יום בחצריך עם מרן אור העולם החד”ה קוק שליט”א

יום בחצריך עם מרן גאון ישראל החד”ה קוק שליט”א

א. סיפר לי רע”י הי”ו שבא לשאול את פי מרן החד”ה קוק שליט”א לפמי שנים רבות אם לקבל הצעת עבודה להיות נהג אוטובוס, ואמר לו מרן שליט”א, אם זה לנסיעות בין עירוניות תוכל לקבל את הצעת העבודה, אך בתוך העיר לא כדאי לך לקחת את ההצעה, וביאר רבינו שליט”א, באוטובוס עירוני הנוסעים כמעט קבועים מידי יום ביומו, ויש בזה חשש קשר עם נשים והרבות שיחה עמהן וקשה להנצל מתקלה קטנה ואפי’ גדולה, לא כן בבין עירוני דליכא כולי האי חשש הנ”ל וכבר לא סותר את בקשת “אל תביאני לידי נסיון” וכו’.

ב. כאשר באו פעם לשאול את רבינו שליט”א אודות ילדים שמשתוללים יותר מדאי, כדת מה לעשות עמהם, אמר רבינו שליט”א, “משתוללים? זה צורך הנפש שלהן!! לך לבית חולים שניידר ותראה שם את ההורים של הילדים מתפללים כל היום על ילדיהם, הלואי שישתוללו כל היום רק שיהיו בריאים”…

ג. כיוצא בזה פעם אחרת אירע שיהודי בוכה בדמעות שליש עמד מחוץ לחדרו של רבינו שליט”א, ואמר לאחד החברים “תגיד לרב שפלוני כאן”, נכמרו רחמיו של הנ”ל על היהודי המדמע וכשנכנס לחדרו של רבינו שליט”א ראה שהרב שקוע בשיא הלימוד, וברגע קטן מצא לו אפשרות לומר לרבינו שליט”א, את הנ”ל, ואמר רבינו שליט”א, “אני מכיר את הבעיה שלו, אני לא יכול לעזור לו, הוא רוצה שאני יתיר לו את גרושתו והוא כהן”.

הנ”ל אמר לרבינו שליט”א, “איני יודע איך לענות לו, אולי הרב יניח רגע את ראשו על הכרית, ואני יאמר לו שהרב נח”, השיבו רבינו שליט”א, “לא, אסור לעשות את זה, ולא מצד איסור שקר [שגם זה ענין גדול מאד, אלא שתוכל למצוא בו איזה היתרים מסויימים], זה לא הענין כעת, הענין הוא, שאחרי שכבר אמרת לי שהוא בוכה, אני כבר חייב להתייחס אליו, תזכור את הכלל הזה, אתה לא אמור לבא אלי לספר לי ענינים כאלו כשאני עוסק בתורה, למה להפריע לי, ואם מצד צערו של ההוא הלא ודאי גם אני בצער להפסיק את לימודו ומאי חזית. רק אם היה ברור לך שזה פקו”נ ותלוי רק בי וכו’ אז אתה מצווה להפריע לי”.

ד. מעשה דומה אירע באחד שהגיע בעת התפלה לבית מדרשו של רבינו שליט”א, וביקש לומר לרבינו שליט”א דבר דחוף, רבינו שליט”א רימז לו באצבע שיגש אליו לאחר התפלה, אך לאחר התפלה כבר נכנס רבינו שליט”א לחדרו והיה שקוע בלימודו כדרכו בקדש, חדב”נ הר”מ בקר שליט”א אמר לרבינו שליט”א שיש כאן בחוץ יהודי שאומר שהובן לו מרבינו שליט”א שידבר עמו כעת, והוא נמצא כאן כבר כמה שעות.

ואמר רבינו שליט”א, אני לא מחוייב לו, [מה שרימז לו בתפלה היינו שבתפלה אין הזמן לדבר], ובר מן דין, כיון שהוא חיכה לי כ”כ הרבה זמן, הרי שאומר בזה שעושה השתדלות בדרך רוחנית לבא לדבר על דרכי רפואה ע”י תפלה ותורה וכו’, ולא ע”י רופא רמאי שכולו מדמה, וזה עצמו כבר זכות עבורו לישועה מסויימת, סיים רבינו שליט”א, הנני עוסק במצוה וממילא איני זקוק כעת כלל לדבר עמו. [והיינו שגם מצד מה שנתבאר לעיל אות ג כבר רבינו שליט”א פטור כיון שבאה לו העזרה].

ה. בחור צעיר שח קמיה רבינו שליט”א את נסיונותיו בענין פגם הברית וכו’ אמר לו רבינו שליט”א: אדוני, כהן גדול, האיש הכי גדול מכל עם ישראל, ביום הכי קדוש, במקום הכי קדוש, לא ישן וכו’ שמא יארע לו קרי, אתה מבין כמה יצה”ר מפריע, זו העבודה, וכל הקומה הרוחנית שלך תלויה בזה. [ובירושלמי (פ”ק דברכות ריש ה”ה) איתא, א”ר לוי, ליבא ועינא תרין סרסורין דחטאה, דכתיב (משלי כג כו) בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה, אמר הקב”ה אי יהבת לי לבך ועיניך אנא ידע דאת לי. ע”כ].

ו. כמה פעמים אמר מרן שליט”א שרואים את טוהר פני הילדים כאשר ההורים קדושים בעניני הזיווג. [ואמר לי רבינו שליט”א שרואים על פני הקטנים מה כיוונו הורים באותה עת, והפטיר בענות קדשו, נראה לי שכל אחד רואה את זה]. ואמר רבינו שליט”א לאחד מתלמידיו מעיה”ק אלעד [ממשפחת כהנים], שכאשר בניו מברכים אותו בברכת כהנים הוא מרגיש בפועל את עומק הברכה שנכנסת אליו, וסיים רבינו שליט”א, “כנראה שזה תלוי בקדושת הזיווג”.

ז. אחד מתלמידיו המובהקים של רבינו שליט”א הגיע מיד לאחר נישואיו [פחות מחדש] לשאול מה צריך לכוין בעת הזיווג, ולא הסכים רבינו שליט”א לדבר מענין זה כלל, ולאחר הפצירה [והבכיה] אמר לו רבינו שליט”א, “אם אתה לא עוזב את הריטב”א, ואתה מרוכז בו במאה אחוז, אז תדע שאתה יכול להמשיך להיות מרוכז בריטב”א גם בעת הזאת, וזה לא יסתור כלל את רצון ה’ בעצם הענין כלפיה, אבל בקושטא אנחנו לא שייכים לזה, ולגבינו שאנחנו לא שם, יש לנו לכוין על המידות הטובות כלפיה, לעשות את עונתה ולתת לה את משאלתה”.

והכלל היסודי בדברי רבינו שליט”א הוא, להתעסק ב”מה אני אמור לעשות כלפי השני”, ולא להתעסק ב”מה אני יכול לקבל מהשני”, ואם כי יש פועל יוצא בפסי”ר שנהנה גם הוא כאשר עוסק בצורך דידה, אין זה מגרע כלל, והנושא הוא מה “עיקר מטרתך” בגשתך אל הענין. [ויסוד הענין דומה ל”מענג את השבת”, שבודאי יש לו הנאה בגופו ואין בזה חסרון ואדרבה היא ג”כ תהלתו שמענג את השבת בגופו, וכידוע מה שחלקו בין ה”מתענג בשבת” ל”מענג את השבת”, ואמנם בנ”ד אין לו מצוה להתענג בפועל בגופו כמו בשבת, אא”כ מיירי בליל שבת כמ”ש בשו”ע (סי’ רפ), מ”מ ביסוד הראשי של המטרה והכוונה שוין נינהו].

ח. בסעודת שבע ברכות של הר”י גברא שליט”א אמר רבינו שליט”א: תראה מה זה בן אדם, לאן הוא יכול להגיע, אם הוא בא בשביל סיפוק התאוה שלו, כולו בא רק לקחת, מתעסק כביכול בנתינה והופך אותה לקיחה, וכמה מכוער הוא זה, שהורס את עצמו ומוציא את כל כחו עבור תאוה רגעית שאין בה תועלת, אבל אם הוא מגיע בכונת “נותן” באמת, פוק חזי כמה מעלתו עצומה, שמוכן ליתן את “כח הגברא” שלו, שזה מאור עיניו וכל החיים שלו, ובמידתו הטובה הוא מוכן למסור את כל עצמו עבור שמחת אשתו…

ט. סיפר לי דוד כהן שפעם אחת נסע עם רבינו שליט”א והיה מראה פרוץ מאד מאד וכו’ ומרוב זעזועו אמר על האשה “איזה סטרא”. רבינו שליט”א אמר לו, מי אמר לך מה היא, [יכול להיות שאינה מבינה האיסור וכיו”ב], צריך לא לעשות ענין מזה, מורידים את המשקפיים וממשיכים הלאה. [האמירה “סטרא” וכן כל התעסקות בפרט כשהיא ממושכת בענינים אלו, לפעמים יכולה להגביר בעיני עצמו את הנסיון, וכמ”ש לאחרונה ממה שאמר רבינו שליט”א לאחד שראשו ורובו עסוק בפגעי הטכנולוגיה].

י. בהספד על אם רבינו שליט”א הרבנית שושנה קוק ז”ל אמר אחיינה הרב אברמוביץ שליט”א: הבית של ר’ נחום קוק זצ”ל מלבד שהיה בית של תורה, בד בבד הוא היה גם מלא עסקנות כידוע, וראה זה פלא שכל הילדים יצאו לומדי תורה מצויינים וחשובים מאד, וסוד הדבר בהנהגתה המופלאה של הרבנית שושנה ז”ל שהיתה אומרת כל הזמן באויר הבית, כל החכי”ם שבאים לכאן הם “אפסים”, וחזרה על זה בלי סוף בשיחותיה בפני בני הבית, להורות בלבם שלא לתת שום חשיבות לענינים עולם הזה ותהלוכותיו. לאחר מכן אמר מרן שליט”א, “היטיב מכולם להספיד בן דודי במה שאמר” כנ”ל. [וידוע מה שפורסם בזמנו ששאלו את הרבנית שושנה ז”ל איך זכית לגדל כאלה ילדים נפלאים ברמת גן החילונית, והשיבה “לא גדלתי אותם ברמת גן גדלתי אותם בבית”].

יא. סיפר לי הרד”ס שליט”א: הגעתי לרבינו שליט”א וביקשתי ברכה על כמה ענינים ובירכני רבינו שליט”א, אך על דבר מסויים אמר לי, אני לא יכול לברך, אמרתי לרב שליט”א בבערותי, “מה יש רק לברך”, ואמר לי, זה סתם דיבור בעלמא זה לא יהיה ברכה, ושוב אמרתי, אבל ככל היוצא מפיו יעשה, ואמר רבינו, זה לא אמתי, אני לא אומר דבר שאין לי גיבוי עבורו…

שוב אמר לי רבינו שליט”א, אם תשים לי כאן צ’ק פתוח אני יוכל לברך אותך, ואני בתום לבבי חשבתי שהרב שליט”א רוצה שאתן כסף לצדקה, ואמרתי לו שמצבי כעת ממש דחוק, כאשר תוך כדי דיבור סנט בי אחד התלמידים לאמר שהרב כלל ועיקר לא מתכוין לכסף, אלא רוצה שאקבל קבלה טובה ברוחניות, ואמרתי למרן שליט”א שאני מקבל על עצמי ללמוד ב’ משניות בכל יום, וכאשר בירר עמי רבינו שליט”א שאני רציני ושאלמד את המשניות בזמן מת שאינו מנוצל לתורה, אז אמר לי, “עכשיו הבאת לי צ’ק שמן, עם זה אני יכול לבא לטעון בשמים עבורך”…

יב. כאשר אמרו לרבינו שליט”א שיצאו בתקשורת על “רב” אחד שעושה דברים לא הגונים וכו’, אמר רבינו שליט”א, קודם כל צריך לזכור היטב שהתקשורת הארורה הם הנואפים הגדולים ביותר, והם עושים את כל התועבות בלי הפסקה, ונמצא שאין להם רשות לדבר, והם אויבי ה’ ומחללי ה’ הגדולים ביותר, וכל מטרתם אינה אלא לחלל את ה’ בעולם.

יג. אמר רבינו שליט”א, כל התאוות מגיעות מן הגאוה, אם אני קיים, אני נופל, וכמה שאני מרגיש יותר קיים [יותר גבוה] כך הנפילה יותר מסוכנת וכואבת.

יד. שח הרה”ג רנ”י שליט”א: לפני שנים רבות הלכנו לברית מילה בביתו של ר’ אליהו חמו הי”ו, ביום שבת הגיע אבי הבן לומר לרב תודה על שהגיע למול את הבן למרות חולשתו הגדולה וכו’, ואז שאל אותו רבינו מיד “באיזה זה היה הברית, מתי הגעתי מתי יצאתי” וכו’, והשיב אבי הבן “הרב היה בביתנו בערך בין שעה 1 לשעה 3”, או אז אמר רבינו שליט”א,  “או” “תודה”, הציבור לא הבינו את פשר הדבר, ורבינו שליט”א לחש לבנו ר’ שלמה שליט”א, “היו חסרים לי שעתיים, עכשיו הבנתי היכן הם נעלמו…

טו. סיפר לי ידידי רג”מ שליט”א: בימי בחרותי הייתי ישן בבית הרב שליט”א, ועל פי בקשתי הרב היה מעיר אותי בכל בוקר לנץ, באופן קבוע הייתי מתעורר כבר ברגע פתיחת הדלת וגם רעש הציציות של הרב ומלמולי התפלה שלו הספיקו לי להקיץ כדבעי, בפעם הראשונה באתי להעיר גם את בני הרב שהיו ישנים באותו חדר, אך הרב אמר לי, “לא לא… זה מזיק להם… הם לא בקשו את זה… להעיר אדם בכח זה הורס את הבריאות”…

טז. אמר רבינו שליט”א: הרבה מאכלים היום גם הטבעיים יש בהם בעיות בגלל התערבותם של בני האדם, וכגון הבננות שקוטפים אותם לפני שיתבשלו בכדי שיבשילו בחנות וכו’ ויהיה להם זמן ארוך יותר להחזיק מעמד [זמן מדף], ודבר זה הורס את התועלת של הפרי, ואין להוציא את הבננה מן העץ אלא לאחר שבושלה עליו. [משל לתינוק שיוצא בחדש שביעי ומונח באינקובטור].

יז. לא פעם כאשר נשאל רבינו שליט”א שאלה בהיותו בסעודה שלישית וכיו”ב, נראה ששמע את השאלה ואינו מעוניין לענות עליה כרגע מסיבותיו שלו, וממשיך לשורר ופתאום אומר “נראה לי לומר”… ואז הכל מבינים שהשיר היה תפלה מיוחדת לקבל הארה בעסק התורה הנצרך לו באותו גרע, וזו הסיבה ששר “והאר עינינו” או “זכר דבר לעבדך” וכיו”ב.

יח. אחד היה עוסק בקירוב יהודים לשמירת שבת קדש, וביקש מרבינו שליט”א רשות לבא אליו מידי פעם עם יהודים שפועל לקרבם. ואמר לו רבינו שליט”א, “אתה יכול לומר למי שתרצה שאני קורא לו אם אתה חושב שיהיה חיזוק מזה שאני ידבר עמו”, והסביר רבינו שליט”א, “הרי באמת הרב קורא לו, וכלשון חז”ל על הקב”ה ‘דברי הרב’ ודברי התלמיד” וכו’ הרב זה הקב”ה, ואכן הרב קורא לו, ומה שהוא בא אלי אין זה אלא לעורר אותו על מה שהוא קרוא אל ה'”…

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום