אפליקצית עץ חיים
השופר
מאוצרו של מרן הגר”ד קוק שליט”א
לכבוד הרב וכו’
השבוע היו לי ג’ שאלות בענין תקיעת שופר בחודש אלול
א. יום אחד מיד אחרי התפילה נשמעה אזעקה, והסתפקתי, האם יוצאים בזה ידי חובה מי שלא שמע קול שופר, ובמקום זה שמע אזעקה ורץ למקלט, והיה לו כבר התעוררות תשובה על ידי האזעקה?
ב. לאחרונה היה הפיגוע הקשה והמחריד ב”צומת רמות”, ה’ ירחם עלינו, וזה היה בשעות הבוקר, ומי שאחרי תפילת שחרית שמע זאת, האם צריך עוד לשמוע קול שופר, או שבטח כבר התעורר בתשובה שלימה כששמע פיגוע מחריד זה?
ג. אדם שאין לו שופר בחודש אלול, אם יש ענין שילמד עוד קטע בספר מוסר, במקום שמיעת קול שופר בחודש אלול?
בשורות טובות לעד
כתיבה וחתימה טובה
בברכת כהנים באהבה כעתירת
גמליאל הכהן רבינוביץ
כבוד ידי”נ ואהובי
כש”ת הרה”ג ר’ גמליאל הכהן רבינוביץ שליט”א
בעמ”ס “גם אני אודך” ועוד.
שלום וברכה וישע רב!
א. כל השאלות הללו בחוט המשולש תלויות בחקירה ברורה האם תקי”ש בחדש אלול וכו’ היא “סיבה” או “סימן”.
ב. והרמב”ם בהל’ תשובה (פ”ג ה”ד) כ’, “אע”פ שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו, כלומר עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם, אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן, ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל, הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה” וכו’.
ג. ומשמע דבודאי יש כאן גם “סימן”, ובשאר ימי הרחמים והסליחות יש לומר כן בהחלט, דהא לאו במצוה של תורה עסקי’, [ולכן כ’ הרמב”ם את דבריו בהל’ תשובה ולא בהל’ שופר, דלגבי ר”ה עצמו בודאי התקיעה “סיבה” וליכא דרכא אחרינא]. והעיקר הוא להתעורר בתשובה ע”י השופר וכמ”ש הטור (סי’ תקפא) בטעם התקיעה בכל החדש, וע”ש ב”דרכי משה”.
ד. אך בשאר ימים אכן העיקר התעוררות, ואם כי מסתברא טובא דסימן של שופר עדיף בתורת “מין במינו”, אך לגבי זה “כל הקולות כשרים”, כי “כל לבבות דורש ה'”. [וע”כ אם יש בידו בנקל לתקוע גם בשופר לעשות “רצף” למנהג, ולהתחבר בתורת “מין במינו” כהנ”ל, בודאי שפיר למיעבד הכי, ובפרט שיש בזה בחי’ “שלשים יום קודם החג” וכו’, וע’ מהרש”א מגילה (לב ע”א), ודו”ק, אך אה”נ שאין זה מעכב כולי האי].
ה. ונאה להביא כאן מש”כ בחידושי הגרי”ז מבריסק (סי’ רג) ע”ד הר”מ הנ”ל שנראה להביא מקור לדבריו מהפסוק בתהילים (פא, ד) “תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו כי חק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב”, והיינו דבתקיעת שופר מלבד החק דהיינו הגזיה”כ, הוי נמי משפט דהיינו מלתא בטעמא, וזהו הטעם שכתב הר”מ “עורו ישנים משנתכם”.
ו. ועכ”פ פוק חזי מנהג הספרדים בכל חדש אלול שאינם תוקעים בשופר, וכנראה טעמא דמילתא כיון דאיתא להו שיפור ע”י אמירת הסליחות. [ויש שתוקעים בתוך הסליחות, ויש שלא תוקעים כלל גם בסליחות, וכן היה המנהג הקדום דלא תוקעין כלל וכפי שהוכיח הגר”ש דבליצקי זצ”ל ממ”ש בס’ “ארץ חיים” סתהון (או”ח סי’ תקפא ס”ג). והוב”ד בס’ דרך ארץ (או”ח עמ’ קיא). ע”ש].
ז. ונאה להביא כאן מה שספרו על מהר”ש ליב מלענטשע זצ”ל שהיה מניח את השופר על שלחנו בכל ימי הרחמים והסליחות כדי לזכור עי”ז את דברי הרמב”ם הנ”ל.
ח. ונפק”מ למעשה מכל האמור, למי שיש בידו או לשמוע בכל יום שופר כנהוג, או ללמוד מוסר, ואינו יכול לקיים שניהם, דאכן יעשה מה שמעורר את לבו טפי.
ט. וה”ה דלימוד מוסר בודאי יש בו התעוררות כמו מנהג השופר, והכל אחר כוונת הלב. ובלא”ה יש להרבות במוסר בחדש זה [מלבד מה שיש ללמוד מוסר בכל השנה], וגם אם שומע בכל מ’ יום הללו תקיעת שופר, דבלא”ה אין לנו לב רגש כ”כ בשמיעת קול שופר, ואפי’ ביום ר”ה עצמו כבר כהו החושים לצערינו.
י. וכבר העיר מרן הגר”ד קוק שליט”א, דהנה בכל יום אסור לאכול קודם התפלה מטעם “לא תאכלו על הדם” – לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם, אמור מעתה על אחת וכמה וכמה שלא לאכול קודם תקיעת שופר שהוא זמן פסק דין של דם האדם לכל השנה כולה, ומי שבכל זאת אוכל וכו’ סימנא מילתא שלא מאמין בדין הנורא שנעשה בעת התקיעות. והדפיס הערה זו בהקדמת ספריו האחרונים.
יא. והנה במסכת ראש השנה (יח ע”א) איתא, דעל “עשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים” – נאמר – “דרשו ה’ בהמצאו”, ואז מעלת היחיד כמעלת ציבור. [וע”ש ב”עין יעקב” שהגירסא “עשרת ימים שמראש השנה עד יוה”כ. וגירסא זו ניחא טפי. וע’ בטור (סי’ תרג). ויש לחלק, ודו”ק]. ובלשון הראשונים הימים הללו נקראים “עשרת ימי תשובה”.
יב. ומבואר, דב’ ימי ר”ה – הם הראשונים והפותחים לימי התשובה, וכ”כ הרמב”ם (פ”ג מחנוכה ה”ו), דר”ה ויוה”כ הם ימי תשובה ויראה, לא ימי שמחה יתירה, לפיכך אין אומרים בהם הלל. וראה עוד בפירוש המשניות להר”מ (שלהי מס’ ראש השנה).
יג. וצ”ב, שהרי אין שום בקשת סליחה בנוסח התפלות דר”ה, ואסור לצום בו ולא להזכיר עוון, וכמבואר בשו”ע (סי’ תקפד, וסי’ תקצז) ובזמן התקיעות יש שנוהגים לומר וידוי [בפה או בהרהור כל חד לפום מנהגו], ולדעת הגר”א מוילנא זיע”א אין לומר שום וידוי כנודע, וא”כ צ”ב במה ואיך מתבטאת התשובה ב”ראש השנה”.
יד. ואמר מרן הגר”ד קוק שליט”א, שזו לא שאלה בכלל, כי השופר זה יותר מכל הוידויים שיש, וידוע על גדולי ישראל שכשהיו שומעים שופר היו מגיעים למצב סכנה ממשי… וזו המציאות, ומה שאנשים לא מרגישים בפועל רגשי תשובה בעת תקיעת שופר, זה כמו שישנם אנשים רבים שמרגישים הנאה במנה פלאפל מיותר מדף גמרא, אמנם האמת ברירא לכולם שדף גמרא יותר נעים מכל תאוות העולם הזה… עכ”ד רבינו שליט”א.
טו. והנושא המרכזי של יום ר”ה הוא – ה”שופר”, וזו היא “מצות היום”, ובלשון חז”ל (ר”ה טז סע”א, ושם לד ע”ב) איתא, “אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, ובמה? בשופר”, ולאור האמור מבואר יוצא, שא”א להמליך את ה’ בלא תשובה פנימית, כי מה לו למלך תרועות מלוכה כאשר יודע שהמריעים לו בזים לו בלבם ומורדים במלכותו, וכדי בזיון וקצף. וכן מבואר בתנחומא (וישלח סי’ ב), שמזדעזעין וחוזרין בתשובה בעת תקיעת שופר. וכן מתבאר באר היטב בזהר ח”ב (דרל”ז ע”ב).
טז. וכ”כ בס’ “יסוד ושורש העבודה” (שער האיתן) ד”עיקר סוד השופר היא התשובה”. וע”ש בהרחבה. ועמש”כ הרש”ש זיע”א ב”נהר שלום” (דל”ח ע”ד), ואתה תחזה כי התשובה נחוצה ביותר בעת תקיעת שופר. וראה לשון מהר”א ענתיבי זיע”א בס’ “אהל ישרים” (שער הדין פרק א), שבזמן תקיעת השופר יש להיות נחרד ולהתעורר בבכי גדול. [וזה דלא כשיטת הגר”א]. ואכמ”ל יותר.
יז. וכן מבואר באר היטב בלשון הרמב”ם הנ”ל (פ”ג מתשובה ה”ד), “אע”פ שתקיעת שופר בר”ה גזירת הכתוב, רמז יש בו, כלומר עורו עורו ישינים משינתכם, והקיצו נרדמים מתרדמתכם, וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם” וכו’. ואתה ידידי התבונן וע”ש היטב בכל לשונו הזהב. [וע”ש בס’ “עבודת המלך”. ולפי הנ”ל הדברים מתבארים יפה].
יח. ובס’ “עטרת מרדכי” (לתולדות המקובל ר”מ עטיה זצ”ל, עמ’ רצו) הובא משל נורא שנשמע מפי קדשו של גאון המקובלים מהר”ר מרדכי שרעבי זיע”א על השומע תקיעת שופר ואינו מוזיל דמעות כמים, וכדאי מאד לראות הדברים שם. [ישנו ב”אוצר החכמה”].
יט. ולפי כל האמור נראה לומר, שאמנם יש מכנה משותף ל”עשרת ימי תשובה”, כי גם בר”ה ויוה”כ יש את השגת התשובה, וכן בז’ ימים שבינתיים, אכן חלוקה היא התשובה של ז’ ימים שביניהם, כי תשובת ז’ הימים שבין ר”ה ליוה”כ היא מתוך צום ובכי וקריעת הלב והבגדים, וכנודע מדברי האריז”ל שיש כח גדול בז’ ימים הללו שבין ר”ה ליוה”כ, לכפר על כל ימות השבוע שנפגמו בשובה דשנה שעברה.
כ. לא כן תשובה דר”ה – שהיא ע”י המלכת ה’, וכידוע ממש”כ בדרשות החת”ס זיע”א (כ”ז אלול תרצ”ה) בביאור הפס’ “ואל תעצבו [תשובה של וידוי ובכי וצער], כי חדות ה’ [בהמלכתו] היא מעזכם [כח הנצחון בדין]”, ועמש”כ בזה ידי”נ הג”ר ישי שרגא שליט”א בס’ “כתר מלכות” (סי’ לא אות ג).
כא. וכן תשובת יוה”כ – שבה גדר המיוחד דעיצומו ועצמו של יום מכפר כמבואר בלשון הרמב”ם (פ”א מתשובה ה”ג וה”ד) וע’ תוס’ שבועות (יג סע”א). ועליו נאמר (שלהי תענית) שלא היו ימים טובים כמותו, ויש בו קריעת הלב בלבד ולא קריעת בגדים כמבואר במג”א (סי’ תרי סק”ה) בשם ס’ חסידים. ע”ש. ואכמ”ל. [והרחיב בביאור חילוק זה הגרמ”מ שניאורסון מליובאויטש זיע”א בכתביו].
כב. ולאור כל האמור יש לתת טעם נאה דביום ראש השנה שחל להיות בשבת, כיון שביום שבת מתגלית מלכותו ית”ש, וכמ”ש בנוסח התפלה “ישמחו במלכותך שומרי שבת וקראי ענג” וכו’, נמצא שפעולת השופר נעשית ע”י עיצומו של יום השבת, ו”זכרון תרועה” יהיה ע”י “זכור את יום השבת לקדשו”. תן לחכם ויחכם עוד.
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום