אפליקצית עץ חיים
ניצוצי חנוכה מופלאים
חידוש נפלא בגדר השמחה בחנוכה…
והטעם שלא אמרו “משנכנס כסלו מרבין בשמחה”…
בגמרא נאמר שקבעו ימים אלו להלל ולהודאה, ומפני זה כתב מהר”ם מרוטנברג שאין חיוב סעודה והכל רשות.
וברמב”ם כתוב שקבעום ל”ימי שמחה והלל”, [ומקורו במגלת תענית כידוע], והעולם אומרים שיש כאן מחלוקת, אכן הא לא נהירא כל כך, דהרמב”ם לא פירש כלל ענין של מצוה בסעודה, ולשון שמחה והלל מתפרש יפה בכמה אופנים, ואטו מי שעשה שבועה שלא יאכל בשר כי אם בסעודת מצוה, יכול לאכול בשר בסעודות חנוכה?!
ועוד, דאם נפרש כפשוטו שיש חיוב שמחה, זה פלא, מנא ליה להרמב”ם שיש חיוב שמחה בחנוכה, והרי בראש השנה ויוה”כ דנו הרבה אי יש חיוב שמחה, ודברי השאגת אריה בזה הרעישו את בית הספר כנודע, וחנוכה שהוא מדברי סופרים מנא לן חיוב שמחה בו. ולשון המגלת תענית לא מראה כלל על חיוב שמחה, אלא על מצב של שמחה, ובאמת גם ברמב”ם יש לפרש כן, ויתבאר להלן בס”ד החילוק בין “חיוב במעשה שמחה” ל”מצב של שמחה”.
ובאופן אחד יתכן דשמחה שכתב הרמב”ם, אין כונתו כלל לחיוב שמחה הידוע בשאר מועדים, אלא לשמחת ההלל, כי אמירת הלל בצער היא חסרון בהלל, וכמ”ש בגמ’ ברכות ע”פ בה’ אהלל דבר באלהים אהלל דבר שיש לקבל הכל בשמחה, כי הלל בלא שמחה אינו הלל, ופרש”י דהלל היינו שלימות הלב.
וזאת שנית, יותר נראה שחז”ל קבעו אותם בכח רוחני של שמחה, היינו שבכל שנה יהיה בימים אלו שמחה, וכעין מה שאמרו חז”ל “וביום שמחתכם אלו השבתות”. והעירו דשבת היא חיוב עונג ולא שמחה. וביארו בזה דבקושטא אין חיוב שמחה בשבת כי אם עונג, [דמטעם זה רגל מפסיק אבלות ולא שבת], רק שהמציאות שיורדת מהעולמות העליונים על ישראל היא מציאות של שמחה, וכן הוא בנוסח התפלה, ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג וכו’. [וצ”ל דלענין אבלות רק שמחה שישנה באתערותא דלתתא גורמת הפסקה. ודו”ק].
ונרחיב מעט, שמחה היא מצב של שלימות, כמבואר ברש”י (ברכות ס ע”ב) הנ”ל, שבת הכל שלם, וממילא יש שלום, כלשון חז”ל “ושבתו בשלום”, ושלום היינו שלימות, ויכולו השמים והארץ, כאילו כל מלאכתך עשויה.. וכמו כן בחנוכה קבעום רבותינו לימי שמחה, אלו ימים שיורדת בהם שמחה לעולמות שלנו, אפילו למטה מעשרה …..תן חלק לשבעה [שבת] וגם לשמונה [ימי החנוכה], וידוע לשון הזהר “שכינתא לא שריא אלא באתר שלים ולא באתר חסר ולא באתר פגים ולא באתר עציב” וכו’.
ובאמת שיש להעיר אמאי לא אמרו “משנכנס כסלו מרבין בשמחה”, וכבר העירו בזה הגאון שאלת יעב”ץ ח”ב סי’ פח [ויישובו על פי רש”י בתענית (כט סע”א), לפע”ד אין בו כדי השב],
ויתכן דדוקא בפורים שיש פעולת הגברא של “ימי משתה ושמחה”, המתבטאים בסעודה חשובה כמפורט ברמב”ם [וידוע מהגרי”ז דהרחיב רמב”ם בגדר סעודת פורים טפי מיו”ט, ואכמ”ל], בזה הוא דשייך להרבות מראש חודש, והרחבנו בזה בדרושי פורים, אבל בחנוכה מיירי מהארת שמים, ולא שייך בזה הוראה לבני אדם, ומסתבר דאה”נ שיש כח שמיימי של שמחה ונסים כבר מראש חודש… וכדכתיב במגלה והחדש אשר נהפך וכו’. [וכסלו עם ד’ אותיות הוא ק”כ להורות על מיתוק ק”כ צירופי אלקים].
והרי הצירוף של חודש כסלו, הוא בשם ויה”ה, היוצא מפסוק בפרשת ויחי “וירא יושב הארץ הכנעני”, דמיירי באבלו של יעקב, והנה חודש בחודש כסלו פטירת ר”י הנשיא הנקשר ביעקב כידוע ר”ת נשי”א.
והנה בפסוק הנ”ל מבואר בסוטה (יג ע”א) שעטרו את ארונו של יעקב בל”ו כתרים, כמו גורן שיש לה גדר של קוצים [ע”ש בפרש”י], וזה כנגד לו נרות של חנוכה, ומתבאר כי חנוכה תיקון כר”ת כמ”ש הגרד”ק שליט”א דל”ו נרות כנגד ל”ו כריתות [נפש נר פתילה שמן]. ועל ארונו של יעקב הניחו ל”ו כתרים כי יעקב תיקון ל”ו כריתות.
ומבואר שבכל החודש הזה יש כח גדול של הכנעת החיצונים וריבוי גדול של הארה שמיימית, והקוצים שהם בדרך כלל מפריעים, נעשים שומרים והגבורה מביאה כח לחסדים. והוא מיתוק כי תצא אש ומצאה קוצים וכו’… והכל הארת פנים בלא הסתרה כלל, יא’ר ה’ פניו אליך “ויחנך”, גימטריא “החנוכה”.
עוד יש לבאר כי הכח של חנוכה הוא מעל הטבע [כידוע ממהר”ל במספר שמונה], והשמן דלק מעל הזמן, והיינו שימי החנוכה הם מעל הזמן, [ופוק חזי שזהו המועד היחיד שמחולק בב’ חדשים], ולכן אין בזה צמצום של משנכנס … כי הוראת משנכנס היא עד זמן מסויים מן הכניסה עד היציאה, אבל אור ימי חנוכה לא בטל לעולם.
נסיים בדבר טו’ב ובדבר [רבינו] דו’ב (דטלנ”ת בני חד בקתא), מה שנתברר לי היום (נר ששי של חנוכה) עם מורי הגר”ד קוק שליט”א מיד לאחר שהדליק בביתו נאוה קדש את הנרות, כי הימים י”ד וט”ו באדם הם לא ימים שעושים בהם את מצות הפורים, אלא הם “ימי הפורים”, כמו שלא שייך לומר על יום שבת שהוא יום שביעי שיש בו שבת, אלא השביעי הוא השבת, כך גם ימי הפורים נהפכו מאז תקנת אנשי כנה”ג לימים שהם חפצא של פורים, והסיבה לכך מפני שהימים האלה מקורם בכ”ד ספרים, וכדכתיב במגלת אסתר “וימי הפורים האלה” וכו’, ובזה שייך לומר משנכנס אדר, ובפרט דימי הפורים בי”ד וט”ו לחודש שאז סיהרא בשלימותא, שזה גדר שיא העליה, וממילא שייך לומר משנכנס אדר, אבל ימי החנוכה, אין להם שורש בתנ”ך, [ואמנם מקורם טהור במגילת תענית, אך כח של תורה שבכתב הכנוס בתנ”ך בלבד לית בהו], וקשה לומר מתחילת החודש להרבות בשמחה, וימי שמחה והלל של חנוכה שכתב הרמב”ם, אינם כשמחה של רגלים וגם לא של פורים, אלא שיש להזהר שלא להצטער ולהספיד כמבואר בסוגיא דחנוכה הניצבת ריש פ”ב דשבת, ובפרט שימי החנוכה בסוף החודש שהוא חצי של הירידה, והם שייכים לשליש האחרון של הירידה, ולא שייך בהו כח המושך מראש חודש.
רמזים קצרים לחביבות ימי החנוכה
בפסוקי ההלל “כי חלצת נפשי ממות את עיני מן דמעה את רגלי מדחי”. כנגד נפש”י ממות, מדליקים נפ”ש נר פתילה שמן, והאור הוא חיות ושמחה, היפך מות וצער. וכנגד את עיני מן דמעה, ברכת הרואה בדמעות של גיל, וידוע כמה השגות יש בהסתכלות על נרות החנוכה. וכנגד רגלי מדחי, הדלקה עד שתכלה רגל מן השוק. מדחי, ר”ת, מ”ד ח’ ימים, כי מ”ד נרות עם השמש כנודע, מה בצע בדמ”י. וברישא דכתיב, כי חלצת נפשי, ר”ת חנ”ך, שהם אותיות שורשיות של חנוכה.
צמ”ח. ידוע הרמז ציצית מזוזה חנוכה. ויש כאן ענין של “מוקף במצות” כנודע. אך יש כאן ענין נוסף בקומה ולא רק בהיקף, כי המזוזה בשליש עליון, והחנוכיה בשליש תחתון, והציצית באמצע.. [בפרט לאור דברי הב”י סו”ס י שכתב טעם לפטור בגד ארוך מציצית]. והעירני הגאון ר’ ישי שרגא שליט”א שרשום בזכרונו שכבר נמצא יסוד זה בכת קודמין. ולא מצאתי עדיין, אשמח למי שיראני מקור הדברים.
בברכה רבה
יקותיאל אוהב ציון
אולי יעניין אותך גם:
- המתארחים בשבת היכן מדליקים נרות חנוכה בע”ש ובמוצ”ש
- פניני חנוכה מהרב דב קוק שליט”א
- טעם חדש למאכלי חלב בחנוכה, וסוד פטירת הרב שטיינמן סמוך לחנוכה
- היכן מדליקים את הנרות החנוכה?
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום
יפה ומחזק
אשריך רבי ישראל דן