אפליקצית עץ חיים
ה”מדמה” הקדוש סוגיית “הידיעה והבחירה” ממשנתו של מרן החד”ה קוק שליט”א
רבינו החד”ה קוק שליט”א מרבה לדבר בשיחותיו על עניני האמונה, וכמעט בכל שיחותיו מזכיר את נקודת האמונה שהיא העולה על הכל, וכמ”ש רבותינו במכות (כד ע”א) “בא חבקוק והעמידן על אחת שנא’ (חבקוק ב, ד) וצדיק באמונתו יחיה”, דבריו החוצבי להבות אש של רבינו באים בכל פעם בסגנון אחר ובצורת הגשה שונה, אחד היסודות המרכזיים בשיחות הללו הוא, שהאדם אין בו ממש מצד עצמו, כי הכל כלול בקורא הדורות מראש, כמשל סרט המוקרן על הקיר שאין בו ממש כלל ועיקר, וכמשל קרני השמש הידוע בדברי רבינו בעל התניא זיע”א.
בשיחה אחת אמר רבינו, האדם חושב שהוא “בוחר”, ובקושטא כל הבחירה כבר נקבעה בסיני, וכל הרגשת הבחירה היא מה”מדמה”, והמדמה הזה הוא “מדמה קדוש”.
פעם שאלתי את רבינו שליט”א להסביר יותר את דבריו, וכה אמר:
אני מתכוין… תדע לך שאין שום קדושה בעולם ואין עבודת ה’ אם לא היה “מדמה”, לא הסברתי… רק אמרתי… ה”מדמה” הזה הוא מאד קדוש ואלמלא הוא אין עבודת ה’ בעולם… זה כל העוה”ב… עוה”ז זה “מדמה”, עוה”ב זה “מציאות”, אם אין עוה”ז – אין עוה”ב, זה כל החפצא של העוה”ז – מדמה.
לא הסברתי, זה לא נקרא “להסביר”, זה לא “עמוק”, זה רק “הנגשה” בעלמא, ומה שאמרתי שהאדם חושב שהוא בוחר כי בקושטא הכל כבר כתוב בסיני, זה אכן עומק אינסופי, וכן מה שאמרתי שזה ה”פיצוח” הקשה ביותר, עד כאן אמרתי – ולא פיצחתי בפועל, וגם לא נסיתי לפתוח את זה, ככל שאדם יותר מעיין בזה הוא משתבח…
בכדי להבין בעומק את דבריו של רבינו בסוגיא זו, הנני להביא מתוך כתבי רבינו שליט”א אודות שאלת ה”בחירה והידיעה”.
נקודת הבחירה
מובא גבי משה שנאמר לו (שמות יט, ט) “וגם בך יאמינו לעולם” שנתעלה למעלה מנקודת הבחירה, והיינו שענין הבחירה באמת הוא שקר וזיוף, שהרי לפי האמת אין האדם מציאות לעצמו כלל, שגופו הוא מכונה אלהית שמקוימת בנס גלוי בכל רגע, ונשמתו היא חלק אלוה ממעל (איוב לא, ב) שהיא ניצוץ אלוקי גמור, וכמאמר הפייט “הנשמה לך והגוף פעלך” וכו’, ונמצא שאין לאדם מציאות עצמית ופרטית כלל, וכל הגדרתו אינה אלא גלוי אלהי.
אלא שכאן מתחדשת נקודת הבחירה שניתן באדם בדרך נס ענין של דעת עצמו, שמרגיש עצמו כמציאות נפרדת בעלת הגדרה פרטית בפנ”ע, אשר ניתן לה אפשרות לעשות בעולם כפי רצונה, ויכולה היא לקבוע לעצמה את מצבה לעשות בעולם כפי רצונה, וזהו שקר גמור, והעבודה היא לבטל טעות זו של דעת עצמו, ולהכיר בכל הלב ובכל הפנימיות העמוקה את האמת, שאין לו הגדרה עצמית כלל, ואינו אלא גלוי ניצוץ אלוהי.
ומשה רבינו בדביקות של מעמד הר סיני, הגיע לנקודת הטפלה זו של ביטול מציאות הגדרת עצמו, וממילא בטלה נקודת הבחירה.
ומי שהגיע לשיעור זה של ביטול דעת עצמו, נקרא בעלים על מציאות הפשוטה האמיתית הזאת של עקירת הגדרת עצמו – ושל אמיתות ההגדרה שאינו אלא גלוי ניצוץ אלוקי בלבד, וממילא מרגיש הוא את כל החיות העצומה הזאת בתוך עצמו הרבה יותר מהרגשת חיות עצמו הפרטית בתוך הטעות של דעת עצמו הנפרדת של טעות עוה”ז, לאפוקי ממלאך שלא מרגיש בעלות על אמיתות הגדרת ביטול מציאות עצמית הנ”ל, שהרי מעולם לא פגעה בו.
ומובא מאמר “והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה” (במדבר יב, ג) – ולא מן האבות שלמטה מן האדמה (ע”ש בספרי זוטא, ואבות דר”נ פ”ט), ומאידך גיסא אמרינן בחולין (פט ע”א) גדול הנאמר במשה מאברהם, דמשה אמר “ונחנו מה” ואברהם קאמר “אנכי עפר ואפר”, אכן כבר פרשו דגדול הנאמר היא צמצום בלשון הנאמר כעין גדול הנאמר באיוב יותר מאברהם דספ”ק דב”ב (טו ע”ב).
ולהנ”ל מתפרש ד”עפר ואפר” של אברהם הוא נקיון גמור מדעת עצמו, כמו עפר זה שהכל דשים בו, מיהו הא מיהא אית ביה ששייכת בו טעות של מציאות בפנ”ע, שהרי זוהי כל עבודתו בעולם לכוף טעות זו על פניה ולהלחם בה, וזוהי הגדרת עפר ואפר דאברהם.
אכן בשעה שבא נסיון של כעס וקפידא שיכול לפגוע באדם רק בנקודת הרגשת דעת עצמו, אז צריך להתבטל לאמת שאין לו מציאות עצמית כלל, ולהאחז בה ברוב עז ותעצומות, ולפי שיעור עבודה זו, כך מבטל את סכנת הכעס או הקפידא.
וזהו מאמר משה לישראל (שמות טז, ח) “ונחנו מה לא עלינו תלונותיכם כי על ה'”, שבזה מבטל כל מציאות של הקפדה שהיא משורש טעות משל פירודא של איש ישראל מחבירו, שגם היא אינה אלא תוצאה מן הטעות של דעת עצמו הנפרדת של נקודת הבחירה.
וזהו גדול הנאמר במשה מאברהם, שלצורך הענוה בפועל נשאר מיעוט של מעל פני האדמה ולא מתחת לפני האדמה כהנ”ל, דגם באברהם הוה שימוש בנקודת ונחנו מה במקום הצורך של ביטול קפידא, כמבואר.
בירור השקפת הרמב”ם בשאלת הבחירה והידיעה
ידועה קושית הר”מ (פ”ה מתשובה ה”ה) בענין ידיעה ובחירה, והראב”ד כ’ שמכיון שאין התשובה ברורה, לא ראוי לשאול.
ומשמע כוונת הרמב”ם שמעורר את השאלה בתוקפה טובא, שמעורר דבר זה התפעלות שאין לה קץ, שהרי צריך להאמין שהידיעה העליונה היא עצם המציאות של ההרגשה והבחירה גופא, (וגם של “תת ההכרה” וההרגשה הבלתי ידועה בפועל), וזה מעורר דביקות בלא גבול מצד אחד, ומבטל כל מציאות של הרגשת ישות לחלוטין.
ולא זאת בלבד אלא שמוחש אצל כל אחד שאם היה “רואה” ששומעים כל מילה שלו, היה מתפלל בכוונה טובא, וכל שכן אם “רואה” שנקלטת כל מחשבה שלו על אחת כמה וכמה, וכל שכן אם יודע שאין מחשבתו אלא מציאות “יש מאין” מלמעלה ממש, שבזה נוסף כוונה לאין שיעור כעין נחלה בלא מצרים, היינו כוונה בלא תוכן מסוים אלא כוונת הביטול הזה גופא אשר אין לו שיעור ואין לו הגדרה שמצמצמת אותו.
ע”ד הראב”ד בסוגיא זו
ובמקום אחר כתב רבינו בנוסחא אחרינא ובתוספת נופך וז”ל קדשו: [ידועה] שאלת הרמב”ם על ידיעה ובחירה. ולכא’ תשובת הראב”ד – שיודע הקב”ה מה שתבחר, פשוטה היא, ומאי הוקשה להרמב”ם – וי”ל שהרי מקבל האדם את כוח נשמתו לפי מה שעתיד לבחור, ונמצא דהשתא מיהא אינו יכול לבחור ביותר ממה שבוחר בפועל, וזה הוקשה להרמב”ם דלא משמע שאין יכול האדם לבחור בשעת מעשה טפי ממה שעושה.
ומה שהקשה הרמב”ם ולא תירץ ונמצא כעין חולשת הדעת וכו’, משמע דכוונת הרמב”ם לעשות קדוש ה’ ולומר, דהרי מוכרח שקיימת בחירה בעולם, ומאידך גיסא קשה הדבר כמו שבארנו, ומינה תשמע על נפלאות עבודת הבחירה, שלמעלה מתפיסת הדעת בפועל היא, כעין (יומא כא ע”א וש”נ) “מקום ארון אינו מן המדה” (דו”ק).
יה”ר שבזכות חיזוק האמונה הגדול שבדברים הקדושים הללו, נזכה בקרוב ממש לראות את רבינו הגדול בבריאות גו”נ, ויקויים בו, “אז תתחזק ותתרפא והיתה לה שמחת עולם”, אכי”ר.
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה
- איזו ברכה יש לברך על מפלת נשיא איראן וחבורתו?!
- פולמוס “פינוי בינוי” והכרעותיו של מרן הגר”ד קוק שליט”א
- איך הגיב מרן הרב דב קוק שליט”א עם שמיעת הבשורה על השבת 4 חטופים?
- מוות למחבלים.. פסק הלכה מנומק מגדולי עולם איך לנהוג עם המחבלים
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום