אפליקצית עץ חיים
מרן החד”ה קוק שליט”א כיבוד הורים מצוה “חמורה שבחמורות” והטורח בה יזכה להיות שותף ב”חמורו” של משיח
סיפר לי ידידי היקר רס”י דאדון שליט”א על אחד החברים [ידידינו ל. א. הי”ו] שנכנס לפני כמה שנים לחדרו של רבינו החד”ה קוק שליט”א וסיפר לרבינו בבכי על המצב הרפואי של אמו שמתדרדר והקושי הגדול שיש לו ללכת ולכבד אותה, רבינו שליט”א בכה עמו בדמעות ממש, ובתוך הדברים אמר לו:
חמורה שבחמורות – חמורו של משיח
הרי המשיח יבא על “חמור” כמ”ש בזכריה (ט, ט) “גִּילִ֨י מְאֹ֜ד בַּת־צִיּ֗וֹן הָרִ֙יעִי֙ בַּ֣ת יְרוּשָׁלִַ֔ם הִנֵּ֤ה מַלְכֵּךְ֙ יָ֣בוֹא לָ֔ךְ צַדִּ֥יק וְנוֹשָׁ֖ע ה֑וּא עָנִי֙ וְרֹכֵ֣ב עַל חֲמ֔וֹר וְעַל־עַ֖יִר בֶּן־אֲתֹנֽוֹת”, ומבואר בסנהדרין (צח ע”א) שיבא המשיח כעני על חמור. [וע”ש הסוגיא].
וה”חמור” הזה הוא בחי’ מצות כיבוד הורים שהיא “חמורה שבחמורות שבתורה”, כמ”ש בירושלמי (פ”ק דפאה) השוה הכתוב מצוה קלה שבקלות למצוה חמורה שבחמורות, מצוה קלה שבקלות – זה שלוח הקן, ומצוה חמורה שבחמורות – זה כיבוד אב ואם, ובשתיהן כתיב והארכת ימים. ע”כ.
סיים רבינו שליט”א: מי שזוכה להתאמץ במצווה הזאת יזכה להיות עם המשיח על החמור שלו ולהיות חלק מהגאולה.
רמז לשון הפסוקים בהנ”ל
וראה זה פלא מה שמצאתי בהיסח הדעת שהמילים “איש אמו ואביו” (ויקרא יט, ג) עולים בגי’ 383, והמילים “משיח הוי”ה” (כלשון הכתוב בספר שמואל כמה פעמים) עולים בגי’ 384, הרי שעל ידי קיום איש אמו ואביו זוכים לבחי’ “תראו” היינו ראיית פני “משיח ה'” מתוך שמחה ורחמים, והיינו דסמיך ליה “ואת שבתותי תשמורו” שעל ידי כח השבת ניצול מחבלי משיח (שבת קיח ע”א), ומה שיש ב”משיח הוי
ה” מספר אחד טפי מ”איש אמו ואביו” היינו להורות על עליית המדרגה הנ”ל בבחי’ “ילכו מחיל אל חיל”.
סוד רב יוסף בצל פסולת החמור
ועוד דבר פלא מצאתי דאיתא בקידושין (לא ע”ב) רב יוסף כי הוה שמע קל כרעא דאמיה, אמר, איקום מקמי שכינה דאתיא. הרי לנו הפלגת כיבוד הורים של ר”י, ובסנהדרין (צח ע”ב) איתא, אמר עולא שיבוא המשיח – ולא אראנו. [כלומר, שלא יבוא בזמני]. וכן אמר רבה שיבוא – ולא אראנו. [וע”ש בגמ’ להלן טעם הדבר שמא יגרום החטא ויסבול בחבלי משיח]. רב יוסף אמר, שיבא, ורצוני לראותו, אפילו אם אזכה רק לשבת בצל הרעי של חמורו. ע”כ.
הרי לפנינו שרב יוסף לא חשש מצער החטא שמביא חבלי משיח, לעומת עולא ורבה שחששו מחבלי משיח. וצ”ב. וב”עיון יעקב” שם ביאר, דכיון שהיה ר”י עניו מאד כמ”ש בסוטה (מט ע”ב) וכתיב “וענוים ירשו ארץ”, לכן לא חשש מחבלי משיח. ולאור דברינו יש לומר בס”ד דדביקותו העצומה במצות כיבוד הורים החמורה שבחמורות דין גרמא ליה, רק שבענות קדשו אמר שישב בצל הרעי של חמור המשיח.
וכתב מרן החד”ה קוק שליט”א בס’ “אוריאל” ח”ב (מע’ משיח, עמ’ קיז) וז”ל: בגמ’ פרק חלק קאמר רב יוסף שיזכה לישב בצל חמורו של משיח מתוך ענוה יתירה שבו, ומ”מ שמעינן מהתם דאיכא דרגת גלוי “משיח” גופיה, ואיכא דרגת גלוי “חמור של משיח”, ומשמע שמכוון במאמר (שבת קיב ע”ב) אם ראשונים כבנ”א אנחנו כחמורים, וממילא לגבי “ראשונים” איכא גלוי בחינת משיח גופיה, ולגבי אחרונים הוי גלוי חמור של משיח, ולגבי מי שלא קדש כ”כ את “החומר” הוי דרגת פסולת של חמור של משיח הנזכרת שם, ולגבי מי שהשתעבד לתאות הפסלת אשתייר גלוי צל פסלת החמור בלבד הנזכר שם (דו”ק מעט).
