו שניאור בעל התניא…

יא. באחד מימי הסוכות בעת שנכנס רבינו לסוכתו, אמר לנוכחים נא לפנות כסא כדי שיהיה מקום לבעל התניא שנמצא כאן עמנו. וכן שמעתי ממרן שליט”א בכמה הזדמנויות שאמר שבעל התניא נוכח עמנו כאן… ואמר לי פעם “יש לי ענינים עם בעל התניא”… עוד אמר לי [וכבר פורסם לאחרונה כמה פעמים] שבעל התניא נגלה אליו בהקיץ ממש.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

רבינו שליט”א בסוכתו

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום