אפליקצית עץ חיים 
שעשועין דאורייתא
ממרנא הגר”ד קוק וחותנו הגר”י זילברשטיין שליט”א
לקראת יום ט”ו בשבט ושבת פרשת בשלח
האם יש קדימה לפרי נקי על פרי גדול שאינו נקי
והאם יש “זה אלי ואנוהו” בלולב גדול ושאר חפצי מצוה
א. הנה בענין אכילה מצינו מעלה לפרי גדול וכן פת גדולה וכו’ כנודע בהלכה, וכמבואר יסוד הענין בשו”ע (סי’ קסח ס”ב) מהמרדכי בענין פת, וכתב מהרש”ם בדע”ת (ר”ס ריא) דה”ה בשאר מאכלים, אכן יש לדון אי איכא למעלה זו גם במצות, כגון שיהיה אתרוג או לולב גדול וכן בציציות וכעזה”ד, ורבים סוברים שיש ענין במצוה גדולה, אך למעשה אין לדבר מקור ברור כלל.
ולגבי שופר, יש לומר דפשוט דלא בעי’ גדול, כיון דהעיקר בקול היוצא ממנו, ואין שינוי בקול השופר בין קטן לגדול, ועמג”א (סי’ תרנו סק”ב) משם מהרש”ל. ודו”ק. אכן יש לברר לשון הפס’ (ישעיה כז, יג) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, וכן בנוסח התפלה תקע בשופר גדול לחרותינו. ואולי הכונה לקול גדול והקול נקרא בשם שופר. [ויומתק עוד דקאי על החסדים הנקראים גדולים, למתק דינא דר”ה. וע’ ישמח משה טייטלבוים (דרושי ר”ה, דע”א רע”א). שו”ר מה שכתב בזה הגרי”פ גולדווסר שליט”א בעבודת לבב (עמ’ סא). ואכמ”ל].
ב. ומרנא הגר”ד קוק שליט”א רגיל לחלק, דבעניני אכילה שהם דבר של כילוי החומר, א”כ ככל שהפת יותר גדולה יש בזה יותר חשיבות סעודה, ובפרט בסעודת מצוה וכדאמרי’ (ר”פ ערבי פסחים) כי היכי דניכול מצה טפי, [וידועים בזה ד’ מהר”ל מפראג והג’ נצי”ב מלך, ואכמ”ל], וזוהי מעלת גדול שבחומר המתכלה, אך בעניני מצות שלא שייך בהו כילוי חומר, אין ענין בחפצא גדול, ואין זה קשור כלל לענין של “זה אלי ואנוהו” דדרשי’ בשבת (קלג ע”ב) שיעשה המצות בנוי.
ג. ומה שאמרו בירושלמי (רפ”ו דיומא) שיש מעלה בפר משובח בגודלו, ולחד מאן דאמר משובח בגופו עדיף ממשובח במראהו, והכי מסקינן שם לדינא. ע”ש. אין מזה ראיה שיש מעלה באתרוג גדול, ודלא כמו שביקש להוכיח הגאון ר’ שמאי גינזבורג זצוק”ל באמרי שמאי (מועדים סי’ קצב), וכבר קדמו במתא דירושלים שם, ובמחכ”ג זה אינו, דהא התם נמי הוי כעניני אכילה הנ”ל, שיש סברא מיוחדת במעלת הגודל, דהא איכא אכילת ושתית מזבח (כלישנא דגמ’ בזבחים כ ע”א) שיש בה כילוי חלבים ואברים. וכעי”ז כתב לדחות הגאון מהרי”ז סגל זיע”א בשו”ת צמח יהודה (ח”ג סי’ קפו). וכן העיר לנכון בס’ דברות אריאל ויינברג (יומא סי’ כג). ע”ש בהרחבה. וע’ מנחת אשר וייס (פ’ בשלח סי’ כה אות ו).
ד. ומעשה שבא לפני רבינו הגר”ד קוק שליט”א ידידינו מזכה הרבים האהוב ר’ שי סילם שליט”א, ובידו ב’ דוגמאות לספרי תורה, אשר הוא מתכנן לקנות חד מינייהו, האחד גדול והאחד קטן יותר, ואחרי שבדק הרב את ב’ הספרים, אמר כי שניהם שוים מצד הכתב, אך הקטן עדיף, שהוא יותר נח, ואין שום ענין בגדול מצד ואנוהו וכמבואר לעיל. ולשון הרמ”א (סי’ לב ס”ד) יוכיח כן, שכתב, ולכתחילה יכתוב כתיבה גסה קצת, שלא יהיו נמחקים מהר. ע”כ. [ושורש דבריו באור זרוע ובמרדכי כמובא בב”י. ועמשנ”ב (סי’ לה סק”ג). ודו”ק].
ה. והמג”א (סי’ תערב סק”ג) כתב, שאין ענין ליתן שמן יותר מהשיעור בנר חנוכה, דכיון דעבר זמן ההדלקה כבר מותר להשתמש לאורה ולא שייך הידור, אבל בנרות שעוה כשהם ארוכים הם נאים יותר למצוה כמו בנרות י”ה ולולב ואתרוג וכיו”ב, וכמדומה לי שכ”כ בכל בו. עכ”ד. והמשנ”ב (שם סק”ו) העתיקו בשתיקה. וע’ בכור”י עטלינגר (סי’ תרנ שלהי אות ד). ושו”ת משנת יוסף ליברמן (ח”י סי’ קט). ולאור האמור לעיל, צ”ב מהיכא תיתי להחשיב מצוה גדולה, ולא נמצא מקור ברור להנחה זו.
ו. ומה שמבואר בתוס’ ב”ק (ט ע”ב, ד”ה עד) שיש ענין להוסיף ממון לקנות מצוה גדולה יותר, מלבד דרש”י ושאר ראשו’ שם פליגי ע”ד, וכמ”ש הגר”א שם, עוד בה, דגם התוס’ לא אמרו מעולם שיש ענין בגדול מצד ריבוי החומר, וכל מש”כ שם הוא כדי שלא יפחות מן השיעור. וכעין זה כתב בבכורי יעקב שם, שיש הידור בהדסים גדולים דגם אם ינשרו עלים ישאר רוב. ע”ש. ונפק”מ דבשופר שלא שייך כילוי ל”ש הידור. ועמג”א (ר”ס תרנו). ודו”ק.
ז. וכבר העיר השאגת אריה בטורי אבן (חגיגה ז ע”א) שאין יסוד להנחה זו להחשיב חפץ מצוה גדול. והביא דבריו בדע”ת למהרש”ם (ר”ס תרנו). ע”ש. וראה מה שציין עוד בס’ ולקחתם לכם (עמ’ קלח). [גם מש”כ השאג”א שאין ענין בריבוי שמן, צ”ע מהתוס’ ביצה (כב ע”א, ד”ה והמסתפק) שיש ריבוי אור בלהבה כאשר יש יותר שמן. וי”ל. וע’ שלמת חיים (סו”ס שפא). ואכמ”ל].
ח. וחותנו של רבינו, הגר”י זילברשטיין שליט”א, עלה ונסתפק באדם שיש לו ב’ חנוכיות להדליק נר חנוכה, האחת קטנה משל זהב משובח, והשנית גדולה ויפה בעיטורים ופרחים משל נחושת, במה ידליק הנרות למצוה. והביא ראיה מבבא בתרא (ד ע”א) דבתחילה סבר הורדוס לצפות את בית המקדש בזהב, ושוב אמרו לו חכמים שמוטב לצפותו בשיש כחול שדומה לגלי הים שהם נעים ונדים, והדבר משעשע כל הרואה. הרי שהיפה עדיף מהיקר. וא”כ ידליק בשל נחשת.
שוב דחה הגרי”ז שליט”א את ראייתו, ע”פ דברי התורת חיים (בב”ב שם), שביאר דיש ענין מיוחד ופרטי בביהמ”ק לעשות ציפויו כגלי הים, שהאבות נמשלו בהם (כמ”ש בסנהדרין צד ע”ב), וא”כ אי אפשר ללמוד מזה לכל המצות, ומסיק דעדיף להדליק בשל כסף שבו יש טרחה והוצאת דמים טפי, וגם דחשיב משובח בגופו דקודם למשובח במראהו כמבואר בירושלמי הנ”ל. עכ”ד.
ט. ולא ידענא מאן מפיס לן דחנוכיית כסף נקראת משובח בגופו, והלא התם בירושלמי הכונה משובח במראהו שהוא גדול, וא”כ יתכן שיש לומר דהנחושת הגדולה והמעוטרת, כולהו איתנהו בה שהיא משובחת במראה ובגודל. אכן יש מקום לומר דהירושלמי נקט דוגמא בנידונו, ואכן יש לדון דמראה הכסף חשיב שבח, רק שיש לדון אולי שבח המראה שבעיטורי הנחשת חשיב טפי. ולאור דברי רבינו הגרד”ק שליט”א הלא אין מעלה כלל מצד מה שהנחושת גדולה, דהא אין ענין בגדול כלל, [אא”כ זה גורם טפי פרסומי ניסא]. ועמש”כ בס’ דברות אריאל שם בשפה ברורה.
י. אכן יש מעלה בנקיות המצוה, ונפק”מ שאם יש לפניו ב’ טליתות ובאחת יש נקיות טפי מחברתה שיש להעדיף את הנקיה, [ועובדא דרבינו הט”ז שאני, דנימוקו עמו כנודע], וע’ שבת (כב ע”א), ושם (קיד ע”א, ובפרש”י ד”ה משניאי). ודו”ק. אבל בעניני אכילה כמדומה שאין ענין כ”כ בנקיות, דבמידי דאכילה עיקר החשיבות היא בחומר כמבואר לעיל, לא כן במידי דמצוה ששם העיקר הוא הצורה, ובודאי דנקיות היא חשיבות מעולה יותר בצורת המצוה.
יא. ועל כן אם יש לפניו פרי גדול שאינו נקי כל כך, ופרי קטן נקי, אין צריך להקדים את הנקי לגדול, ואדרבה נראה שיש לברך דוקא על הגדול, כיון שיש מקור למעלת גדול בברכות, משא”כ לנקי דלא נמצא מקור. ודין פת נקיה דקודמת, אין הכונה נקיה במעטה הסובב אותה, אלא שהיא נקיה בחומר שאין בה סובין, וכאשר העיר בזה ידי”נ בעל “תורת העובר” מהרי”ש שליט”א במכתבו להרה”ג המפואר ר’ אופיר מלכה שליט”א שיש לתקן מה שכתב בספרו המיוחד “הליכות ברכות”, סדר לקדימה בראשי תיבות “זשחנ”ג” והוא מין ז’, ושלם, וחביב, ונקי, וגדול. וכן כתב בס’ פסקי תשובות (עמ’ תשצח), ובכמה ספרים.
וזה אינו, כי הסדר הוא זשח”ג ותו לא, ונק’י לא ינכ’ה לגדול להקדימו עליו, והן אמת שבלשון המשנ”ב (סי’ קסח ס”ק טו) כתוב בהדיא שיש ענין בנקי, אכן מקורו מחיי אדם (סי’ מב אות ח) כאשר בנה עליו ציון במוסגר שבסיום דבריו, ואתה תחזה כי החיי אדם כתב נקי כלפי פת דייקא, וע”ש היטב בשעה”צ. ודו”ק. וגם הגרי”ח בבן איש חי (פ’ מטות אות ג) שכתב ענין נקיות בפרי, מעולם לא הכניס זה על חשבון זחש”ג. [ובעיקר ד’ הגרי”ח יש לדון אי שייך זה אלי ואנוהו במאכל. וכמדומה דלא מצינו לזה מקור בתלמוד. ולחידודא יש לומר דכל אכילותיו היו בגדר מצוה]. עכת”ד ידי”נ הנ”ל.
יב. וגם למטוניה דהרב הליכות ברכות, הלא אם נלך אחר שטחיות הלשון בלא סברא, אין מקור למה שהקדים חביב לנקי, ואדרבה יש לומר דחביב ונקי היינו הך, ובקושטא כן נראה בב”י שם, ואין בהם מעלה יתירה זה על זה, דהנקיות היא החביבות, וכאשר הבין כזאת בס’ הגר”נ וייספיש בס’ משנת הברכה (עמ’ ס). אכן מד’ המג”א (שם סק”ט) יש לדון דנקי עדיף באיכות מחביב, וראה מה שהרחיב בס’ מעדני אשר (לונצר, סי’ ט). וכל זה על לחם וכנ”ל. ואיך שיהיה מש”כ בהליכות ברכות הנ”ל, הוא דלא כמאן. וכבר ביארנו דלענין מעשה אין להכניס ברשימת הקדימה לענין הנקיות כלל, דשאני עניני חומר מעניני צורה. ודי בזה.
בברכת אז ירננו עצי היער
יקותיאל דטבריה
אולי יעניין אותך גם:
- חיזוק מיוחד ממורינו הגר”ד קוק שליט”א לקראת שבתות החורף
- ברכת שהחיינו על הכינרת כשעלתה על גדותיה
- האם לדחות ברית כשהמוזמנים יחללו שבת
- מעלת יום הגשמים מכתי”ק של מרן הגר”ד קוק שליט”א