מכתלי בית הדין

גט שני לאשה שחיה עם בעלה לאחר הגירושין

גט שני לאשה שחיה עם בעלה לאחר הגירושין

 

שאלה: אודות לאה שהיתה נשואה לראובן ונתגרשה זה שנתיים, אלא שעד עתה היתה חיה באותו בית עם הגרוש, נגד דין תוה”ק, וכמובן שחיו כדרך כל הארץ כדרך הפוחזים, וכעת נפשה בשאלתה שרוצה להנשא לאיש אחר, האם יש בזה איזה חשש ועיכוב, כי שמעו שבכזה מקרה צריכה גט נוסף מבעלה הראשון.

 

תשובה בקיצור: עיקר הדין הוא שאשה שהלכה וחיתה עם בעלה לאחר גירושין, והדבר מפורסם ויש עדי יחוד עליהם, הרי שהיא צריכה ממנו גט שני להתירה לשוק. והגם שכתבו בכמה אחרונים, שאם אינם שומרים מצות, אין צריך גט שני, מ”מ דעת מרן הגר”ד קוק שליט”א להצריך גם באנשים שאינם שומרי תורה גט שני. וכן דעת הגאב”ד דטבריה מהר”ר אברהם דב אוירבך שליט”א.

 

נימוקים ומקורות:

א. הנה מודעת זו מ”ש במשנה גיטין (פא ע”א) המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי, ב”ש אומרים אינה צריכה הימנו גט שני, ובה”א צריכה הימנו גט שני אימתי בזמן שנתגרשה מן הנישואין וכו’. ע”כ. והיינו דכיון שנתגרשה אחר שהיתה נשואה לו ולבו גס בה, והשתא יש עדים שנתייחדה עמו, והן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה, ואנן קיי”ל אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ע”כ אמרי’ מסתמא כיון בביאתו לשם קידושין. כמבואר כ”ז בגמ’ שם ע”ב. וכ”פ הרמב”ם (פ”י מגירושין הי”ח) דבכה”ג צריכה גט מספק. וכ”ה בשו”ע אה”ע (סי’ קמט ס”ב). וע”ש באחרונים כמה פרטי דינים מחודשים השייכים לדין זה. ולפי”ז נראה שבנידו”ד קודם כל היא צריכה גט שני מבעלה הראשון, ואח”כ ג”כ יש להתעכב עוד צ’ יום של הבחנה כנודע. [ואע”ג שזו לא היתה אשתו ודאי, מ”מ כיון שנתייחדו זל”ז בודאי בעו דין הבחנה, ואין תנאי בהבחנה שיהיו “נשואין” זל”ז, ויתירה מזו נתבאר בפוסקים בכמה וכמה מילי, כאשר תחזינה עיני המעיין אה”ע (סימן יג) ובאחרונים שם בהרחבה].

 

ב. והגם שאין לפנינו ב’ עדים כשרים שראו אותם מתייחדים, מ”מ דבר זה ידוע לכל והו”ל כעדים כמבואר ברמ”א (שם ס”א) לפי מה שביאר דבריו ברמיזה בביאור הגר”א (שם סק”א, ובסי’ כו סק”ג). עשה”ט. וכן מבואר בתשו’ הגר”ח מואלוז’ין שבשו”ת חוט המשולש (סי’ י) דבידוע לכל שדרים יחד לא בעי’ עדי יחוד, וכן דעת הרא”ה שהובא בשו”ת הריב”ש (סי’ ו) ובחידושיו לכתובות (עג ע”א) וע”ש בשטמ”ק, וגם הריב”ש בתשו’ (סי’ מו) דשדי נרגא בדברי הרא”ה דיחידאה הוא, נראה דתברא לגזיזיה כמבואר מדבריו בתשו’ אחרת (סו”ס קצג), ובאמת לאו יחידאה הוא כי כן משמעות הבבלי והירושלמי ושדין זה ברור הוא וכו’. ע”ש. וע’ ב”ש (סי’ לא סקכ”ב) ע”ד הריב”ש הנ”ל.

 

ואם כי איכא דפליגי ע”ד הגאון חוט המשולש כמבואר בתשו’ נובי”ת (אה”ע סי’ נב) דכל שאין ב’ עדים לא יועיל מידי כי כך היא ההוראה בקידושין לעיכובא, וידיעה זו שבעל אותה אינה מספקת לדין “קידושין”. ודברי הרא”ה אמורים דוקא גבי קטנה שהגדילה וכו’. ע”ש. [והגר”ח מואלוז’ין ס”ל דגדר “אנן סהדי” לא גרע מעדים ואין בזה עקירת התנאי דעדים לקידושין]. וע”ע בדברי הגרי”מ חרל”פ שהובאו במאסף התורני “בית מדרש” (לזכרו של הגרח”ע, עמ’ נז). ע”ש. מ”מ בנידו”ד שהם גרים בעיר דשכיחי בה אלפים בודאי שישנם עדים שראום מתייחדים, רק שאינם לפנינו, ואם נחפשם נמצאם, ובזה גם הנוב”י יסכים דחשיבי עדי ביאה. וע’ בשו”ת זכר יצחק מפונוביז’ (סי’ יז) מש”כ להעיר ע”ד הנוב”י. ע”ש.

 

ג. אכן בנידו”ד יש לעיין מצד המציאות, שהרי עוד בטרם נתינת הגט נמנו בני הזוג הללו וגמרו ביניהם שגם לאחר קבלת גיטה הימנו, כל זמן שלא תמצא לה מקום אחר, הרי היא ממשיכה לחיות עמו באותו בית, ודבר זה ידוע ומפורסם אצלם שיחיו ממילא כדרך כל הארץ, וא”כ לומר שמסתמא יבעל לשם קידושין בנידו”ד הוא דבר תימה, שהרי בזמן נתינת הגט יודע ממעשה זה שיהיה מיד כשיחזרו לביתם, ואטו נותן גט ע”ד לקדשה מיד אח”כ, אתמהה. וזה ברור דבמתני’ שם איירי שנתגרשה ע”ד שלא לחזור לביתו כלל, אלא שנפגשו זה עם זה בפונדקי. לא שהלכה לביתו מיד לאחמ”כ. וגם אם היה כן אין לנו ראיה לחייב גם גם כשידוע ביניהם בעת נתינת הגט שהם חוזרים מיד אח”כ לחיות באותו בית.

 

ד. וכבר כ’ באור שמח שם דדין זה דצריכה גט שני לא משום “חומר” בעילת זנות הוא אלא אומדנת חז”ל הוא שבאשתו “מתחרט” הוא על הגט בזמן ביאה ודעתו לקדשה שוב, [ונפק”מ דמטעם זה הבועל את הפנויה אפי’ בפני עדים ליכא ל”חזקה” זו. ע”ש]. וע”ש בנעם דבריו בהרחבה ושכן מבואר ברא”ש. ובנידו”ד איכא לעיוני טובא מאי חרטה שייכא, באופן שבעת נתינת הגט יודע ממעשיו המכוערים שיבואו בעוד זמן, ולומר דהגט הראשון בטל מעיקרא בכה”ג, הוא חידוש שלא נאמר בשום דוכתא. וצ”ע. איברא דעיקר דברי האור שמח נסתרים מדברי הרדב”ז וכל האחרונים שיובאו להלן, ועמש”כ לפלפל בדבריו לקמן (אות ז). וגם לישנא דגמ’ “אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות” משמע דמשום חומרא דאיסורא אמרי’ מסתמא קידש בביאה, ולפי”ד האו”ש הול”ל בלשון חיובי ולא ע”ד השלילה. וראה בשו”ת דבר אברהם (ח”ג סי’ כט) שכ’ ברמיזה להשיב על דברי האור שמח הנ”ל שאינם נכונים לדעתו. ע”ש.

 

ה. והנה ידוע בי מדרשא מש”כ הרדב”ז בתשו’ (ח”א סי’ שנא) אודות מומר שגירש את אשתו קודם שהמיר, ואחר שהמיר נשא אותה בערכאותיהם, ונתייחד עמה בפני עדים, דאי”צ גט שני, כיון שלא אמרו א”א עושה בב”ז אלא בישראל כשר הזהיר במצות, דלא שביק היתרא ואכיל איסורא, או בסתם ישראל, משא”כ בזה שהוא פרוץ בעריות ובנכריות, אתרע חזקתיה ולא שייכא ביה חזקה זו, וכמ”ש הראב”ד בהשגות (פ”י מגירושין הי”ט) לתקן ד’ הגאונים, דמיירי במוחזק בכשרות, אבל בפרוץ בעריות אין חוששין לקידושיו. ועוד דבנ”ד כיון שנשאה בערכאות ודאי ששוב אינו רוצה בדת משה וישראל ואיך נחוש לשמא בעל לשם קידושין והוא אינו חפץ בתורת קידושין. ומכאן אתה למד שהמתיחד עם גרושתו בעדים והיא בנדתה שא”צ גט, שמכיון שאינו זהיר בנדה ולא חייש לאיסור כרת ודאי דלא חייש לבעילת זנות, ולא בעל לשם קידושין, וא”צ גט. עכת”ד. והובא להלכה בשו”ת אהלי יעקב למהריק”ש (סי’ קיא). ובספרו ערך לחם (סי’ קמט, דע”ז ע”ד). ובשו”ת דרכי נועם (חאה”ע סי’ מו). ע”ש. ועמש”כ מהר”ש ויטאל בשו”ת באר מים חיים (סו”ס סז) בשם הרדב”ז. וכן מבואר בהדיא כדברי הרדב”ז בשו”ת מהר”י הלוי (כלל א סי’ ו, דט”ז ע”ד).

 

ו. וכעין דברי הרדב”ז מצינו בתשו’ הריב”ש (סי’ ו) אודות האשה שבא אנוס אחד לעכו”ם ודבר על לבה להנשא אליו, והיא נתפייסה ונגמר הזווג ביניהם. אלא שלא קדשה בעדים ולא נשאת לו בי’, אלא על ידי עכו”ם בחקות דתם ובכהני במותם. וישבה בביתו עמו כאשתו לכל דבר בחזקת אישות, והיו יודעים זה אנוסים רבים. וישב עמה כמשלש חדשים, ונתעברה ממנו וזה פריה והלך האיש ההוא מעבר לים ולא יסף לשוב אליה עוד. וע”ש שדן אי חשיבא אשתו או לאו. וכתב בתו”ד, ובנדון זה ודאי אין לך פרוצין יותר מאלו ההולכים ברצון נפשם לפני עכו”ם להשתחות שם, ומעשיהם מוכיחים בפריצותם ובקלותם. ואף כי בעונות אחר הגזרה, זולתי יחידים מיעוטא דמיעוטא, רבו המתפרצים בזנות של נכריות, אף כי בזנות של בת ישראל פנויה דנעשה להם כהיתר, אין צ”ל בקלי עולם כזה, שהוכיח סופו על תחלתו, שהניחה מעוברת והלך לו. ועוד שזו כשתבעוה לינשא ונתפייסה, היתה צריכה לישב ז”נ, והיתה בחזקת נדה, ולא טבלה לנדתה, שהרי לא היה להן אז אחר הגזירה מקוה טהרה, וא”כ הרי בא עליה ביאת זנות מספק נדה. ואם לאיסור כרת התיר עצמו בביאתו, איך יחוש לאיסור קל של פנויה. עכ”ל. אלא דאיהו מיירי בשלא היתה נשואה לו מקודם, וכל עיקר “נישואיהן” היה אצל הכומר. כיעוי”ש. אכן בשו”ת מהר”י הלוי שם מייתי סיעתא לדבריו מד’ הריב”ש.

 

ז. אמנם הגרמ”ש באור שמח שם כתב, דלפי מה שביאר בדעת הרמב”ם דלא משום חומר ב”ז אמרי’ דקידשה בביאה שנית, אלא מצד דבאשתו אמרי’ ד”מתחרט” על הגט, א”כ ברור שגם אם היתה נדה, אכתי אמרי’ דלשם קידושין בעל, דהא לאו משום חומר האיסור אתי’ עלה, אלא מצד שהיא היתה אשתו ורצונו לחזור ולהתקשר עמה. ע”כ. אכן כבר הרחיב להעיר ע”ד האור שמח בס’ חוות בנימין (ח”ב סי’ נה). ע”ש.

 

 

ח. ועדיין יש להעיר ע”ד הרדב”ז ממה שכ’ בתשו’ הרשב”א סי’ קפא, וכדכתב באבני מילואים (סי’ לג סק”א). ע”ש. והמהרי”ל דיסקין (קו”א אות ריח) כתב ג”כ מדנפשיה להוכיח מד’ הרשב”א שהובא בב”י דלא כהרדב”ז. ע”ש. [אלא שהביא ענין זה בשם האחרו’ ולא הזכיר שם הרדב”ז]. וכבר קדם בהערה זו באבני מילואים הנ”ל. ע”ש. וכ”כ במנחת החג. ע”ש.

 

ובתשובת הגאון בעל “שאגת אריה” אשר נדפסה בשו”ת בית אפרים (חאה”ע סי’ מב, דק”כ ע”ג) כה כתב, עוד יש לצדד בנידון שלנו קצת להיתרא מצד הסברא דכל חזקה שאמרו בגמ’ דא”א עושה בב”ז הא ודאי לשם קידושין בעל אינו אלא בדורות הראשונים שהיה דרכם לקדש בביאה וא”א לקידוש ביאה אלא ע”י, והיה דין זה ברור לכל, אבל בזמנינו ובמדינות הללו שאין דרכם לקדש בביאה אין דין זה ידוע אלא לחכמים הבקיאים בהלכות קידושין אבל לזה שהיה רך בשנים הדבר קרוב לומר שלא היה יודע ובקי בהל’ קידושין דנימא שבעל לשם קידושין ובעידי יחוד משום חזקה זו דא”א עבב”ז והלואי שרוב המורין בדורינו ידעו הלכות קידושין על מתכונתו. עכ”ל.  והובא גם בשאגת אריה בנוספות (סי’ א). ע”ש.

 

ובס’ משנת יעקב רוזנטל (פ”י מגירושין הי”ז) כתב, דהנהוג בביה”ד באלו שאינם שומרים טהרת המשפחה וכדו’, ושניהם מודים שחיו יחד אחר הגט, או שיש עדים שחזרו לחיות יחד, דמצריכין אותם גט שני, אולם במקום עיגון, או אם האשה ניסת כבר לאחר, ובפרט כשיש ילדים מהשני, יש לסמוך על הפוס’ המתירים בלא גט ובפרט בדורינו. ע”כ. וכן שמעתי ממגידי אמת בשם מורינו הגרע”י (שליט”א) שהורה בכה”ג שחיו יחד וכעת הבעל מנצל עמדה זו שרוצים ממנו עוד גט, להפחית בזה את חיוביו כלפי אשתו וכיו”ב, ובזה מתנה את נתינת הגט, דבכה”ג יש לסמוך ע”ד הרדב”ז והשאג”א שלא להצריך גט שני כלל.

 

וכיו”ב כ’ בשו”ת לב אריה הורביץ (סי’ כד) אודות האשה שנתגרשה מבעלה ושוב חיה עמו משך ד’ חדשים ומת, ובאה בפני בי”ד שיקבעו מעמדה כאלמנתו מנישואין ולא גרושתו, כיון שחי עמה אחר הגירושין עד יום מותו, ובכך תוכל לקבל את הפצויים ממקום עבודתו, ומסיק שאין לקבוע מעמדה כנשואה מטעם הליקוי שיש בעדים על היחוד שלהם, ובהסתמך ע”ד הרדב”ז והשאג”א הנ”ל. ע”ש. וכ”כ הגר”ש ישראלי בס’ “חוות בנימין” ח”ב (סי’ נה). ע”ש בהרחבה. וע”ע בשו”ת צדקה ומשפט חוצין (אה”ע סי’ מד) ובהערת הגר”מ לופס שם.

 

נספח שלא כסדרן

עמש”כ בשו”ת בכורי אשר אלחדד (ח”א סי’ יג). וע’ יבי”א (ח”ו עמ’ רסז, וח”ט עמ’ שצה, וח”ח עמ’ תג). וע’ ברכת יהודה חלק שביעי (ריש חאה”ע) בענין לסמוך על בדיקה המבררת שאין הריון ולוותר על ג’ חדשי הבחנה. וע’ שו”ת סולם יעקב (סי’ פז) בארוכה, ושם גם בענין ג”ח הבחנה. ובעיקר הענין ע’ אה”ע (סי’ יג) ובאוצה”פ שם. ועשו”ת מנחת החג ח”א אה”ע (סי’ לב) ובתשו’ מהרב”צ עזיאל שהובאה שם. וראה עוד שו”ת שערי רחמים פראנקו ח”ב צויין באבני האפוד (סי’ קמט). ועמש”כ מהר”א די בוטון בשו”ת לחם רב (סי’ כז). שו”ר מש”כ בזה בויען שמואל (חי”ז). ע”ש. והוראת מרן הגאב”ד מהרא”ד אוירבך שליט”א בענין הנ”ל היא שלא לוותר על גט שני. וכן דעת נשיא בית הדין “טובה ראייתה” מורינו החסיד הגר”ד קוק שליט”א.

 

 

 

 

בברכה
יקותיאל אברהם אוהב ציון

 

אולי יעניין אותך גם: 

 

 

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

5 1 הצבעה
דירוג פוסט
guest
0 תגובות
Inline Feedbacks
הצג את כל התגובות