מרן החד”ה קוק שליט”א – כל בן תורה הוא בחזקת יודע ש”ס…

שלימות האדם ע”י סיום ש”ס

א. ידוע שלימות רוחנית שיש במי שמסיים כל הש”ס, וגם בכל מסכת איכא בחי’ זו, [וכידוע משם הרה”ק ר”י מרוז’ין זיע”א בר”ת סמאל], וכמ”ש  בתיקוני זוהר (הקדמה די”ד ע”ב) “וכל מאן דזכה להלכה חד, ירית עלמא חד, כל שכן מאן דזכה למסכתא חדא או לתרין או לשתין דאתמר בהון ששים המה מלכות, דכל מסכתא מטרוניתא איהי בגרמה” וכו’. ע”ש.

אך ע”י סיום הש”ס מקבל שלימות, כקטן שיצא מכלל קטנות לגדלות, וכדמצינו ברש”י (ביצה כד סע”ב) שמכנה חכם זקן מן רומא שיודע כל הש”ס בתואר “אדם גדול”, וה”נ נפיק מקטנות מוחין. וכן ידוע ממהר”ן מברסלב זיע”א שהמסיים ש”ס זוכה ל”צלם אלהים”, ושזה עיקר תיקון פגמי הקדושה.

שטן – ש”ס

ב. והנה “שטן” בגי’ 359, ו”שס” בגי’ 360, הרי לפנינו דמספר 1 בלבד מפריד בינייהו. ונראה בביאור הענין, כי הוא שטן הוא יצה”ר (ב”ב טז ע”א, וע’ זהר בראשית דרנ”ה ע”א) וע”י “עסק” ועיון עמלה של תורה (ע’ ברכות ה סע”ב, ובט”ז או”ח סי’ מז) ב”ששים מסכתות” (הנדרשים בשה”ש רבה עה”פ “ששים המה מלכות”), גובר כח הקדושה ובטל כח היצה”ר. ואולי יש בזה בחי’ נפקי לי מכרת של גיל ס’ כמ”ש במו”ק (כח ע”א). ודו”ק.

ביטול יצה”ר בכח ששים מסכתות

ג. ובביאור הדברים דאמר מרן החד”ה קוק שליט”א (בס’ “ירום קרן משיחו” עמ’ ג, וע”ש כמה הוספות בזה) שעל ידי עסק בתורה שבעל פה איכא בחי’ “ביטול בששים”, דבטלה הגאוה והתאוה ושאר מרעין בישין ודברים בטלים – בכח קדושת מסכתות ששים, וכשם ששיעור “פי ששים” מבטל טעם איסור, כך ששים מסכתות מבטלות כל טעמי עבירה של “מדמה” דעוה”ז, שאינם מורגשים כלל למאן דעסיק באורייתא שנאמר בה “דדיה ירווך בכל עת”, וידוע לשון הרמב”ם (ספכ”ב מאיסו”ב).

שס”ה ימים לקבל תושב”כ ותושבע”פ

ד. והנה בכל שנה איכא שס”ה ימים שהם בחי’ תורה שבכתב ותורה שבע”פ, ש”ס [דשס”ה] היינו ששה סדרי משנה והתלמודים שעל גבם, וה’ [שבסוף שס”ה] היינו ה’ חומשי תורה שבכתב.

סיום הש”ס בכל שנה מחדש

ה. ומכאן מקור להנהגת מרן שר התורה הגר”ח קניבסקי זיע”א לעשות סיום כל התורה כולה בכל שנה, שבזה איכא ביטול יצר הרע. וכן מנהגו של הגאון המופלא רבה של ירושלם העתיקה ר’ אביגדר נבנצל שליט”א, ועוד גדולים וצדיקים. [ושמעתי ממרן החד”ה קוק שליט”א: שהגרח”ק “לא ידע כלל מהו יצר הרע”, ובפרט במידת יסוד צדיק שהיה שלם לחלוטין, הכי קרא שמו “שמריהו יוסף חיים”, ששמור במידת יסוד יוסף, שנאמר בו “עוד יוסף חי” דא ברית קדש כנודע. ודו”ק].

שנה – שונה פרקו

ו. ואמר החד”ה קוק שליט”א: דלשון “שנה” הוא מלשון “שונה פרקו” (חגיגה ט ע”ב), וכל שנה חדשה בעולם היא כעין חזרה על ימי שני חברתה שקדמה לה, שהרי חוזרים כל החדשים והתאריכים שהיו בראשונה מחדש, וכשם שהעולם “שונה” שוב בכל “שנה”, כך מעלת “שונה פרקו” בכל “שנה”, וכשם שלא הרי תוכן יום פלוני ושעה פלונית של שנה זו כחברתה, אע”פ שאין כאן אלא “חזרה”, כך מתחדשת ה”שנה” [ותוכן שינון תורה שבה] בכל חזרה, אע”פ שאינה אלא כחזרה על הקודם. (“ירום קרן משיחו” שם).

שבירת יצה”ר רק ע”י תושבע”פ

ז. והנה “יצר – ס” עולה בגי’ ש”ס, ולאור האמור שיש כח לביטול יצר הרע ע”י עסק תושבע”פ דייקא, והלא עיקר יצה”ר הוא לפגום באדם את קומת הקדושה שבו כנודע, ועל כן ש”ס בגי’ יצר ס’, דהיינו יצרא דעריות שבא ע”י השטן שהוא יצה”ר (כמ”ש בב”ב שם), וביאור הענין הוא, דאות ס’ ראשונה שבתורה נאמרה לגבי יצירת האשה, וכמ”ש במדרש בראשית רבה (פרשת בראשית פרשה יז), אמר ר’ חננא בריה דרב אדא מתחילת הספר ועד כאן אין כתיב סמך, כיון שנבראת [האשה] נברא הסטן עימה, ואם יאמר לך אדם “הוא הסובב” (בראשית ב, יא יג), אמור לו בנהרות הכתוב מדבר.

ששה וששים – מידת היסוד

ח. ועל כן איכא “ששה” סדרי משנה ועל גביהן “ששים” מסכתות, להורות בזה על מדת יסוד יוסף שזוכה האיש העמל בתורה שבע”פ, ובפרט ב”סדר ששי“, שהוא “טהרות” שבו תיקון ה”דעת” (ע’ שבת לא סע”א ודעת זה סדר טהרות). והכל בכתב מיד ה’ על ידי רבי יהודה הנשי”א שלא הכניס ידו מתחת אבנטו (שבת קיח ע”ב), והוא נ’יצוץ ש’ל י’עקב א’בינו (כמ”ש בסה”ק) שנאמר בו “ראשית אוני” שלא ראה קרי מימיו (יבמות עו ע”א). והבן. [ויש שהביאו בספרים על ה”שאגת אריה” שסיים את הש”ס שש מאות פעמים. ודו”ק].

ט. ולפי”ז יש לומר ד”ששים גיבורים סביב לה” (שה”ש ג, ז), היינו לקבל ס’ דשטן המקטרג להחטיא את האדם שלא תהיה “מטתו שלמה”, ולכן אומרים פסוק זה בק”ש שעל המטה, להורות שבכח כוונת ששים מסכתות דששים גיבורים הנ”ל, איכא גבורה על יצה”ר דטומאת רעיון, ויבואו רק חלומות במלחמתה של תורה, [כדכתיב בהמשך “כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה”, מלחמה בגי’ “טל חלום”, היינו טל תורה המחיה את האדם בתוך שינה שהיא אחד מס’ במיתה. והבן], וע’ להלן (אות יא) בענין “לילית” וצרף לכאן. ובצפרא אמרי’ לאחר ברכת התורה את פסוקי ברכת כהנים שבהם יש ששים אותיות – כנגד ס’ מסכתות כנודע.

בעל פה – תורת בעלים

י. ובזה יש לפרש לשון “תורה שבעל פה“, שעל ידי לימוד המשניות והגמרא בעסק ועמל, נעשה האדם בעלים על ה”פה”, [פה תחתון דלקבל פה עליון כידוע סוד ברית המעור והלשון], וכעין מאי דמטו מרבינו הנעם אלימלך זיע”א דרק מי שהוא בעלים על פיו להזהר מאיסור לשוה”ר, יכול להשיג את התורה שבע”פ.

רמזי ה”תלמוד”

יא. ועל כן “תלמוד” עולה בגי’ “לילית” [שם שדה הנזכרת בישעיהו (לד, יד), ע”ש בפרש”י, וע’ שבת (קנא ע”ב), וב”ב (עג ע”א), ונדה (כד ע”ב), ובזהר בדוכתין סגיאין. ע”ש], המבקשת להחטיא את אדם בפגם היסוד כנודע, והתלמוד בכח קדושתו מבטל לה, [ועיקר לימוד תושבע”פ בלילה כנודע בחז”ל ובספרי הקבלה, ואכמ”ל בזה], זה לעומת זה עשה ה’.

יב. גם י”ל דבאותיות “תלמוד” נרמז בחי’ “סור מרע ועשה טוב”, שיש בו “תל” של שעבוד מצרים כמ”ש (שמות יב, מ) “וּמוֹשַׁב֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר יָשְׁב֖וּ בְּמִצְרָ֑יִם שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה”, [ומצרים אתרא דטומאה ערות הארץ משורש פרעה שהוא ראש לתאוה כנודע], ואותיות “מוד” של תלמוד הם גי’ נ’ של יום חמשים דמתן תורה שבה פסיקת זוהמה ופרישה מן האשה. והרבה יש להרחיב.

קצת עובדות והנהגות ממרן החד”ה קוק שליט”א

כאשר נפטר אחד מקרובי משפחתו של רבינו שליט”א, עשה רבינו שליט”א המון פעולות לעילוי נשמתו, וראיתי איך במשך כמה חדשים לא הרפה מלומר עליו קדישים והשכבות וחילק לציבור ברכות לעילוי נשמתו, וגם הרבה בלימוד פרקי משנה עבורו.

ואמר מרן שליט”א, “אני הכרתי אותו והיו בו המון ענינים שאין בשאר בני אדם ובודאי כל זה יעמוד לו לזכות בדין, אך יש דבר אחד שיתבעו אותו בשמים, על זה שהיה יכול לסיים ש”ס ולדעת אותו, ולא עשה זאת”…

הוסיף רבינו שליט”א, “כמעט כל אחד מסיים את כל הש”ס בעשרות שנות לימודו, כי הלימוד מעורב מהכא להתם והכל בלול בכל, והסיבה שלא יודעים ש”ס, כי לא מתמידים ולא חוזרים”…

& &

זכור לכולם אחד מבני החבורה בבית מדרשו של מרן שליט”א, הלא הוא המנוח ר’ איתמר קשאני ז”ל, במעמד השבעה לפטירתו אמר מרן שליט”א, “כולם זוכרים אותו יושב כאן כל היום ולומד כמה פעמים את הדף היומי… הלימוד שלו היה בקול רם ובבהירות… אני הייתי עומד כאן באריכות התפלה וסיימתי בשמיעה יחד עמו את הש”ס ג’ פעמים”…

& &

לאחר פטירת מרן שר התורה הגר”ח קניבסקי זיע”א אמר מרן שליט”א: כל אחד מרגיש כעת את החסרון הנורא… החסרון גדול וצריכים להשלימו… ודיבר רבינו שליט”א על הצורך לדעת את כל הש”ס ולשוט בו כמו דג ששט במים, ואמר רבינו שליט”א, צריך להזהר מלחץ מיותר כי זה שובר ואין מזה שום תועלת, רק נזק…

וראינו בעינינו איך רבינו שליט”א בשנת הפטירה של הגרח”ק מסיים את הכל הש”ס מסכתא אחר מסכתא, תוך כדי שכותב את חידושיו במרץ, והכל ברנה של תורה ובהתמדה אין קץ, ומרוב חשקתו ללגום דפי גמרא בזה אחר זה היה מאד קשה לדבר עמו בלימוד כבימים רגילים…