האם יש חיוב להתחסן משום כיבוד הורים
ואודות שמועות ההבל על הרחקת אברך או עובד שלא התחסן
לכבוד הבחור היקר והנעלה
עדן לוי הי”ו, טבריה, ולכל מאן דבעי.
במענה לשאלתך הדחופה, כי הוריך היקרים לוחצים אותך כבר זמן ארוך ללכת ולהתחסן, ואתה מעדיף לנקוט בשב ואל תעשה, והגיע מצב בבית שההורים כועסים עליך, והדבר גובל ממש בחסרון של כיבוד הורים מצידך שאתה מתעלם מרצונם, האם לעת כזאת מוטל עליך לשמוע להם ולהתחסן.
תשובה בקיצור:
אין לשמוע להורים בענין החיסון, כיון שאין כיבוד הורים בדבר שאינו קשור להם ממש, ובפרט אם הדבר גורם לו נזק. ואם רוצה להרגיעם מדמיונם, יכול לטשטש הענין שיחשבו שעשה, משום דרכי שלום.
לצערינו שמענו לאחרונה איזה צפצופים מכמה המדברים על פיטורי עובד שלא מתחסן וכו’, וכן לא יעשה בקהל יראי ה’, ואוי לו לראש כולל או מנהל ת”ת, שהוא עבד לבני התורה (הוריות י ע”א, ועוד הרבה), שימעל בתפקידו ויגרום צער למי שלא חפץ לחבול בגופו, וראשי ישיבות או כוללים ובתי ספר אלו, עתידים ליתן את הדין, וברור הדבר שהם מופקעים לגמרי מדעת תורה וטפשות נזרקה בהם.
כל הדברים הנ”ל כתבתי על דעת כמה וכמה מגדולי ישראל האמיתיים, [שאינם משועבדים לשום גוף מדיני ויש בהם הבנה גדולה בעניני רפואה ואינם מושפעים מרופאים כופרים], אשר לפי שעה רצונם שלא אזכיר את שמם.
נימוקים ומקורות:
גדר מצות כיבוד אב ואם
א. הדבר ברור שמצות כיבוד הורים יש לה גדר, והיינו מה שאמרו חז”ל בקידושין (לא ע”ב) איזהו כיבוד, מאכיל ומשקה מלביש ומנעיל ומכסה מכניס ומוציא, והם צרכי הגוף הנורמלים וההכרחיים, וגם צרכי הנפש האמיתיים, כגון לעמוד לכבוד אביו כשנכנס, וכן על זה הדרך. וכבר כתב הרמב”ן בחידושיו ליבמות (ו ע”א) לענין אמר לו אביו לחמר בשבת, וז”ל, וא”ת והלא מכיון שאמר לו אביו חמר אחר בהמתך זהו כבודו, אין זה עיקר כבוד, אלא מה שאמרו בקידושין, איזהו כיבוד, מאכילו ומשקהו וכו’ וכל דבר שיש לו הנאה בו, אבל אמר לו לעשות דבר שאין לו הנאה של כלום, אין זה כיבוד שאמרה תורה, וכן מה שאמרו יכול אמר לו אביו הטמא וכו’, להביא פירות קאמר, אבל הטמא לחנם, אין צריך לומר שלא ישמע לו. עכ”ל.
ב. וכ”כ בחידושי הרשב”א והריטב”א שם. וע”ש בתוס’ (ד”ה שכן). וכ”כ התשב”ץ בתשו’ ח”ג (סי’ קל). וע”ע בס’ חסידים (סי’ תקסד). ובשו”ת מהרי”ק (שלהי סי’ קסו). ובשו”ת מהרשד”ם (חיו”ד סי’ צה). ועוד. הרי דגדר כיבוד אב אינו מופרז כ”כ, ואין לדחות דדוקא אם מבקש ממנו דברי הבאי ממש לא ישמע, אבל אם זהו דבר שיש בו איזה סיבה יהיה הבן מחוייב, שהרי מפורש בתוס’ קידושין (לב ע”א, ד”ה רב) בשם ר”י כדכתיבנא לעיל, ושם מדובר בדבר שהוא הרבה יותר מנידון דילן. וכל הרגיל בבית הספר יודע, שמצינו לאחרונים שדנו בכמה וכמה שאלות כיו”ב, שאין הבן צריך לשמוע לאביו בכל דבר, ונפק”מ לשידוכין, ולבחירת מקום לימוד, ולסגנון לבוש ונוסח התפלה, ועוד ועוד, והסתמכו על דברי הראשונים הנ”ל שגדר כבוד אינו מופרז בכל עת כרצונו של האב. וע”ע בשו”ת שואל ומשיב תליתאי (סי’ רנט), ושו”ת אהל משה צוויג ח”ב (סי’ קיא). ובמש”כ בס”ד בשו”ת יעלת חן ח”א (חיו”ד סי’ כג). ואכמ”ל בציונים.
קיום מצוה מדאורייתא גם כשאינו חייב
ג. ובודאי שאם עושה כל מה שאביו רוצה, גם אם אינו הכרחי כנ”ל ואין בו חיוב ממש מדינא, הרי שהוא מקיים בפועל מצות כיבוד הורים, וחכם לב יקח מצות גם כשאינו מחוייב, וזהו רצון התורה במצוה זו שהיא ממערכת המצות שבין אדם לחבירו, כמבואר בפיהמ”ש להרמב”ם (ריש פאה). וכן רמזו לנו חז”ל בעובדא דאבימי עם אביו בקידושין (לא רע”ב). ולכן אפי’ אם מחל האב על כבודו, מ”מ מצוה איכא כשמכבדו כמ”ש הרדב”ז בתשו’ (סי’ תקכד), והובא בברכ”י יו”ד (סי’ רמ אות יב). וע”ש. מה גם דאם אביו מבקש דבר אפי’ שאין בו צורך הגוף כלל, והוא לא שומע, שיש לדון בזה מצד חיוב מורא, שנראה כסותר את דבריו, וע’ חזון איש (יו”ד סי’ קמט אות ח), ושו”ת בצל החכמה (ח”ב סי’ נה), מ”מ בענין שלנו אין זה שייך כלל, כפי שיתבאר להלן (אות ה).
עובדות נדירות מגדולי הדורות
ד. וכמה עובדות מצינו על גדולי עולם שקיימו רצון אב ואם, גם כשאין חיוב ע”פ ההלכה, וחמדת המצוה היא שהביאתם לכך, וכן נראה למעיין היטב בעדותו של מהר”י סאגיס על רבינו האר”י (שער רוה”ק דף ט ע”א), שהגם שרצה לטבול כל יום שהטבילה היא שורש להשגה, מ”מ במשך חצי שנה לא טבל במקוה הקר, מחמת שאמו לא הניחתו לטבול, שחששה מחמת היותו חולני ושבור. [וע”ש שלא הפסיד השגתו כלל, והיינו דכיבוד אמא והויתור על רצונו, ג”כ מטהר כמקוה].
וכן סיפורים ירננ’ו על הג’ הנורא ר’ זלמל’ה אחיו של הגר”ח מואלוז’ין שהיה קונה מידי פעם עוגת דבש, מפני שאמו בקשה שיעשה כן, וידוע שלא היה תובע מעניני העוה”ז כלום, ולא היה עושה מעשה גשמי בלי לימוד התורה של אותו ענין, ולכן היה לומד עניני ק”ש שעל המטה לפני השינה וכעזה”ד, ואחד הרבנים ביקש להכחיש דרגת ר’ זלמן, באומרו שפעם נתן לו ר’ זלמן פרוטות לקנות לו עוגת דבש, הרי שהיה מבקש לספק צרכי גופו, והשיבו הגאון ר’ חיים מואלוז’ין, זו ודאי לא שאלה, כי הלא היה מצווה ועומד על זה מאמו, מפני שהיה שוכח לאכול מחמת שקיעותו בלימוד, ופעם היה שותת דם מגופו והמשיך בלימודו כשהוא לא מרגיש (ראה תולדות אדם פ”י), והיא ציותה עליו לאכול מידי פעם עוגת דבש, וא”כ אכילתו מצוה של תורה, ואמר הגר”ח פוק חזי שלפני שאוכל העוגה כל פעם, הוא לומד הלכות כיבוד אב ואם ובזה אינו צריך ללמוד קודם. [וכמ”ש כל זה בשיעורי הגרמ”ד סולובייצ’יק זצ”ל על התורה עמ’ תכז].
ומרנא ורבנא החפץ חיים זיע”א נשא אשה הגדולה ממנו בשש שנים שהיתה בת אביו חורגו, וכל זה בשביל לרצות את אמו, שבקשה זאת בעבור שרצתה לרצות את בעלה החדש. [וידוע שביטל בתחילה השידוך מפני הפצרת אחיו הגדול, ושוב בגלל מעשה שהיה השיב השידוך. וסופו שרק הרויח מאשה זו, שהיתה שולחת אותו שבועות שלמים ללמוד ברציפות ונודע בשערים וכו’. וראה בהרחבה בס’ היקר “מאיר עיני ישראל”]. וכן ידוע על הגרי”מ דושינסקיא זצ”ל שהיה מחזיק בכיס חליפתו מסרק ומידי פעם מוציאו ומסרק את זקנו ופאותיו, כי כן בקשה אמו והיתה שמחה בזה. [והמשיך בזה כל ימיו גם אחרי פטירתה, הגם שלא שייך בזה גדר מכבדו במותו. ואכמ”ל בזה].
כיבוד הורים משלהם
ה. אבל בענין החיסונים אין שום מצוה לשמוע להורים, הרי אפי’ בענינים הכרחיים של כיבוד כגון אכילה ושתיה וכו’, מבואר בגמ’ (שם לב ע”א) דהורו רבנן לדינא, שההוצאה היא משל האב ואין הבן חייב להוציא ממון ע”ז. וכן נפסק להלכה ברמב”ם (פ”ו מהל’ ממרים ה”ג). ובשו”ע יו”ד (סי’ רמ ס”ג). ואם מכיסו אינו מחוייב להחסיר בשביל צורך אמיתי של אביו, כל שכן שאינו מחוייב ללקות בגופו במוקדם או במאוחר, בשביל דמיון שוא ותעתועים של הוריו, והרי זה ברור שיש בחיסון דברים רעים שמזיקים לגוף, ויש שממש מסתכנים על ידו, וזה הרבה יותר ממה שאמרו בעלמא (פסחים מב רע”ב) כל דמעלי להאי קשה להאי, כי זה לא מעלי מידי, והכל הבל. ועוד ימים ידברו כמה וכמה רעות יש בחיסונים הללו, ובעונותינו מסתירים מהעולם את הנזקים שיש מהחיסון הנסיוני הזה. וידוע מה שאמר הסטייפלר זיע”א בזמנו על חיסוני החזרת כמובא בס’ אורחות רבינו (ח”א עמ’ שנ).
אוי לנו שכך עלתה בימינו
ו. ומה שמפרסמים בשם הרב יהודה סילמן שליט”א וחבריו, שידונו בהמשך כאשר הרוב יתחסנו, האם להוציא מהת”ת או מהכולל מי שלא התחסן, נוראות נפלאתי, ואוי לנו עד היכן הגענו, והרי כך מתחיל הדיבור ואחריתו מי ישורנו, ואינני מאמין שגדולי עולם כמו מרן שר התורה הגר”ח קניבסקי שליט”א ודומיו, יסכימו לשמוע צד כזה, והלואי ויעיזו שומרי הבית להכניס את הרב סילמן שישאל כן ממרנא הגר”ח שליט”א, אם אפשר להוציא אברכים או תלמידים על המנעות מחיסון, ויפיצו על פני תבל את התיעוד איך שהגר”ח תוקף בזלזול את מי שיש לו הוא אמינא לומר כן, וידעתי שלא יסכימו להעלות שאלה זו ברבים על שלחנו של הגר”ח שליט”א, כי זה דרכם כסל למו להוציא מה שראוי להם להוציא, וכבר זעק על זה בפנינו הגאון הנורא ר’ דוב לנדוי שליט”א ראש ישיבת סלבודקא, ואיני רוצה להרחיב בעובדות קשות אשר תסמרנה שערות כל שומע.
בברכת “רפאני ה’ וארפא”
יקותיאל אוהב ציון
אולי יעניין אותך גם:
יישר כח גדול
דברי אמת ללא מורא ופחד
הרב יקותיאל המשך להביע דעת תורה צרופה אל תירא ואל תחת