תפלה בצידי הדרך או במסגד

תפלה בצידי הדרך או במסגד

שאלה: אדם שנמצא בדרכים והגיע סוף זמן המנחה, יש בידו ב’ אפשרויות, או להתפלל ברשות הרבים, או להכנס למסגד של ישמעאלים, כיצד ינהג.

תשובה בקיצור: הגם שאין להתפלל במקום פתוח ללא מחיצות, ובפרט בכביש סואן שיש בו רעש או עוברי דרכים המפריעים לתפלה, מכל מקום אין להכנס להתפלל במסגד שהוא מקום המיועד לשנאת ישראל היפך מטרת התפלה של היהודי. וכן השיב מרנא הגר”ד קוק שליט”א.

אגב, החוששים ומתפללים בשטחים פתוחים בימי הקורונה, יזהרו למצוא מקום הראוי לתפלה, שלא יהיה היסח דעת מחמת העוברים ושבים, ומכל שכן בשבת קודש שלא יראו לנגדם עוברי עבירה, ומוטב להתפלל ביחידות, מלהתפלל במקומות שמסיחים את דעת האדם מכוונת תפלתו.

נימוקים ומקורות:

א. הנה ידוע דלא ראוי להתפלל במקום שאין בו מחיצות, ואמר רב כהנא בברכות (לד סע”ב) חציף עלי מאן דמצלי בבקתא, ובקתא היינו מקום פתוח. ויש לחקור מהי הבעיה בבקתא, האם משום שבבקתא חסר את המעלה של בית, דבעינן להתפלל במקום שיש בו מחיצות [ואפי’ בלא תקרה סגי, וע’ ברכ”י (סי’ צ ס”ה), ותשו’ מעשה אברהם (סי’ כה, די”ב ע”ד), ואברהם אזכור (מע’ ת אות קיא). ואכמ”ל], או שהבעיה בבקתא היא מצד עצמה, גם בלא הענין של חסרון מעלת בית.

פלוגתת רש”י ותוס’ בטעם הדבר

ב. ונחלקו בזה הראשו’, דרש”י פירש שם, שיש ענין להתפלל במקום סגור משום שאז חלה עליו אימת מלך ולבו נשבר. ע”כ. נמצא דס”ל דבבקתא יש חסרון בית, אבל להתוס’ (ד”ה חציף, בפי’ בתרא) שפי’ דהבעיה בבקתה משום שבני אדם עוברין שם ומסירים הכונה מהמתפלל. נמצא דס”ל דלאו דוקא בית בעי’, אלא הבעיה היא מצד עצם הבקתא שיש בה מציאות של חסרון כונה. וע’ בב”י (סי’ צ) ובאחרו’ שם.

טעם להשמטת הראשו’

ג. והאחרו’ העירו, למה הרי”ף והרא”ש והרמב”ם לא הביאו הא דרב כהנא, וראשון להערה זו הוא המעדני יו”ט שם. [וראה עינים למשפט ומאור ישראל ברכות שם מש”כ בזה]. ויתכן דס”ל כפי’ בתרא דהתוס’, וממילא הלכה זו נכללת בדין הידוע שיש להסיר מעליו כל דבר המפריע לכונה, ואיך פירושא הוא זיל גמור. [וע’ תוס’ רא”ש שם דנקט נמי ב’ תירוצי התוס’. וידוע מה שכתבו דתירוצא בתרא בתוס’ הוא העיקר לדינא. ודו”ק].

והלא כתב הרמב”ם (פ”ד מתפלה ה”א) חמשה דברים מעכבים את התפלה וכו’ ודברים החופזים אותו וכונת הלב. ושוב כ’ (שם הט”ו והלאה) כוונת הלב כיצד, כל תפלה שאינה בכוונה אינה תפלה וכו’. וע”ש בהרחבה אודות תנאי הכוונה בתפלה. וכתב עוד (פ”ה מתפלה ה”ו), תיקון המקום כיצד, יעמוד במקום נמוך ויחזיר פניו לכותל וצריך לפתוח חלונות או פתחים כנגד ירושלם כדי להתפלל כנגדן וכו’. ומכללן של דברים אתה למד לדברי רב כהנא. וכן צ”ל גם בשיטת הרי”ף והרא”ש ושאר ראשונים.

ד. איך שיהיה בכבישים המצויים האידנא, לכו”ע לא יאות להתפלל שם, הן לפרש”י הן לפירושא בתרא דהתוס’, שהרי אין בהם קירוי, ויש בהם חסרון כוונה, ובודאי שיש להכנס למקום שיש בו מחיצות, ולהתפלל שם בכונה רצויה. ובשו”ע (סי’ צ ס”ה) נקיט לדינא דרב כהנא עם פרש”י. ובמשנ”ב שם הביא מפמ”ג, דמוטב להתפלל בבית שאין בו חלונות מלהתפלל במקום פרוץ. [הגם דבעלמא יש ענין שיהיו חלונות במקום תפלה כמ”ש בשו”ע שם ס”ד]. והביא המשנ”ב מהאחרו’ שכתבו מהזהר שיש ענין להתפלל דוקא בבית.

ה. והיכא דלא אפשר ליה, בודאי יתפלל בבקעה ולא יפסיד התפלה, זה ברור שגם אם יכל להתפלל בבית ולא עשה כן והתפלל בבקתה, דאי”צ לחזור, וכמ”ש בס’ יפה ללב (שם סק”ו) משם מהר”ר יאשיהו פינטו בעיון יעקב ע”פ סנהדרין (קה ע”א), וע’ בתשו’ תרומת הדשן (סי’ ו). ודו”ק. ואנן בעצה טובה לכתחילה איירינן לדעת מה יעשה ישראל.

עובדא דהגרב”צ א”ש זיע”א

ו. ושמעתי מחכם אחד שהיה עם חכימא דיהודאי גאון עזינו מהר”ר בן ציון אבא שאול זיע”א בחו”ל, ובעת התפלה בליל שבת קדש היתה רעידת אדמה, ויצאו כולם להתפלל ברחוב העיר, ואמר להם הגרב”צ לעשות התפילה בתוך מחיצות של בני אדם. [ויש מהראשו’ שכתבו דגם לרב כהנא אם מתפללים עשרה בבקתא לית לן בה, עיין פסקי ריא”ז (ספ”ה דברכות), וס’ האשכול (דיני תפלת מנחה וערבית). ואכמ”ל].

סברת הגר”ד קוק שליט”א

ז. ואמר לי מרנא הגר”ד קוק שליט”א שלענין מעשה מוטב להתפלל ברשות הרבים, ולהתאמץ בכל מאי דאפשר לכוין בתפלתו, ולא יכנס למסגד כיון שהמוסלמים מלאים שנאת ישראל, והמסגד הוא מקום המיועד לשנאת עם הקודש, ולא יאות להתפלל לפני המלך במקום שמבקשים לשלוח יד בבני המלך. וראה עוד להגאון הפרד”ס בס’ אות היא לעולם (מע’ ת אות קלה) שיש טומאה במסגדי הישמעאלים, ושם מצאה הסט”א קן לה, והרגיעה בהם הלילית, ועשתה לה שם קביעות גדול.

ח. ונפק”מ לדינא באיזה מקרים שרצה מאן דהוא לאושיד נורא במסגדא דערבייא, ואמרו שאסור לעשות כן כיון דסו”ס הוא מקום תפלה לאל חי, אך רבינו שליט”א אמר לי דמעיקר דינא אין בזה איסור, ואין שום קדושה במקום מטעם הנ”ל. ולדברי הרב אות היא לעולם, מצוה נמי איכא לאבדם ולשורפם. ובזמן שפינו את גוש קטיף נתעורר ספק, שמא עדיף להרוס את הבתי כנסיות, כדי שלא יהפכום למסגדים שלהם.

תפלה במסגד שבמערת המכפלה

ט. והנה ידועה תשו’ מרנא הגאון יביע אומר (ח”ז חיו”ד סי’ יב, וח”י או”ח סי’ טז) בענין תפלה במסגד שבמערת המכפלה, שהרחיב בדברי הפוס’ ובראשם הרמב”ם (פי”א ממאכא”ס ה”ז, ובתשובותיו) שהישמעאלים לא נחשבים עובדי ע”ז, ושעל כן אין להמנע מלהתפלל  שם. ואמנם הביא שהגאון מקלויזנבורג בתשו’ דברי יציב (חיו”ד סי’ מ) אשר רוח אחרת עמו, ולדעתו יש להרחיק מן המסגדים כמו מכנסיות וכו’. ע”ש. וכן דעת הגראי”ו בציץ אליעזר (חי”ד סי’ צא אות ד) דדין המסגד ככנסיה, וחיליה מחי’ הר”ן סנהדרין (סא ע”ב). ע”ש.

אמנם מדברי רבינו הגר”ד קוק שליט”א נראה דס”ל כהוראת הג’ יביע אומר, דמעיקר הדין מותר להכנס במסגדים שלהם, וכן הורה הגאון ריש”א דגלותא זיע”א (ע’ אבני ישפה ח”א סי’ קנג), אך לא יאות להתפלל שם, וכל מה שהביא הגאון יבי”א מפי ספרים וסופרים לענין יינם של ישמעאלים שמותר בהנאה, וכן על זה הדרך, אין בזה סיפוק לענין הכשר המקום לתפלה. ויתכן דמערת המכפלה שאני, דחשיב שהם באו בגבולינו, וכאשר ענה רבן גמליאל במתני’ דע”ז (מד ע”ב) לפרוקלוס על שאלתו למה הוא רוחץ במרחץ של אפרודיטי. ועמש”כ ידידינו הגרי”ח סימן טוב שליט”א בס’ כרם יוסף (מגילה ו ע”א).

י. והנה מלבד הבעיה שיש בתפלה במקום פתוח, והצורך להתפלל בבית, כמבואר לעילא ולעילא בס”ד, יש גם מעלה נוספת להתפלל בבית שהוא מיועד לתפלה, וכאן יש לדון האם יש במסגד משהו מעלת מקום המיועד לתפלה, ואמנם פשיטא דהשראת שכינה ליכא תמן, מ”מ יל”ע אי איכא בזה מעלת מקום תפלה, דסו”ס הם מתפללים שם לאל עליון. [וכעין החילוק הידוע מהגאון מהר”מ פיינשטיין זיע”א באגרותיו, בגדר צירוף מחלל שבת למנין. ואכמ”ל כעת].

האם יש משהו בתפלת גויים

יא. ואמר לי מרנא הגר”ד קוק שליט”א, דאי לאו שנאת ישראל שעושים שם, ובאופן דליכא שום סרך אלילות, אכן יש איזה מעלה במקום, ואע”פ דתפלת גויים היא, ויש להביא ראיה לזה ממה שמצינו שיכולים הגויים לנדב נדרים ונדבות כישראל, וכדיליף רבי עקיבא במנחות (עג ע”ב) מריבויא דאיש איש. והיינו עולות הבאות בנדר ונדבה כמבואר להלכה ברמב”ם (פ”ג ממעשה הקרבנות ה”ב). הרי שגם לגויים יש חלק ונחלה בקרבת ה’ לענין קרבן, וה”ה לענין תפלתם אל ה’, שבודאי יש בה ממש.

וכן מצינו בתפלת שלמה המלך (מלכים א, ח, פסוקים מא מב מג) שאמר, וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא ובא מארץ רחוקה למען שמך, כי ישמעון את שמך הגדול ואת ידך החזקה וזרועך הנטויה ובא והתפלל אל הבית הזה, אתה תשמע השמים מכון שבתך ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי למעון ידעון כל עמי הארץ את שמך ליראה אותך כעמך ישראל ולדעת כי שמך נקרא על הבית הזה אשר בניתי. הרי שיש ענין גם בתפלת הגוי, והגם דמיירי על בית המקדש, מ”מ טעמא רבה קאמר שלמה, למען ידעון כל ע”ה וכו’. עכת”ד הגר”ד קוק שליט”א.

עובדא בזמן מגיפת איזמיר

יב. ועין רואה בשו”ת מעשה אברהם אשכנזי (סי’ כה) שמספר דעובדא הוה בזמן המגפה בשנת תקע”ב, שנתרחקו כולם מן העיר איזמיר, והלכו לכפר “בונאר באשי”, וחלק מהציבור היו מתפללים במקום הסמוך למסגד של הישמעלים, אשר לפעמים הם אומרים שם “נאמוס” [היינו תפלת הישמעאלים], והעלה דשפיר דמי. והעיר על עובדא דאייתי בס’ בתי כנסיות (סי’ קנג) שאסרו להתפלל בבית כנסת, מאחר ונכנס שם גוי ועשה נאמוס וכו’. ע”ש.

וכן כתב האי עובדא מהר”ר אברהם פונטרימולי (בנו של בעל פתח הדביר) בס’ “עבד אברהם” (דף ד סע”א וע”ב) שהתירו ג’ רבנן קדישי עמודי הוראה דפקיע שמייהו ועמם עוד חכמים ורבנים להתפלל בבית תפלתם של התוגרמים [הישמעאלים], כיון דליכא בהם שום נדנוד ע”ז, וכן שמענו שהרב נחמד למראה כתב פסק להתיר בזה ועודנו בכתובים. עכת”ד. והנה דברי הנחמד למראה עלו אח”כ בדפוס בתשו’ מעשה אברהם הנ”ל, אך לא התיר בתוך המסגד, רק סמוך לו.

וגם על היתר זה של המעשה אברהם, כתב הגאון ר’ יהודה די שיגורא בהגהתו לס’ אות היא לעולם שם, דלאו שפיר למיעבד הכי, ודחה הראיה שכתב המעשה אברהם מתשו’ הרא”ם (סי’ עט) דעבירה אקראית שאני וכו’. ע”ש. וראה להגרי”א מקובנא בתשו’ עין יצחק (או”ח סי’ יא). ואין להאריך יותר. ואיך שיהיה איני יודע אם היה בזמן חכמי איזמיר הסתה ושנאת ישראל בתוך מסגדיהם כמו שיש האידנא, ויותר נראה דלא היתה זאת. ועל כן אין ראיה מההוראה שהביא בס’ עבד אברהם לנ”ד.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה