אפליקצית עץ חיים
שהייה מרובה באמצע ברכה אם נחשבת הפסק
שאל הבחור המפואר עדיו לגאון ר’ בניהו בן הגר”נ בקר שליט”א [נכדו של מרן הרב שליט”א], אדם ששכח לומר רצה והחליצנו ונזכר אחר ברכת בונה ירושלים קודם שהתחיל הטוב והמטיב שדינו לברכת ברכת אשר נתן שבתות וכו’, והתחיל באמירת בא”י אמ”ה, ולא זכר המשך הברכה, ועד שמצא סידור עבר זמן ממושך, האם יכול להמשיך הברכה על סמך ההתחלה שהתחיל, או דילמא נימא שההפסק מפקיע את הקשר בין תחילת הברכה לסופה ויחזור שוב על כל הברכה.
תשובה. מצוי הדבר טובא בברכת חתנים שהציבור משורר את נוסח הברכה ובאותו זמן המברך מפסיק, ורבים טענו שיש להזהיר על זה, ששוהה כדי לגמור כל הברכה ויותר מזה, אכן יש לומר דכיון דמינכרא מילתא שעוסק בברכה, ובפרט אם המברך עצמו ממשיך לשורר המילים יחד עם הציבור שבזה ליתא לחששא כלל. [ויש סוברים דאין לברך לכפול מילים. וכעת אכמ”ל בזה]. רק דהכא יש לדון דכיון דעוסק בחיפוש מחיפוש למצוא את נוסח הברכה, הו”ל כעין רצף בין תחילת הברכה להמשך שהמשיך לאחר זמן, וכעין דינא ד”עסוקין באותו ענין” (קידושין ו ע”א). והרי כתב הרמב”ם פ”א מברכות ה”ח שאם בירך את כל הברכה ובין הברכה לאכילה או לקיום המצוה הפסיק בדבר הקשור לדבר שמברך עליו, לא הוי הפסק, וא”כ ה”ה בנידון דידן. וכעי”ז מבואר בב”י סי’ קמ בשם כמה ראשו’ דאם הפסיק בשתיקה ארוכה בין הברכה למצוה יי”ח. אכן י”ל דהפסק באמצע הברכה חמיר טפי מברכה מושלמת שהפסיק בינה לבין המעשה שלאחריה בדבר השייך לענין, כגון גביל לתורא וכיו”ב. ובפרט שבב”י (סי’ רו) הביא משבלי הלקט דאפי’ הפסיק בשתיקה יותר מזמן אמירת שע”ר בין ברכה למצוה או לאכילה, דחוזר ומברך, [וע”ש במג”א סק”ד, דכיון דיש חולקים ע”ז כמבואר בב”י סי’ קמ הנ”ל, יש לפסוק לדינא דסב”ל]. וא”כ יש לומר דכ”ש מפסיק בשתיקה באמצע הברכה.
והגר”ד קוק שליט”א אמר, דנידון זה יהיה גם בדברים שאמרו בהם דיוצא י”ח גם אם שהה כדי לגמור את כולה, כגון במגלת אסתר כמבואר בשו”ע (סי’ תרצ ס”ה), דשמא הני מילי באמר כמה פסוקים או פרק ועצר זמן רב, אבל אם אמר ויהי ולאחר זמן רב אמר בימי, שמא בכה”ג לא יוצא י”ח, וכן י”ל בדין קריאת שמע (ע’ סי’ סה ס”א) דקיי”ל כנ”ל. ופתח פתחא להאי פרשתא ממ”ש בשבת (קד ע”ב) לענין כתב ב’ אותיות על ב’ כותלים, שלא מצטרפים לחייבו משום כותב בשבת, אך אם כתבם על ב’ גליונות אפי’ א’ בטבריה וא’ בציפורי כיון שאפשר לחברם לאחדים, והכא א”א לחבר ראש הברכה וסופה, אלא שיש לדון אי דמי לב’ כתלים דמפסקי, והפרוץ מרובה על העומד, או דלא הוי כב’ כתלים, ובפרט דהכא עסוק בענין הברכה, מה שלא שייך כלל בב’ כתלים. וציין הגרד”ק לסוגיא דחולין (יג רע”א) לגבי קטן שהוליך עולה לצפון דאע”פ שאין לו מחשבה, מ”מ לומר כאן “מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו”, וחזינן דיש כח במעשה להגדיר מצב, וה”נ י”ל דמעשה החיפוש יהיה כרצף בין תחילת הברכה לסופה. ועדיין יש לצדד בזה, דשאני ההיא דחולין מענין דיבור שיש בו תנאי של קשר, וחמיר טפי מהולכת עולה לצפון.
ובני ר’ מרדכי נ”י הביא ראיה מסוכה (לח סע”ב) אמר רבא לא לימא איניש ברוך הבא, והדר בשם ה’, אלא ברוך הבא בשם ה’ בהדדי, אמר רבא לא לימא איניש יהא שמיה רבא, והדר מברך, אלא יש”ר מברך בהדדי, א”ל רב ספרא, משה שפיר קאמרת (בתמיה), אלא התם והכא אסוקי מילתא היא ולית לן בה. ומבואר דאין חשש הפסק באופן של אסוקי מילתא. אכן י”ל דדוקא בהפסק מועט לא חיישי’ כיון דמוכחא מילתא דבעי לאסוקי, ולאפוקי ממה שאמר רבא שצריך שלא לנשום בינתיים. אבל אם ההפסק גדול יש לומר דגם רב ספרא יסכים דגרע. וכן מבואר במאירי שכ’ בסוגיא שם, דאין קפידא בהפסק נשימה או שהייה מועטת וכו’. ע”ש. [וע’ רמ”א או”ח (ר”ס נו), ובמג”א (שם סק”ב). ודו”ק]. הרי דאם שהה טובא כבר מפסיק. ועדיין יש לדון אי גם בדיעבד לא סגי בהכי, ומשמעות הדברים שבהפסק גדול כבר אין כל קשר בין מילה למילה, ולא מהני כלל. וכן הסכים הגרד”ק שליט”א, ואמר עוד דמה שאמרו (ר”ה לד ע”ב) בשמע ט’ תקיעות ביום דמהני, לאו ראיה היא לנ”ד, כיון דשאני כל תקיעה בפנ”ע דלא דמיא לדיבור כל מילה בפנ”ע, [ואה”נ אם אמר פסוק ושהה, דשפיר יש לדמות וכמבואר בגמ’ שם. ואכמ”ל].
העולה מן האמור
שהה בדברים שבקדושה בין מילה למילה, שהות ארוכה, באופן שאין קשר בין זו לזו, אפי’ שהיה הדבר באונס, נראה שצריך לחזור מראש, וכל מה שאמרו בכמה מילי אפי’ שהה כדי לגמור את כולה יצא, היינו שהתחיל ואמר פיסקא ויש בה חלק ראוי לצרפו למה שיאמר לאחמ”כ.
באופן ששהה שצריך לחזור מראש, אך בזמן השהייה היה עסוק בדבר המוכיח כי הוא טרוד בענין ולא מסיח דעתו מנוסח הברכה וכיו”ב, יש לומר דמעשיו מוכיחין, ויש בזה כח לצרף הרישא והסיפא אהדדי.
בברכה רבה
יקותיאל אוהב ציון
אולי יעניין אותך גם:
- כונת בקשה בשבת בג’ ראשונות של תפלה על חולה
- עצה לחתן מגמגם איך יאמר הרי את מקודשת
- ברכת שהחיינו על משקפיים, מכשיר שמיעה, ועוד..
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום