מסכת ביקורי’ם הגרא”י קוק שליט”א אצל אחיינו מרן החד”ה קוק שליט”א

אמש [ט”ו באב תשפ”ו] כאשר הגעתי יחד עם חדב”נ מהר”ן בקר שליט”א, לביקור בחדרו של מרן אור העולם החד”ה קוק שליט”א, בדיוק יצא מן החדר דודו ראש ישיבת מאור התלמוד וחבר מועצת גדולה”ת, הגאון ר’ אברהם יצחק הכהן קוק שליט”א, אשר כידוע רבינו שליט”א למד אצלו בישיבה לפני 50 שנה, ורבינו שליט”א רוחש כבוד והערכה עצומה לדודו אשר הכניס בו בימי בחרותו את אורו הגדול של מרן המשגיח ר’ יחזקאל לוינשטיין זיע”א.

הגרא”י קוק שליט”א סיפר במשך 20 דק’ על גדלותו המופלאה של רבינו שליט”א בכל מכמני התורה, ואמר שגם כעת כאשר אמר לפניו פסוקים ומימרות חז”ל רואים בכל פעם איך מצחו נחרש קמטים של מחשבה ועומק על כל דבר שנשמע באזניו, כעת הוא ישן וחלוש מאד… לאחר ששוחחנו לפניו בדברי תורה והמאמץ היה ניכר על פניו…

עוד סיפר הגרא”י שכמה פעמים נזרקו מפיו דברים והסובבים לא הבינו פשר דבר רק לאחר זמן, וכעין מה שהיה בערב ראש השנה שלפני שמחת תורה תשפ”ד [שנטבחו למות יהודים רבים בדרום], ורבינו שליט”א זרק אבנים באויר ועשה תיקון לדחות את כחות הסט”א [וכדרכו לומר בשעה זו את הפס’ “ויאמר ה’ אל השטן יגער ה’ בך השטן ויגער ה’ בך הבוחר בירושלים הלא זה אוד מוצל מאש”], ולאחר שמלמל דברים הרב שמעו ממנו את המילים “טהרן תיפול בקרוב”…

עוד סיפר גיס רבינו שליט”א, הרה”ג ר’ מרדכי נוסבוים שליט”א, עובדא שהיתה עם אחת מבנות המשפחה שבהיותה בהריון חשה כאבים עזים, ואמרו לה בבית החולים שצריכה להשאר ל”שמירה”, ובמשך שבועיים ויותר סבלה המון, וכשהגיעו הוריה לחדרו של רבינו שליט”א לבקש ברכה עבורה, אמר רבינו שליט”א לאחר כמה שניות של תפלה, “חבל שהיא נמצאת שם בבית חולים, אני לא רואה כאן הריון”… ולאחר זמן קצר הוברר ששגו הרופאים באבחנה וכבר נפל העובר והוצרכה לעבור גרידה.

מצ”ב תיעוד נדיר כאשר הגיע הגרא”י קוק שליט”א לפני ג’ חדשים לבית מדרשו של מרן שליט”א, ורבינו שליט”א נרגש מאד לקראתו.

לאחר מכן נכנסנו אל הקדש פנימה ושוררנו לפניו שירים השגורים על פיו ובפרט מניגוני “שלמה קרליבך” ובין לבין שחנו לפניו בדברי תורה כדלהלן:

כי בשם קדשך נשבעת לו שלא יכבה נרו לעולם ועד

א. ידוע ד”שין” של תפלין רמוז בה ר”ת “שם ה’ נקרא” [ופסוק זה בתפלין נאמר כנודע], וראה זה פלא שגם “שלא יכבה נרו” ר”ת שי”ן, כי נר ה’ נשמת אדם, ומשכן הנשמה במח, ובאה כאן ברכת “שלא יכבה נרו”, ותאיר הנשמה באורה על הגוף הקדוש להשיבו לאיתנו הראשון לעבוד את קונו במסירות כאשר היתה באמנה אתו. [ומתקשר הדבר לנר דלוק על ראשו של תינוק במעי אמו. תן לחכם ויחכם עוד].

ב. וראינו בעינינו את הורידים במצחו של רבינו שליט”א בולטים ועולה מהם צורת שין במצחו, וכן במקום שער של תפלין איכא ג’ שערות ניכרות ממש [ועוד א’ קטנה], למרות שאין שער בכל החלק העליון של ראשו כלל, [וכבר ידועים ד’ רבינו שליט”א בענין הגר”א מוילנא זיע”א שכאשר פתחו את קברו אחרי שנים רבות כדי להוציאו מחמת חיטוטי שכבי, וכל גופו היה שלם כיום הפטירה אך ללא שער, חוץ ממקום התפלין ששם נותר השער, וביאר רבינו שליט”א דהתם לא שלט כח המות שהשיר השערות, כיון שהוא חפצא דקדושה של “מקום שער”].

ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך

ג. הנה ההבדל בין “יגל” ל”לבי” הוא בתוספת א’ בלבד, שלבי ב’ ויגל ג’, וידוע דעיקר מידת הבטחון בלב, שהלב שלם ושמח עם הנהגת ה’ כי הוא לבדו מנהיג כל עלמין ולית אתר פנוי מיניה, ואות ג’ הנוספת על “לבי” להורות נתנה בלב האדם כי ה’ מלך גאות לבש [ר”ת “גימל”] שלכן אין מקום לשום פחד ובהלה בלב האדם כי בו ישמח לבנו בבטחה עצומה.

לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון וכו’

ד. ידוע בכל הש”ס דרבא הוא בעל הסברא הגדול, ויבא הרמז בפס’ “לב טהור” [סברת הלב בטהרתה ללא סיגי טעות] ברא [אותיות רבא] לי אלהים [ידוע יחס אביי ורבא כיחס אב ואדון בן ותלמיד, שהוא יחס רחמים ודין אלהים, בבחי’ זרוק מרה בתלמידים]. וגם ידוע ענין ל”ב אלהים הנקשר ב”לב טהור” הנ”ל. ודו”ק.

ה’עלית מ’ן ש’אול נ’פשי

ה. אמרתי קמיה רבינו שליט”א הרמז הידוע כאן בר”ת “משנה”, ומה שכבר אמר לי פעם מרן שליט”א דדוק מינה שמי שאינו בקי בש”ס משניות, הוא נתון לסכנת ה”שאול” שהוא גיהנם, [וידוע מש”כ בספרים עה”פ מאשר שמנה לחמו וכו’].

ו. ועלה בלבי כעת דהלא איכא ז’ מדורי גיהנם כמבואר במדרש תהלים (מזמור יא) עה”פ “יַמְטֵ֥ר עַל־רְשָׁעִ֗ים פַּ֫חִ֥ים אֵ֣שׁ וְ֭גָפְרִית וְר֥וּחַ זִלְעָפ֗וֹת מְנָ֣ת כּוֹסָֽם”, פחים ב’, אש וגפרית ב’, ורוח א’, זלעפות ב’. ובזה”ק (פ’ פקודי דרס”ג ע”א) נקיט בשמייהו בפרטות טפי, ואלין אינון, בור, שחת, דומה, טיט היון, שאול, צלמות, ארץ תחתית, ומפרש שם שהם כנגד ז’ שמות של יצה”ר (סוכה נב ע”א), ואינון לקבל י”ב חדש של משפט רשעים, [וע”ש במפרשי הזהר עומק הענין של ז’ מול י”ב, וע”ע בשו”ת דברי יציב (חיו”ד סי’ רלו אות ד). ואכמ”ל].

ז. ומשמע דעל ידי אור תורה שבכתב נפיק ממדור א’ ובתוספת ש”ס משנה נפיק משארא. וענין זה יוסבר טפי עם מה שכתב הרצ”ה מלובלין זיע”א בס’ “ישראל קדושים” (אות ה) דז’ מדורים הנ”ל לעומת ג’ מלכים וד’ הדיוטות המנויים בר”פ חלק (סנהדרין צ ע”א) שאין להם חלק לעוה”ב, והם כנגד ז’ ימי הבנין [ושם דיבר מצד ו’ קצוות והשטח הכוללם], ולאור דברינו י”ל דיום שבת כנגד תורה שבכתב, וששת ימי החול כנגד ששה סדרי משנה דתושבע”פ. [וראה מש”כ מהר”ל מפראג בביאורו לעדויות בביאור מא”ד דמשפט רשעים מפסח ועד עצרת שבזה העת מתעלה הרשע מן שבעה מדורי גיהנם בשבעה שבועות שהם מפסח עד עצרת].

זמרו לה’ חסידיו והודו לזכר קדשו

ח. פירשתי על מרן שליט”א בהקדים ד’ התוס’ בנדה (יז ע”א) דהאדם שמוותר מעצמו למען אחרים הוא הנקרא חסיד. [ושם פירשו בזה אמאי השורף צפרניו נקרא חסיד], וז”ש זמרו לה’ חסידיו, כי הצדיקים החסידים פועלים מלאכת זומר בעצמם למען עם ישראל, ומוכנים לקחת על עצמם עול ויסורים בשביל שיוטב לישראל קדושים, ודין גרמא להו חולי ומכאוב וכמ”ש אכן חלינו הוא נשא וכו’, ומסיים קרא “והודו לזכר קדשו” שהוא ר”ת “קול” הרומז על הרפואה בר”ת “ורפואה קרובה לבא”. [וידוע מהחיד”א שרמז עה”פ “משה ידבר והאלהים יעננו בקול”, “משה” ר”ת “שבת היא מלזעוק” ו”קול” ר”ץ “ורפואה קרובה לבא”].

להגיד בבוקר חסדיך וכו’

ט. צ”ב איך לשון “להגיד” נופל על “חסדים”, הלא כתיב (שמות יט, ג) “כֹּ֤ה תֹאמַר֙ לְבֵ֣ית יַעֲקֹ֔ב וְתַגֵּ֖יד לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל”, ואיתא במכילתא שם, כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים, אמור להן בלשון רכה, אמור להן ראשי דברים, ותגיד לבני ישראל אלו האנשים, הגד להם ותדקדק עמהם [דברים הקשים כגידים. רש”י].

ומשמע שהחסדים יהיו בגבורה בבחי’ “גבורה שבחסד”, [וכדפירשו בפס’ “אלהים ברוב חסדך ענני” וכו’, וכן פי’ בזה את נוסח “אלהים יגדלהו”, וענין זה נרמז גם ב”גבורות גשמים” ואכמ”ל], ועל כן יגידו בבוקר [גאולה לצדיקים] את רוב חסדיו המרובים, כי אז ימלא [אותיות אלהים] שחוק פינו, ויוברר שהכל חסדים פשוטים, וגם הגבורות ישמשו בפועל את החסדים, כסוד לוי הנוטל את ידי הכהנים.

י. ובזה יובן גם ר”ת “חלב” שבפס’ הנ”ל, כי דם [הרומז אל הדין, חטאיכם כשנים] נעכר ונעשה חלב [הרומז אל החסד, כשלג ילבינו, ובזה ביארו ענין שתיית חלב בבוקר הרומז אל החסדים של “אברהם בבוקר” לעומת דינים של פחד בלילות], ודא ממש תוכן המבואר לעיל של גבורה שבחסד.

חולות בכרמים

יא. מהר”ן בקר שליט”א אמר לרבינו שליט”א, היום ט”ו באב שבו “חולות בכרמים”, וכבר כתבו ד”חולות” מלשון חולי, וכל החלאים מקבלים רפואה ביום זה, ע”י עילוי הכרמים וקדושת ישראל והארת כיפור שביום זה [דט”ו באב ויוה”כ סמוכים לעד בשלהי תענית], שבו נאמר “ושב ורפא לו”. והוספתי שזה בחי’ “ויחל משה” של לוחות שניות דיוה”כ [הסמוך לט”ו באב כנ”ל], וגם בחי’ “חולת אהבה”, דאהבה מנין י”ג מידות של ויחל משה [הנרמז ב”חולת” הנ”ל].

יש מאין

יב. סיום הש”ס בעוקצין “עתיד הקב”ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שי עולמות שנא’ להנחיל לאהבי יש ואוצרותיהם אמלא”, וריש הש”ס “מאימתי”. ונראה כאן רמז “יש מאין” של אמונת ישראל העצומה באיכות וכמות אינסופית בענין “יש מאין” המבואר היטב הדק בדברי בעל התניא זיע”א ב”שער היחוד והאמונה”. [והנה עיקר האמונה בפס’ “שמע ישראל” וכו’ ובו נפתחת מס’ ברכות בענין זמן ק”ש ערבית ושחרית, וגם “שי” עולמות ר”ת “שמע ישראל”, ונעוץ סופו בתחלתו].

יג. והטעם שהתחיל הש”ס במאימתי [בחי’ “אין” הנ”ל] כי כך הוא הסדר, שהיה העולם במצב “אין”, ומזה ברא ה’ את עולמו בתורת “יש”, ולהכי פתח בערבין ברישא, כיון דמעיקרא הוה מצב “חשך על פני תהום”, ואח”כ ויאמר אלהים “יהי אור ויהי אור” [בחי’ התהוות ו”יש”]. והוא תוכן ד’ הגמ’ ריש ברכות תנא אקרא קאי דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר. ודו”ק.

יד. וראה זה פלא מה שקראנו בשבת פרשת ואתחנן (דברים ו, ג) “וְשָׁמַעְתָּ֤ יִשְׂרָאֵל֙ וְשָׁמַרְתָּ֣ לַעֲשׂ֔וֹת אֲשֶׁר֙ יִיטַ֣ב לְךָ֔ וַאֲשֶׁ֥ר תִּרְבּ֖וּן מְאֹ֑ד כַּאֲשֶׁר֩ דִּבֶּ֨ר ה’ אֱלֹהֵ֤י אֲבֹתֶ֙יךָ֙ לָ֔ךְ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ, שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל ה’ אֱלֹהֵ֖ינוּ ה’ אֶחָֽד”. וחזינן כאן סמיכות “דבש” לפסוק שמע ישראל, וזה סודו של רבינו שליט”א המכונה “דבש” שעוסק תמיד ביחוד ה’ שבפסוק זה, ומכתת רגליו ומתאמץ בכל מקום לפרסם ענין קריאת שמע בעולם, ומכח זה יקויים בו לאלתר ממש “אשר ייטב לך ואשר תרבון מאד” אכי”ר. [וראה מה שכתב הגר”י גינזבורז שליט”א בס’ “גוף נפש ונשמה” בסוה”ס הגימטריא של שמות ה’ אצבעות שעולה ממש כמנין פסוק שמע ישראל. ודו”ק בזה].