אפליקצית עץ חיים
מרן החד”ה קוק שליט”א
מצות בניית בית המקדש בזמנינו
לפני כמה חדשים פנה אלי ידידינו היקר הרב רונן נוה שליט”א ובידו ספר על נושא מצות בנית בית המקדש בזמנינו, הספר כולו בלול ממקורות נאמנים מדברי חז”ל והראשונים עד גדולי האחרונים בענין זה של בניית בית המקדש, המורכבות הטכנית [ראה סקירה בענין זה בשו”ת “ציץ אליעזר” חי”ב סי’ מז] והפתרונות שהציעו חכמי “מכון המקדש” ועוד, ועטרה לראשנו לשון הרמב”ם (ריש הל’ בית הבחירה), “מצות עשה לעשות בית לה’ מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות, וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה, שנאמר ועשו לי מקדש, וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבינו, והיה לפי שעה שנאמר כי לא באתם עד עתה” וגו’.
וידוע מה שהעירו בזה מצד שצריך להכרית קודם את זרע עמלק כמבואר בספרי עה”פ (דברים יב) “ועברתם את הירדן”, וע’ סנהדרין (כ ע”ב) וברמב”ם ריש הל’ מלכים, והשיבו גדולי האחרו’ דנראה טפי שמצוה זו “כסדר” היא רק בכניסה לארץ, ולא בכגון דא שהחורבן לפנינו, וראיה לדבר, השמטת הרמב”ם לתנאי זה בריש הלכות בית הבחירה. וע”ע בס’ הר המוריה על הר”מ שם, ובס’ מעשי למלך שם. וע”ע בס’ “מרגליות הים” (סנהדרין שם).
ויש שהעירו דהמקדש השלישי ירד בנוי באש מן השמים, [כמ”ש רש”י בר”ה (ל ע”א), וכ”ה ברש”י ותוס’ בסוכה (מא סע”א), וכ”כ התוס’ בשבועות (טו רע”ב) בשם התנחומא, וע’ ב”ק (ס ע”ב), וכתובות (ה ע”א). ואכמ”ל], והנה ד’ הרמב”ם ברורים שהיא מצוה לדורות, והמצוה היא לעשות, וכבר אמרו “תעשה ולא מן העשוי”, וה”ה בידי שמים, וביאר הערול”נ בסוכה שם דהיינו שתהיה התלבשות מקדש של מעלה בגילוי פנים בתוך מקדש של מטה, כמצב דנשמה בתוך הגוף. וב”מקדש דוד” (סי’ א) ביאר שהמקדש יבנה בידי אדם, וסיוע שמים יהיה בתורת גמר מלאכה. וראה עוד בס’ “אם הבנים שמחה” (מאמר “מקדש ה'”).
ומרן הגרי”ש אלישיב זיע”א [שהיום כ”ח תמוז יומא דהילולא דיליה] כתב ב”קובץ תשובות” ח”ה (סי’ כ), דמצות בנין הבית היא מצוה לדורות גם כשאפשר להקריב ללא בית. וכ”כ הגראי”ל שטיינמן ב”אילת השחר” (יבמות ו ע”א). וע”ע באילה”ש (מכות יט ע”א). וראה עוד למרן שר התורה הגרח”ק זיע”א ב“טעמא דקרא” (ישעיהו מ). ועמש”כ מרן הגר”י זילברשטיין שליט”א בהקדמת “חשוקי חמד” לזבחים, ובחידושיו לשם (מ ע”א).
כבר הבאתי כאן פעם מה שאמר לי רבינו שליט”א, שאחד מהסימנים המובהקים של “פעמי משיח” בזמנינו, מתבטא בהקמת “מכון המקדש” על כל יצירותיו המופלאות והמדוייקות, ואכן דורינו זה הוא בבחי’ “עת לחננה”.
כשהצגתי את הספר ותוכנו בפני רבינו שליט”א, היה זה בזמן שרבינו שליט”א חלוש מאד מאד, ואם כי הורידים במצחו היו בולטים מאד מעומק מחשבת הלימוד, אך גופו התשוש כרע לרוב העייפות הקשה, והניח את ראשו על השלחן לישן קימעא, כאשר אחד התלמידים הצליח להשחיל את הכר כדי שעליו יניח צדיק את ראשו.
תוך כדי הדברים אמר לי רבינו שליט”א: אין בכחי לכתוב כעת הסכמה, ואם יש בידך אפשרות לכתוב לו משהו הנה מה טוב, ויהי רצון שתצליח לסגנן את המכתב הזה… הרעיון לא הבעיה… הסגנון זה הסוגיא כאן, שהסגנון יהיה “מרגש”, כאן הרעיון הוא כולל, העיקר שיהיה סגנון… זה כל הכח של הענין…
ואמרתי לרבינו שליט”א שחשבתי לכתוב לו דברים בסגנון ששמעתי מפיו לפני זמן רב, שלעת עתה אמנם אין בידינו לקיים בפועל את המצוה מצד כמה מניעים ידועים, אבל כל יהודי שהוא עולם קטן והוא בתורת בנין בפנ”ע, יש לו להתלהב מתוך העסק בסוגיא זו, לבנות את החורבן האישי שלו…
ואמר רבינו שליט”א: העיקר לכתוב מה שבא לך מהלב…
ושאלתי את רבינו שליט”א על עצם הרעיון שהנ”ל מבקש להדפיס את הספר הנ”ל אם זה דבר הגון לחלוטין [כי ידוע שיש דעות לכאן ולכאן בכל הני מילי].
ואמר רבינו שליט”א, “זה לא רק בסדר – זה יותר מזה”…
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום