אפליקצית עץ חיים
תפלה עם כובש שמש
א. סיפר לי מאן דהוא שלפני שנים רבות שאל את רבינו שליט”א, אודות חבישת כובע שמש לראשו מעל הכיפה, בכדי שיהיו לו ב’ כיסויים בתפלה, והשיבו מרן שליט”א, “אין לך בזיון גדול מזה, ב’ כיסויים אינם אקסיומה בעלמא שיהיה על הראש מספר כפול של כיסויים, אלא סימן הם לצורה של יותרת הכבוד, ובכובע שמש זה לא נעשה כלל, ואדרבה”…
ב. ונפק”מ מזה השתא לבין הזמנים [הכפוי עלינו בעוונות הרבים, וכפי שאמר רבינו שליט”א שכל הבין הזמנים הוא אסון גמור, וראה להלן], שיש המתפללים לכתחילה עם “כובע שמש” [בלא כיפה תחתיו, כי מעיקרא כך יוצאים מן הבית ולא באים בחשבון איך תראה תפלתם לפני המלך], וכן לא יעשה.
חורבן בין הזמנים
ג. רבינו שליט”א בקשני לפרסם בשמו שבין הזמנים הוא אסון לבחורי הישיבות, ויש בו סכנות קבועות וקטרוגים ידועים, ואמר רבינו שליט”א, כמה טפשי לצאת לחופש לאחר ת”ב שבוכים על החורבן ומיד יוצאים לחורבן של שלשה שבועות עד ר”ח אלול, ואיך יראה חדש אלול לאחר ג’ שבועות של בטלה ושיבוש הדעת. [וכבר ידוע שמרן המשגיח ניסה בכל עז לעצור את מכת בין הזמנים ומעשה שטן הפריע לזה].
האכילה עושה אותי חולה…
ד. ידידינו הר”מ שלוש שליט”א סיפר לי שהיה לאחרונה אצל דודו של רבינו שליט”א, ה”ה הגרא”י קוק שליט”א [ר”י מאור התלמוד] ושמע ממנו עובדא על רבינו שליט”א שכבר בימי בחרותו לא היה אוכל כמעט כלל, ומעולם לא בא לאכול בצהרים בישיבה, ולקחו הגרא”י לבית הסטייפלר זיע”א [וזו פעם ראשונה שראה רבינו שליט”א את הסטייפלר], ולאחר הצעת הדברים אמר הסטייפלר שרבינו צריך לאכול כל יום בצהרים וכו’, ורבינו שליט”א עשה כן כמה ימים ושוב חדל וחזר למנהגו שלא לאכול, וכשנשאל רבינו שליט”א איך הפסיק לשמוע לדברי הסטייפלר אמר, פשיטא שאני מחוייב לשמוע לו, אבל הרי זה ברור שהסטייפלר אמר כן בשביל הבריאות שלי, ומה אעשה שבפועל האוכל עושה אותי חולה, אם כן אינני מצווה כבר…
דברים היוצאים מן הלב…
ה. השבוע בהיותינו בביקור אצל מרן שליט”א ב”נס ציונה” הלכנו להתפלל בבית הכנסת שם, ושאל אותנו אחד מה אתם קשורים לרב קוק וכו’, ואמר לנו כשדמעות יורדות מעיניו, אספר לכם סיפור… אני הייתי בקשר פעם עם אבא שלו [הג”ר נחום זצ”ל], אדם טוב… הרב נחום מרמת גן… היהודי המיוחד הזה אמר לי דברים שאף אדם לא היה מסוגל לומר…
וכך סיפר הנ”ל, אשתי נפטרה לפני כ”א שנה בתאונה מחרידה ביום ראש השנה, והיו לי טרוניות חמורות כלפי הבורא עולם… חבר שלי שהכיר את הרב נחום יזם שיחה בינינו, ולאחר ששחתי את כל צערי הקשה, כך אמר לי הרב נחום ז”ל, “זה מגיע לך, ה’ יודע מה שהוא עושה בדיוק, הוא האבא ואנחנו הבנים, ואבא נותן גם עונש כשהוא רואה לנכון”…
סיים הנ”ל, אף אדם בעולם לא היה מעיז לומר לי את זה, וגם אף אחד מבחינתי לא ראוי לומר לי את זה, אבל כשהרב נחום דיבר כל כך עמוק מהלב לא היה לי מה להשיב על דבריו, הוא ממש חיזק אותי באמונה והרים את רוחי.
קבלה מקובלת
ו. אחד ממקורבי הגה”צ מהר”י שיינפלד שליט”א [בעל “אוסרי לגפן”] הביא לפני ט”ו שנה חוברת שכתב על “כוונות הנהיגה”, [כגון, הילוך ראשון כנגד ספירת חסד הילוך שני וכו’], וכולו מקשה אחת להורות איך כל ענין המתחדש בעולם יש לו שורש וענף בבחי’ הרוחנית, ואכן למראה עינים יש בו חידוש נפלא ומעניין, וכשהביאו קמיה רבינו שליט”א, אמר הרב לאחר שהעיף מבטו: “זה לא עובד כך… צריך גיבוי לכתוב כאלה ענינים”..
פרק הזהב סגולה לפרנסה טובה
ז. סיפר לי הג”ר גבריאל מנחם יצחקי שליט”א [בעמ”ס “דולה ומשקה” וממקורביו של רבינו שליט”א] שאמרו קמיה רבינו שליט”א בשם מרן שר התורה הגר”ח קניבסקי זיע”א דלימוד מס’ שקלים מועיל לפרנסה, ורבינו שליט”א אמר, לי נראה לומר שלימוד פרק הזהב בב”מ מועיל לפרנסה. [ביאור הדברים נראה, דשקלים היינו כספי הקדש, ובפרק הזהב איירי בממון הדיוט וסוגיות שב”א לחבירו].
לימוד בגירסא לבעלי ענוה
ח. עוד סיפר לי הנ”ל שהיה נוכח פעם כשהגיע מאן דהוא ודיבר על הצורך ללמוד בגירסא אפי’ ללא הנה כלל, [וידוע דדעת רבינו שליט”א לא נחה כלל מזה, וע’ ע”ז יט ע”א ופרש”י שם, ובמג”א סי’ נ ומשנ”ב שם, וע”ע בס’ מראית העין להחיד”א בחי’ לע”ז שם, ואכמ”ל], ואמר לו רבינו שליט”א [שגם למטוניה] רק עניו אמתי יכול לגרוס בלי להבין, כי העניו מחובר לחמצן, [ואינו זקוק בהכרח לתיווך המחבר ע”י ההבנה].
עמי ישראל
ט. אחד בשם “עמי” בא לרבינו שליט”א ואמר לו רבינו שליט”א שיקרא לעצמו מכן ולהבא “עמי ישראל”. [ובכל התנ”ך מוזכר “עמי ישראל” כ”ו פעמים, והיינו דכתיב וראו כל “עמי” הארץ כי שם ה’ נקרא עליך, “עמי ישראל” לעומת “עמי הארץ”, וזה בתורת “שמנו קראת בשמך”. ואכמ”ל]
אבק לשון הרע בגנאי על מאכלים של עדה אחרת
י. שאלו את מרן שליט”א אם מותר לומר על מאכל של עדה מסויימת שהוא “מגעיל”, [ולצערינו שכיחא מילתא בין עדות מסויימות ושמעתי כ”פ כגון דא גם מהחושבים עצמם “בני תורה”, וע’ ב”ב (קסה ע”א), ודו”ק], או שיש בזה קשר לאיסור לשוה”ר.
והשיב מרן שליט”א שאמנם אין איסור לשוה”ר ע”פ רוב – אלא כאשר מדבר על ה”גברא”, אבל יש כאן “אבק לשון הרע”, שהרי תמיד מתקשר האדם לענינים השייכים אליו, וכעין גדר “כח הפועל בנפעל”, [זכר לדבר בפלוגתת רשב”י ור”י על נוי מעשים של אומת הרשע כמבואר בשבת (לג ע”ב). ודו”ק]. ובודאי שהזהיר בדרכיו לא יפצה את פיו בסגנון ירוד שכזה.
אכן יש לדון אם שני המדברים יודעים מן הענין ואין בדיבורם מן החידוש, רק דחד מינייהו שכח מהענין, ובא חבירו והזכירו הנושא ודברו עליו, אם יש בזה איסור לשוה”ר דסו”ס פנים חדשות באו לכאן, או דכיון דנזכר במה שכבר ידע לית ביה איסורא, וכעין “ויקץ כישן הפיגול” (זבחים לא ע”א).
ואמר רבינו שלכאו’ יש לדון מסוגיא דכתובות (כ ע”א) בדין עדים ששכחו עדותן, אך ע”י קריאת העדות ממה שכתבו פעם, הם נזכרים שוב, דשפיר עדותן מתקבלת, הרי דאין כל חדש, וחוזר וניעור הענין הראשון, וא”כ לענין לשוה”ר באופן הנ”ל ליכא איסורא.
אמנם העיר רבינו שליט”א שיש לדחות, דעדות היא ענין של “בירור”, וא”כ כל שמעלה בזכרונ’ו ולא איכפת לן ע”י מה, הרי שמועיל הדבר לבירור הנושא, וכעין אדון המוציא עין עבדו סומא, דאינו יוצא בזה לחירות, כיון דלאו מידי עביד, דלא נחשב מעשה חדש מה שכבר היה לעולמים, והפעולה דהשתא לא הולידה מידי, לא כן לגבי דיבורי גנאי על חבירו, דל”ש כאן גדר בירור הנ”ל, וכל דיבור ודיבור הוא “חפצא דאיסורא”, שבזה יש לומר דכיון ששכח, הרי שכשמעוררו על זה הוא נחשב כמוליד הענין מחדש לעולם ואית ביה איסורא.
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום