אפליקצית עץ חיים
חידושים מקוריים ונפלאים לפרשת חיי שרה ממרן אור העולם הגר”ד קוק שליט”א
רבינו בכתיבת חידושיו
א. כתיב בפרשת “חיי שרה” (פרק כד, פסוקים י – יג) “וַיִּקַּ֣ח הָ֠עֶבֶד עֲשָׂרָ֨ה גְמַלִּ֜ים מִגְּמַלֵּ֤י אֲדֹנָיו֙ וַיֵּ֔לֶךְ וְכָל ט֥וּב אֲדֹנָ֖יו בְּיָד֑וֹ וַיָּ֔קָם וַיֵּ֛לֶךְ אֶל אֲרַ֥ם נַֽהֲרַ֖יִם אֶל־עִ֥יר נָחֽוֹר. וַיַּבְרֵ֧ךְ הַגְּמַלִּ֛ים מִח֥וּץ לָעִ֖יר אֶל בְּאֵ֣ר הַמָּ֑יִם לְעֵ֣ת עֶ֔רֶב לְעֵ֖ת צֵ֥את הַשֹּׁאֲבֹֽת. וַיֹּאמַ֓ר׀ ה’ אֱלֹהֵי֙ אֲדֹנִ֣י אַבְרָהָ֔ם הַקְרֵה נָ֥א לְפָנַ֖י הַיּ֑וֹם וַעֲשֵׂה חֶ֕סֶד עִ֖ם אֲדֹנִ֥י אַבְרָהָֽם. הִנֵּ֛ה אָנֹכִ֥י נִצָּ֖ב עַל עֵ֣ין הַמָּ֑יִם וּבְנוֹת֙ אַנְשֵׁ֣י הָעִ֔יר יֹצְאֹ֖ת לִשְׁאֹ֥ב מָֽיִם”.
רמז ד’ המברכים הגומל בפסוקים הנ”ל
ב. והגאון ר’ רחמים מאזוז זצ”ל בספר “כסא רחמים” (ירושלים תע”ר, בחידושים שבסוה”ס, דף ג ע”א) כתב לרמוז בפסוק זה מה שתקנו רבותינו במסכת ברכות (נד ע”ב) ארבעה צריכים להודות [ע”י ברכת הגומל], ואלו הם, הולכי מדבריות אחרי שהגיעו לישוב, יורדי הים, מי שחלה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא.
ואפשר שזהו רמז הפסוק “ויברך הגמלים” לשון “ברכת הגומל”, “מחוץ לעיר” רמז להולכי מדבריות שהם מחוץ לעיר, “אל באר המים” רמז ל”יורדי הים”, “לעת ערב” רומז על החולה שהבריא, כי ערב כינוי למיתה והיינו מי שחלה והגיע עד שערי מות ונתרפא, [א”ה, ושמא יש עוד לפרשו ע”ד “חלצתו חמה”], “לעת צאת” – רמז ליוצא מבית האסורים.
וידוע שטוב לברך ברכה זו אחר קריאת ס”ת, ולפי”ז הוסיף הרב “כסא רחמים” רמז נאה, ד”השאב”ת” נוטריקון ה’טוב ש’יברך א’חר ב’רכת ת’ורה. עכ”ד. ודפח”ח. [וראה לנכדו הגאון הנאמ”ן זצ”ל בס’ “בית נאמן” (עה”פ הנ”ל, עמ’ תקצז) שכתב שחידש כהנ”ל ממש בשינוי קל בהיותו בביה”ח בלינסון, ושוב כתב “וכמדומה שמעי”ז כתבו המפרשים”. וכנראה נחרט הענין בזכרונו מדברי מר זקינו, והזכרון חצי גנב כנודע].
בפני עשרה
ג. ואמרתי למרן הגר”ד קוק שליט”א ש”עשרה גמלים” רמז לדין ברכת הגומל שצריכה להיות בעשרה, והסכים לזה.
תרי מינייהו רבנן
ד. הוסיף מרן שליט”א ואמר לידידינו הג”ר נסים ביטון שליט”א, שבגמ’ שם איתא שצריכים להיות “תרי רבנן” בברכת הגומל, וילפי’ לה מדכתיב “וירוממהו בקהל עם [הגומל] ובמושב זקנים יהללוהו”, [ואין זקן אלא חכם, זה קנה חכמה], וגם זה נרמז כאן, שהרי כתוב “עשרה גמלים מגמלי אדניו” בלשון רבים, והלא אדון אחד היה לו, אלא שאברהם אדונו “זקן” איקרי, כמ”ש בפרשתן (כד, א) “ואברהם זקן”, וא”כ “אדוניו” היינו תרי זקנים, דמיעוט רבים שנים.
הקשר בין “ברכת הגומל” ל”אליעזר”
ה. עוד אמר מרן שליט”א, דהטעם שכל עניני ברכת הגומל נרמזו בפרשת אליעזר עבד אברהם, כי תוכן ברכת הגומל היא שהאדם מלא חובות כרמון, חייב ולא זכאי, והקב”ה מאריך אפו ומלא מדת רחמים וגומלו כל טוב למרות שהוא בכלל ה”חייבים”, וזה גדר “אליעזר”, דלית ליה מגרמיה ולא מידי, וכל מציאותו כ”חייב” ו”משועבד” כלפי אברהם אדונו, [ובמק”א הרחבנו בענין זה ששמו של “אליעזר” לא מוזכר כלל בפרשת חיי שרה, הגם שהוא הציר המרכזי בפרשה זו].
ארבעה מחוייבים יוצאים ע”י אחד
ו. ואמרתי להוסיף מילתא, ד”השאבת” קאי על כלל הארבעה, שהם כמו השואבות שכולם מוציאות מים ממקום אחד לכלים שונים, וכן אם יש אחד שמברך הגומל, אע”פ שהוא מברך על ענין רפואה, יכול הוא להוציא בברכתו את המחוייב לברך הגומל על צאתו מבת האסורים, וכן בשאר המחוייבים, וסימן לדבר בתוך הרמז הידוע “וכל החיי”ם יודוך”, שכולם יכולים להכלל בברכה אחת, אע”פ שלכל אחד יש מניע אחר לברך “הגומל”. ועיין בחידושי הגרע”א על או”ח (סי’ ריט) בשם “אורים גדולים”. ואכמ”ל.
ז. עוד יש להוסיף דנוסח “שגמלני כל טוב”, נרמז במילים “וכל טוב אדניו בידו”.
נוסח “כל טוב” בברכת הגומל
ח. אמנם יש להדגיש שיש לומר בברכת הגומל “שגמלני כל טוב”, בחולם על הוא”ו, כמו שכתוב בתהלים (לד, יא) “כְּ֭פִירִים רָשׁ֣וּ וְרָעֵ֑בוּ וְדֹרְשֵׁ֥י ה’ לֹא יַחְסְר֥וּ כָל־טֽוֹב”, ורבים טועים בזה ואומרים “טוב” כאשר הוא”ו בניקוד שורוק, כמו “כל טוב מצרים”, אכן אין זה נכון, ד”טוב מצרים” היינו שפע, אבל כאן מטרת הברכה להורות על גמילת טוב ולא רע, שהרי מגיע לחייבים רע, וכדאמרי’ ברישא “טובות”, ועל לשון טובות [בחולם] נופל ה”טוב” שבסוף הברכה. וזה ברור למי שאינו מחפש עקשות. וכן העלה בכה”ח סופר סי’ ריט.
וידידי הרב אפרים בכר שליט”א כתב אלי בשם הגאון הנאמ”ן זצ”ל ד”טוב” בשורוק יבוא בסמיכות [שלאחמ”כ] כמו כל טוב אדוניו [הטוב של אדוניו], וכן טוב מצרים הנ”ל, משא”כ בברכה ששם צריך לומר טוב בחולם.
נשים בברכת הגומל
ט. כן יש לרמוז במש”כ “לעת צאת השאבת”, וכן מ”ש אח”כ “ובנות אנשי העיר יוצאת לשאב מים”, שגם הנשים צריכות לברך ברכה זו, ובפרט לאחר לידה, וכפי שנהגו הספרדים מדורי דורות שהאשה מברכת בליל המילה בפני עשרה את ברכת הגומל. [ואמנם הפמ”ג (ר”ס ריט) כ’, דנשים לא נהגו לברך ברכה זו משום “כל כבודה” וכו’, אך בזמן הזה שיוצאות לשווקים בשביל קניית בגדים וכל מיני שטוטים, לא נראה כ”כ למנען מברכה זו, ובפרט כשהדבר נעשה בצניעות כדבעי. ואכמ”ל כעת].
מרן הגר”ד קוק שליט”א
סוד אותיות יו”ה – הנפוצות ביותר בתורה
כתיב בפרשת השבת, “ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים”.
ולכאורה צריך ביאור אמאי לגבי “מאה” כתיב “שנה”, וכן לגבי “עשרים”, ואילו לגבי “שבע”, שהוא המספר הכי פחות, אמרה התורה בלשון “שנים”.
ובפשוטו יש לומר ד”שנים” דכתיב בסיפא קאי על כל המאה עשרים ושבע.
ונודע מ”ש בזה”ק (תוספתא דפ’ חיי שרה דקכ”ב ע”ב), שהתורה מרמזת לנו שהשי”ת מגדל את מי שמחשיב את עצמו קטן, ומשפיל את מי שמחשיב את עצמו גדול, וכמ”ש “משפיל גאים עדי ארץ מגביה שפלים עד מרום”, ולכן דוקא במאה ועשרים שהם מספרים חשובים, עשה בהם השי”ת “הקטנה”, וכתב בהם “שנה”, לא כן שבע שהוא מספר נחות ומעט שדוקא בו כתיב “שנים”.
וז”ל הזהר שם, “זכאה איהו מאן דאזעיר גרמיה בהאי עלמא, כמה איהו רב ועלאה בההוא עלמא, והכי פתח רב מתיבתא, מאן דאיהו זעיר איהו רב, מאן דאיהו רב איהו זעיר, דכתיב ויהיו חיי שרה וגו’ מאה דאיהו חושבן רב – כתב ביה שנה, זעירו דשנין חד אזעיר ליה, שבע דאיהו חושבן זעיר, אסגי ליה ורבי ליה דכתיב שנים”. וע”ש הרחבת דברים בזה. וע”ע בזהר (פ’ שלח לך, דקס”ח ע”א).
והנה האות י’ היא האות הקטנה ביותר מכל אותיות התורה, והיא רומזת על מדת הענוה, ומאידך גיסא מצאנו במספר שהאות י’ היא האות הכי נפוצה בתורה, ונמצאת בתורה 31,530 פעמים!!
וידוע הענין שאות י’ היא ראשונה בשם הוי”ה, וכל השראת שכינה בישראל תלויה ב”עשרה” דהיינו י’ שבראש המילה “ישראל”, וכמ”ש (ישעיהו נז) “מָר֥וֹם וְקָד֖וֹשׁ אֶשְׁכּ֑וֹן וְאֶת דַּכָּא֙ וּשְׁפַל ר֔וּחַ” וכו’. וגם כל אות אי אפשר לכתבה בלי לצייר בה י’ תוך כדי כתיבה, וכמ”ש בס’ “ניצוצי שמשון” מאוסטרופולי (ליקוטים עמ’ רנג). ע”ש.
ויוצא ממילא דבר מחזק ונפלא, והוא סוד הענין הנ”ל, שדוקא האות הכי קטנה שיש בה את השפלות והענוה [בחינת “יו”ד זעירא”], היא זכתה להיות הנפוצה ביותר באותיות הקדש של התורה.
ובבדיקת מחשב יצא שאחרי האות יו”ד האות ו’ היא השניה בנפיצותה בתורה, ונמצאת בתורה 30,513 פעמים, ולאור האמור מובן הענין, כי האות ו’ היא שניה בקטנותה מול שאר האותיות.
ובדקנו ומצאנו שהאות ה’ היא השלישית בנפיצותה לאחר אותיות י”ו הנ”ל, ונמצאת בתורה 28,052 פעמים.
ומיד עלה במחשבה שיש כאן את אותיות שם הוי”ה ב”ה, שהם המרובות ביותר בתורה, להורות על הענין שהתורה כולה שמותיו של השי”ת, [ע’ הקדמת הרמב”ן על התורה, וכן הוא בנוסח ברכות התורה “יודעי שמך ולומדי תורתך”. וע’ ברכות (כא ע”א), ומהרש”א שם].
ובסעודה שלישית דפרשת חיי שרה [תשפ”ו] הוסיף לבאר מרן שליט”א את סדר השתלשלות אותיות יו”ה הנ”ל בנפיצותם בתורה, כיון דאות י’ היא כנגד “אבא” המספק את כל השפע לעולמות, והיינו “אריך אנפין”, והאות ו’ היא ג”כ ממשיכה שפע, אך בתורת “זעיר אנפין”, והאות ה’ אמנם היא בתוך ה”הויה” אך היא בתורת “מקבל” [אמא]. וממילא מתפרש היטב הא דיו”ד מצוי ביותר, ואחריו ו’, ואח”כ ה’… עכ”ד מרן שליט”א.
ואיתא ב”אותיות דרבי עקיבא”, “יו”ד מפני מה הוא קטן מכל האותיות, ללמדך שכל מי שהוא מקטין את עצמו זוכה שיהיה בנוחלי העוה”ב שנברא ביו”ד, שנא’ (ישעיה כו) כי ביה ה’ צור עולמים, בה”א נברא העוה”ז וביו”ד נברא העוה”ב, ומפני מה נברא ביו”ד מפני שהצדיקים בני עוה”ב הן מועטים בעוה”ז”. ע”כ. וע”ע מנחות (כט ע”ב), ובזהר חדש (שיר השירים די”ח ע”ב).
וע”ע בס’ “מגלה עמוקות” (פ’ בלק, דל”ב ע”ב), ובס’ “רזא מהימנא” להרה”ק מפרעמיסלא (אות י, דר”ג ע”א), ובס’ אותיות אליהו (ליקוטי מהר”א הכהן מאיזמיר על האותיות, דמ”ג ע”א), ובס’ “מגן אברהם” מטריסק (פ’ ויחי, דמ”ד ע”ב, ופרשת פרה, דל”א ע”ד, וברמזי ראש השנה, דצ”א ע”ג). ובס’ “בני יששכר” (תמוז אב, מאמר ד, אות ב בהגה). ובס’ בית אברהם מסלאנים (דף ק סע”א).
שוב הראוני מה שכתב הגאון המקובל מהר”ר יעקב עדס שליט”א בס’ “דברי יעקב” (קידושין ל ע”א), ושם הביא את רשימת כל האותיות שבתורה וכל אחת כמה פעמים נמצאת בתורה, וכתב שם כמה דברים מעין מה שכתבנו בס”ד. ע”ש.
עוד הרבה יש להרחיב בזה כמים שאין להם סוף
תן לחכם ויחכם עוד.
נ”ב. ביני לביני כאשר דברנו עם מרן שליט”א על אודות הנושא הנ”ל, אמר ידידינו ר’ צבי הלוי הי”ו דבר נפלא, כי אותיות “הויה” בחשבון מספרי של “פשוט מלא דמלא” [עם הכוללים] עולים בגימטריא 723, והוא מנין “יעקב ישראל” ממש.
והוסיף על זה מרן שליט”א דחשבון “פשוט” הוא כנגד “אברהם”, וחשבון “מלא” כנגד “יצחק”, וחשבון “מלא דמלא” כנגד “יעקב”, והיינו הך דקמן.
ובמגילה (יח ע”א) איתא, ואמר רבי אחא אמר רבי אלעזר: מנין שקראו הקב”ה ליעקב “אל”, שנאמר “ויקרא לו אל אלהי ישראל”, דאי סלקא דעתך למזבח קרא ליה יעקב אל, ויקרא לו יעקב מיבעי ליה, אלא ויקרא לו ליעקב אל, ומי קראו אל – אלהי ישראל. ע”כ. והדברים נפלאים.
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה
- איזו ברכה יש לברך על מפלת נשיא איראן וחבורתו?!
- פולמוס “פינוי בינוי” והכרעותיו של מרן הגר”ד קוק שליט”א
- איך הגיב מרן הרב דב קוק שליט”א עם שמיעת הבשורה על השבת 4 חטופים?
- מוות למחבלים.. פסק הלכה מנומק מגדולי עולם איך לנהוג עם המחבלים
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום