החד”ה קוק שליט”א בשיחה גלויית לב לפני ר”ה: על הפחד מהדין והעצה המיוחדת להצליח!!

מרן החד”ה קוק שליט”א בשיחה גלויית לב על ההרגשות והפחדים לקראת ר”ה, ואיך להתמודד עם זה….

יום הדין של ראש השנה הוא מפחיד, ואני עצמי כבר…

הפחד אצלי מהדין של ראש השנה קצת משתק אותי, כל אחד מרגיש את הפחד….

אבל הפחד הזה הוא כבר… אני לא יכול כבר לשאת אותו, זה עושה לי כמו קצת דיכאון…

מה זה דכאון… אסור להגיד דיכאון… זה עושה לי משבר…

למה? כי אין שום סיכוי…

אי אפשר ללכת ככה, אם תלך עם “פחד הדין”, זה משתק.

אני מעיד על עצמי שזה עושה לי משבר, עד כדי שזה משבש לי…

אני לא יכול… זה עושה לי משבר נפשי…

פשיטא שאני הולך קדורנית כל יום, “הלכנו קדורנית לפני ה’ צבאות” כמו שכתוב בהפטרת שבת הגדול (מלאכי ג).

אני כל הזמן הולך קדורנית, אין לך רגע ב24/7 שלא הולך קדורנית אצלי, בפרט לפני ראש השנה…

לא זו הדרך ולא זו העיר…

וכי ללכת קדורנית זה טוב?

הפוך, כתוב בפסוק “וכי הלכנו קדורנית לפני ה’ צבאות” ולפני זה כתוב, “מה בצע כי שמרנו משמרתו”, ששם מבואר שאומרים שהולכים קדורנית ולא רוצים את זה.

והנביא מוכיח אותם – למה אתה הולך קדורנית?? הקב”ה זה קדורנית?

נכון, הדין הוא קשה, זה פחד, אין סיכוי טבעי לזכות, אני לא רואה סיכוי. למה?

“אתם נצבים היום… לאהבה את ה’… ולעובדו בכל לבבכם”, אם אתה לא אוהב את ה’, אז כבר ההתחלה לא קיימת… תפסתי אותך כבר ברישא, ואני לא מדבר על הפרטים…

הלב חסר, המח חסר, לא ירא את ה’, לא אוהב את ה’, אז תשקר על משהו אחר… אתה לא דבק בה’…

אם האל”ף חסר פה, אז מה הסיכוי לזכות בדין פה, זה הרי כמעט … ואני לא רוצה להגיד את זה…

אל תלך ככה!!

אם תלך כה זה ייאש, ולא זו הדרך, זה שובר כל לב.

בשביל להחזיק מעמד בשבר הזה, צריכים להיות הרב שך, או בסגנון החזון איש, ואם אתה לא חזון איש או הסטייפלר ולא בבא סאלי, פשוט לא תעמוד בזה.

צריך גיבוי… אני לא הסטייפלר, אני לא שייך אליו, ואם אני לא הסטייפלר, אי אפשר לעמוד בזה, כי רק הגיבור הזה יכול – הוא וכיוצא בו.

אם אתה לא הסטייפלר זה ישבור, לא תהיה עמיד, אין לך במה לעמוד, ולכן “לך על השמחה” ואל תלך על הפחד.

אם אני ראש השנה, וביום הזה “רבי מאיר אומר יום אחד בשנה חשוב כשנה” (ר”ה י ע”א), והוא מתכוין בעיקר על ראש השנה, הוא אומר את זה על כל יום אבל מתכוון בעיקר על ראש השנה.

“יום אחד בשנה חשוב כשנה” רבי מאיר אומר, והוא שייך ל”כותנות אור”, והיום הזה עיקר כוונתו על ראש השנה.

ביום הזה אתה יכול לזכות להשגת “ראש”, שאינך יכול לזכות לזאת לעולם במשך השנה כולה.

“השגת ראש” זה בעיקר ביום הזה של ראש השנה.

יש את יום כיפור, לכל זמן יש את הכוח שלו, אבל “השגת ראש” – “ראש דברך אמת ולעולם כל משפט צדקך”, “זה היום תחילת מעשיך זיכרון ליום ראשון” – זה נקרא ראש.

ההתחלה של הכל זה הראש,  זה האל”ף של האל”ף של האל”ף.

ביום הזה אתה מקבל “השגת ראש” אם תרצה בכך.

לא לבכות מהדין כל כך, וכן צריך לפחד, אבל אני עכשיו מקבל “השגת ראש” ודבק ברצון הזה לקבל “השגת ראש”, ואני עכשיו נהיה אדם אחר, והופך מ”השגת גוף” ל”השגת ראש”.

ולא רק “השגת ראש”, אלא ראש של כל השנה כולה ואין ראש יותר גדול ממנו, גם בזמנים יותר מקודשים ממנו כמו יום כיפור, שאכן החלק הזה של “השגת ראש” שייך רק אל ראש השנה, ואפילו שיום כיפור יותר קדוש ממנו, שבת יותר קדוש ממנו.

החלק הזה של “השגת ראש”, זה רק ביום הזה המצומצם שהוא ראש. וזה יום אחד בשנה ששקול כמו שנה, ואני יכול ביום הזה לקבל השגות כמו שנה שלמה.

אדם עבר על כל הש”ס במשך שנה שלמה, הלואי… אבל ביום אחד אתה יכול לעבור על הש”ס?

גם במשך שנה זה קשה מאוד, היה עושה את זה מרן שר התורה רבי חיים קנייבסקי ועוד כמה גדולי תורה שעושים את זה, כמו הרב משה מרדכי קארפ, ועוד כמה כמו הרב זילבר, ואמרנו עכשיו כמה וכמה שעושים סיום ש”ס כל שנה, ויש מעטים כאלה.

אבל כל יום סיום ש”ס, זה כבר הולך עם אביי ורבא כבר…

פחות מאביי ורבא, לא יהיה כל יום סיום ש”ס.

והנה יום ראש השנה, זה לא סיום ש”ס בשנה, אתה יכול לסיים ש”ס במשך השנה כמו האנשים שאמרתי עכשיו?

אבל בראש השנה אתה יכול לסיים ש”ס על כל המשתמע מכך.

כל מה שאתה משיג השגות במשך שנה שלמה, ביום הזה – “יום אחד”, אתה משיג מה שאתה משיג בשנה שלמה, איזה עוצמה יש פה?!

איזה פרוז’קטור יש פה, לא עצמה של ידיעות, אלא פרוז’קטור אין סופי אלוהי ביום הזה, שהוא נותן לך כח להכיל ביום אחד השגה של שנה שלמה, ולא שנה שלמה של ספורטאי, או שחקן… או מישהו בישיבה קטנה… אלא שנה שלמה של אנשים גדולים כמו הסטייפלר והרב שך…

הרב שך לומד תורה שנה שלמה, אתה יודע מה הוא השיג באותה שנה? זה הרב שך, והוא שנה שלמה לומד תורה…

וביום הזה של ראש השנה אני יכול להיות הרב שך, ולהשיג כל מה שבשנה שלמה הייתי לומד ביום אחד, כי זה אור כזה גדול.

קח את האור הזה ותתייחס אליו, ותגיד: עכשיו אני רוצה לקבל את האור האלוהי האין סופי הזה של בריאת האדם.

ביום הזה “ויפח באדם נשמת חיים” – והנה השופר שיש בו נפיחה, שזה “ויפח באפיו” שהקב”ה נופח בך ברגע זה שאתה תוקע בשופר או שומע קול שופר.

ברגע זה של תקיעת שופר הקב”ה נופח בך נשמת חיים שלו חדשה ברגע זה.

וזה נקרא השגה אין סופית של השגת יום אחד מה שיש בשנה שלמה, כי הקב”ה נופח בך ברגע זה, הוא מנפח בך ביום ראש השנה כל היום ומקיים בך “מאן דנפח מדיליה נפח”. [ע’ בספרי פ’ בהעלותך, ובס’ שם משמואל לימי ר”ה].

זה כל יום ככה – “מאן דנפח מדיליה נפח”, ומי שלא מאמין בזה הוא אפיקורס, אבל כאן זה באיתגליא, באיכות כזאת של יחס בין יום לשנה.

ביום הזה הנפיחה של הקב”ה היא בכזו עוצמתיות של “הכלת” שנה שלמה, להכיל שנה שלמה בתוך יום אחד. תראה איזה אור עוצמתי.

“כל העם רואים את הקולות” נאמר במתן תורה.

ותקיעת שופר נקרא “רואים את הקולות”.

בשופר אמנם שומעים את הקולות, אבל גם רואים את הקולות, שהרי שופר של ראש השנה הוא שופר של מתן תורה, אתה יכול ביום הזה לראות קול, שהרי שופר של ראש השנה הוא שופר של מתן תורה שעליו נאמר “רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר” – רואים את קול השופר ולא שומעים את קול השופר.

ובחז”ל רואים שלומדים את השופר של ראש השנה, מהשופר של מתן תורה, ובמתן תורה כתוב שרואים את הקולות, וזה אומר שבכל ראש השנה אתה יכול לראות את הקולות שיוצאים מהשופר.

ואומרים את זה ב”יהי רצון” שקודם התקיעות, יהי רצון שכל המלאכים… ואפילו הפשטנים שלא… כולם מבינים שיש כאן “רואים את הקולות”.

רק אנחנו, אני על כל פנים לא זוכה לראות רק לשמוע.

המטרה היא, דרגת “רואים את הקולות”.

תראה איזה עוצמתיות יש פה, לאן יהודי יכול להגיע לדרגת “רואים את הקולות” – בדרגה שלו כמובן, ביחסיות אין סופית כמובן, כל אחד בחוט שערה שלו.

תלך ככה… וממילא אתה כבר חוזר בתשובה ומתקרב להקב”ה. אתה מתרומם מעל העבירות. אתה ממילא כבר בוכה על העוונות שלך, אתה רואה את הניגוד, את היחסיות, ואת הקיצוניות הזו, את הסתירה הקיצונית והנוראית הזאת, שאין לך סתירה קיצונית יתרה מזו, וממילא אני כבר לא שייך  לעבירות האלה, אני שואף למעלה, אני נוסק לגבהים, אני נשר גדול.

ככה ללכת… יש לך כנפי רוח – אני נשר גדול.

תלך עם השמחה, לא שמחה מופרזה, אלא ללכת עם ה”לב שמח”, ואין לך יותר גדול מזה, השמחה מרחיבה את הכלים.

וכאן בהזדמנות הזאת נוסיף דבר נוסיף.

יש אנשים שמתפללים בנץ אז להם אין להם בעיה, אבל אלה שמתפללים יותר מאוחר והולכים ועושים קידוש לפני שופר…

יש כאלה ישיבות שמתחילים תפילה רק בשבע, ומגיעים לשופר רק בעשר וחצי… אז אם מתחילים בנץ אני לא חושב שיש בעיה, אבל אלה שלא מתפללים בנץ, אני מזהיר אותם, זה מופרך שאם אחד  יעשה קידוש לפני שופר ויורד לחדר אוכל בישיבה והוא פורש מבית המדרש כמו שעושים בכמה ישיבות… והולכים לחדר האוכל באותו רגע ועוזבים את בית המדרש – אין לך סתירה גמורה לקול השופר כמו זה.

אני מזהיר אתכם, אני לא צריך להזהיר, זה פשוט לא מתקבל … שהרי השופר הזה לא יציל בכזו צורה, אני מפחד ולא רוצה להגיד… [א”ה, עמש”כ רבינו שליט”א בהקדמות לספריו האחרונים, ובס’ אילנא דחיי עמ’ מ].

כתוב שיש מצוה לצום בראש השנה (ולא נהגו בזה, וע’ טור ושו”ע סי’ תקצז), ומי שצם כל היום לא יקופח כלום, ויש אומרים שאפילו עדיף, [א”ה, והרחבנו בזה במק”א בס”ד], אז אתה תעצור ותאכל בצהרים.

תפסיקו עם זה – זה נורא!

זה הורס ומקלקל את כל המורא.

חזק ונתחזק בחלק הזה של “השגת ראש” עלינו ועל כל ישראל, אמן.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום