שתיית “נס קפה” קודם תפלת שחרית

שאלה: האם מותר לכתחילה לשתות “נס קפה” לפני תפלת שחרית, או שיש בדבר חשש משום “ואותי השלכת אחרי גויך”.

תשובה בקיצור מאת מרן החד”ה קוק שליט”א:

איסור אכילה ושתיה [של דברים מסויימים קודם התפלה] הוא מדרבנן, וכן דעת הרמב”ם ורוב ראשונים, ואיסור זה יש בו חומרא טפי משאר איסורי דרבנן כיון שהסמיכוהו על פסוק מהתורה.

המבקש לדעת ולקיים את עיקר דינא דגמרא והשו”ע, לא ישתה שום דבר קודם התפלה – חוץ ממים שבהם יש כחא דהיתרא מפי רבוותא קמאי, ואמנם דורינו זה האחרון אשר הוא מלא “מדמה” המתישו וכובשו, וחזינן בהדיא שנתמעטו הלבבות ורבים לא יצליחו להתפלל כדבעי אם לא ישתו קודם התפלה “נס קפה”, על כן לגבי דידהו הוי כדין הצמא והרעב שמותר להם לאכול ולשתות [גם משקין האסורים בעלמא] קודם התפלה.

רע מאד המעשה שהפך למנהג בכמה מקומות שנכנסים לתפלת שחרית עם כוס נס קפה ומניחים אותו בשאט נפש על השלחן משל היה כוס הקפה כתפלין וסידור הבאים אל השלחן, ובזיונא דצלותא הוא וחילול ה’ להפוך את בית הכנסת לבית הכוסות, וכן לא יעשה, כי כל מה שאמרנו הוא על צד ההכרח אשר לא ישובח וכפי שנתבאר לעיל, ובתורת שכזה שהכל בגדר “דחויה” ולא הותרה, לא נאמרו הדברים אלא בצנעה ובאופן עראי, וכל ערום יעשה בדעת.

לאור האמור יש להקפיד גם על מה שכתב המשנ”ב (סי’ פט ס”ק כב) בשם ספר “פתחי תשובה” החדש, שיש למנוע מלשתות הטיי”א בבוקר קודם התפלה באסיפת חבירים. וע”ש. עכת”ד מרן שליט”א.

נימוקים ומקורות:

א. שורשא דהאי מילתא בברכות (י ע”ב), וא”ר יוסי בר חנינא מאי דכתיב “לא תאכלו על הדם”, לא תאכלו קודם שתפללו על דמכם. א”ר יצחק א”ר יוחנן אריב”ח משום ראב”י, כל האוכל ושותה ואח”כ מתפלל, עליו הכתוב אומר (מלכים א, יד) “ואותי השלכת אחרי גויך”, אל תקרי גויך אלא גאיך, אמר הקב”ה לאחר שנתגאה זה קבל עליו עול מלכות שמים. וכ’ הרמב”ם (פ”ו מתפלה ה”ד), “אסור לו לאדם שיטעום כלום או שיעשה מלאכה מאחר שיעלה עמוד השחר עד שיתפלל תפלת שחרית”. עוד כ’ הר”מ (שם פ”ה ה”ב), “וכן הצמא והרעב הרי הן בכלל חולים, אם יש בו יכולת לכוין את דעתו – יתפלל, ואם לאו אל יתפלל עד שיאכל וישתה”. ע”כ.

חומר איסור אכילה קודם התפלה

ב. ויל”ע אם איסור אכילה קודם התפלה הוא מה”ת או מדרבנן, וידועה פלוגתת הרמב”ם והרמב”ן בס’ המצות (עשה ה) אם חיוב תפלה מה”ת או מדרבנן, דלד’ הרמב”ם יש חיוב מה”ת להתפלל עכ”פ תפלה אחת ביום, אלא שזמן ושיעור ונוסח התפלה רבנן הוא דתקון. וכ”כ בידו החזקה (ריש הל’ תפלה). והרמב”ן בהשגותיו פליג על זה, וס”ל דכל עיקר חיוב תפלה מדרבנן היא. ולפי”ז ברור שלדעת הרמב”ן וסיעתו אין איסור אכילה קודם תפלה אלא מדרבנן, שהרי עיקר תפלה דרבנן היא, וכבר העיר מזה מהר”ר דניאל טירני בס’ עיקרי הד”ט (או”ח סי’ יז אות לא), והגר”י אייזינשטיין בשו”ת עמודי אש (סי’ ב אות לב). ע”ש. ואמנם יש להעיר דכל מקום שיש אסמכא חמיר טפי מאיסור דרבנן בעלמא, ולד’ הרמב”ן צ”ע דכיון דכל עצמה של תפלה מדרבנן, היאך נתפסת אסמכתא כלפי דרבנן רגיל שאינו בדרגת חומרא זו. ונראה דגם תפלה היא דרבנן שיש בו אסמכתא כמבואר בתענית (ב סע”א), וא”כ מצא מין את מינו וניעור. ורבינו שליט”א כ’ לבאר בס’ “כי לעולם חסדו” (עמ’ כב) בדרכא אחרינא, דהלא גם הרמב”ן מסכים דבעת צרה חיוב תפלה מה”ת, ועל כגון זה באה האסמכתא. וי”ל בזה.

ג. נמצא דכל שאלתינו היא לד’ הרמב”ם וסיעתו דס”ל דחיוב תפלה מה”ת, אי קודם איסור אכילה שקודם לה הוא מה”ת. ובמאירי (שם ד”ה האוכל) ובחי’ הריטב”א שם מבואר, דאיסור זה מדרבנן הוא, וקרא אסמכתא בעלמא. ע”ש. וכן מבואר להדיא בתר”י (ה ע”א מדפי הרי”ף). אמנם בס’ החינוך (מצוה רמח) נראה דאיסור תורה הוא. וע”ש במנ”ח. וכן הוא בחי’ הרא”ה לברכות (י ע”ב). וידוע שיש אומרים דהרא”ה הוא מחבר ס’ החינוך. והגר”י אייזינשטיין שם כתב עוד, דגם לשיטת הרמב”ם והנגררים אחריו דתפלה מה”ת, מ”מ כו”ע מודו דבתפלה אחת סגי לצאת מה”ת, והרי כבר התפלל ערבית, נמצא דלכו”ע איסור אכילה קודם התפלה אינו מה”ת. עכ”ד. וכיו”ב מבואר בשו”ת מהר”ש ענגיל ח”ה (ר”ס לא). והיא סברא ברורה וחזקה כברזל. וע”ע בפמ”ג (סי’ קסג א”א סקי”ז), ובספרו “ראש יוסף” לברכות שם.

ד. אמנם עלה בלבי לומר דבר מחודש, דדרשת לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם, אתיא דוקא לענין קודם תפילת שחרית, דמה שהתפלל אמש ערבית – לאו לענין זה התפלל, שהרי כבר קיים תפלה על דמו בשחרית דאמש, ואידך [ערבית] בתר רישא גריר, והגם דהלילה שייך ליום הבא, מ”מ “קודם שתתפלו על דמכם” אצפרא טפי משמע, שהוא כעין “נולד מחדש” בהיות הבקר *), וכטופס ברכת “המחזיר נשמות לפגרים מתים” שנתקנה בצפרא דייקא. ויש ליתן עוד תבלין לזה, שהרי תפלות כנגד קרבנות תקנום (ברכות כו ע”ב), ובקדשים הלילה הולך אחר היום, נמצא דתפלת שחרית חשיבא כתפלה קמייתא מצד מעשה דגברא. וצע”ע.

אמאי ליכא איסור אכילה קודם מנחה כמו חומרא דקודם שחרית

*) וראיתי להראב”ד דמישקאלץ מהר”י גוטליב בשו”ת יגל יעקב (חאו”ח סי’ א אות א) שדן שאלת גאון אחד, אמאי לא נימא דלא תאכלו על הדם קאי על כל התפלות. ע”ש מה שכתב שצריכין אנן בזה לדברי הסוד והקבלה וכו’ והוא כיסוד דברינו הכא. ושוב מצאתי לאחז”ר כדברינו בס’ “דעת נוטה” ח”א (עמ’ רמה בהערה) בשם מרן שר התורה הגר”ח קניבסקי זיע”א שכתב סברא הנ”ל, דלא מהניא תפלת ערבית להקל באיסור אכילה שקודם שחרית. וכל הנחלים בכמה גוונים הולכים אל מקום אחד וסדנא דארעא חד הוא. ובהערה שם ציינו לדברי הגאון אדר”ת קדש בס’ הר המוריה (עמ’ רג), ולס’ “אשר לשלמה” (מועד, סי’ ב אות ב), ולמאמרו של הגרש”מ דיסקין בקובץ “צהר” (אהל ברוך, עמ’ קנה). וכעת לא היה סיפק בידי לעיין בדבריהם. וראה עוד מה שכתב רבינו שליט”א בס’ שם עולם ח”א (ברכות שם, עמ’ לב) בביאור עומק הענין דליכא איסור לא תאכלו על הדם קודם תפלת המנחה.

ה. ובלאו הכי יש להביא ראיה דאשחרית קאי, דהא ק”ש דצפרא לכו”ע דאורייתא היא, ומה שאמרו “קודם שיתפלל” קאי שפיר גם אק”ש, ויתירה מזו אשכחן דק”ש נקראת צלותא כמ”ש התוס’ בשבת (יא ע”א, ד”ה כגון). וע”ש בגליון הש”ס. וכן הוא בזוה”ק בכמה דוכתי דקרי לק”ש “צלותא דמיושב” [ובמק”א הבאתי כל המקורות לזה וכעת אכמ”ל]. וראיתי שכבר עמד בזה בס’ הלכה ברורה (סי’ פט, בירור הלכה אות ח”י). ועמש”כ בזה בס’ “כתבי אבא מרי” (ברכות י ע”ב, דף יג ע”א מדפה”ס). ובס’ “אשל אברהם” תאומים (תנינא, די”ט ע”ג). ע”ש.

ו. ולכאורה יש לדקדק בעצם הסוגיא דאיסורא דרבנן הוא, דאי נימא דאיסור זה הוא מה”ת, א”כ מאחר ואייתי ריב”ח קרא ד”לא תאכלו על הדם”, מאי בעי ראב”י במה שהביא מדברי קבלה כיהודה ועוד לקרא, וכבר עמדו בזה המפרשים והפוסקים. ושמא הא גופא אתי לאשמועינן דלאו גזיה”כ היא, אלא רבנן הוא דגזור מסברתם הרחבה משום גאוה. וכ”כ בפשיטות מרן הב”י (סי’ פט) בסגנון אחר, וז”ל, ונ”ל שהטעם שהיה כח ביד חכמים לשנות הפסוק ממשמעותו, היינו מפני שזה שאסור לאכול ולשתות קודם שיתפלל, אינו מדאורייתא, אלא חכמים אסרוהו, ולא נראה להם לגזור אלא במידי דהוי דרך גאוה דוקא, וכי בעו לאסמוכי אקרא ראו שלפי פשטו משמע לאסור אף במים, ולכך הוצרכו לומר אל תקרי גויך אלא גאיך. ע”כ.

ז. ודברי הב”י הם ביאור למה שכתב הטור שם בשם ראבי”ה (ברכות סי’ ל) דשרי לשתות מים קודם התפלה, משום דלא שייך בהו גאוה, ולדעת הרא”ש ה”ה בשבת דשרי לשתות קודם התפלה, דאין הקידוש אוסרו כיון שעדיין לא הגיע זמנו. [ועמש”כ בביאור הענין באריכות בס”ד בשו”ת יעלת חן ח”א (או”ח סי’ כה). ע”ש]. ולפי”ז נמצא שזה ביאור דברי הר”מ שכ’ דהצמא והרעב הרי הן בכלל חולים וכו’, והיינו דכיון שהאכילה והשתיה היא לצורך התפלה, נמצא דאינו בכלל גאוה כלל, ואדרבה מצוה קעביד בזה שאוכל שעי”ז יכול לכוין בתפלתו. וממ”ש הרמב”ם אל יתפלל עד שיאכל וישתה, משמע דחייב לאכול וליישב דעתו, ואין זה תלוי ברצונו אם ירצה להקל, כי אין זו קולא כלל כמשנ”ת.

בירור דברי הרמב”ם בספר המצות

ח. וכמה מן האחרו’ להוכיח שדעת הרמב”ם דאיסור אכילה קודם התפלה הוא מה”ת, ממה שכתב בספר המצות (שורש ט) וז”ל, אמנם כשיהיה לאו אחד כולל ענינים רבים, הנה אז יימנה הלאו ההוא לבדו, לא כל ענין וענין מן הענינים שיכלול אותם הלאו ההוא, וזה הוא לאו שבכללות שאין לוקין עליו כמו שנבאר עתה, וזה כי אמרו (קדושים יט) לא תאכלו על הדם – אמרו בפירושו (סנהדרין סג ע”א ובספרא) מנין לאוכל מבהמה קודם שתצא נפשה שהוא בלא תעשה, ת”ל לא תאכלו על הדם, דבר אחר, מנין לאוכל בשר קדשים קודם זריקת הדם שהוא בלא תעשה, תלמוד לומר לתע”ה, לא תאכלו בשר ועדיין דם במזרק, רבי דוסא אומר מנין שאין מברין על הרוגי בית דין, תלמוד לומר לתע”ה, רבי עקיבה אומר מנין לסנהדרין שהרגו את הנפש שאין טועמים כלום כל אותו היום, תלמוד לומר לתע”ה, אמר רבי יוסי בר’ חנינה אזהרה לבן סורר ומורה מנין תלמוד לומר לתע”ה. הנה אלו חמשה ענינים כולם מוזהר מהם, והם כולם נכללים תחת זה הלאו. ועוד אמרו (ברכות י ע”ב) מנין שלא יטעום אדם כלום עד שיתפלל תלמוד לומר לתע”ה, לא תאכלו עד שתתפללו על דמכם. ובבאור אמרו בגמר סנהדרין (שם) במנותם אלו הענינים על כולם אינו לוקה, משום דהוה לאו שבכללות וכל לאו שבכללות אין לוקין עליו וכו’.

ט. הרי לפנינו דהרמב”ם הולך ומונה את כל איסורי התורה הכלולים בלאו ד”לא תאכלו על הדם”, רק שאין בהם מלקות משום דהוו בכלל לאו שבכללות, ובתוך מנין כל הני כולל גם לאיסור אכילה קודם התפלה שנסמך גם הוא על פסוק זה. אמנם מרן החד”ה קוק שליט”א אמר לי, שהסוגיא בסנהדרין (סג ע”א) מוכיחה שאין איסור תורה באכילה קודם התפלה, שהרי טרחו רבותינו להביא את כל חמשת הדברים הכלולים בפסוק זה, וקראו שמטה לענין אכילה קודם התפלה שהובא רק במסכת ברכות, ועל כרחין דאסמכתא הוא ותו לא, וה’ דברים שנמנו בסנהדרין הם ה’ דייקא כנגד ה’ מיני דמים הטמאים בספ”ג דנדה. [ועמש”כ רבינו שליט”א בס’ “ימין ה’ רוממה” (עמ’ רכב), ובס’ “כתנות אור” (עמ’ יב, ועמ’ כא). ואכמ”ל]. וגם מלשון הרמב”ם אין הוכחה, דלשונו מוכיח שענין איסור אכילה קודם התפלה מובדל בשורשו מהני ה’ עניני שהם איסור תורה שאין בו מלקות, ולכן כתב “ועוד אמרו” וכו’ להורות שיש כאן ענין חדש שאינו כלול באיסור התורה, ואין כוונתו אלא לגייס את גדרי ה’ ענינים אלו לגדר איסור אכילה קודם התפלה אבל לא לקומת החומרא, [ועמש”כ רבינו שליט”א בס’ “אבא חלקיה” (עמ’ יד). ואכמ”ל], או להורות לנו דאתיא מכללא דלאו שבכללות גם ענין חיצוני זה. וכ”מ בלשון הרמב”ם (פ”ו מתפלה ה”ד) דאיסור דרבנן הוא. ונמצא דלכו”ע איסור אכילה קודם התפלה הוא מדרבנן. עכ”ד מרן החד”ה קוק שליט”א. ושו”ר כעין ד’ רבינו שליט”א במנ”ח (מצוה רמח אות ה).

דברי האחרונים בענין שתיה חמה קודם התפלה

י. ועתה נובין ונידון בשאלה הנצבת לפנינו אודות שתית נס קפה עם מעט חלב קודם התפלה, דהנה פשט ד’ הראשו’ מורה שלא שמענו היתר אלא במים, וגם בזה יש צד לאסור אליבא דרבוותא קמאי שסתמו לאיסור כל אכילה ושתיה, ואם כן אין לך בו אלא חידושו, וידוע הכלל דסתימת הראשו’ ניחא לן מפירושם של אחרו’, ובנ”ד איכא גם גילוי מפורש שלא התירו אלא במים, ומסתיין להתיר בזה, וא”כ אפי’ לשתות מים עם סוכר יש לדון אם הדבר מותר, ובקושטא מצאנו באליה רבה (סי’ פט סק”ט) שהביא מתשו’ הרדב”ז ח”ד (סי’ אלף שט) דאסור לשתות קודם התפלה מים עם צוקר אם אינו לרפואה. ע”כ. וכ”כ ה”חיי אדם” (כלל טז) דאסור לאכול ואפילו לשתות קאווע עם צוקר וחלב. אמנם מצאנו בעקרי הד”ט (סי’ א אות ו) שכ’, דה”ה קפה מותר לשתות קודם תפלה אפי’ עם צוקר, שאל”כ אינו ראוי לשתיה למי שאינו רגיל בו. ע”ש. וכ”כ עוד שם (סי’ יז אות לא). ע”ש באורך. וכן פסק בס’ תורת חיים סופר (סי’ פט סקי”א). וכ”ד השד”ח (מע’ ר”ה, סי’ א אות א). וכ”כ בס’ נהר מצרים (הל’ תפלה אות ה), ושכן פשט המנהג. ע”ש.

יא. ובספרי האחרונים כבר דנו בענין שתית קפה ותה עם או בלי סוכר וכן בענין נתינת חלב על הקפה, וכבר הכריע בזה האי סבא קדישא רבינו המשנ”ב (סי’ פט ס”ק כב) וזת”ד, מים מותר – דלא שייך בהו גאוה, ודוקא בלא צוקער, אבל עם צוקער אסור, וכ”ש משקה שכר (שקורין ביער) ודאי אסור. וטיי”א וקאפ”ע מותר לשתותו קודם תפלה כדי שיוכל לכוין דעתו ולהתפלל, ובפרט בהמקומות שרגילין בהם ואין מתיישב הדעת בלתם, וכ”ז בלא צוקער ובלא חלב [אחרונים]. והעולם נוהגין להקל לשתות עם צוקער, ואפשר דכוונת האחרונים וכן הרדב”ז שכתב דעם צוקער אין לך גאוה גדולה מזו קודם התפלה, רק אם נותן הצוקער בתוך הטיי”א למתקו, דזהו אסור קודם התפלה, אבל אם לוקח מעט צוק”ר בפיו בעת השתייה ובלתי זה אין יכול לשתות הטיי”א, אין זה בכלל גאוה. היוצא מדברינו דבנתינת הצוקע”ר בתוך הטיי”א או לאכול מעט מיני תרגימא בעת השתייה כדי שלא לשתות הטיי”א וקאפ”ע אליבא ריקנא, אין שום צד להקל בזה קודם התפלה, אם לא מי שיש לו חלישת הלב והוא צריך זה לרפואה. ומ”מ טוב שיאמר מתחילה עכ”פ פרשת שמע ישראל. עכ”ד המשנ”ב. והגרי”ש אלישיב בשיעוריו לברכות (י ע”ב) כ’, דהאידנא שאין חשיבות לשתיית קפה [ותה] עם סוכר, יכול לשתות אם צריך לזה. וכן הסכימו כמה מגדולי הדור האחרון.

הכרעת מרן החד”ה קוק שליט”א בנידון דידן

יב. וכשהצעתי שאלה זו קמיה מרן החד”ה קוק שליט”א כה השיבני: הרוצה לדעת ולקיים את עיקר דינא דגמרא והשו”ע, לא ישתה שום דבר קודם התפלה חוץ ממים שבהם יש כחא דהיתרא מפי רבוותא קמאי, ואמנם דורינו זה האחרון אשר הוא תשוש ומלא “מדמה”, וחזינן בהדיא שרבים לא יצליחו להתפלל כדבעי אם לא ישתו קודם התפלה “נס קפה”, על כן לגבי דידהו הוי כדין הצמא והרעב שמותר להם לאכול ולשתות [גם משקין האסורים בעלמא] קודם התפלה. ע”כ. ואתה תחזה שדברי רבינו שליט”א יסודם בדברי כל גדולי האחרונים שכתבו להתיר ליתן הצוקר בקפה, כיון דא”א לשתותו בלא מעט צוקר, ולא בקשו לאסור שתיית הקפה מחמת הצוקר, אע”פ שסמי בידייהו לומר שישתו רק מים, שאפי’ זה שנוי במחלוקת ותסגי לן בקולת המים, אלא שלפי שראו שהעולם מחזיק שאינו ראוי לעמוד בריכוז התפלה וכו’ בלא כוס קפה, קבעו בו היתר, וכיון שא”א לקפה בלא צוקר, כללוהו בתוך ההיתר הנ”ל, ובחון היטב לשון המשנ”ב הנ”ל. והג’ מהרש”ם מבערז’אן ב”דעת תורה” שם, כתב ג”כ כעין דברי רבינו שליט”א]. ועמש”כ בתשו’ יביע אומר ח”ד (סי’ יב) ובשו”ת תשובות והנהגות ח”א (סי’ עג) בסגנון הנ”ל ממש, ודברינו כאן באו מחמת כמה פנים חדשות שבאו בס”ד בלומדינו סוגיא זו קמיה מרנא שליט”א. וראה עוד מש”כ בתשו’ אחרת אודות השותים נס קפה לאחר אכילת בשר או עוף. וכעת עמד קנה במקומו.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה