מעט דבש לפרשת תולדות

‘מעט דבש’ לפרשת תולדות מתורתו של מו”ר הרב דב קוק שליט”א

צילום: ר’ דוד שדה

תמלול:

ערב שבת קודש פרשת תולדות
אנחנו בסיעתא דשמיא כהרגלנו בקודש עם חידוש מיוחד לכבוד שבת קודש מספריו של מורינו הרב קוק.
השבוע זה מספרו הקדוש של הרב “שירה חדשה” ספר על התורה שנדפס לפני 17 שנה.
בפרשה מסופר, על המהלך של יעקב ורבקה איך לקחת את הברכות ולשים אותם במקום הנכון אצל יעקב “עלי קללתך בני” יעקב הולך, לוקח את הברכות, ומביא לאבא שלו את המטעמים כאשר אהב. כשעשו מגיע הוא רואה שהברכות אין, ואז עשו בוכה ואומר “הכי קרא שמו יעקב” לא סתם קוראים לאח שלי יעקב “וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם” את בכורתי לקח וגם את ברכתי.
נשאלת השאלה, כולם שואלים וגם מורינו הרב שואל, מה קרה שאתה מתבכיין שהוא לקח לך את הבכורה? הרי זה עסקה עם כל הנאמנות, עם כל תום הלב כדת וכדין רצית עדשים? קיבלת גם לחם! לא רק נזיד עדשים תמורת זה מכרת את הבכורה..
מדוע פתאום עשו מתלונן על הלקיחה שיעקב לוקח לו את הבכורה ?
“וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח“, הבכורה נלקחה לא בשקר ולא ברמאות.
אומר הרב מכאן רואים שורש למאמר חז”ל, רשעים מלאים חרטות כרימון, הרשעים מלאים חרטות, הם עושים מעשים וכל הזמן הם מתחרטים ולמה? כי בשכל, במח, הרשע מבין שהמעשה שהוא עושה עבירה זה מעשה לא טוב, וכשהוא מסיים את העבירה הוא באמת מתחרט אז למה הוא עושה את העבירה עוד הפעם ?
כי שהתאווה מגיעה, השכל נסתם. והלב שהוא מלא דמים ששם זה מקור התאווה מתגבר על השכל.
עשו, כאשר הוא רואה עדשים הוא כבר לא רואה שום דבר הוא רואה רק את התאווה שלו
שעשו הולך לשדה הוא לוקח גזל והוא עושה עברות.

איפה האמונה ? איפה הערך לבכורה ולברכה ? עשו לא מעניין אותו שום דבר, כשהוא מגיע לבית שהוא מסיים את העברות ואת הגזל ואת התאוות כאן מתעורר אצלו הקושי וחוזר לו הארת השכל ולכן הוא מתחרט.
ובלשונו של הרב, אומר הרב בסיום החידוש, רק כאשר גמר עסק תאוותו בשדה חוזר להכיר את חשיבות הבכורה בשכל החיצון (זה השכל חיצון אצל רשע) שלא ניכרת השפעתו אלא ברגע שאין התאווה שולטת מה לעשות ? כשהתאווה נגמרת ולא שולטת השכל החיצון מתעורר ומאיר לו.. כשהשכל לא רק חיצון והוא פנימי הוא מצליח לרדת, לפתוח בלב את מקור האהבה להשם והתרחקות מהעבירות..

שבת שלום ומבורך
יקותיאל אוהב ציון