אפליקצית עץ חיים 
ברכת חכם הרזים בהלויית מרן שר התורה זיע”א
לשאלת רבים שנסתפקו בעת הלוייתו של מרן שר התורה הגר”ח קניבסקי זיע”א, האם יש לברך את ברכת “חכם הרזים” על כינוס ששים ריבוא איש.
תשובה בקיצור: יש לברך ברכה זו כאשר יודעים שיש ששים ריבוא אנשים, הגם שבפועל אינו רואה את כולם, והעיקר שנמצא בתוך הכינוס. כן השיב הגר”ד קוק שליט”א, וכן הסכימו כמה גדולי עולם, וכמבואר בתשובה דלהלן בס”ד.
המברך חכם הרזים אי בעי למיחזי כולהו ס’ ריבוא
א. כבר לפני כשמונה שנים (שלהי אדר ראשון התשע”ד), נתאספו רבבות אלפי ישראל, למעמד קידוש ה’ ותפלה לאל נורא עלילה, לבטל גזירת רודפי הדת בא”י. וחד מן חכמיא שליט”א בירך בקול רם ברכת חכם הרזים בשם ומלכות (כמובא ברמב”ם פ”י מברכות הי”א, ובשו”ע או”ח סי’ רכד ס”ה), והמוני העם ברכו אחריו ג”כ, והיו כמה חכמים שהעירו מסברא, דלא מברכין ברכה זו כי אם ברואה כל הששים ריבוא מישראל, וכההיא דבן זומא שראה אוכלוסא ע”ג מעלה בהר הבית (בברכות נח רע”א), לא כן בנידו”ד שכל אחד לא ראה אלא את האלפים שלפניו ולא את כל הס’ ריבוא, ובכה”ג לא תקינו רבנן לברוכי. וע”ע בס’ בניהו שם.
ב. ולפע”ד צ”ע בטענה זו, דאי מיירי דוקא בעומד בגבעה גדולה מעל שטח פתוח המכיל ס”ר מישראל, הלא מעתה במה שאמרו רבותינו על הרואה את הים הגדול שמברך, וכי בעינן שיראה כל הים, הלא כגון דא עין לא ראתה, כי מלאה הארץ במים לים מכסים. ומה לנו להדחק בחילוקים בכח בין ים הגדול לס’ ריבוא, והלא היסוד הוא אחד, דהמעט מגלה על הכל, וכל שיש ידיעה שיש כאן ס’ ריבוא, שפיר איכא התפעלות, וכדמצינו בכמה דוכתי “אידך בתר רישא גריר”. מה גם ד”שדה הראיה” של האדם מוגבל, וגם כי יגביה כנשר קינו, מ”מ לא יוכל לראות בסקירה אחת מנין ס’ ריבוא בני אדם. ועל כרחין שחז”ל דברו על התאספות של ס”ר ובידיעת הדבר סגי. והמברך ישא ברכה מאת ה’.
ג. וכשהרציתי דברים הללו קמיה מרנא הגר”ד קוק שליט”א העירני, שיש לומר חילוקא דרבנן, דשאני ים הגדול דקיי”ל “יש בילה בלח” והכל אחד ממש, אבל ס’ ריבוא מישראל היינו מצב שנוצר ע”י “גופין מחולקין”, וממילא יש מקום לשמוע שצריך שיראה את כל הס”ר. ומ”מ לענין דינא אמר רבינו שליט”א שנראה שיש לברך על עצם הידיעה, [כעין הא דאשכחן בהנפת סודרין וכיו”ב שעצם ההתכללות יוצרת מצב אחיד], וזכר לדבר דין “סמוך אע”פ שאינו נראה”. ודפח”ח. ושמעתי שכן הורה בזמנו הגאון ריש”א דגלותא מרן הרי”ש אלישיב זיע”א, שיש לברך על עצם ההתכנסות, גם אם אינו רואה את כולם. וכן העלה הגר”נ קרליץ ב”חוט שני” (ברכות, עמ’ קפט) דסגי במה שרואה ריבוי אנשים מתוך הס”ר.
ראיית הגאון לבושי מרדכי דלא בעי’ לראות כולם
ד. והעירוני לד’ הגאון “לבושי מרדכי” בחידושיו לנדרים (כד ע”ב), דאיתא במתני’ שם, נדרי הבאי, אמר קונם אם לא ראיתי בדרך הזה כעולי מצרים, אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד. ע”כ. ובשו”ע יו”ד (סי’ רלב ס”ד) כתב, נדרי הבאי כיצד, כגון שאמר קונם ככר זה עלי אם לא ראיתי כיוצאי מצרים. ע”כ. וכ’ הט”ז (שם סק”ז), בגמ’ ובטור כתוב, אם לא ראיתי “בדרך הזה” כיוצאי מצרים, ונראה דמוכרח לגרוס כן, מדפריך בגמרא על קורת בית הבד, והא הוה בשבור מלכא כמו שנעתיק בסמוך, ולא פריך על כיוצאי מצרים והא אפשר שראה כן, דהא איתא בא”ח (סי’ רכד ס”ה) הרואה ששים רבוא מישראל ביחד וכו’, אלא על כרחך לומר דמה שהוא אומר “בדרך הזה” – היינו שמפורסם הוא שלא היו שם ס”ר באותו דרך, אבל לגירסא דכאן קשה מגמרא שזכרנו. ע”כ.
וכ’ הלבושי מרדכי, דבירושלמי (פ”ג דנדרים ה”ב) איתא על מתני’ הנ”ל, אפשר שלא עבר בה כעולי מצרים, אלא כן אנן קיימין בראיה אחת. והא לוליינוס מלכא כד נחת לתמן נחות עימיה כ’ מאה ריבוין, אלא כן אנן קיימין בראיה אחת. ע”כ. הרי דהטעם שנקרא נדר הבאי, מפני שאומר שראה כל הס”ר בראיה אחת, וזה ל”ש במציאות. ועפי”ז כ’ הרב לבושי מרדכי, דבברכת חכם הרזים, העיקר שיהיו הס”ר מקובצים יחדיו, והוא אי”צ לראות כ”א אפס קצהו, משא”כ הכא בנדרים דמיירי בראית כולם ממש, שזה אי אפשר. ע”כ. הרי שהגאון לבושי מרדכי נוקט לדינא כד’ הגרי”ש והגרד”ק הנ”ל. ושוב שמעתי שהגרי”א דינר שליט”א אמר בעת הלויית שר התורה, שכן שמע גם הוא הוראה זו מפיו.
אם יש מניעה מלברך ברכה זו בלויית המת
ה. ואמרו למרנא הגר”ד קוק שליט”א בשם הרה”ג ר’ מסעוד בן שמעון שליט”א שהורה [ולא בדקנו השמועה] דל”ש לברך ברכה זו בעת הלויית המת. ורבינו שליט”א אמר דלכאו’ כן יש לברך גם בעת הלויה, דסו”ס האיכא קמן שיעור הראוי לברכה, ולא שמענו מניעה מחמת אסיפת הציבור לשם לויית הנפטר. ושוב אמר רבינו שיש לחקור, אי חיוב ההתכנסות אי משום “כבוד החכם” [גברא רבה דאורייתא], או משום “כבוד התורה” [שהוא ענין “מופשט”], ולהצד דהוי כבוד החכם יש לדון שמא אין מקום לברכה זו בעת הלויית החכם. ובפשטות הסיבה היא משום כבוד התורה, וכלשון חז”ל “נטילתה כנתינתה”.
בדין ברכת הקשת אי בעי לראות את כולה
ו. ובקונטרס “קשתו דרש ויכוננה” (סי’ ה) הבאתי מה שמסופק בביאור הלכה (ר”ס רכט) היכא דראה מקצת מן הקשת אי מברך, או שיש לראותה כחצי גורן עגולה. ולא הכריע. ובס’ “גאולי כהונה” (מע’ ק אות ה, עמ’ תקצז) כ’, שמנהגם שלא מברכים על הקשת, אא”כ רואים אותה בשלימותה. וצ”ע בפוסקים. ע”כ. והנה ב”ספר הברית” (מאמר מקריות הארץ, אות י, דנ”ד ע”א) כתב, דפעמים שלא תתראה כל הקשת, רק חלק קטן ממנה נמצא בקערורית השמים וכו’, והוא ספק קשת וברכתו כדין ספק ברכות. ע”כ.
ז. אכן מדברי ס’ הברית אין לנו לדון לקולא, רק היכא דמעיקרא באה הקשת מחוסרת, וכמבואר בלשונו שהספק הוא אם בכלל קשת היא או יצירה אחרת, ומינה יש לדייק, דאם ידוע שהיתה הקשת בשלימותה, רק דלעת עתה חסורי מחסרא ע”י סיבה מסויימת שנסתרה, בכה”ג יש לברך דסו”ס ידעינן דקשת היא זו. והגאון המנוח מהר”ם לוי בס’ “ברכת השם” (ח”ד פ”ד סי’ לו) לא דק בזה, וכתב, דאם יודע דהוא קשת, יכול לברך אפילו על חלקו, כיון דגם ע”ז שייך הודאה להשי”ת, ודלא כביאור הלכה שמסופק בזה. ע”כ. ובמחכ”ת עירב תרי מילי, כי המשנ”ב איירי ברואה חלק מהקשת, ואינו יודע אם זה חלק מתוך קשת שלמה. וכ”כ ס’ “שער העין” (עמ’ קא) בשם מרן הגרי”ש אלישיב זיע”א, דבכגון שידוע שהקשת שלימה רק שהוא רואה חלקה, לא נסתפק הביאוה”ל, ופשיטא דמברך. וכן מוכח בהדיא מלשון ס’ הברית והביאוה”ל הנ”ל. ודברי ס’ הברית נאמנו על הפוסקים בכמה ענינים, וראה לדוגמא בנידו”ד בשו”ת לב חיים (ח”ב סי’ מו).
ח. ובס’ מאמר אסתר (סי’ רכט, עמ’ רפ) כתב ע”ד הביאוה”ל, דמה לי כולה מה לי מקצתה, ומעשים בכל יום שאנו רואים הקשת ומעט עננים מכסים אותה ומברכים עליה מ”מ וכו’. ושוב מצא להרב ברכת השם שהשיג ע”ד המשנ”ב ושש לקראתו. ע”ש. גם בשו”ת תשובות והנהגות (ח”ג סו”ס עו) נראה דלא נחית לחילוק הנ”ל בד’ הביאוה”ל. וכזאת יש להעיר גם ע”ד הגאון דברי שלום מזרחי (ח”ב סי’ קא). וממוצא הדברים הנ”ל יש להעיר גם ע”ד הגאון חזון עובדיה (ברכות, עמוד תעג בהערה), שעירב בין ד’ המשנ”ב וס’ הברית, לדברי שאר ספרים שכתבו דהרואה מקצת הקשת יברך, ועפי”ז פשט לספיקו של הביאוה”ל בזה”ל, “והמברך יש לו ע”מ שיסמוך”. ולא ידעתי ע”מ, כי אף לא אחד בהם כתב לברך בגוונא דס’ הברית, וכולהו מדברים באופן שיש ידיעה דקשת היא, רק דעתה אינה נראית בשלימות, וקמ”ל דאין זה דומה ללבנה. ודו”ק. איך שיהיה, מבואר דלכו”ע אם רואה חלק מהקשת בידיעה שישנה קשת שלימה רק שצרו עיניו מראות, שפיר מברך ואין בדבר עיכוב. דון מינה ואוקי באתרין.
סומא בברכות הראיה
ט. נהדר אנפין לנ”ד, דאפי’ סומא, יש אומרים ששייך בכל ברכות הראיה, כמבואר בשו”ת שבות יעקב (ח”ב סי’ לח) דהו”ל דומיא דברכת יוצר אור דסומא מברך כיון דישנה אצל אחרים. וכן פסק רבינו זלמן מלאדי בסדר ברכות הנהנין (פי”ג אות ט), דכל ברכות הראיה שאינם של הנאה אלא שבהם נזכרים שבחו של מקום, גם הסומא מברך. וכ”כ הגאון בעל חות יאיר במקור חיים (סי’ רכט). ואם כי לדינא אנן חיישי’ לסב”ל כיון דהחיד”א בברכ”י (סי’ רכד סק”א) דס”ל שהסומא ל”ש בברכות אלו. ע”ש. ואכמ”ל. ומיסתיין למנוע הברכה בסומא, שלא לסמוך על סברת “ישנו אצל אחרים”, אבל כל מי שעינים לו וישנו בראיה באם יעלה למקום גבוה, בודאי שאין זה לעיכובא, ומברך גם כשאינו רואה לכולהו. [וידוע דאיכא רברבי דס”ל דבברכות השבח לא חיישי’ לסב”ל כשאר ברכות שאומרים בהם אקב”ו, וכמ”ש בשו”ת עמודי אש (מעון הברכות סי’ ב אותיות ב ג), ועוד. והגם דרבים דפליגי ע”ז, מ”מ בודאי דבנדו”ד חזו לאצטרופי. וע’ שד”ח באס”ד (מע’ ברכות, סי’ א אות חי סק”ה). ובדברי חכמים (סו”ס קלג). ושו”ת יחוה דעת (ח”א סו”ס סט). ועוד].
ברכת חכם הרזים על חכם מופלא
י. עוד רגע אדבר אודות המעשה המפורסם הנכתב בס’ “זכרון למשה” (דפ”א ע”א) שהגאון רבינו משה סופר היה מסופק אם לברך ברכת שחלק מחכמתו על רבו הגאון רבי משולם מטיסמניץ, מכיון שהרמב”ם השמיט ברכה זו מחיבורו, ובלי ספק דהיינו טעמא דסבירא ליה שאין לנו חכמים בזמן הזה שראויים לברכה זו. אבל אפשר שלא נאמר כן על גאון עוז כמו רבינו משולם, וכשהקביל פני הגאון, פתח ואמר, ת”ר הרואה חכמי ישראל אומר בא”י אמ”ה שחלק מחכמתו ליראיו, ובירך בשם ומלכות בקול רם. והמשיך בשאלה, רבינו, למה הרמב”ם השמיט דין זה, ותירץ לו תירוץ על פי דרך החריפות והפלפול. ע”ש. וראה בהשמטות (שם דצ”ז ע”ב) מה שהעיר בזה. וראה עוד בשו”ת דברי ישראל וועלץ (חאו”ח סי’ מז).
יא ורבינו הגדול זצוק”ל בשו”ת יחוה דעת (ח”ד סי’ טז בהערה) כתב על עובדא זו, אולם באמת זה אינו, כי הרמב”ם הביא דין זה במפורש (פ”י מברכות הי”א), ולא השמיטו כלל. ונראה ששמע השומע וטעה. ומה שעשה מעשה רבינו החת”ס לברך בשם ומלכות דרך לימודו בש”ס, נראה שמעיקר הדין היה סובר שצריך לברך ברכה זו בשו”מ אף בזמן הזה על גדולי הדור, כמבואר בשו”ע, ורק לרווחא דמילתא בירך בהזכרת השם דרך לימודו בש”ס, שאלמלא כן, בודאי שבזה לא יצא מידי ספק ברכה לבטלה, וכמבואר במג”א (סי’ רטו סק”ה), שהקורא ברכה דרך לימודו בש”ס צריך לאומרה בלי הזכרת השם. ומצאנו תנא דמסייע ליה הוא רב נחשון גאון בתשובה, הובא ב”אוצר הגאונים” (ברכות נד ע”ב, סי’ שנב), שהקורא בש”ס ברכה כיון שאינה שעת מעשה לברך, אם יאמר הברכה בהזכרת השם נמצא שמוציא שם שמים לבטלה. וכן כתב המהר”ם מרוטנבורג בספר תשב”ץ (סי’ תיט). אלא ודאי שמעיקר הדין היה סובר שיש לברך בשו”מ, ומהיות טוב עשה כן כדרך לימודו בש”ס. [שדעת הגאון יעב”ץ שהקורא בש”ס יכול לומר מטבע הברכות כהוייתן. ועיין מה שכתב על דבריו בברכ”י (סי’ רטו). ובמה שכתבנו בשו”ת יחוה דעת ח”ג (סי’ יג). ודו”ק]. ע”כ.
יב. וזה כמה שהרגשתי בדוחק הדברים, דכיון דס”ל להחת”ס דברכת שחלק מחכמתו יציבא וקיימא בכל דור כמבואר בשו”ע, ובפרט על גברא רבה כרבינו משולם איגרא, א”כ מה לו להחת”ס לברך מתוך סוגיית הגמ’, ומה טעם עשה כן דוקא בברכה זו, ולא בשאר ברכות. ובעיקר דינא דהזכרת ש”ש בברכות כשלומד מסוגיית הגמ’, גם אי נימא דבשעת הצורך יש לסמוך על סברת היעב”ץ, הרי באוצר הגאונים ובתשב”ץ מפורש דלא כותיה, ולא מצאנו למאן דהוא מהראשונים שיאמר כסברת היעב”ץ לקולא, ואדרבה גדול האחרו’ המג”א פסק כסברת הראשונים שלא לברך בשו”מ הברכות שהובאו בש”ס. וא”כ גם ברכה זו היה לו להחת”ס לברכה כדין שאר ברכות ולא לעשות מעשה המוכיח כסברא דלא קים לן כוותה לכתחילה. ומאי רווחא איכא בהנהגה זו. ומורגש הדבר דנדחק רבינו הגרע”י זיע”א בכדי להעמיד העובדא במה דאפשר כדי שלא לאשוויי להגאון כטועה במה שאמר שלא הוזכרה ברכה זו ברמב”ם. והדוחק במקומו עומד.
יג. עד שמצאתי את שאהבה נפשי בס’ היקר “אש התורה” (ח”ב עמוד שצט), שם הובא שהגאון ר’ אהרון קוטלר סיפר, שהחת”ס הסתפק שמא יש לברך על רבו ברכת חכם הרזים, כיון דמבואר בברכות (נח ע”ב) דרב חנינא בר איקא בירך על רב פפא ורב הונא בריה דר”י שחלק מחכמתו וחכם הרזים ושהחיינו, וזאת משום חכמתם המופלגת ביותר שכללו כל החכמות האנושיות, ונחשבו בעיניו כרואה ס’ ריבוא מישראל (ע’ רמב”ן במלחמות שם, דמ”ד ע”א). אלא שלא מצינו להרמב”ם שיזכיר ברכת חכם הרזים על גאון מופלג. וזה היה ספיקו של החת”ס כשבא לראות את רבינו משולם אשר שלם היה בכל חכמה *), וע”כ פתח סוגיית הגמ’ שם בע”א ואמר, ת”ר הרואה אוכלוסי ישראל אומר בא”ה אמ”ה חכם הרזים, והמשיך בעובדא הנ”ל עם ר”ח בר איקא, ושוב העיר למה לא הביא הר”מ דין זה. [והסביר הגר”א קוטלר, דחשש החת”ס לעשות הערמה לקרוא הברכה בלבד, וע”כ המשיך בסוגיא והקשה בה, להורות שכיון לשם לימוד].
*) אשר ממש אי אפשר לשער גודל הבקיאות ומהירות החריפות אשר חוברו אצלו יחדיו לא יאומן כי יסופר (לשון החת”ס בדרשותיו ח”א עמ’ עה), ועודנו עלם כבן שמונה רעשה תבל מחכמתו הרבה (לשון הגרי”ש נתנזון בעל שו”מ, בהסכמתו לס’ “איגרא רמה”), צא וראה מי הם תלמידיו, הגר”מ בנעט, הגה”ק ר’ נפתלי מרופשיץ, הגאון בעל קצות החושן, הגאון חוות דעת, הגאון ברוך טעם, ועוד רבים.
ע”ז השיבו רבינו משולם, כי אע”פ שדרכו של הרמב”ם להביא גם הלכתא למשיחא, היינו טעמא, משום דסו”ס עתידה להתחדש, לא כן דבר שהיה בעבר ולא עתיד להתחדש, לא יביאנו הרמב”ם בספרו. ומעתה ברכת חכם הרזים על בן אנוש, שהוא דבר מופלג שהיה רק בדורות קודמים ולא בדורותינו, וגם לא עתיד להתחדש, מצד דבזמן המשיח מלאה הארץ דעה את ה’, וממילא כולם יהיו מופלגים בחכמה ולא יהיה בזה חידוש, ע”כ לא הביא הר”מ דבר זה בחיבורו. ע”כ דברי רבינו משולם. אז פתח פיו החת”ס ואמר, בזה מיושב לי מה שהעירו (תויו”ט פ”ב דב”ב מ”ז), למה השמיט הר”מ לדינא דמתני’ (ב”ב כד ע”ב) דמרחיקין אילני סרק מן העיר נ’ אמה. ולאור האמור ניחא, כי האידנא דא”י בחורבנה, אין הלכה זו נוהגת, כמבואר בב”י (חו”מ סי’ קנה), ולעתיד הלא גם אילני סרק יטענו פירות (כתובות קיב ע”ב). וע”כ לא מצאה הלכה זו מקום לנוח בספר יד החזקה. [וכ”ה בחידושי חת”ס לב”ב שם]. וכן שמעתי ככל הנ”ל מהגאב”ד דטבריה רבינו אד”א זצוק”ל. ולגירסא זו סרו מהר כל התמיהות.
יד. ובעיקר השמטת הראשונים לברכת חכם הרזים על גאון מופלא, ראה מ”ש מרן בב”י (סי’ רכד) בב’ אופנים, ובב”ח שם. והטור שם כ’, ואם רואה אפילו אחד שהוא מופלג בחכמה יברך חכם הרזים, דרב חנינא בריך כד חזי לרב פפא, ויש אומרים שאין בזמן הזה מי שראוי לברך עליו כך. ע”כ. והשו”ע השמיט ברכה זו לענין חכם ומבואר דלדינא ס”ל כהיש אומרים דל”ש ברכה זו גם על חכם מופלג. וע”ש במאמר מרדכי (סק”ב). וכ”כ הרמב”ן במלחמותיו והמאירי בבית בחירתו (ברכות שם), שאין הלכה כרב חנינא ואפי’ חכם כיונתן בן עוזיאל אין מברכין עליו חכם הרזים, וכדחזינן שלא עלתה בידו דר’ חנינא מחשבתו לברך עלייהו. ע”ש. ועמש”כ מהרי”ת בס’ “עלי תמר” על הירושלמי (רפ”ט דברכות). וילע”ד. וע”ע בשו”ת התעוררות תשובה (ח”א סי’ קס) שדן על אפשרות שיהיו ז’ ברכות על אדם אחד, ומנה בתוכם חכם הרזים. ולדינא אינו נכון כמבואר. וכבר פירטתי בס”ד ענין זה בחיבורי “הלכתא למשיחא” [עודנו בכתובים] בענין אם יברכו על מלך המשיח ברכה זו.
תבנא לדינא
ברכת “חכם הרזים” יש לברכה במקום שמתכנסים בו ס’ ריבוא, גם אם לא רואה את כולם, והידיעה מספיקה לענין זה. ואין הבדל ב”עיתוי” ההתכנסות, וגם בלויית חכם יש לברכה. ועל אדם פרטי לא מברכין ברכה זו, אפי’ הוא פלאי בחכמתו. והסומא, טוב שישמע ברכה זו מאחר, ויכוין לצאת י”ח.
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה
אולי יעניין אותך גם:
- מרתק ביותר: כל הנהגותיו וחידושיו של רבינו הגר”ד קוק שליט”א מיום הכיפורים האחרון
- הספר המיוחד על זקן רבני טבריה הרב אברהם דוב אוירבך זצ”ל
- סגירת חלון או דלת – צוואת רבי יהודה החסיד