פולמוס טבילת הרווקות במקוה טהרה

כבוד ידיד נפשי היקר והחביב העוסק בקירוב רחוקים כש”ת רבי משה אזואלוס שליט”א

פולמוס טבילת הרווקות במקוה טהרה

א. אודות מה ששמעת ממני כמה פעמים, שאם באה אשה רווקה או גרושה למקוה טהרה, יש להורות לבלנית להעלים עין ממצבה, ולא לדחותה ח”ו, אלא ליתן לה לטבול ולהצילה מכרת החמור, ויותר מזה אמרתי בשיעור למרביצי התורה ועוסקים בקירוב לבבות לצור מחצבתם, שאם בא בחור שנמצא בתחילת הדרך של התשובה, ושואל כדת מה לעשות בענין זה של חיי אישות עם חברתו, שיש להסביר לו כי עליו להתרחק ממנה עד החתונה, ואם לא יוכל לשאת זאת, אזי להסביר לו במתק שפתיים את איסור כרת החמור הכרוך במעשים אלו, ושעל ידי טבילה ניצל מאיסור כרת, ויש לעשות זאת בשפה ברורה ובחכמה, שלא יחשוב שיש כאן המלצה מהרב לחיות כך, וכעין מה שאנו רגילים להורות לנשים המתחזקות שאינן יכולות לקבל את ענין הבדיקות דבר יום ביומו בשבעה נקיים, שיבדקו לפחות ראשון ושביעי מלבד בדיקת הפסק טהרה, [וכן אנו רגילים עם המעשנים בשבת, שלא מפסיקים מיד, להדריכם לפחות להוריד מכמות הסיגריות, ורגיל מרן הגר”ד קוק שליט”א לומר להם, להכין נר נשמה ולהדליק רק ממנו, וכל זאת בכדי לחסוך את הדלקת הגפרור בכל פעם, ובזה מתמעט האיסור, והבא ליטהר מסייעין אותו, ויש בזה גם תזכורת בכל פעם על איסור מלאכת שבת, והרחבתי בזה מאד בקונטרס מיוחד עודנו בכתובים], ועתה שמעת קול מרננים המלעיזים על הוראה זו הן מצד חומרת האיסור בחיי אישות ללא נישואין, והן מצד שיש איסור לתת לרווקה או גרושה לטבול, ועל זאת באתי עתה בקצרה לבאר ענין זה מפי ספרים וסופרים.

ב. ראשון לציון מרן הבית יוסף (יו”ד סי’ קפג) שהביא מתשובת הריב”ש (סי’ תכה) שהפנויות לא יטבלו במקוה. ובספרי כל פוסקי הדור האחרון כולם כאחד כתבו שאין ליתן לרווקות לטבול, וזה דבר ברור אין בו שום פקפוק. אכן יש להתבונן ולא לילך בחשיכה ובשטחיות כדרכם של מסלפי התורה, והמעיין בשו”ת הריב”ש שם עיניו יחזו עפעפיו יבחנו כי לאחר שהרחיב בענין איסור נדה שהוא בפנויה כמו בנשואה, שוב כתב, “ומה שנפלאת איך לא תקנו טבילה לפנויה כדי שלא יכשלו בה רבים. אין כאן מקום תימה, שהרי כיון שהפנויה אסורה כמש”כ, אדרבה אם היתה טובלת היה בה מכשול, שהיו מקילין באיסורה, כיון שאין אסורה אלא מדרבנן כמו שאירע לאותו תלמיד בפ”ק דשבת (י”ג ע”ב וע’ תוס’ שם) וכו’, משום דהויא חומרא דאתיא לידי קולא שיבואו בה לידי מכשול להקל באיסורא דרבנן” וכו’. ע”כ. והב”י העתיקו בקיצור נמרץ. אכן אחד הרואה כי הריב”ש מדבר בזמנים מתוקנים אשר הפריצים הם דלת העם, ואם נעשה תיקון בשביל מיעוט פריצים, נקלקל את רוב בנות ישראל המתוקנות, ויהיה פתח פתוח לקלקולא. אבל בזמן שלצערינו פרוץ מרובה, וכבר חיים כולם יחדיו, כגון בערים שהאוכלוסיה החילונית לא מבוטלת, והם באים ומנסים להתקרב ולמעט בעבירה, זה ברור שיש לתקנם בעצה טובה, וגם ריב”ש מסכים לזה, כי עסק בשאלה למה לא תקנו טבילה לפנויות, ולא כתב כלל ענין איסור טבילה. ודו”ק.

אולי יעניין אותך גם:  אשה שהולכת למקוה אבל לא עושה בדיקות

ג. לעצם הענין של חיי איש ואשה ללא נישואין, בודאי שהדבר לא הגון כלל, וחומרת האיסור בדבר זה שנויה במחלוקת, יש אומרים איסור דרבנן, ויש מתירים, ובהתאם למצב הדור והשעה יש על החכם לדון כל ענין לגופו, והנני לציין ברמיזה והמעיין הישר יבין מדעתו. [עיין סנהדרין (כא ע”א), וברמב”ם (פ”א מאישות ה”ד) וראב”ד שם, ושו”ת המיוחסות לרמב”ן (סי’ רפד), ושו”ע אה”ע (סי’ כ”ו ס”א) ובאחרונים שם, ולהגאון שאילת יעב”ץ(ח”ב סימן טו), ובחידושי הרש”ש (יומא יח ע”ב), ובשו”ת משפטים ישרים (ח”ב סי’ קע), ובשו”ת נפת צופים (אה”ע סי’ יג), ובשו”ת תעלומות לב (חלק ג’ סימן ל”א), ובספר אבני האפוד (סי’ כו אות ב), ולהגר”י שניאור בשו”ת יש מאין (ח”ג עמוד לח), ולהגר”ש משאש בשו”ת שמש ומגן (ח”ב או”ח סי’ מה אות ב). ואין כאן מקום להרחיב בזה]. ועל כן בודאי שיש להסביר לזוג את ערך הנישואין והבעייתיות שיש בחיי אישות ללא חופה וקידושין, אך בד בבד אי אפשר להתעלם ולתת להם לצלול בעמק הכרת, ויש להצילם במאי דאפשר. וכל זה כאמור אך ורק לציבור המתקרבים.

ד. וכך היה מורה ובא הגאון הנודע מהר”ר עקיבא הכרמי זצ”ל שהיה רב בחיפה בשלשיחותו של החזון איש זיע”א, כאשר העיד לי בשמו ידידינו הרה”ג ר’ ישראל אסולין שליט”א. ושאלתי בענין זה את הגאון מהר”ר זלמן נחמיה גולדברג שליט”א ואמר לי כי חשבון פשוט הוא שיש להציל את הנשים מאיסור כרת, רק שלא רגילים לדרוש כן בפרקא, ואלו דברים שבצנעה נוהג. גם הגאון מרא דאתרין הגאב”ד מהר”ר אברהם דב אוירבך שליט”א, אמר לי שאמנם לא עושים פרסום בדברים הלו, אך בודאי שאם באה אשה למקוה יש להעלים עין ולא למנעה מלטבול. וידידינו חתנא דבי נשיאה הרה”צ רבי נחום בקר שליט”א הראה לי מכתב מהגאון מהרי”ש אלישיב זצוק”ל שכתב ממש כהוראה הנ”ל לעיר המעורבת כמבואר לעיל. וכן העלה הגר”מ שטרנבוך שליט”א בשו”ת תשובות והנהגות (ח”א סי’ תפד), עם כל קנאותו הידועה למען טהרה וקדושה, שיש להעלים עין ולא להוציא אשה הבאה לטבול. ע”ש היטב בדבריו. וכל אחד יבדוק עצמו אם קנאותו באה מטהרה המעבירה עליו רוח קנאה, או מטומאת הגאוה והשקר המעבירתו על דעתו.

ה. ועתה הנני מגלה סוד לספר כאן לראשונה מה שסיפר לי ידידי הרה”ג ר’ יצחק לוי שליט”א, רב העיר “נשר”, כי לפני עשרות בשנים, אמו היתה בלנית בעיר הקדש טבריה, ואם היו באות גרושות או רווקות, היתה נותנת להם להכנס, כי שמעה שכך הורו כמה רבנים שלא לדחות אבן אחר הנופל ולהציל רבות בנות מכרת החמור, ושאלה דבר זה מהרבנית הדגולה לאה קוק תליט”א, ואמרה לה שכן ראוי להיות, ושכך קיבלה מפי כהן גדול הגאון הנורא מהר”ר דב הכהן קוק שליט”א, והמשיכה לעשות כן באין פוצה פה ומצפצף, עד שיום אחד קם רב אחד מירושלים, והקים על זה קול זעקה, ושהבלניות העושות כן עוון גדול תלוי על צווארם, וכתב על זה גם בספריו, ואז אמו התחבטה הרבה כדת מה לעשות, ובזמנו היה הרה”ג ר’ יצחק לומד בישיבת “חזון עובדיה”, והלך בשליחות אמו לשאול את ראש הישיבה הוא הגאון הנודע הראשון לציון מהר”ר יצחק יוסף שליט”א, וראש הישיבה בענוות רוחו הידועה אמר לו, בא וניסע למרן אבא רבן של כל בני הגדולה לשאול מפיו עצה נכונה, ושטחו השאלה בפני לשכת הגזית, ואז השיב רבינו עובדיה זיע”א, בודאי שתמשיך להטבילן, יש כאן הצלה מכרת, ומה שכתבתי בטהרת הבית (ח”א מהדורת תשע”ט, עמודים לו, לט) למנוע טבילתן, דברתי על שכונות מתוקנות כמו בירושלים או בבני ברק וכיוצא בהן, לא על טבריה ודומיה, ששם יש לקרבן בימין מקרבת ובעבותות אהבה, ותמשיך לעשות כהנהגת הרב קוק שליט”א. 

ו. אגב, אמר מורינו הגר”ד קוק שליט”א, כי ראש מקיימי “כיבוד אב” בזמנינו, הוא הראשון לציון רבי יצחק יוסף שליט”א, כי עשה אזניים לתורתו הארוכה והרחבה של מר אביו גאון עזינו זיע”א, וכבר אמרו “אין כבוד אלא תורה”, ואין לך נחת רוח וכבוד אב יותר מהמפעל הגדול הזה, אשר גם בחייו הציב לו ציונים והנגיש את חידושיו לכל, וגם לאחר פטירתו שפתותיו דובבות בקבר. כה לחי.

ז. ומה שאומרות כמה בלניות שהן חוששות מפני “הרב” של העיר, שבא לרדותינו בתוך ביתנו, ועושה להם צער גדול, ושולח במכוון אשה אחת לפרו’ץ גדרות טהרה ולהסתי’ר האמת, והיא מאיימת על בלניות שיזרקו אותן מעבודתן באם תתפשנה שהכניסו גרושה או רווקה, והכל בשליחות השקר וגסות הרוח, ועוד מעיז לומר [ולשקר בפני צדיק וקדוש], כי קיבל דו”ח חמור ממשרד הדתות על זה שיש בטבריה בלניות שמטבילות רווקות, שזה שקר וליצנות גמורה כמו שיובהר עוד רגע, ועתה שואלות הבלניות איך לנהוג למעשה, הנני להביא כאן מה שעלה בידינו לאחר התייעצות של חברי בית הדין.

יש להזהיר את “הרב” ואת שלוחיו, כי באם ידברו בענין זה ולא ישמעו לדעת תורה, אזי יש רשות מאת בית הדין לפנות ולהתלונן עליהם במשרד הדתות, שהרי הרב ושלוחיו כולם עובדי מדינה, והמדינה כבר “פסקה” בישיבת בג”ץ שר”י, שאסור לבלנית לשאול את האשה בדבר מעמדה אם היא רווקה או נשואה, והדברים ערוכים בחוזר מנכ”ל האחרון של משרד הדתות בזה הלשון, “מטעמים של צנעת הפרט בלבד, יובהר כי הבלניות מנועות מלשאול את הנשים המגיעות לטבול, שאלות בדבר מעמדן האישי האם הן נשואות, רווקות וכיוצ”ב, ואין להתנות את האפשרות לטבול, במתן מענה לשאלות אלו. לאור זאת, יש לתלות בכניסה למקווה שילוט בדבר האיסור ההלכתי על טבילת פנויות על פי הנוסח הבא, “על פי פסיקת הרבנות הראשית לישראל טבילת פנויות אסורה יש לכבד את פרטיות הטובלות ולהימנע משאלות הנוגעות למעמדן האישי ולצנעת הפרט האחריות מוטלת על הטובלות עצמן”. ובהתאם להנ”ל, אם ישמעו הגורמים הנ”ל את העדויות של הבלניות והבנות שנדחות על ידי המערכת הקלוקלת, יחשב להם הדבר לפלילים. ובמצב כזה אין לנו למי לפנות כדי לאכוף את האמת רק בדרך הזאת.

ח. ובלב מצוער הנני כותב, כי אני מתפלא על אותו איש, איך לא יחוש ולא ירא, הלא ידע ושמע קודם בואו בהתחננו אלינו לעזור לו לקבל מעמד בעיר, כי זו ההוראה וההנהגה מאז ומעולם, ועל הכל אמר קדוש וברוך, ואיך לא ירא ולא יחת לחזור בו מדברים שלחץ עליהם יד בהתחייבות שלא יגע בהם, ובפרט שיש בזה עבירה גדולה של ריבוי טומאה ועבירה. ונקוה שנזכה כולנו לחזור בתשובה שלמה, ולהרבות טהרה בכל עיר ובפרט בטבריה אשר רשב”י עסק בטהרתה, ורבי עקיבא הטהור אשר אליהו הנביא עסק בקבורתו קבור בה, וידע כל אחד את מקומו, ועל המחפש לעשות טוב ילך נא ויתעסק בענינים רבים אחרים הטעונים שיפור ובפרט לעסוק בקירוב לבבות אשר זה עיקר מטרתינו כשטרחנו למענו, וזאת תפלתי שלא יתגלגל חובה על ידי, וירבה השלום ותתרבה הטהרה, בדרך התורה אשר דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום, ואדברה ואבקשה נא שלום וברכה, ואקוה שיפלו דברינו על אזניים פתוחות לקבל האמת ממי שאמרה.

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום