אפליקצית עץ חיים
מכירת מחלות וחלאים לגוי
שאלה: יש לנו במשפחה חולה מסוכן מאד, אנחנו עושים עבורו כל השתדלות אפשרית, הן בפן הרוחני והסגולי, והן בפן הגשמי ע”י רופאים ורפואות, ונודע לנו לאחרונה שיש אפשרות להמשיך רפואה על ידי מכירת המחלה לגוי, ודבר זה נראה לנו זר ומוזר, [ויש שאמרו שהוא גם בגדר אכזר], איך אפשר לעשות מקח וממכר בחולי הבא מן השמים, והאם בכלל חל מקח על דבר “מופשט” כגון דא, נבקש לקבל בזה את דעתו של מרן ר’ חזקיהו דב הכהן קוק שליט”א.
לכל לראש “אמונה חיה”
א. לכל לראש דע לך שכל פעולה שנעשית לרפואת החולה, אין לה משמעות ותקף אלא אם כן נעשית ע”י אמונה בחי העולמים, וזה דבר ששמעתי מפי מורי אור העולם מהרח”ד קוק שליט”א פעמים רבות, שאפילו דברים שאין להם מקור ברור, אם האדם עושה את הפעולה מתוך רגש אמתי של אמונה, יש בידו כח להועיל הרבה יותר מאחרים שעושים פעולות שיש להם מקור אך בלי כונת הלב ואמונה חיה, כי כל לבבות דורש ה’, והמאמין בחי העולמים זורע ומצמיח ישועות.
ב. ואציין לדוגמא מה ששאלתיו לפני ג’ שנים לערך אם יש מקור למה שאמרו כמה צדיקים לעשות טבילה מיוחדת במקוה עבור הנפטר, ואמר לי, אמנם זה לא כתוב בקדמונים, ושמא גם אין לזה מקור בספרים האחרונים, אבל ה”אמונה” היא עיקר המקור, אם פעולתך נובעת מתוך אמונה, הרי שהפעולה היא ידות הכלים של האמונה, וממילא בודאי יש תועלת בכל דבר שתעשה. [וזו אי”צ לפנים, שכל העסק בסגולות וענינים, אין לו מקום אלא לאחר שכבר הושלמו הדברים המוכרחים והנחוצים, כי מה יועיל לאדם עסק בסייגים כאשר אינו מקיים את עיקרי הדינים].
דברי רבינו יהודה החסיד זיע”א
ג. ובשאלה שלפנינו המקור בספרות התורנית לענין זה הוא רבינו יהודה החסיד בספר חסידים (מרגליות, סימן תמה), וז”ל, מעשה בנכרי אחד שהיה יושב ועצב, אמר לו חבירו, למה פניך זועפים, אמר לו, שראה בחלום שהיה רוכב על סוס אדום והסוס אצל בהמה טמאה, ואמר לו חבירו זהו שימות מהרה [וירכיבוהו] במיטה, אמר הפותר, אם יתן לו לשתות ויקנה חלומו ממנו, אמר לו על מנת כן אתן לך שיהא חלומי מכור לך, וקיבל עליו, ונתן לו לשתות ומת פותר החלום ביום השני. עכ”ל. עוד סיפר בס”ח שם: אחד היה חולה עד מות, והיה אחד מתלוצץ, אמר לו תקנה לי החולי שלך תן לי כך וכך, אמר לו אתן לך, מיד עמד החולה, וזה חלה ומת. עכ”ל. והובאו דבריו בס’ זבחי צדק (סי’ קטז ס”ק פח), ובכה”ח סופר (יו”ד שם ס”ק קמ, ובאו”ח סי’ רכ ס”ק יט).
סמכות ותקף דברי ספר חסידים
ד. הרי לפנינו מבואר באר היטב בדברי חד מן קמאי רבינו יהודה החסיד שיש מציאות למכור חלום רע או חולי רע, ואמנם ידוע שבספר חסידים יש כמה דברים מחודשים שלא נמצאו בשום מקום, וגם כמה אזהרות שכתב בספרו ובצואותיו הידועות, יש שאינם חוששים להם כלל, וכבר אמרו בפסחים (קי ע”ב) כללא דמילתא כל דקפיד קפדי בהדיה, ודלא קפיד לא קפדי בהדיה. [ועמש”כ בזה בתשו’ אחרת בס”ד]. מ”מ מצאנו מקור ברוך וברור לשמועת העולם, וידעתי גם ידעתי שיש רבים שעשו כן ולא עלתה בידם, הלא ברור שהסתר פנים איכא אפילו בדבר הכתוב בתורה שהוא המציאות הכי ברורה שיש בעולם, וכגון צרעת למספרי לשוה”ר וכו’, והדברים עתיקים וידועים לכל, אך זה ברור שאם הדבר נעשה ע”פ הוראת צדיק מקודש, ועושים זאת באמונה חיה, שבודאי יש כח עליון בדבר להשיב נפש.
מקורות וביאורים לדברי ר”י החסיד
ה. ויסוד ושורש הענין למכור את החולי לגוי כמדומה שהוא ממה שאמר ישעיהו (מג, ד) “מֵאֲשֶׁ֨ר יָקַ֧רְתָּ בְעֵינַ֛י נִכְבַּ֖דְתָּ וַאֲנִ֣י אֲהַבְתִּ֑יךָ וְאֶתֵּ֤ן אָדָם֙ תַּחְתֶּ֔יךָ וּלְאֻמִּ֖ים תַּ֥חַת נַפְשֶֽׁךָ”, וע’ בעובדא דרבי אלעזר ורומאה בברכות (סב ע”א), ובירושלמי שבת (פ”ו ה”ט), וכן אמר אדונינו דוד המלך בתהלים (מז, ד) “יַדְבֵּ֣ר עַמִּ֣ים תַּחְתֵּ֑ינוּ וּ֝לְאֻמִּ֗ים תַּ֣חַת רַגְלֵֽינוּ”, ופרש”י שם, “יתן דבר בעובדי כוכבים תחת נפשנו – להיות חמתו מתקררת בהם ואנו נצולים, כענין שנא’ (ישעיה מג, ג) ונתתי כפרך מצרים” וגו’. ע”כ. ובמכילתא דרבי ישמעאל (פ’ משפטים, מסכתא דנזיקין פרשה י) איתא, חביבין ישראל שנתן הקב”ה אומות העולם כפרה תחת נפשותיהם שנא’ (שם) נתתי כפרך מצרים כוש וגו’, מפני מה (שם ד) מאשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך ואתן אדם תחתיך ולאמים תחת נפשיך. ע”כ. ובזה יש לפרש בס”ד [בפן נוסף את] נוסח התפלה “מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה”.
ו. וכן ידוע מה שביאר הרה”ק מהר”ם מפרימשלאן זיע”א בלשון רבי חנינא בן דוסא בתפלת החולים “זה חי וזה מת” (ברכות לד ע”ב), דלכאורה צ”ב בשלמא מה שאמר “זה חי”, שאיש טוב זה ואל בשורה טובה יביא, אבל מה אמר “זה מת” צריך בירור על מה זה, הלא יש כאן פתיחת פה לדבר שאינו טוב, ולמה לא ישתוק בשב ואל תעשה, וביאר בזה דבר נפלא בהקדים דברי חז”ל במו”ק (טז ע”ב) שהקב”ה גוזר גזירה והצדיק מבטלה, ויש כח ביד הצדיק להעביר את רוע הגזירה שנחתה על האיש הישראלי אל גוי אחר, וע”י שהגוי ימות יצא היהודי לחיים טובים ולשלום, והיינו “זה [היהודי] חי וזה [הגוי] מת [תמורתו]. ויש בזה עובדא נפלא של מהר”ם הנ”ל עם הגאון בעל ישועות יעקב ובנו הגרמ”ז. וראה בס’ “דעת זקנים” (ב”פרקא דרבי מאיר”), ובס’ דברי מאיר עה”ת (פ’ עקב). וכעת אכמ”ל.
ז. וענין זה הוא כעין מנהג קדמון של הכפרות שמסובבים התרנגול על האדם ואומר זאת חליפתי זאת תמורתי זאת כפרתי, ובא גבר תחת גבר כנודע, וה”נ גויי הארצות אשר הם המה גדר הממצע בין אדם המדבר [שהם מדברים בפועל כדיבור של ישראל, אך תוכן הדיבור של האיש הישראלי הוא “ודברת בם” ולא בדברים בטלים (יומא יט ע”ב), ובהם לא שייך דיבור של תורה כמ”ש (סנהדרין נט ע”ב) גוי העוסק בתורה חייב מיתה], וכמאמר יחזקאל (כג, כ) “וַֽתַּעְגְּבָ֔ה עַ֖ל פִּֽלַגְשֵׁיהֶ֑ם אֲשֶׁ֤ר בְּשַׂר חֲמוֹרִים֙ בְּשָׂרָ֔ם וְזִרְמַ֥ת סוּסִ֖ים זִרְמָתָֽם”, ומצאנו השלכות הלכה למעשה בעניני אישות וכו’, מצד בחינה זו של בהמיות בגויים. וכעת אכמ”ל בציונים.
ח. ואיתא בשבת (סו ע”ב) ואמר אביי, אמרה לי אם, לחום המעיק על האדם מידי יום – יקח צרוף חדש וילך לבריכות שמייבשים בהם מים לייצור מלח, וישקול מלח כמשקל אותו הזוז, ויצרור את המלח וישימו את הצרור תחת גרונו, כשהוא תלוי בציצת שערו. ואם לא יכול לעשות כן, ישב על פרשת דרכים, וכאשר יראה נמלה גדולה שנושאת משהו, יקח את הנמלה וישים אותה בשפופרת של נחושת ויסתמנה בעופרת, ויחתום אותה בששים חותמות. [וכתב רש”י לאו דוקא ששים, אלא שיסתום אותה בסתימות רבות מכל הסוגים, משעוה ומזפת ועופרת וטיט, האחת על השניה], וינענע את הנמלה שבתוך השפופרת וישאנה, ויאמר לה לנמלה, המטען שאת היית נושאת אני אטען, והחולי שאני טוען יהיה מעתה טעון עלייך, ובזה יסור ממנו החום. והג’ מאונגוואר מהרמ”ק זצ”ל אמר שמצאנו כאן מקור נכבד בדברי חז”ל לסגולת העברת החולי.
עדויות החיד”א ומהרח”פ על דברי ס’ חסידים
ט. וכתב גאון עזינו החיד”א בהגהותיו “ברית עולם” ע”ס חסידים שם: מוכר חולי או חלום הקונה יכנס במקומו, רבינו ז”ל כתב מעשים על זה ע”ש, וגם אני שמעתי מאדם גדול שראה בעיניו גוי שמכר החולה [לגוי את מחלתו] והמוכר נתרפא והקונה תיכף נלכד בחולי רחמנא ליצלן. עכ”ל. וכ”כ הגאון מהר”ח פאלאג’י זיע”א בס’ “נפש חיים” (מע’ ח אות מב) וז”ל, חלום וחולי רע מי שמוכרו לאחר יכנס במקומו כמ”ש ספר החסידים וכו’, וגם אני שמעתי דהוה עובדא באחד שהיה חולה בחולי אבעבועות, ומכר החולי לאחד, ונתרפא החולה ורפואה ל’ו עלתה, ואחר זה נכנס הלוקח במקומו ונפל למשכב “אך זה חולי” (ירמיהו י, יט), וע”ז נאמר (קהלת ה, ה) “אל תתן את פיך לחטיא את בשרך”, רחמנא ליצלן מהאי דעתא. עכ”ל. וכן הביא עדות דומה לזה בס’ “יוסף אברהם” (פ’ מקץ, עמ’ רכא בדפו”ח).
הנהגת חכמי ישראל בהצעה זו
י. ובמשך הדורות האחרונים שמענו עדויות על כמה וכמה מגדולי וצדיקי ישראל שלפעמים היו מציעים למכור מחלה לגוי, וכן היה נוהג הרמ”מ מלעלוב כמ”ש בס’ “משה איש האלהים” ח”א (עמ’ שלה), וראה מעשה פלא בענין זה עם האדמו”ר מספינקא זיע”א בגליון “נחלי אמונה” (כרך י”ד, עמ’ לב). וזה ידוע לכל הבאים בשעריו של מרן שר התורה הגר”ח קניבסקי זיע”א שלפעמים היה מציע לעשות כן. ואני הייתי נכח פעם אחת שבא יהודי לספר למרן הגר”ד קוק שליט”א אודות מחלת אשתו, ואמר לו רבינו שליט”א, “תמכור את זה לערבי”. [תיעוד הדברים שמור במערכת מסיבות ידועות ולא ידועות]. וראה עוד בהגהות “מקור חסד” ע”ס חסידים. ומסתברא מילתא שאם עושים כן בהוראת חכם הגון וקדוש בתורת ידא אריכתא שלו, הרי שנוסף כח המשלח בפעולת השליח וכדכתיבנא לעיל (שלהי אות ד).
יא. וראיתי להגאון אדמו”ר מאונגוואר בשו”ת “משנה הלכות” חי”ב (סי’ תעא) שנשאל אם יש בדבר מה שאומרים העולם שאפשר למכור חלומו או מחלתו לעכו”ם, או שהוא בכלל לא תנחשו, או מעשה טפשות בעלמא. וכה השיב: דע לך ידידי כי דבר זה לא דבר ריק הוא, והוא מבואר בספר חסידים וכו’, ומיהו לפענ”ד דלישראל אסור למכור לו חולי דעבר א”לפני עיור” וכו’ אם ענוש יענש, ואדם אסור לחבול בעצמו, ולעכו”ם שרי ומצוה איכא. עכ”ד. וכן העיר בס’ “ארון הברית” (עמ’ קפג) שיש להזהר לא לעשות עסק כזה עם יהודי אפי’ רשע. ע”ש. והרבה יש להרחיב ע”ד הרב משנ”ה הללו, ובפרט בסוגיא דהכחשת גוי עבור חיי איש ישראל, ובסוגיא דמורידין ולא מעלין, ובעיקר תלוי הדבר בגדר כחה של סגולה זו. ואתה תחזה.
מעשה רב עם הגר”ח קניבסקי זיע”א
יב. וכתב אלי ידי”נ הגר”י פראנקו שליט”א, כד הוינא טליא ראה ראיתי מעשה כזה במוצ”ש הגדול [דשנת תשע”ג כמדומה] שהגיע אברך אצל הגרח”ק וסיפר שאשתו מעוברת ואמרו להם שבאולטרסאונד רואים שיש לו בצקת בגרון ומסכן אותו ואת אמו, והשיב הגר”ח, שימכרו לגוי, ובאותו השבוע שחו אחריו מעשה כזה ממש שסיפרה רבנית ע”ה, ומיד קפצו על ההזדמנות ושאלוהו מה יועיל למכור, וענה שהלא זה חמץ… בצקת… וכזאת ממש סיפר ידיד נפשי הרה”ג ר’ גדליה הוניגסברג שליט”א על אחד שניצל מחולי הבצקת בריאות [וכן ברגל] ע”י עצת הגרח”ק כהנ”ל. [ועמש”כ בבירור עובדא זו ידידינו הרה”ג ר”ח מלין שליט”א בס’ לשוח בשדה (הערה תק”צ). וראה עוד בס’ “אוצר פלאות התורה” (שמות, עמ’ שטו) שיש נוהגים לכתוב בקביעות בשטר מכירת החמץ שמוכרים כל המחלות לגוי]. ועמש”כ באריכות בשו”ת “מרכבות ארגמן” ח”ז (סי’ לט).
יסוד חדש לכח הרפואה ע”י מכירה לגוי
יג. בעקבות העובדות הנ”ל על מהרח”ק זיע”א, עלה בדעתי מקור נפלא לדברי ר”י החסיד בענין מכירת המחלה לגוי, דהנה “חמץ” ר”ת “חלאים מחלות צרות”, ונקדים עוד שה”חמץ” הוא בחי’ “מצרים”, ואתרא דמצרים הוא מקור המחלות, וכמ”ש (שמות טו, כו) “כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה’ רפאיך”, [ועמש”כ במק”א בשם רבינו שליט”א אודות נגיף ה”קרונה” שלא היה במצרים כיון דהוי מעשה ידי אדם], וה”מצה” היא בחי’ “יציאת מצרים”, וכדחזינן שלא הספיק בצקם להחמיץ כי גורשו ממצרים וע”כ אכלו מצות, והמצה היא לחם הרפואה כמ”ש בזהר הקדוש (פ’ תצוה, דקפ”ג ע”ב), ונמצא ע”י מכירת החמץ מוכרים גם את כל המחלות, [ולפי”ז י”ל דהמכוין זאת בביעור חמץ מבער כבר אז את כל המחלות, ואין להזדקק למכירה עבור סגולה זו, ובפרט אם ישאיר חמץ בעין בשביל זה שנכנס בפרצות ידועות. ואכמ”ל]. ולעת עתה קנצי למילין הכא באות י”ג הרומזת לי”ג מידות של רחמים, ואל שדי יתן לנו רחמים אכי”ר.
נספח
תרומת ימים ושנים – יהודי עבור יהודי
עד עתה דברנו בענין מכירת חולי לגוי, ויסוד הענין הוא אם שייך להעביר חולי וחיים מזה אל זה, ואכן עוד הרבה יש לפלפל בזה וכפי שכבר ידוע מה שדנו אי שייך מכירת גן עדן או גיהנם, וידוע עובדא דאחד שביקש למכור לחבירו חלקו בעורו של לויתן, ונקשר ענין זה גם בסוגיית שותפות יששכר וזבולון, וידועים בזה סיפורים נפלאים וכגון בבי דינא דמהרש”א וכו’. והזמן קצר מלהכנס לעומק ענינים הללו אשר גם בהם יש להעמיד יסודות איתנים, ועוד חזון למועד בל”נ, רק זאת אביא בכאן כמה עובדות מרתיתות בענין של מסירח חיים עבור חולה, וידעתי גם ידעתי שיש עוד כמה וכמה עובדות להביא בענין זה וכתבתי מעט לדוגמא, ואתה תחזה מה שיש לפלפל גם בסוגיא זו, תן לחכם ויחכם עוד.
בס’ “בשבילי ראדין” (עמ’ 250) יסופר: בשנת תרפ”ח חלה החפץ חיים מאד ונשקפה לו סכנת חיים, בישיבה הרבו בתפילות ותחנונים לרפואתו, הרב מרדכי לונדינסקי אשר היה מקורב לח”ח מצד עצמו ומצד הקרבה של אביו ר’ משה אל הח”ח, חש צער גדול, וחשב בלבו מה עוד הוא יכול לפעול לרפואתו של הח”ח, לאחר מחשבה החליט ללכת לבהכנ”ס ואמר תהילים מעומקא דלבא כל הלילה, לפנות בוקר פתח את ארון הקדש ואמר, רבונו של עולם, כלל ישראל צריך את הח”ח, אני תורם חמש שנים משנותי לרפואתו והחלמתו של הח”ח, סיים את דבריו עזב את בהכנ”ס והלך לביתו…
איש לא ידע על תפילותיו, ואיש כמובן גם לא ידע על תרומת חמש השנים שתרם לח”ח, כעבור מספר ימים חלה הטבה במצבו של הח”ח, הוא התאושש ושב לאיתנו. ר’ מרדכי נכנס לח”ח, הח”ח פנה אליו מעצמו ואמר לו, מרדכי, תפילותיך נתקבלו, אמנם אל תדאג על השנים שנדבת, ממך זה לא יחסר… הוסיף הח”ח ואמר, אתה תחיה לא פחות משנותי היום… הבחור מרדכי לונדינסקי התפעל עד למאד ממשמע אזניו, בראותו בחוש כיצד הח”ח ידע את שעשה לבדו בבהכנ”ס באישון ליל, ר’ מרדכי נצר את הסיפור בלבבו ולא סיפרו לאיש מלבד לבניו, באומרו שאין רצונו בפירסום הסיפור, ורק בעת הלוייתו יסופר ענין זה כדי שידעו מי היה הח”ח…
אכן ברכתו של הח”ח לר’ מרדכי לונדינסקי נתקיימה במלואה כשנפטר קרוב לתשעים, ר’ מרדכי כה בטוח היה בברכתו של הח”ח, עד שכשבנו אמר לו כי חלומו שיזכה שר’ מרדכי יסדר את הקידושין אצל כל בנותיו, השיבו ר’ מרדכי, יש לי ברכה של הח”ח, וכל זמן שאינני בגיל של הח”ח הכל יהיה לטובה בעזהי”ת…
והנה לפנינו מעשה נורא שמסופר ע”י הרמ”א שטרן בס’ המוסמך “הכל לאדון הכל” (עמ’ 299), כשהיה אבי [הרי”ט ליפמן שטרן, חתנו של הרי”י הרמן] בן 26 בלבד, חלה במחלה כליות קשה, פרופסור לב, אחד מהטובים שבמרכז הרפואי במנהטן שלח את אבי לאישפוז בבית חולים, באותם ימים לא היה מדע הרפואה מפותח כמו בימינו, והשתלות שבכוחן להציל חיי אדם לא נערכו, זמן קצר לאחר שאבי אושפז, באחד מביקוריה של אמי אצלו, אמר לה הפרופסור, “צר לי לומר לך זאת, אך לבעלך נותרו רק שבועות ספורים לחיות, לא נותר דבר שנוכל לעשות למענו, אני מציע לך לקחת אותו הביתה”…
דבריו של הרופא שברו את לב אמי, היא כמובן שיתפה את חמיה ר’ יוסף [שטרן, אביו של רי”ט] וסיפרה לו על התחזית הנוראה של הרופא, סבי שלח מברק אל רבו ה”חפץ חיים” ושאל אותו, “רבי, האם אפשרי לתרום שנות חיים כדי להציל חיי אדם אחר, אני אדם בריא בן 65, ואני מוכן לתרום את השנים שעדיין נותרו לי לבני, ולקבל על עצמי את מחלתו”, החפץ חיים השיב בחיוב, והנחה את סבי כיצד ליישם זאת, זמן קצר לאחר מכן חלה סבי, ואילו כליותיו של אבי החלו לתפקד כראוי, חדשים אחדים לאחר מכן נפטר סבי ר’ יוסף, ואבי החלים לחלוטין וחי עוד 31 שנה, משמעותו של דבר היא, שלולא תרם סבי את השנים שנותרו לו, היה חי עד גיל 96…
ובספר “ר’ אלה'” לתולדותיו של הגה”צ מהר”ר אליהו לאפיאן זיע”א [בציוני דרך לחייו של ר’ אלה’ שנכתבו בראש הספר] כה כתוב: בשנת תר”צ נפל [ר’ אלה’] למשכב, הרבנית העתירה בתפלה להקב”ה, לרבי אליהו יש עוד תפקיד בעולם, אם גזירה היא, קחני נא תחתיו, רבינו אכן קם מחוליו וזכה לאריכות ימים, הרבנית נפטרה בשנת תרצ”ה, כל הבנים מלבד בן אחד באו לשבת שבעה בלונדון ונותרו שם, מן השמים סובבה יד ההשגחה שעל ידי זה ינצלו מגיא ההריגה. וידוע שהג”ר סלמאן מוצאפי נתן 5 שנים מחייו לרבו הגאון המקובל מהר”ר יהודה פתיה זיע”א. וכעין זה מפורסם שאמרה הרבנית מרגלית יוסף ע”ה בעת שחלה בעלה מרן עטרו”ת מהר”ר עבדיה יוסף זיע”א, והיא הלכה למנוחות והוא נותר עוד שנים רבות להנהיג את כלל ישראל.
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום