שמיעת שירי קודש בשנת אבל ועוד..

שמיעת שירי קודש בשנת אבל

חדר כושר שמשמיעים שירים ברקע

השתתפות בהכנסת ספר תורה בקול שירה, ועוד

שאלה: כבוד הרב, אבי נפטר לפני כשלשה חדשים, וברוך ה’ אנו נזהרים בכל דיני אבלות כהלכה, אלא שנוצרה בביתנו בעיה קשה, ובפרט בתקופת הקורונה שהכל סגור ומסוגר, ובני הבית מצויים בבית יותר מהרגיל, ומפריע להם שאי אפשר לשמוע שירים כלל, וגם אני באופן אישי מתקשה בהמנעות זאת, שאלתי היא, האם יש היתר לשמוע שירים, למרות שעדיין לא עברה שנת האבל.

תשובה בקיצור:

מעיקר הדין אין איסור בתוך שנת האבל לשמוע שירים, ובפרט בקלטת וכיו”ב. ומה שחושבים העולם שהבעיה בהליכה לאירועים היא מחמת התזמורת, זו טעות, ועיקר הבעיה היא בעצם ההמצאות במקום של סעודה ושמחת מריעות, ובפרט בחתונה שהיא נקראת “בית השמחה”, ואפי’ אם אין בה תזמורת אסור לאבל להיות נוכח בה.

ולעצם שאלתך, פסק מורינו ורבינו הגר”ד קוק שליט”א, שגם האבל בתוך שנה יכול לשמוע שירי קודש, ובפרט שירים רגועים, כמו תיקון הכללי בליווי כלי נגינה, או ניגוני ר”ש קרליבך זצ”ל, שאין בהם מטרת הקפצה והתעוררות שמחה, רק התעוררות הרגש ושפיכת לב, והשומע שירים אלו מתחזק מהם בעבודת ה’. וכן היה מורה ובא הגרש”ז אוירבך זצ”ל לענין ימי העומר.

ולכן אם האשה או הילדים מדליקים בבית שירי קודש מכל סגנון שהוא, לא צריך להעיר להם כלל. וכן מותר ללכת למכון כושר [כשר בצניעות], הגם שיש שירים ברקע.

נימוקים ומקורות:

א. הנה יש לשים לב לחילוק ברור שבין דיני אבלות לדיני החורבן, ודלא כפי שמצוי בין ההמון שמערבבים בזה הרבה, ומה שמצינו בחז”ל (סוטה מח ע”א, גיטין ז ע”א) איסור על כלי זמר מצד דיני החורבן, וכן מבואר לדינא ברמב”ם (פ”ה מתעניות ה”ד), ובשו”ע (או”ח סי’ תקס). ע”ש. אין מזה שום ראיה לדיני אבל על ז’ קרובים, כי חורבן בית המקדש שאני, שבו בטלו הלויים שעבודתם בשיר. וע’ ברכות (לא ע”א), ובבא בתרא (ס ע”ב).

וזה כמו איסור מדינא דגמרא לאכול בשר בסעודה המפסקת, ובאבלות אין איסור כלל כמבואר בהדיא בתענית (יג סע”א), ובכתובות (ח ע”ב), וממתני’ דברכות (יז ע”ב) לענין אונן, והיינו משום דאיסור בשר בזמן חורבן הוא מחמת ביטול קרבן, ודין הוא שלא נאכל בשר ושלא נשתה יין כוליה שתא (ב”ב ס ע”ב), ואין זה שייך לאבלות כלל.

ופוק חזי בתשעה באב שבו אבלות על החורבן יש איסור להושיט אפי’ אצבע קטנה למים כיוה”כ (או”ח סי’ תקנד ס”ז), ובאבלות מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו בקרים (יו”ד ר”ס שפא). וכן ענין האבל הוא שתיקה ודומיה (יחזקאל כד, יז, וע’ מו”ק טו ע”א, וברכות ו ע”ב), ואבלות החורבן הוא אנקה וצעקה (ישעיה כב, יב. וע’ חגיגה ה ע”ב). ואכמ”ל. וכל היד המרבה לבדוק, המצא תמצא הרבה חילוקים בין עניני אבלות לעניני החורבן, יש שזה חמור יותר ויש שזה קל יותר, וצריך להתבונן שלא לערב המושגים.

ב. ובכלל, שמיעת שירים בקלטות וכיו”ב, אינה בכלל גזירת חז”ל שגזרו על כלי נגינה בפועל, ולומר דהקלטת עצמה נחשבת כלי שיר, זהו חידוש שאינו מוכרח. ולכן אין שום מקור נחרץ לאסור שמיעת כלי שיר כל השנה מצד אבלות החורבן, ולפי זה ה”ה גם בימי העומר ובין המצרים, דמעיקר הדין מותר לשמוע שירים רגיל. וגם אבל תוך שנה או ל’, מותר לו לשמוע קלטות ודיסקים שיש בהם שירי קודש. וכבר דברו בכל זה בספרי האחרו’, ולמעשה אין שום מקור מפורש בתלמוד ובראשו’, שממנו יוצאת הוראה לאיסור בענין הנ”ל. ואין צורך להרחיב בציונים, לך נא ראה.

ג. וכ”כ הגר”י אהרנברג זצ”ל בשו”ת דבר יהושע (ח”ג סי’ סג) שלא מצא בשום מקום איסור מדיני אבלות [בתוך ל’ או שנה] לשמוע שירים להנאה או לכבוד, וגם מה שאומרים שאין לשמוע בימי ספיה”ע, אין לזה מקור נאמן, והמג”א (ר”ס תצג) לא הזכיר מניעה בימי הספירה אלא לענין ריקודים ומחולות, ושמיעת שיר מאן דכר שמיה. וכנראה קשרו זה לאיסור כניסת אבל למקום שיש מזמוטי חתן וכלה, וכמובן דלא דמי כלל וכו’. וע”ש מה שכתב בשפה ברורה, לענין רב בתוך שנת אבל המסדר קידושין ויש ניגונים ברקע.

והגאון המנוח רבינו עבדיה יוסף זיע”א בס’ חזו”ע אבלות (ח”ב עמ’ שמט) העיר ע”ד הדבר יהושע בזה”ל, אולם באמת נראה ששמיעת כלי שיר לא הוצרכו הפוסקים לאומרו, שהם בכלל שמחה שאסורה לאבל. ע”כ. וצ”ע, דאטו יהיה אסור להניח ילד בחיקו כיון שיש בזה שמחה, וכדחזי’ דאסור בזה בתוך ז”י אבלות (מו”ק כו ע”ב, ושו”ע יו”ד ר”ס שצא), ולא מצינו איסור בשנת האבל אלא בשמחה של בית משתה, או של סעודת מריעות וכו’, כמבואר בשו”ע שם. אבל לאו כל מידי דשמחה אסרי’ ליה. [ומה שציין לכמה פוסקים, התם מיירי בכלי נגינה ממש ובמקום חתן וכלה, וכפי שנרגש בסיום דבריו. וע”ש בחזו”ע (עמ’ שסד). ודו”ק]. ועכ”פ מצד דינא דגמרא והראשו’ ובעלי השו”ע ליכא מידי בהא.

הדליקו שירים בעבודה או בבית

ד. ולכן אדם הנמצא במקום עבודתו ושומעים שם שירי קודש, והוא בשנת אבל על קרובו, אין שום צורך להעיר להם שיכבדו אותו ויכבו, כי מעיקר הדין בודאי שגם הוא יכול לשמוע. ועל כן אפי’ אם לא איכפת להם לכבדו, אין שום ענין לעצור הנהגה שהורגלו בהם ובפרט כשעושה להם רוגע הנפש. [ודלא כמ”ש הגר”מ אליהו זיע”א בשו”ת הרב הראשי (סי’ נב) שההיתר הוא משום גדר הנאה הבאה לאדם בעל כרחו (פסחים כה ע”ב), והוא ישמור אבלו בלבו. ע”ש].

ובעיקר בביתו של אדם, לא פעם קשה לאשה ולילדים כל הצער שיש לאדם מפטירת אביו או אמו, ונוסף גם הוא מוגבלות של ניתוק גמור משמיעת שירים בבית, ופעמים הרבה שהדבר מגיע להפרת השלוה בבית, ולכן יש לשקול הדברים בפלס, ולהנחות את בני הבית שיעשו מה שהם רוצים, וגם הוא ינהג רגיל, וה’ לא ימנע טוב להולכים בתמים. [וראה מה שכתב ביסוד הנ”ל, הראשל”צ מהר”י יוסף שליט”א בספר הנחמד “עין יצחק” על תקופת הקורונה (עמ’ מז) בענין שמיעת שירים לנמצאים בבידוד וכו’].

השמעת שירים ברדיו בימי העומר

ה. ויפה עשה הרה”ג ר’ אליהו שלזינגר שליט”א יחד עם ידידינו הגאון ר’ אהרון ירחי שליט”א ועם המנוח הגרי”פ פיינהנדלר זצ”ל, שהסכימו יחדיו להנהיג ברדיו “קול שמחה” להשמיע כרגיל בימי העומר שירי קודש של רגש וערגה, ואין שום צורך להחמיר ולהמציא איסורים, ודיינו שנזכה לשמור עצמינו מכל האיסורים הכתובים והברורים, ובפרט ברדיו דתי שמבקשים למשוך לתורה את ההמונים, ובהעדר מינימום של נעימות ברדיו, נפסיד המון שומעים, [ויתירה מזו הקילו גדולי עולם לענין הדפסת עיתון דתי בחוה”מ], ולמה נחמיר בדבר שאין לו שורש לאוסרו, ונפסיד דברים עיקריים ויסודיים. ראה כל הענין בשו”ת שואלין ודורשין (ח”ד סי’ לז).

כיוצא בזה היה מעשה באלמנה שהכינה סעודה גדולה לאברכי כולל שעשו סיום מסכתא לעילוי נשמת בעלה, וכמה טרחות טרחה והוציאה ממון וכו’, וכשהסבו לסעודה גילה אחד האברכים שהכשרות היא מסוג מסויים שאינו מקובל כ”כ, והם רגילים לאכול רק מכשרות מסויימת וכו’ כידוע מסגנון זה, ואמר הגאון הנורא מהרב”צ אבא שאול זיע”א, כי הזהירות והחשש שלא לצער אלמנה, יש בה הרבה יותר חשיבות מעניני כשרויות, שהרי גם הכשרות ההיא טובה, רק שאינם עושים הידורים כמו ההיא שרגילים בה. וכמה פקחות צריך בענינים אלו, ובפרט בדורינו שהכל הולך אחר הצבעוניות. ואכמ”ל.

חדר כושר שיש בו שירים

ו. ולכן זה ברור שאם אדם רגיל לילך למכון כושר בכדי להתעמל להבראת גופו, שיכול לילך לשם כדרכו הגם ששומע ניגונים ברקע, כיון שאין שום מקור ברור לאיסור שמיעת ניגונים ושירים, וגם אם היה כזה איסור, הרי לא גרע מזמרא דנגדי ודבקרי דאמרי’ בסוטה (מח ע”א) דשרי, ופרש”י שמנגנים כדי לזרז העוסקים במלאכת סחיבת הספינה בחבל, או לכוין היטב השוורים בתלמי השדה. ע”ש. וכ”כ בס’ “אור כוכב” (ח”ב עמ’ קעה) בשם הגאון מהר”ר אביגדר נבנצל שליט”א. ומה שכתב בס’ שערי האמונה (עמ’ תלד בהערה) לאסור התעמלות שיש בזה זמר, כיון שיש לפעמים קצב מהיר וכו’. הוא תימה, ואין שום יסוד בגמ’ או בראשו’ ובעלי השו”ע לאיסור שכזה.

שמיעת שירים בימי ששי של העומר

ז. ורבים מדברים כל פעם על יום ששי של ימי העומר ובין המצרים, אם מותר לשמוע בהם שירים, ועושים בזה דיונים ופלפולים כאילו מדובר בדינא דגמרא, והגם שהכוונה רצויה כדי להראות את כוונת הלב על צער החורבן או פטירת תלמידי רע”ק, אכן כבר קבעו לנו רבותינו מה לעשות בשביל הנ”ל, ולכן בעלי שכל הישר יודעים שהשאלות האלה אי”צ לדבר מהם כלל, ומי שרוצה לשמוע ישמע ביום ששי, והרוצה ישמע גם בשאר ימים, דאין כאן גדר איסור והיתר, רק הכל הנהגה שהנהיגו גדולי הדור האחרון, ולא בתורת חיוב כלל.

תקנתו קלקלתו…

ח. והיותר טוב בימי העומר להמנע מפגיעה בין אדם לחבירו, ולעורר על זה בכל מקום כל השנה, ובפרט בימים אלו שבהם עושים סימן לפטירת כ”ד אלף תלמידי רע”ק, ובגמרא (יבמות סב ע”ב) רק סיפרו מה שאירע, ולא גזרו מידי לא על תספורת ולא על נישואין, רק ציפו שכל אחד יגזור על עצמו להרבות כמה שיותר באהבת ישראל. [ורק מזמן הגאונים תקנו תקנות לזכרון פטירתם, ולא לאבילות עליהם. ואכמ”ל]. וגם בימי החורבן עיקר החיזוק הוא להתרחק משנאת חנם שהוא סיבת החורבן (יומא ט ע”ב).

וכמה משובש ומוזר הדבר, להמנע מגילוח בימי העומר, ולהכנס מזה לעצבים ומתחים ומחמת זה לפגוע בחבר או באשה, והרי זה בדיוק הענין של זכרון תלמידי רבי עקיבא. וח”ו לא באתי לרגע להקל ראש ולו במילה אחת הכתובה בשו”ע, אבל ודאי שיש לנו להתבונן במטרת התקנות של רבותינו, ולא להתמקד בהוספות מאוחרות שכולם מבורכות, אך בידיעת המקור, נוכל להכריע מה אסור ומה מותר והכל לפי הענין. וזאת התורה לא תהא מוחלפת.

השתתפות אבל בהכנסת ס”ת

ט. והוה עובדא כאן במשפחה שהכניסו ספר תורה בתוך שנת האבל לאמם, לעילוי נשמתה, וחכם אחד חשב להורות שלא ישתתפו בתהלוכת הספר שיש בה ניגונים וכו’, והם לא חשבו לקפץ ולרקד שם, רק ללוות הספר מהבית עד בית הכנסת לתת כבוד לתורה, והורה מרן הגר”ד קוק שליט”א שאין בזה חשש, כיון שאין כאן מטרת שמחה ומרעות, ומינכרא מילתא שבאים למקום זה לכבודה של תורה, ולכן הדבר מותר. [וכעין זה כתב בשו”ת דבר יהושע שם לגבי מסדר קידושין בחצר האולם, שיש קול ניגוני רגש והתעוררות בעת החופה, דשפיר דמי. ע”ש].

י. ומרנא הגר”ד קוק שליט”א בשנת האבל על אמו ז”ל, היה עובר לפני התיבה כהרגלו בקודש, ובעל הניגון הרב בנימין וילמן שליט”א, היה מלווהו כרגיל, ולא ראה בזה שום מניעה, וכל העם רואים את קולות הקדש בהתעוררות עצומה ודמעות של חיזוק משמיעת קולו המיוחד בחזרת הש”צ ובאמירת הזמירות. ואכמ”ל.

הרבה יש להרחיב בגדרי הענינים, ובפרט לאור המצב שרבו הספרים והכותבים אין סוף, אך לא היה בכחי להביא כל הספרים, ולהשיב על טענותיהם וכו’, ואתה תחזה. ואני כתבתי את יסודי הדברים מה שיוצא מהסוגיות והראשונים כפי שהדגשתי לעיל, וכאשר קבלתי בס”ד ממורינו הגר”ד קוק שליט”א. תן לחכם ויחכם עוד.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה