מועדים וזמנים שו"ת והלכה

המתארחים בשבת היכן מדליקים נרות חנוכה בע”ש ובמוצ”ש

המתארחים בשבת היכן מדליקים נרות חנוכה בע”ש ובמוצ”ש

 

שאלה נפוצה מאד, ובכל שנה מתעוררת שוב, אודות המתארחים בשבת אצל הוריהם או חבריהם, היכן ידליקו בערב שבת, האם בביתם קודם שיוצאים או שישתתפו בהדלקת המארחים, [וכן יש לדון כשסועד בבית ההורים בליל שבת וחוזר לישן בביתו בליל שבת], וכן במוצאי שבת באופן שלא נשארים ומתכננים לחזור לביתם, אך בשעת ההדלקה הם עדיין בבית ההורים, ולפעמים אוכלים שם סעודה רביעית וכיו”ב, האם יצאו ידי חובה בהשתתפות עם המארחים, או שעליהם להדליק בברכה לכשיחזרו לביתם.

 

תשובה בקיצור:

שמעתי ממורי הגר”ד קוק שליט”א, שהנושא הזה הוא עמום מאד, ודעות הרבה יש בו, וראיות חותכות וברורות, אפי’ מעט אין בו, והטוב ביותר שלא להכנס לשאלות, ומשבח אני את העצלנים בחנוכה, שנמצאים בביתם ומדליקים בחצריהם ובטירותם, ושמחים שמחת ימי החנוכה בשמחת אמיתית, על ידי התרת כל הספיקות.

 

והנראה יותר לענין מעשה, שאם סועד בבית המארח את סעודת הלילה, וחוזר בליל שבת לביתו לישן, ידליק בביתו בערב שבת, ולא יסמוך על הדלקת מארחו, וטוב שיאכל בביתו איזה סעודה.

 

ואם מתארח עד מוצאי שבת, דעת מרן הגרי”ש אלישיב זיע”א, שצריך להדליק לפני יציאתו בברכה בפתח ביתו, או לשלוח שליח להדליק שם, ולא להזדקק להשתתפות עם המארח, מפני שכך צריך לעשות לכתחילה, ולא יועיל לו השתתפות עם המארח, אמנם הגר”ש הלוי וואזנר זיע”א סבירא ליה, שאין צריך לזה, ויכול לכתחילה לצאת בהשתתפות עם בעה”ב. וכאשר הביא הדעות בשו”ת אבני ישפה ח”ה (סי’ צד ענף ג). והטוב ביותר שיצא ידי שניהם, וידליק שנ”י או”ר.

 

ובאשר להדלקה במוצאי שבת כשמתכנן לשוב לביתו, ידליק בשעה שיגיע לביתו, ואפי’ אם נשאר בבית המארח איזה זמן ואוכל שם סעודה רביעית וכו’. ואם מגיע בשעה מאוחרת וכבר לא יהיה פרסומי ניסא, ימנה שליח שידליק בביתו בעתו ובזמנו. כן העלה רבינו הגר”ד קוק שליט”א. ויסוד הדברים מבואר גם בדברי מרנא ורבנא הגר”ע יוסף זיע”א. ועוד. [ואם גם בזה ידליק שנ”י או”ר, תבא עליו ברכה].

 

ואם אינו יכול לשלוח שליח וגם הוא עצמו יגיע בשעה מאוחרת לביתו, ולא יהיה פרסומי ניסא בהדלקתו, ישאר בבית מארחו עד הבוקר, וטוב שיאכל שם סעודה רביעית ופת שחרית. כן מסר שר התורה הגר”ח קניבסקי שליט”א בשם החזון איש, בעובדא שהיתה לו כשחזר מבית הוריו לישיבה בפתח תקוה, והורה לו לזרז עצמו להדליק בישיבה. [ראה ס’ “ימי הלל והודאה, עמוד עדר].

 

 

נימוקים ומקורות:

 

רבינו ציין פתח לסוגיא זו מעירובין (עג ע”א) שנחלקו רב ושמואל מהו מקום דירה האוסר את החצר, רב אמר מקום פיתא, היינו במקום שאוכל נחשב מקום הדירה, ושמואל אמר מקום לינה. והלכתא כרב כמבואר לדינא ברמב”ם פ”ד מעירובין ה”ד). ולפי זה לכאו’ יש לומר דהיכן שאוכל שם הוא דירתו לענין נר חנוכה. אכן התם מיירי שאוכל במקום זה כל השנה, והכא הוא אוכל בבית הוריו הוא חמיו בשבת בלבד, מה גם דחזינן בסוגיא שם (עב סע”ב), דעד כדי כך מקום פיתה עיקר, שאפילו אם כמה אחים בחצר וכל אחד אוכל וישן בדירה נפרדת, אם הם מקבלים פרס מבית אביהם, והעירוב בא לבית אביהם, [ובית זה שהעירוב בתוכו אי”צ להשתתף כמבואר בעירובין מט ע”א], אזי אינם צריכים עירוב כלל, הרי דגדר מקום פיתה הוא קלוש מאד בענין עירובין, ואי אפשר לבנות על סוגיא זו חומה בצורה לכל עניני התלמוד.

 

ואמר רבינו שליט”א שהיה מנהג פשוט בזמן בחרותו בישיבת פוניבז’ שמעלין את האוכל מחדר האוכל לחדר השינה בפנימיה כדי שיהיה מקום פיתה ולינה, ושם היו מדליקים אתנרות החנוכה. וראיתי שכן היה מורה ובא מרן הגראי”ל שטיינמן זיע”א. ושמעתי פעם מרבינו שליט”א, שהגם שרוב זמנו הוא נמצאו בחדר לימודו בישיבה, ונמצא בבית רק שעה או שעתיים ביממה, מכל מקום בימי החנוכה הוא משתדל לאכול בכל יום משהו בביתו, ולנוח שם מעט, כדי שההדלקה תהיה בפתח בית שאוכל ולן בו. וראה דברי השו”ע והרמ”א (ר”ס תרעז), ומשנ”ב שם. ודו”ק. וע’ מגד תבואות שמש (עמוד לח) בשם הגרמ”ש שפירא זצוק”ל.

 

ולמעשה אמר לי גאון עזינו הגר”ד קוק שליט”א דכיון שההדלקה במוצאי שבת היא לצורך יום המחר דהיינו יום ראשון, והאורחים מתכננים לשוב לביתם, ומה שנשארים איזה שעה או שעתיים, הוא ענין נימוסין ומוגדר כשיירי שבת של האירוח, אך עיניהם ולבם בביתם, א”כ קשה לסמוך על המארח, בין שהוא אביו בין שהוא חמיו או חבירו, ובכזה אופן טוב שישלח שליח שידליק בביתו בזמן צאת השבת, או שידליק הוא עצמו בעת שיבא לביתו, אם הוא עדיין תוך זמן שיש פרסומי ניסא. וכבר העלה כן להלכה ולמעשה גאון עזינו הגרע”י זיע”א בספרו “חזון עובדיה” חנוכה (עמ’ קנה, קנו), שיש לו לאדם המתארח להדליק את הנר בביתו כאשר שב לביתו במוצאי שבת. וכ”כ סברא זו הגרב”צ א”ש זיע”א בזכרון יהודה (עמ’ קג).

 

ואמנם הגאון מהרש”ז אוירבאך זיע”א אמר דכל זמן שלא יצא מבית המארחים זה נחשב כביתו לענין נר חנוכה, ולכן יצא ידי חובה במקום שהוא נמצא בשעת ההדלקה כי שם ביתו, וכמובא משמו בס’ הליכות שלמה (מועדים עמ’ רעט). וכ”כ הגאון ר’ יעקב קמינצקי זצ”ל בס’ אמת ליעקב (סי’ תרעז). אבל לא הביאו ראיה ברורה לדבריהם. וע”ע בשו”ת תשובות והנהגות (ח”א סי’ שצא). גם הגאון המיוחד מהר”ם הלוי זצ”ל בשו”ת תפלה למשה (ח”ב סי’ נ) הרחיב למאד מאד בפתגמא דנא, וסיים, שאם חוזר לביתו לאחר חצי שעה מזמן ההדלקה, לא ימתין כדי להדליק בביתו, ויצא ידי חובה בהדלקת המארח.

 

אבל לא הבנתי את דבריו, כיון שסומך את הכרעתו על זה שמעיקר הדין אפשר להדליק בפנים, וא”כ הרי עכשיו הוא בבית חבירו, ומלבד מה שיש לדון בזה, שהרי דעתו להיות בביתו העיקרי, עוד יש להעיר טובא, שזה נגד הרמב”ם ורוב הראשונים, שסוברים דאם לא מפרסם את הנס לאחרים לא מקיים המצוה, וכבר הרחבתי בזה במקום אחר בס”ד, שאין שום ראיה ברורה מן הראשו’ להצדיק הדלקה בבית, בזמן שאין סכנה או חשש שתחזור הסכנה כגון כשדרים בין הגויים, וממילא כיון שיש פרסום הנס בפועל גם לאחר חצי שעה, למה יפסיד בידיו את מצות ההדלקה בביתו, בזמן שיודע שיהיה בביתו בזמן שההדלקה מפרסמת עדיין את הנס. ואכמ”ל יותר.

 

ואמר הגר”ד קוק שליט”א דסברת הגרש”ז אוירבאך בנידון דידן, היא כעין סברתו המפורסמת של החכם צבי (סי’ קסז) דבן חו”ל שבא לא”י אפילו ביאת עראי, אינו צריך לשמור קדושת יו”ט שני בזמן שהוא בא”י, [אכן שם טעמו ונימוקו דכל יום טוב שני הוא משום הזהרו במנהג אבותיכם דילמא גזרו שמדא ואתי לאקלקולי, וביאר החכם צבי, שזה שייך במקומם בחו”ל, אבל בא”י לא, ואין זה בכלל חומרי מקום שיצא משם וכו’. ע”ש. וסבירא ליה דענין יו”ט שני תלוי באתרא ולא בגברא. וכן הובאה דעתו בשו”ע של הגרש”ז מלאדי (או”ח סי’ תצו). [וכך היתה דעתו של רבה של ירושלים הגאון ר”ש סלאנט זצ”ל, רק שלא דרש כן בפירקא]. ונכדו של החכם צבי הגרי”ש נתנזון בתשו’ שואל ומשיב תליתאי (ח”ג סי’ כח) הרחיב בביאור שיטת זקינו, והכריע כן לדינא. וכ”ה בהגהותיו לשו”ת חכם צבי שם. וכ”כ כמה גדולי עולם כמבואר יפה בס’ “יום טוב שני כהלכתו” (פ”ב הערה ב). וידוע דלא נתקבלה דעתו של הח”צ, [וכן הכריעו החיד”א בברכ”י והמשנ”ב שם, וראה בהרחבה בס’ יו”ט שני כהלכתו שם הערה ג], אכן חזו הפוסקים לצרופי לדבריו במקום שיש עוד צד קולא.

 

אכן יש לדון טובא דמלבד שרבו על החכם צבי חולקים הרבה, הרי גם החכם צבי לא אמרה למילתיה אלא מטעם דס”ל דהמקום גורם, אבל בחנוכה מאן מפיס לן דהמקום שהאדם נמצא בו גורם, שמא בתר גברא אזלינן והוא נגרר אחר זיקת ביתו, ולא אחר בית אביו או חמיו או חבירו, שאין לו שייכות לשם בקבע לעולם. והעיר עוד רבינו שליט”א, דיש לחלק בין יו”ט שני שהוא יום אחד בלבד, לחנוכה שהוא שמונה ימים, [והגם שזה ברור שכל יום מצוה בפנ”ע], ויתכן שגם אם נעתיק לכאן את סברת החכם צבי, הני מילי רק אם יהיה אורח לשמונה ימים, ולא כשהוא כמו “בר בי רב דחד יומא” (חגיגה ה ע”ב), או אפי’ תרי ותלת יומי. וכך היתה דעת הגרי”ש אלישיב זיע”א, והיה מציין שכן מבואר בפשיטות בלשון המשנ”ב בביאור הלכה (סי’ תרעז, ד”ה במקום) בשם הפרי חדש, וכמ”ש בשו”ת אבני ישפה ח”ה (או”ח סי’ צד ענף ג). וע”ש מה שכתב להעיר בזה, וע”ע בס’ ימי הלל והודאה (עמ’ רעג). ואכמ”ל.

 

 

בברכה
יקותיאל אוהב ציון

 

 

אולי יעניין אותך גם:

 

 

 

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

4.5 2 הצבעות
דירוג פוסט
guest
2 תגובות
הישן ביותר
החדש ביותר הכי הצבעות
Inline Feedbacks
הצג את כל התגובות
יאיר
יאיר
2 שנים לפני

יישר כוח על הדברים.
תזכו למצוות. חנוכה שמח ושבת שלום

צבי
צבי
2 שנים לפני

יישר כח אתר יפה