ט”ו בשבט במרכז ימי השובבי”ם

ט”ו בשבט במרכז ימי השובבי”ם

חוט המשולש ט”ו שבט, ט”ו אדר, ט”ו ניסן

[ל’ יום קודם הפורים, וסוד ברכת האילנות בר”ח ניסן]

הנה ט”ו בשבט הוא ראש השנה לאילן, וידוע שבו תיקון חטא אדם הראשון באילנא דחיי, ובו מתפללים על האתרוג (כמבואר בבני יששכר ולשון חכמים), אשר רמוז בו אל תבואני רגל גאוה, של נחש המתגאה וכופר, שמחמת רגל גאותו נקצצו רגליו כנודע. והאתרוג אמרו בו (סוכה לה ע”א) דטעם עצו ופריו שוה, והיינו מצב תיקונא דבריאת העולם. [ע’ רש”י (בראשית א, יא), דהאדמה לקתה עם האדם על שלא קיימה ליתן טעם בעץ כמו בפרי. ודו”ק].

וענין קיום האדם בשלימות מידת יסוד, נקשר בקיום עצי [ר”ת צדיק יסוד עולם] השדה, כי האדם עץ השדה, וכתיב בעץ “לא תשחי’ת את עצה”, והיינו שורש “שיח’ת ארצה” דכתיב בקלקול הקודש, וריבוי ברכות בט”ו בשבט, שהוא ענין העלאת מיני העץ למקום עליון, הוא תיקון ועקירת ההשחתה, וכדמוכח בברכות (לה ע”ב) שבחסרון ברכה נעשה “חבר לאיש משחית”, ומרובה מדה טובה.

והנה איתא בגמ’ (פסחים ו ע”א) שלשים יום קודם החג שואלין ודורשין בהלכות החג. ובודאי שיש כאן ענין של הארת החג ל”י קודם החג. [אכן בפורים ליכא לדינא דל’ יום קודם כמ”ש התוס’ במגלה (ד ע”א, ד”ה מאי). ע”ש]. ומשמע בפנימיות הענין כי ט”ו בשבט שבו תיקון האכילה וכל דיני היוצא מן השדה, ומנהג ישראל בחיזוק הנושא של ברכות בכונה, דין הכנה דרבה לקראת פורים שבו ביטול קטרוג החטא של עץ הדעת, כידוע מהגמ’ דחולין (קלט ע”ב) המן מן התורה מנין, המן העץ וכו’. ופרש”י דכאן יש שורש לתליית המן על העץ. ובספרים ביארו דשורש קטרוגו בחטא עץ הדעת [שגרם פיזור ופירוד כמבואר בעירובין (יח ע”ב), וכלשון המן “ישנו עם אחד מפוזר ומפורד”, ולית דידע לישנא בישא כהמן, דהיינו שורש נחש הקשור ב”בעל הלשון” כנודע], ונתקיים בו ויפול בשחת יפעל.

וידוע שביום טוב ענין מצות סעודה הוא חשוב יותר משבת, ואמנם הרמב”ם בהלכות פורים כתב כיצד מתקין סעודה חשובה לפורים, והעירו שלא עשה כן הרמב”ם בהלכות יו”ט, ומטו משמיה דהגאון מבריסק זצ”ל שביו”ט האכילה היא בגדר אמצעי להשגת מצות שמחת יו”ט, לא כן בפורים שיש מטרה בעצם מעשה הסעודה [ושורשו בפסוק “ימי משתה ושמחה”]. וביאור הענין שיש ענין בעצם האכילה בפורים, יתבאר לאור הנ”ל כי כאן איכא תיקון אכילה של עץ הדעת.

ואמר רבינו הגר”ד קוק שליט”א דהיינו סוד מה שאמרו במגילה (ז ע”ב) על אביי שכאשר הלך מבית רבה לבית מרי בר מר היה שבע, ושם הגישו לו ששים קערות שיש בהם ששים מיני קדירה, ואכל הכל וביקש גם לאכול הצלחות שבהם היה המאכל. וגמרא זו היא כחידה עלומה. וביאר רבינו שליט”א, כי התיקון בעצים הוא על ידי שיחזור הגדר של “טעם עצו ופריו שוה”, והמאכל בתוך הצלחת הוא כדוגמת הפרי בעץ, וביקש לאכול גם הצלחת להורות על תיקון החטא ומצב מתוקן של טעם עצו ופריו שוה. עכת”ד. [והרבה הרבה יש להרחיב בענינים הללו. ואין הזמן גרמא].

והיינו ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר, היפוך אותיות קרי כנודע, ועקירת עמלק זורק המילות אשר קר’ך בדרך בטומאת קרי של כפירה. וסמיך ל”ויקר” ששון זו מילה. כי מרדכי פעל תיקון גדול, והוא דורש טו’ב לעמו ודובר שלו’ם לכל זרע’ו, שהכל הולך אחר ענין שלימות היסוד כנודע. ו”שבט” בגימטריא “קרי” [ע”ה], כמ”ש בסה”ק פלא יועץ (להרה”ק מהארנסייטפל).

ואחרי ככלות תיקון ט”ו בשבט ופורים, מגיע זמן ראש חודש ניסן שבו מנהג ישראל לברך ברכת האילנות [וכך הוא על פי סודן של דברים, וכן רמוז בלישנא דגמרא (ברכות מג ע”ב) האי מאן דנפיק ביומי דניסן], ויש בזה תיקון מפורסם לנשמות הנפטרים, וכנודע בכוונת הברכת ב”בריות טובות ואילנות טובות” של הרי”ח הטוב זיע”א, [ומפורסמת בזה עובדא דמהר”י ענתבי זיע”א מארם צובא]. וידוע דזמן ההשרשה הוא י”ד יום, והיינו י”ד יום מט”ו בשבט עד ר”ח אדר, ואח”כ ל’ יום של חודש אדר שהם בגדר ל”י בשנה חשיבי כשנה, ואז בא תיקון הנפטרים בברכת האילנות. ונמצא דכל הברכות של ט”ו בשבט, יש בהם הכנה גדולה לתיקון הנשמות של ראש חודש ניסן.

העולם אומרים, “יש להזהר במה שמוציאים מהפה יותר ממה שמכניסים לפה”, וכמה נאה שיחה זו, ובפרט שלפעמים נכשלים בנושא של כשרות מה שמכניסים לפה, ומבלי משים מזלזלים ברבנים חשובים העומדים ומעידים על כשרות דבר מסויים. ורוב פעמים הזלזול והלשון הרע שבזה, הוא הרבה יותר חמור מה”הצלה” שמבקשים למנוע אחרים מלהכשל באכילה מאותה כשרות.

ושורש המשפט הנ”ל השגור בפי ההמון, משתלשל הוא מיסודה של תורה, [כמו כל הא דאמרי אינשי כמבואר בב”ק (צב ע”ב) בהרחבה], שהרי אכילת איסור הראשונה היא אכילת חוה מעץ הדעת, והגרמא לאכילה זו היא מחוסר זהירות של הנחש בדברים היוצאים מפיו, וזה הביא השחתת עולם, הרי לנו בהדיא דיותר זהירות צריך במה שמוציאים מהפה. ועמש”כ בזה רבינו הגר”ד קוק שליט”א בס’ “אוריאל” (ח”ב עמ’ סא) בדרך עמוק יותר.

לצערינו, רוב ככל המאכלים שמגיעים האידנא לשלחן הבית היהודי בט”ו בשבט הם לא מוגדרים כלל פירות, ופעמים שאפי’ לשליש ולרביע לא שמענו, מפני כל התהליכים הכימיים הקשים שמעבירים את הפירות הללו, וכפי שנודע כל הפירות הללו מאבדים לגמרי את טעמם וצבעם וכו’, ואינם אלא כסבל הנושא על גבו חומרי טעם וריח מסוכנים [כהגדרת הגר”ד קוק שליט”א],

ומטעם זה היה מורה אלופינו הנערץ מהר”ר יעקב יוסף זצוק”ל לברך על החומרים הללו שהכל נהיה בדברו. והראני רב אחאי מהר”ר יוסף חיים שליט”א להגא’ רבי גבריאל חיים נוייפלד שליט”א בשו”ת מרבה חיים (סי’ יא) שהעלה לברך עליהם שהכל. וכן נוטה מאד דעת רבינו הגדול ר’ דוב הכהן קוק שליט”א. [מלבד מה שאומר שאין לאכול מהם מצד שמירת הגוף, ויש לזרוק הכל לזבל, ובל תשחית דגופאי עדיף כמבואר בשבת (קמ ע”ב). ואכמ”ל].

וכל זה נובע בשורש הרוחני מחמת הכפירה שמבקשת לשלוט בעולם, ומנסה להעלים את גילוי ה’ בכל דבר אפשרי, לדוגמא חלב אם שמניקה את בנה הרי זה גילוי ה’ עצום של תחיית המתים בדם הנהפך לחלב, ובאה שליטת הסט”א ועוקרת החלב ומביאה חומרים הורסי בריאות, וכן על זה הדרך בכל האכילה המתועשת שיש בה חומרים גרועים שהורסים את הגוף, ומזה פתח לריבוי מחלות קשות בדור האחרון, וגם בענין הפירות, ממיתים את חיות הפרי ומביאים אותו מת כאשר הוא נושא על גביו את החומרים הרעים.

ואמר לי מרנא הגר”ד קוק שליט”א דהדבר פשוט וברור שבריאות הנשמה ובריאות הגוף תלויים זה בזה, ולכן רואים אצל צדיקים שמקפידים מאד על שמירת הבריאות, ונזהרים מעודף אכילה שמבואר ברמב”ם שזה אם כל חולי, וככל שהאדם שומר על נשמתו יותר, הדבר מתבטא גם בשמירת גופו. והרבה יש להרחיב בזה.

בברכה ובאהבה רבה

יקותיאל דטבריה

קצת פניני ברכות ממרן הגר”ד קוק שליט”א

בלא שום משא ומתן וציונים מחמת חוסר פנאי

ממתק הנקרא קוקוס

יש בו קוקוס טחון ונראה לעין, אלא שיש בו תוספת מרובה של סוכר וכו’, אמר רבינו שליט”א דאמנם מצד רוב החומר, אין כאן קוקוס, אבל אין הכרח ברוב, ומכיון שהחלק הדומיננטי בממתק זה הוא הקוקוס כאשר אוכל חיך יטעם, ושמו מוכיח עליו וגם טעמו, נמצא דהתוספות שיש בו באים לשרת’ו, וממילא יש לברך בשמ’ו, וכן נוהג רבינו שליט”א לברך עליו בורא פרי העץ.

במבה

היתה תקופה שבירך על במבה אדמה אך שוב חזר לברך שהכל כאשר בירך מאז.

שניצל

דעת רבינו שליט”א ברורה שיש לברך בורא מ”מ על שניצל שיש בו מעטה של פירורי לחם, ואינו רגיל כלל לעשות חילוקים בין גודל המעטה או גודל העוף שבתוכו, דכל שנותנין אותו בכדי ליתן טעם טוב בשילוב המאכל, הרי שהברכה היא בורא מ”מ.

חומוס ביתי ופלאפל

סלט חומוס ביתי אשר רגילים לטבל את הלחם בתוכו או למורחו בפרוסה, דעת רבינו שאם אוכל החומוס בפני עצמו יש לברך עליו בורא פרי האדמה. וכן היא ברכת הפלאפל הביתי שנעשה מחומוס.

מין שבעה של חו”ל

דן רבינו שליט”א בהיו לפניו מין שבעה של חו”ל ופרי שאינו ממין ז’ של א”י, האם יברך קודם על פרי של א”י או דמעלת מין ז’ היא בחפצא ולא איכפ”ל שגדל בחו”ל. והענין בז’ המינים הוא, שהם חפצא משובח ומחמת שבחו העצמי נשתבחה בו א”י, [וידוע דשבעת  הרועים כנגד שבעת המינים], ואין שבחם מתחיל מחמת שגדלים בא”י, אלא איפכא, א”י משתבחת בהם.

לקיים מילי דברכות

רבינו שליט”א רגיל לחזור על דברי הסטייפלר זיע”א שכאשר ההורים בבית מברכים בקול ובכונה על כל מאכל ומשקה הנכנס לפיהם, הרי שיש בזה ערובה טובה שהילדים יהיו יראי ה’. ובכל פעם כשבאים הורים להיוועץ עמו על נושא חינוך הילדים, רבינו שב לעורר על זה, ואומר שאין לבקש עצות מרחוק, הכל בידינו בפועל, ואין לך דבר המועיל לחינוך הילדים יותר מחינוך ההורים עצמם.

אולי יעניין אותך גם:

• ימי השובבי”ם במחיצת הגאון רבי עובדיה יוסף זיע”א
• ימי השובבי”ם במחיצת הצדיקים
• הגר”ד קוק מגלה תיקון מיוחד לימי השובבי”ם