מרן הגר”ד קוק שליט”א משיב לשאלה היכן נמצאת ה”תשובה” בראש השנה…

מרן הגר”ד קוק שליט”א משיב לשאלה היכן נמצאת ה”תשובה” בראש השנה…

א. במסכת ראש השנה (יח ע”א) איתא, דעל “עשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים” – נאמר – “דרשו ה’ בהמצאו”, ואז מעלת היחיד כמעלת ציבור. [וע”ש ב”עין יעקב” שהגירסא “עשרת ימים שמראש השנה עד יוה”כ. וגירסא זו ניחא טפי. וע’ בטור (סי’ תרג). ויש לחלק, ודו”ק]. ובלשון הראשונים הימים הללו נקראים “עשרת ימי תשובה”.

ב. ומבואר, דב’ ימי ר”ה – הם הראשונים והפותחים לימי התשובה, וכ”כ הרמב”ם (פ”ג מחנוכה ה”ו), דר”ה ויוה”כ הם ימי תשובה ויראה, לא ימי שמחה יתירה, לפיכך אין אומרים בהם הלל. וראה עוד בפירוש המשניות להר”מ (שלהי מס’ ראש השנה).

ג. וצ”ב, שהרי אין שום בקשת סליחה בנוסח התפלות דר”ה, ואסור לצום בו ולא להזכיר עוון, וכמבואר בשו”ע (סי’ תקפד, וסי’ תקצז) ובזמן התקיעות יש שנוהגים לומר וידוי [בפה או בהרהור כל חד לפום מנהגו], ולדעת הגר”א מוילנא זיע”א אין לומר שום וידוי כנודע, וא”כ צ”ב במה ואיך מתבטאת התשובה ב”ראש השנה”.

ד. ואמר מרנא הגר”ד קוק שליט”א, שזו לא שאלה בכלל, כי השופר זה יותר מכל הוידויים שיש, וידוע על גדולי ישראל שכשהיו שומעים שופר היו מגיעים למצב סכנה ממשי… וזו המציאות, ומה שאנשים לא מרגישים בפועל רגשי תשובה בעת תקיעת שופר, זה כמו שישנם אנשים רבים שמרגישים הנאה במנה פלאפל מיותר מדף גמרא, אמנם האמת ברירא לכולם שדף גמרא יותר נעים מכל תאוות העולם הזה… עכ”ד רבינו שליט”א.

ה. והנושא המרכזי של יום ר”ה הוא – ה”שופר”, וזו היא “מצות היום”, ובלשון חז”ל (ר”ה טז סע”א, ושם לד ע”ב) איתא, “אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, ובמה? בשופר“, ולאור האמור מבואר יוצא, שא”א להמליך את ה’ בלא תשובה פנימית, כי מה לו למלך תרועות מלוכה כאשר יודע שהמריעים לו בזים לו בלבם ומורדים במלכותו, וכדי בזיון וקצף. וכן מבואר בתנחומא (וישלח סי’ ב), שמזדעזעין וחוזרין בתשובה בעת תקיעת שופר. וכן מתבאר באר היטב בזהר ח”ב (דרל”ז ע”ב).

ו. וכ”כ בס’ “יסוד ושורש העבודה” (שער האיתן) ד”עיקר סוד השופר היא התשובה”. וע”ש בהרחבה. ועמש”כ הרש”ש זיע”א ב”נהר שלום” (דל”ח ע”ד), ואתה תחזה כי התשובה נחוצה ביותר בעת תקיעת שופר. וראה לשון מהר”א ענתיבי זיע”א בס’ “אהל ישרים” (שער הדין פרק א), שבזמן תקיעת השופר יש להיות נחרד ולהתעורר בבכי גדול. [וזה דלא כשיטת הגר”א]. ואכמ”ל יותר.

ז. וזה לשון הרמב”ם (פ”ג מתשובה ה”ד), “אע”פ שתקיעת שופר בר”ה גזירת הכתוב, רמז יש בו, כלומר עורו עורו ישינים משינתכם, והקיצו נרדמים מתרדמתכם, וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם” וכו’. ע”ש כל לשונו הזהב. [וע”ש בס’ “עבודת המלך”. ולפי הנ”ל הדברים מתבארים יפה]. וראה עוד ב”מורה נבוכים” (ח”ג פרק מג) שכתב כן, וביאר שתקיעת השופר והתשובה שיש בה, היא ההכנה לצום הכיפורים.

ח. ובס’ “עטרת מרדכי” (לתולדות המקובל ר”מ עטיה זצ”ל, עמ’ רצו) הובא משל נורא שנשמע מפי קדשו של גאון המקובלים מהר”ר מרדכי שרעבי זיע”א על השומע תקיעת שופר ואינו מוזיל דמעות כמים, וכדאי מאד לראות הדברים שם. [ישנו ב”אוצר החכמה”].

ט. ולפי כל האמור נראה לומר, שאמנם יש מכנה משותף ל”עשרת ימי תשובה”, כי גם בר”ה ויוה”כ יש את השגת התשובה, וכן בז’ ימים שבינתיים, אכן חלוקה היא התשובה של ז’ ימים שביניהם, כי תשובת ז’ הימים שבין ר”ה ליוה”כ היא מתוך צום ובכי וקריעת הלב והבגדים, וכנודע מדברי האריז”ל שיש כח גדול בז’ ימים הללו שבין ר”ה ליוה”כ, לכפר על כל ימות השבוע שנפגמו בשובה דשנה שעברה.

י. לא כן תשובה דר”ה – שהיא ע”י המלכת ה’, וכידוע ממש”כ בדרשות החת”ס זיע”א (כ”ז אלול תרצ”ה) בביאור הפס’ “ואל תעצבו [תשובה של וידוי ובכי וצער], כי חדות ה’ [בהמלכתו] היא מעזכם [כח הנצחון בדין]”, ועמש”כ בזה ידי”נ הג”ר ישי שרגא שליט”א בס’ “כתר מלכות” (סי’ לא אות ג).

יא. וכן תשובת יוה”כ – שבה גדר המיוחד דעיצומו ועצמו של יום מכפר כמבואר בלשון הרמב”ם (פ”א מתשובה ה”ג וה”ד) וע’ תוס’ שבועות (יג סע”א). ועליו נאמר (שלהי תענית) שלא היו ימים טובים כמותו, ויש בו קריעת הלב בלבד ולא קריעת בגדים כמבואר במג”א (סי’ תרי סק”ה) בשם ס’ חסידים. ע”ש. ואכמ”ל. [והרחיב בביאור חילוק זה הגרמ”מ שניאורסון מליובאויטש זיע”א בכתביו].

יב. ולאור כל האמור יש לתת טעם נאה דביום ראש השנה שחל להיות בשבת, כיון שביום שבת מתגלית מלכותו ית”ש, וכמ”ש בנוסח התפלה “ישמחו במלכותך שומרי שבת וקראי ענג” וכו’, נמצא שפעולת השופר נעשית ע”י עיצומו של יום השבת, ו”זכרון תרועה” יהיה ע”י “זכור את יום השבת לקדשו”. תן לחכם ויחכם עוד.

בברכת התורה

ושנה טובה ומבורכת לכל בית ישראל

יקותיאל דטבריה