אפליקצית עץ חיים 
האם מברכים “המפיל” בשם ומלכות לאחר חצות לילה?
שאלה: בעולם נפוצה שמועה שאין לברך ברכת המפיל חבלי שינה וכו’ אם הולכים לישן אחרי חצות לילה, וקשה לי מאד לאבד ברכה יקרה זו, אשר תוכנה המיוחד מעיד עליה, ולאומרה בלי שום ומלכות גם כן קשה לי, כי כבר אמרו (ברכות מ ע”ב) כל ברכה שאין בה שו”מ אינה ברכה, ורציתי לדעת איזה דרך ישכון אור בענין זה.
תשובה בקצרה: אין שום חשש לברך ברכת המפיל לאחר חצות, וזמנה הוא מתחילת הלילה במשך כל הלילה, ויש לברכה תמיד בשם ומלכות, וגם אם מדבר מעט איזה דיבורים לפני שנרדם, אין בזה חשש לדינא, וכל חסרון של הפסק בברכה זו, נאמר אך ורק אם מברך ואח”כ עוסק בענינים שמסיח דעתו מן השינה, וגם זה לא מוגדר הפסק ממש שגורם למפרע לעשות את הברכה לבטלה, אלא שלא נכון לעשות כן. ואם קם בלילה לזמן ארוך ושוב עלה לישן לא יברך שוב. וכן הישן ביום עדיף שלא יברך משום דסב”ל.
נימוקים ומקורות:
א. בגמרא ברכות (ס ע”ב) איתא, הנכנס לישן מברך וכו’, והנה לא מבואר בגמרא זמן לברכה זו, אלא כל זמן שהולך לישן מברך, וגם בכל הראשונים ועמודי ההוראה לא נזכר שום זכר לחילוק זה. ולכן בודאי שיש לברכה בכל פעם כשהולך לישן, וידוע שסתימת הגמרא והראשונים היא המכרעת בלתי שום ערעור, יותר ויותר [בלי סוף] מדברי האחרונים גם כשהם מפורשים.
ב. ואמר לי מרן הגר”ד קוק שליט”א, כי מה שאומרים שעל פי הסוד אין לברכה לאחר חצות, אין זה ברור כלל, ואם כי כתבו כן אנשי קבלה חסידים וקדושים, מ”מ כיון שבדברי האר”י לא נמצא כדבר הזה, אי אפשר לפרסם שעל פי סוד אין מקום לברכה זו לאחר חצות. ואמר לי עוד, כי יש שאומרים כן מפני שמצאו כך בדברי רבינו הרש”ש זיע”א, ועיין בתשו’ רב פעלים ח”א (סוד ישרים סי’ יד), ומ”מ בביתו של האר”י לא מצינו כן. [ואדרבה יש שהביאו ראיה מד’ האר”י לברכה אחר חצות, ע’ בס’ אבן השהם (סי’ רלט). ודו”ק]. וראיתי שכ”כ הגאון חיד”א זיע”א בברכ”י (סי’ רלט אות ב) שאין האמת כמו שיש שכתבו שעל פי הסוד אין לברך ברכת המפיל לאחר חצות לילה, ולמעשה יש לברכה בכל עת שהולך לישן. והגאון ר’ חיים אלעזר שפירא זיע”א ממונקאטש, בירך תמיד ברכת המפיל גם לאחר חצות כמ”ש בס’ “דרכי חיים ושלום” (אות שמח).
ג. ואם כי כתב הגאון החסיד רבי אליעזר פאפו זיע”א בס’ “חסד לאלפים” (סי’ רלט) שמנהג החסידים הבאים בסוד ה’ שלא לברך המפיל אחר חצות וכו’. ע”כ. הנה זה ברור שאין הכרח על פי סוד למנוע את ברכת המפיל, וגם יש חילוק בין מי שבא בסוד ה’ ויודע ומרגיש את המציאות של הסתלקות המוחין וכו’, שאצלו שייך לדבר בענין של מניעת ברכה, ואולי לכן גם בדברי החסד לאלפים שהחסידים היודעים בסוד ה’ הם אלה שנמנעים מברכה לאחר חצות. [וכ”כ דיוק זה בשו”ת אבני ישפה ח”ד (סי’ לז ענף ג). ע”ש. וכעין זה קצת אמר לי פעם מרן הגר”ח קניבסקי שליט”א, שלדעתו מה שמובא בכתבי האר”י לכוין באכילת זית לשם קדוש “אל אלהים מצפ”ץ” שהוא בגי’ זית ויועיל זכירה, שזה דוקא למי שמבין בכונות].
ועל על פנים דעת רבינו הגר”ד קוק שליט”א שאין הבדל בזה בין העוסקים בקבלה לפשטנים, ותורה אחת לכולם, ויברכו ברכה זו בשם ומלכות בכל זמן כשהולכים לישן. ורבינו הגדול מהר”ר עובדיה יוסף זיע”א, היה אומר במשך שנים רבות שלא לברך ברכת המפיל עם שם ומלכות לאחר חצות, ובימי זקנותו הדר ביה, וכתב לברכה בכל הלילה בשם ומלכות.
ד. ויש שהפליגו לומר דלא רק הברכה תהיה קודם חצות אלא גם צריך לישן בפועל קודם חצות, שהרי המוחין חוזרים כבר בחצות, ועיקר הברכה היא על הסתלקותם, והביאו שכן מבואר מלשונו של המקובל מהרי”ח סופר זיע”א בכף החיים (סי’ רלט סק”ח). וע’ ברכת איתן (עניני ק”ש שעל המטה, עמוד רס). וכבר כתבנו שלמעשה אין הדין כן, וכן כתבו רבים ושלמים מגדולי הפוסקים והמקובלים, לא עת האסף.
דיבור לאחר ברכת המפיל
ה. ומה ששואלים הרבה שמדברים אחרי ברכת המפיל עם האשה וכיו”ב, יש לדעת שאין בזה חשש, וברכה זו אינה ברכת המצוות אלא ברכת שבח והודאה כמבואר בכל הראשו’, וכל הענין הוא שלא לברך המפיל על דדעת להתעסק בענינים חשובים לאחריה, כי בזה הוא מופקע מגדר “הנכנס לישן” שאמרו עליו שיברך ברכה זו, אבל דיבורי עראי המצויים הם כעין חלק ממצב השינה ואין בזה חשש, ורק שהביאו הב”י והרמ”א (סי’ רלט) אסמכתא מדכתיב אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה, שלא לאכול ולא לדבר וכו’, ובודאי שאין להפסיד ברכה זו, בשביל חשש כזה שאינו חשש אמיתי ע”פ הלכה. וע’ היטב בלשונותיהם של הבן איש חי (פ’ פקודי אות טו) והמשנ”ב (סי’ רמא סק”ד). ודו”ק.
וכן מצאתי בקונטרס “עלה לתרופה” (ורשא תרנ”ט, עמ’ י) בשם רבינו הדברי חיים מצאנז זיע”א שאמר דמוטב לדבר אחר הברכה מלהפסידה, והביאו שם מהגאון רבי דוד מדינוב זיע”א ששינה בלא ברכה גרועה יותר מאכילה בלא ברכה [ויש לי לדון בראייתו. ואכמ”ל]. וע”ע בשו”ת אבני קודש (סו”ס לד). וכן הוכיח בס’ חבל יוסף מאיישישוק (סי’ רלט). ועוד הרבה.
הקיץ לזמן ממושך ושוב הולך לישן אם מברך שוב
ו. ואם קם מהשינה לאיזה שעה ולמד תורה או עסק בעניניו, ושוב הולך לישן יש לדון אם מברך שוב, והחקירה בזה אי הלילה הוי כמו “סל מצרפן” לכל שינה שישן בלילה, או שיש לכל שינה גדר מצב בפני עצמו, והמג”א (סי’ ו סק”ח) הביא מסדר היום שיברך בלא שם ומלכות. וכ”פ בשו”ע הגר”ז שם. וראה מה שכתב בזה רבינו הגר”ד קוק שליט”א בספר “ליקוטי בתרא” (עמ’ ג) דלמאן דאמר בעירובין (סה ע”א) לא איברי לילה אלא לשינתא, יש לומר דהלילה נחשב ככלי המצרף כל השינות כנ”ל, אבל למא”ד שם לא איברי לילה אלא לגירסא, יתכן דצריך לברך שוב. ובאמת שכ”כ בסידור הגאון יעב”ץ (ליל שבת חוליא ג, אות יא), שיכוין האדם מעיקרא שלא לפטור בברכת המפיל אלא רק שינה זו שלפניו עד שיקום, ואם קם והולך לישן שוב יברך שוב. עכ”ד. [אלא שיש להעיר דלהצד שהביא רבינו שליט”א דלמא”ד לא איברא לילה אלא לשינתא, לא יעזור מה שיכוין כיון דהלילה כולל הכל. וכנראה שזו דעת המג”א הנ”ל. ודו”ק].
עובד לילה שעיקר שינתו ביום אם מברך בשינת היום
ז. ושאלו מרבינו שליט”א, על שינת היום כשהיא עיקר אצלו, כגון שהוא עובד בכל לילה במשמרת לילה, האם מברך ביום, ואמנם אמרו בעירובין (סה ע”א) לא איברי לילה אלא לשינתא, אכן לא אמרו שם דלא שייכא שינתא אלא בליליא, ואמר חכם אחד שליט”א דכיון דאמרו בגמ’ סתמא הנכנס לישן, א”כ מה לי יום מה לי לילה, ובאמת שכ”כ בשו”ת תשורת שי (סו”ס פב). אך אמר רבינו שליט”א דבגמ’ שם נאמר אח”כ “כי מיתער” לענין קימת השחר, ומבואר שמה דמיירי קודם לכן בשינת לילה כאשר יראה כל קורא במדובר. ובאמת מצינו במאירי ברכות שם שכתב כדברי רבינו שליט”א, אלא שהביא שיש חולקים בדבר, וסבירא להו דגם על שינת יממא מברכין. ולדינא צ”ע ונראה דסב”ל, וכן פסק בשו”ת בנין דוד (סי’ כט) דלא פלוג רבנן ועיקר תקנת הברכה רק בלילה. וכן העלה בס’ “ברכת איתן” (ריש פרק ו). ע”ש.
בברכה רבה
יקותיאל אוהב ציון
אולי יעניין אותך גם:
- מתי מברכים על עשיית מעקה לבית
- האם יש חיוב ציצית בסוודרים ומעילים
- הדלקת נר חנוכה במרחב הפתוח בימי הקורונה
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום
אם אפשר להעלות ספר ליקוטי בתרא של הרב שיחיה לכאן נודה מאד. [אם זה ספרו האחרון שיצא].