רבי מאיר קבור מעומד – קבורת חמור
והנה בס’ “שער ה
גלגולים” (שלהי הקדמה לז) כתוב, “ונלע”ד כי הודה לי מורי על רבי מאיר שהוא קבור מעומד כמו שאומרים בני אדם”. ע”כ. [ובירושלמי (פ”ט דכלאים ה”ג) איתא, שרבי ירמיה צוה שלאחר מותו ילבישו אותו בגדים חשובים כדרך שהיה רגיל בחייו, ויתנו מנעלים ברגליו, ויתנו מקלו בידו, וישכיבו אותו על צדו, כדי שיהיה מוכן לקבל פני משיח. וראה מש”כ בהגהות המנחת אלעזר על הירושלמי שם].
והנה מבואר בבבא בתרא (קא ע”א) דקבורה מעומד היא “קבורת חמור”. וראה צורת הקבורה בשו”ע יו”ד (סימן שסב ס”ב), וע”ש בש”ך (סק”ב, ובש”ך יו”ד סו”ס רפט). וא”כ צריך ביאור איך רבי מאיר קבור מעומד, הלא יש בזה בזיונא דקבורת חמור.
ומשמע דכיון דרבי מאיר מבקש להיות מוכן לקבל פני משיח במהירות, ובפרט שמטבריה עתידין להגאל (ר”ה לא ע”ב), אם כן בקבורה זו הוא מחובר לבחי’ “עני ורוכב על חמור” הנ”ל. ודו”ק.
ויש לציין דמבואר ברמב”ם (פ”ט דטומאת מת ה”ג) דהקפידא היא שלא לקבור יושב, ואין קפידא על עומד. ע”ש. וכ”כ ברע”ב (פ”ט דנזיר מ”ג). ע”ש. אמנם בשו”ע ובש”ך שם מבואר דגם עומד לאו שפיר.
וראה מה שכתב מרן החד”ה קוק שליט”א בס’ “שם משמעון” (מערכת נוצרים) בענין צורת צלב של הרשעים ע”ש צורת תליית יש”ו. ודו”ק.
רמזי משיח לשנת התשפ”ז
כתיב בשיר השירים (ה, יא) “רֹאשׁ֖וֹ כֶּ֣תֶם פָּ֑ז קְוֻצּוֹתָיו֙ תַּלְתַּלִּ֔ים שְׁחֹר֖וֹת כָּעוֹרֵֽב”.
ואיתא במדרש זוט
א (פרשה ה סימן יא) “ראשו כתם פז. בשעה שהוא מביא את היסורים על ישראל לנקותם מעון. קוצותיו תלתלים. זה [היה] המזבח”.
ויש לרמוז “ראשו כתם פז” ר”ת “כפר”, דהיינו כפרת היסורים הנ”ל.
ומשמע ד”ראש השנה תשפ”ז” בחינת “ראש’ו כתם פז”, שכבר יתכפר הכל לטובה, וישראל נתמרקו ביסורים והגיע זמן גאולם ודאי ובפרט לפי סוד “וירד מיעקב” של הזוה”ק.
והקוראים כל התהלים פעמיים בר”ה כמנין “כפר”, יכוונו לר”ת כפר הנ”ל.
גם יש לרמוז “ראשו כתם פז”, שיש במילים אלו את אותיות תשפ”ז, ונותרו אותיות “ראוכ”מ” שהם בגי’ “ארוכה לה” [ע”פ הפס’ בירמיה (ל, יז) “כי אעלה ארוכה לך”], שהוא סימן ארוכה ומרפא לכנסת ישראל בעגלא דידן אכי”ר.
הוסיף על כל הנ”ל ידידי הרה”ג ר’ יקותיאל פיש שליט”א, דסימן תקפ”ו בשו”ע או”ח מדבר מהלכות שופר כנודע, [וכבא אמרו ד”תקפו” בגי’ “שופר”] וראה זה פלא שיש שם תשפ”ז מילים, והוא רמז פלאי על שנת תשפ”ז שבה נזכה לשמוע שופר גדול לחירותינו.
וכתבתי אליו, שרגילים לומר ד”תקפו” אותיות “תוקף” [“ונתנה קדושת היום כי הוא נורא ואיום” וכו’], אך יש לומר במקום “תוקף” – “פותק”, שהוא לשון “פותק מים” [כידוע בכמה דוכתי בחז”ל], וכן פותקין מים לגינה במסכת
שבת, ופותקין ביבותיהן במסכת ב”ק – הרומז אל זרימת החסדים, וממילא יתעורר “פתק’א טבא”.
גם יש לומר ד”תקפו” רומז אל “ת”ק” של פי חמש מאות ברחמים וטובה, לעומת “פו” – שהוא מנין דין “אלהים”, בבחי’ מרובה מדה טובה ממדת פורענות פי ת”ק.
שמעתי ממרן החד”ה קוק שליט”א ד”ראש השנה” – 861
וכן “בית המקדש” – 861
והנני מוסיף בס”ד
“שופר ער” – 861
[ביאור הענין, כי השופר אומר לישראל “עורו” כלשון הר”מ (פ”ג מתשובה ה”ד),
וכן לא ישנים בר”ה וכדהביאו הראשו’ מהירושלמי “מאן דדמיך בריש שתא” וכו’]
“חסד שבת יכולה היא
” – 861
[ביאור הענין ע”פ לשון חז”ל (שבת יב ע”ב) על השבת “יכולה היא שתרחם”,
וה”נ שבת פועלת את הרחמים במקום השופר כמ”ש המקובלים]
בברכת שנה טובה ומבורכת
ידידכם הקטן
יקותיאל דטבריה
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום