מה המקור והביאור למושג “ימים נוראים”

כבוד ידיד נפשי מהר”ר יהושע אלאיוף שליט”א הנני בתשובה מאהבה אודות שאלתו מדוע ימי ר”ה וכיפור וכו’ נקראים “ימים נוראים”.

תרגום המילה “נורא”

א. עלינו לדעת מה ביאור המילה “נורא”, והנה כתיב בבראשית (כח, ז) “ויאמר מה נורא המקום הזה”, ותרגם אונקלוס “מה דחילו אתרא הדין”, [וע”ש בפרש”י שהביא התרגום, וע”ע ברד”ק שם], וכן כתיב (שמות טו, יא) “נורא תהלות עושה פלא”, ותרגם אונקלוס “דחיל תושבחן”, ופרש”י, “יראוי מלהגיד תהלותיו פן ימעטו, כמו שכתוב (שם סה ב) לך דומיה תהלה”. וע”ש באבן עזרא וברמב”ן. וביוה”כ שבו נתנו לוחות שניות כתיב (שמות לד, י) “את מעשה ה’ כי נורא הוא” וכו’. וגם שם ת”א לשון פחד. [ואלו ג’ מקומות יחידים בתורה שנכתב “נורא”, ויש בנו”כ עוד י”ג פעמים “נורא” מלשון פחד. ואכמ”ל].

הגדרת ימי התשובה

ב. והנה כתב הרמב”ם בפירוש המשניות (פ”ד דראש השנה) וז”ל, “שלא היו קורין הלל לא בר”ה ולא ביוה”כ לפי שהם ימי עבודה, והכנעה, ופחד, ומורא מהשם, ויראה ממנו, ומברח, ומנוס אליו, ותשובה, ותחנונים, ובקשת כפרה וסליחה, ובכל אלו הענינים אינו הגון השחוק והשמחה”. עכ”ל. ויש בדברי הרמב”ם הללו עשרה ענינים כפי שיראה המונה במספר, ורומז לעשרת ימי תשובה, וגם בהלכות תשובה איכא י’ פרקים כנודע. וכ”כ הרמב”ם בידו החזקה (פ”ג דחנוכה ה”ו), “אבל ר”ה ויוה”כ אין בהם הלל לפי שהם ימי תשובה ויראה לא ימי שמחה יתירה“. ובזוה”ק (פ’ אמור דף צה ע”א) איתא, שבכל המועדות נאמר בתורה “מקראי קדש” חוץ מר”ה ויוה”כ “דלא אשתכח בהו חדוותא דהא אינון דינא הוו”. ע”כ. [ועמש”כ במק”א באריכות בענין גדר השמחה בר”ה]. ומעתה דעת לנבון נקל למה נקראו ימים אלו “ימים נוראים”.

מחתרת חתורה ועיר מקלט

ג. וידוע מאי דאיתא ב”פרי עץ חיים” (ריש שער ר”ה) ר”ת אלול “אנה לידו ושמתי לך”, ופסוק זה בעיר מקלט איתמר, ומבואר שיש גם בימי חדש אלול את כח “ימי מברח ומנוס” של עשי”ת, ובקושטא אם לא יכין אדם את עצמו בהכנה דרב’ה אלול לקראת ר”ה ויוה”כ, מה יוכל לעשות בעשי”ת כשנופל עליהם כסוס שוטף במלחמה, ועל זה המלצנו “אלול” א”ת “אוי לרשע ואוי לשכנו” (שלהי סוכה), כי האיש אשר הוא במצב של רשע בחדש אלול, מסתברא שימשיך ברשעו גם בחדש תשרי שהוא שכן של חדש אלול.

ד. והן הן דברי רבינו יונה בריש ספר שע”ת בשם המדרש (קהלת רבה פ”ז אות לב) “הלא המחתרת חתורה לפניך” וכו’. ע”ש. [וכבר ביארו את עומק הטענה על האסיר שאם לא ברח סימן שאין זה עונש בשבילו, ולא איכפ”ל מפחד עונשו של המלך, וכמ”ש הגרש”ד פינקוס זצ”ל בשיחותיו לאלול (עמ’ טו). ומרן הגרי”ח סופר שליט”א הביא ממרן הגרא”מ שך זיע”א שביאר בזה דשורש הטענה על האסיר משום שמגלה בהנהגתו את גודל מדת הגאוה אשר בו.

שמחת הפחד

ה. והנה בטור הביא הגמרא בר”ה (לב ע”ב) דאין אומרים הלל בר”ה משום דספרי חיים וספרי מתים נפתחים לפני ואתם אומרים הלל וכו’, ומביא להלן המדרש דאין ישראל כאומות העולם שלובשים שחורין וכו’ אבל ישראל לובשים לבנים ואוכלים ושותים וכו’ ובטוחים שיעשה להם נס. ובחידושי הגרי”ז החדשים (סי’ עה) כתב, דצ”ב אחר דאין אומרים הלל בר”ה משום דאינם ימי שמחה, א”כ מה זה דשמחים ובטוחים שיעשה להם נס, ואיך נאמרים שני מאמרים אלו בקנה אחד. וביאר לפי מה שכתוב הרמב”ם בפיהמ”ש הנ”ל, שהימים האלו הם ימי פחד ומורא וכו’, והמורא הוא גדול עד כדי בריחה שמחמת גודל המורא צריך לברוח, ואין מקום לברוח כי אם לנוס אליו שהוא המנוס היחיד. וכן יסד הפייט “אברח ממך אליך”, וכן כתוב בתהלים (נו, ד) “יום אירא אני אליך אבטח”.

וביאור הדברים נראה, דהנה בעת שאדם נמצא בצרה, צריך שיהיה לו בטחון שיעזרהו ה’, אמנם אם אין לו פחד מפני שאינו יודע ומכיר הצרה שנמצא בה, הא ודאי לא נקרא בטחון, שאין לו לגמרי מה לפחד, שאינו מכיר צרתו. נמצא לפי”ז שכמדת הכרתו בצרתו, כן מדת בטחונו ולא יותר, והן הן דברי הרמב”ם, שהימים האלו הם ימי פחד ומורא, ופחד האדם כ”כ גדול עד שאין לו שום אפשרות, ומרגיש שמוכרח לברוח, ואחר שהגיע להכרת מצבו עד כדי כך, יוכל לזכות למדת הבטחון שהוא מנוס אליו, באופן שנמצא דהמנוס אליו שייך רק אחרי שהוא מרגיש שהוא צריך לברוח. ובזה מבואר דברי הטור, דאה”נ עיקר הימים הם ימי פחד ומורא עד אשר אין מקום לומר שירה כלל, אבל כאשר רק יגיע לידיעה זו ומכיר צרתו אז שמחים ובטוחים בהשם יתברך שיעשה נס, ורק אז הוא דשייך בטחון. עכ”ד.

ו. וידוע שהגרי”ז היה עוסק בר”ה רק בתפלות ובקריאת תהלים, והיה דורש את הפחד בר”ה, כמ”ש בשו”ת תשובות והנהגות ח”ב (סי’ רעא). וכן חזינא ליה למרן החד”ה קוק שליט”א בפרט ביומא קמא דר”ה, שארשת פניו מלאה מורא ופחד, ואמר לן כמה פעמים, טוב לפחד אך ללכת על הבטחון, ועל הידיעה כמה וכמה השגות יש ביומא הדין דא ר”ה, והן הן שורש ד’ הגרי”ז הנ”ל, ולפני שנתיים אמר מרן שליט”א בפני ההמון בשיא ימי האלול, דאמנם חדש אלול מלאים פחד וחרדת הדין, אך בד בבד יש להיות בשמחה, כי השמחה מרחיבה את הכלים להשיג עוד ועוד. וידוע שהשמחה היא ענין פנימי, וכמו שאמרו “בשמחה” אותיות “מחשבה”. וע’ ברכות (ס סע”ב) לקבולינהו בשמחה. ובפרש”י שם. ובעיוה”כ חוזרים כולם יחד ז’ פעמים על הפס’ “אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה”. והרבה יש להרחיב בזה.

ככל שמפחד ובורח כן ניצל טפי

ז. וראיתי כי טוב להביא כאן מה שכתב ה”אמרי אמת” מגור זיע”א (דרושי שבת תשובה תרס”ח) וז”ל, והימים האלו הם ג”כ “קולטין” שכן איתא ברמב”ם בפירוש המשנה בר”ה (לב ע”ב) שימים אלו הם ימי מברח ומנוס, ואיתא במדרש (קה”ר ז, לב) משל ללסטים שחתרו מחתרת וברחו מבית האסורים ואחד נשאר וכעס השר על זה שנשאר שהיה לו מקום לברוח ולא ברח, וכמו כן הוא בימים אלו, וכפי מה שדבר זה נוגע אל האדם, כפי מה שנגמר בדעתו שהחטא הוא כמו הריגת נפש [א”ה, שהיצר הרע הורגו לאדם, וכמ”ש צופה רשע וכו’], כך נעשה לו הקב”ה גואל הדם ומבטל ממנו היצה”ר, שכן כתיב (במדבר לה, יט) גואל הדם הוא ימית את הרוצח, ויש אנשים שביטלו מהם כל היצר הרע (ע’ ב”ב יז ע”א). עכ”ל קדשו.

המקור הראשון למושג “ימים נוראים”

ח. והנה כת”ר שליט”א כתב אלי בשם מרן המשגיח הגר”ד סגל שליט”א שהמקור היחיד והקדום למושג “ימים נוראים” הוא בשע”ת לרבינו יונה (שער ב אות יד) וז”ל, הירא את דבר השם לבו יחיל בקרבו בדעתו שכל מעשיו בספר נכתבין, ובעת ההיא האלהים יביא במשפט את כל מעשה על כל נעלם אם טוב ואם רע, כי האדם נדון בר”ה וגזר דין שלו נחתם ביוה”כ, ובעת אשר ידע כי יביאו את דינו לפני מלך בשר ודם, הלא יחרד חרדה גדולה וישית עצות בנפשו ובכל דרכי חריצות יחיש מפלט לו וכו’, לכן מה נואלו היוצאים לפעלם ולעבודתם עדי ערב בימים הנוראים ימי הדין והמשפט, ואינם יודעים מה יהיה משפטם וכו’. ע”כ. הרי לפנינו שהסמיך את ענין הימים הנוראים על נושא החרדה והפחד וכמבואר. [עוד הביא מעכ”ת שליט”א שהגאון מהר”ר מרדכי עבאדי שליט”א ראש ישיבת “מעין גנים” אמר שמרן בשו”ע (או”ח סי’ נה) הביא פעמיים את המילים ימים הנוראים, ומקורו מהגהות מימוניות ומהרי”ק שהיו בתקופת רבינו יונה].

יסוד מנהג ישראל ללמוד שערי תשובה באלול ועשי”ת

ט. ולא לחנם נפל דבר זה שרבינו יונה הוא אבי המושג “ימים נוראים”, כיון שבספר הזה בעיקר מודגש הנושא של היראה שראויה לעלות בלב כל איש ישראל לקראת הימים הללו. ולא לחנם נהגו בישיבות הקדושות ללמוד “שערי תשובה” של רבינו יונה מר”ח אלול עד יוה”כ, וענין זה יסודו מהוראת אבי תנועת המוסר מרן הגרי סלאנטר זיע”א כמ”ש בס’ תורת הגרי”ס (עמ’ נה), וכן כתב המשגיח הגרי”ל זיע”א ב”אור יחזקאל” (ימים נוראים עמ’ ל) דמה טוב להגות לפני ר”ה בשע”ת ובפרט שער ג וכו’.

ומשמע שיש כח להכנס בשערי התשובה [גם למי שננעלו בפניו מחמת גריעות מעשיו], על ידי חביבות “יונתי תמתי” של כנסת ישראל שנמשלה ליונה כמ”ש בברכות (נג ע”ב). והמכה בפטיש בשלהי יום מ’ הוא יוה”כ, ע”י כח “מפטיר יונה” אשר שם עומק התשובה, והיינו “מפטיר” הפוטר את העולם מן הדין בזכות “יונה” הנ”ל.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום