אפליקצית עץ חיים
לשם מה נסע
מרן החד”ה קוק שליט”א לאולפן
עם הספר הטמיר והמופלא של רבינו הראי”ה זיע”א
לפני כחצי שנה ביקש רבינו החד”ה קוק שליט”א באופן חריג ללכת לאולפן בטבריה כדי להקליט מדברות קדשו של מרן הראי”ה קוק זיע”א בספר הקדוש “ריש מילין”, ולשורר בתוך דברי הראי”ה זיע”א.
שמעתי מרבינו שליט”א, שהספר הזה מלא סודות נוראים על האותיות והתגין והטעמים, דברים שחידש רבינו הראי”ה זיע”א תחת הפצצות כבדות שהרעישו בשמי אנגליה, עוד אמר לי רבינו שליט”א, שהראי”ה זיע”א ביקש להניח את הספר הזה על הברית קדש שלו בעת הלוייתו עד רגע הקבורה.
רבינו שליט”א הקדים ואמר: יש כאן בספר “ריש מילין” של מרן הראי”ה קוק זיע”א מילים שלא נוגעים בהם אנשים, וזה לא שייך אליהם כלל ועיקר, כמו נמלה ששומעת אותך ולא יודעת מה אתה מדבר…
אבל כיון שהדברים הם מרוממים מצד עצמם, אפשר גם בלי שנקריא את זה, אולי על ידי “כיתוב” שאנשים יראו, אבל צריכים ודאי לדעת שקיימים כאלה מילים בעולם, קיימים כאלה נשמות שיש להם אטמוספרה אחרת לגמרי מאתנו, ממני על כל פנים…
תשאל נמלה על שפת הכנרת תשאל את היתוש ואת הזבוב מה הנוף שאתם רואים כעת?? הנמלה תגיד לך שהיא רואה חצי פאנל שיש ברצפה, ראש הפאנל ברצפה זה המקום הכי גבוה שהיא מכירה, גם בחתונה הכי מפוארת בעולם, הנמלה מכירה שם כמה פירורי לחם ופאנלים שבורים, זו השמחה העצומה שלה, זה מה שהיא מכירה, מעבר לזה היא לא מכירה כלום…
זה הסיפור שלנו כאן… אני מתבייש לקרוא… אולי משהו אחר יקרא את זה, בינתיים מצופה ממני כעת לקרוא את זה… הוא מדבר כאן על ה”תגים”, אני לא יודע מה זה תגים, אני מתבייש לקרוא את זה… אני לא יכול לקרוא את זה… תקרא את זה, [כאן פנה הרב לתלמידו היושב לידו ובקשו לקרוא את הדברים].
וז”ל הראי”ה זיע”א: אמנם התגין הללו, כדמות אידיאלים טהורים המה, שומרים הם את התפקיד העליון הגנוז בגניזה כמוסה מאד ביצירתם התוכית של הכלים האותיות והמבטאים, שומרים הם שלא יהרסו הכלים מפני מיעוט החוסן אשר למציאות המוגבלה…
ואמר רבינו שליט”א: לא מבקשים פה להבין את זה אלא רק לשמוע את הצליל של המילים, תראה איזה בן אדם, יש אנשים שרואים נופים שאנחנו לא רואים, אני עצמי לא מבין מה כתוב כאן, וגם לא מנסה להבין מה כתוב, אני רק מנסה להתפעל מעצם ההילה של המילים…
המשך קריאה מדברי הראי”ה: שומרים הם שלא יתקוף היאוש ההגבלי את העצמיות הגנוזה בתכניתם הפנימית הצפויה לתחיה בעתיד, עומדים הם התגים במלא גבורתם…
כאן החל רבינו שליט”א לשורר את המילים “אלי אתה ואודך אלהי ארוממך”. [המילים מרוממות והזמן גרמא לשורר זאת, וגם רמז יש כאן, כי “אתה” רמז לכ”ב אותיות מא’ עד ת’ – וה’ דמנצפ”ך, עם טעמיהן ותגיהן וכו’ – שבהם גילוי האלהות ורוממותו].
כאלה מילים בלי שיר – אתה יכול להסביר את המילים האלה?? בפועל כשאתה שר את המילים בניגון אתה יכול לבכות מזה… מה ההבדל, אתה יכול להסביר מה זה שיר?? מה ההבדל בין שיר לדיבור?? הרי זה אותם מילים, ועם כל זה בלי שיר אי אפשר לקבל כאן כלום, הדברים [של הראי”ה] זה שיר ולא דיבור בלבד… זה השיר של העולם… מי שיודע לשיר יודע…
המשך דברי הראי”ה זיע”א: עין הצופה למרחוק יכולה היא לדרוש עליהם תילי תלים של הלכות שמוצאיהן מימי קדם, ומציאותן המפעלית תתעורר בימים הטובים העתידים לבא ליום שכולו טוב…
שוב שורר רבינו שליט”א: “הרחמן הוא לימות המשיח ולחיי העולם הבא”…
כאן המשיך רבינו שליט”א לקרוא בעצמו מדברי הראי”ה שם וז”ל: ליום אשר ישובו ויאירו כל האורות אשר נחשכו, אשר ישובו כל העטרות … מפני כל חטא ועוון של יחיד ושל ציבור, ושל שעות ושל דורות… עולמיות מפני כל מחשך ואפליה… ירעיפו טל חיים באלו התגין בגניזה לישרים… כמהי האורה אשר בתוכם ישכון אור ה’ אשר ליראיו ולחשבי שמו, אלו תלמידי ר”ע היודעים … בכל מאורותיה … אור הצבי אשר בראשי מחשבת תמים דעים, ממתים ידך ה’ ממתים מחלד חלקם בחיים וצפונך תמלא בטנם ישבעו בנים והניחו יתרם לעולליהם אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך (תהלים יז, יד)…
אנחנו נמצאים כאן בפסוק [מתהלים] שמתנגן לו [לראי”ה] מאליו, הוא הגיע למצב שהפסוק ההוא מתנגנן לו מאליו…
ושוב שורר רבינו שליט”א: “אלי אתה ואודך אלהי ארוממך”…
ושאל רבינו שליט”א: שיר יפה השיר הזה?? אם אנשי בית המקדש ישמעו אותנו שרים הם יגידו לפי רמתם שזה רק דיבור וכן על זה הדרך למעלה בקדש עד משה רבינו….
רבינו שליט”א המשיך לקרוא עוד מדברי הראי”ה בסוד התגים ואמר תוך כדי הקריאה, אני גומר ורואה שלא ניתן לי להמשיך, אני לא ראוי לזה… אני לא רוצה ללכלך הדברים… ושוב קרא עוד כמה מילים תוך כדי שנעצר בבכי..
וסיים רבינו שליט”א, מדובר כאן על תגים, מה כבר נראה לך התגים… תראה מה מונח כאן, ככל שהדבר יותר נסתר כך הוא יותר משובח, כך הוא יותר משורר את השיר שלו, הרחמן הוא יזכינו לדעת שיש כזה עולם, אנחנו נמצאים כסומין באפילה, כעיור מלידה שלא ראה מאורות מימיו, ולא מבין מה שואלים אותו אם הוא רוצה חליפה אדומה או ירוקה לחתונה…
שוב קרא רבינו שליט”א עוד כמה מילים מדברי הראי”ה, ואמר רבינו שליט”א, הרחמן הוא יזכינו לקבל מרחבת תענוג זיו נעם העליון [לשון הראי”ה קוק זיע”א במקום אחר], זכינו רק לטעום ממש משיפולי דגלימה ליגוע בקצה שרביטו דקצה שרביטו, בקצה הגלימה מעט מן המעט…
לפחות אדם ידע שיש כזה דבר ויבין כמה הוא קטן, אם אדם יודע יש לו שאיפה לפחות, הוא יודע כמה הוא קטן כמה הוא סומא, יש לו סיכוי להגמל מזה, אם הוא לא יודע, אז כבר אין לו סיכוי, כמה שאדם מבין שהוא רחוק, כך הוא מתעורר יותר בכל רגע ורגע להתחבר להקב”ה, המילים האלה כמה שאני אומר אותם יותר בכוונה אני מעורר את עצמי ביתר שאת וביתר עז, והעיקר להתגבר על המידות הרעות שלי…
שוב שורר רבינו שליט”א: “שובה את ה’ שביתנו כאפיקים בנגב הזורעים בדמעה ברנה יקצורו”…
סיים רבינו שליט”א: אני מתבייש, אני לא יודע כלום, תראה איזה מילים יש כאן, אני מתבייש לקרוא את זה, ולכן אני מפסיק ברגע זה לקרוא, כי אני מתייאש, חשבתי לקרוא הרבה יותר, אני רואה שאני נשבר ומתייאש מרגע לרגע, איני יכול יותר, אני מרגיש זר ומוזר ולא שייך לענינים האלה, ממש מרגיש את עצמי מגורש מהספר הזה ומהמקום הזה, צריך להתפלל שלא נרגיש כך, בשבילי זה ממש יסורים לקרוא את זה, אני אכן נכנס למשבר נפשי מהמילים הללו, יהי רצון שנזכה לנקות את החשך הזה, וללמוד את הדברים כהוייתן לפחות במשהו מן המשהו אמן כן יהי רצון.
המתבונן מעט במה שנעשה כאן ע”י רבינו שליט”א, ויש לו אזן לשמוע, יבין לבבו כמה וכמה חיזוק יש כאן, וכמה טורח רבינו שליט”א למען רוממות בני התורה בכל העולם כולו, ולא זו בלבד, גם לאחר כמה ימים שחזר רבינו שליט”א מהאולפן, אמר לי, צריכים ללכת עוד פעם להקליט מדברי הראי”ה ולשורר כדי לעורר חיזוק. ועדיין לא אסתייעא מילתא, הרחמן הוא יזכינו לראות בקרוב ממש באורו הגדול של רבינו שליט”א בבריות גופא ונהורא מעלייתא אכי”ר.
החלק השני מהלקטת האולפן יבא בל”נ בהמשך.
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום